מגילת הסתר - נס בכל פסוק במגילת אסתר
פרק ט · פרק ט - פסוק ט
וְאֵת פַּרְמַשׁתָּא וְאֵת אֲרִיסַי וְאֵת אֲרִדַי וְאֵת ויְזָתָא:
רבותינו ביארו שאלו העשרה היו שרים ומושלים בכל מיני מקומות (מגילה י' ב', תרגום ט' י"ד), יוצא שכששמעו בעולם על כל אחד מהם שהרגוהו, היה זה פלא בפני עצמו, וכאילו כתוב 'ואת המושל של העיר הזו', 'ואת השר בפלך הזה', וכו' וכו', שהרי החיים בדור ההוא הכירו את מִשֹרָתו של כל אחד מהם, ובהזכרת שמם בלבד היתה חשיבות, וכשהרגום היה בזה נס גדול מאד. ומתוך שאר בני המן דוקא הם נתלו מפני שהיו היותר חשובים ונכבדים בבניו של המן הרשע. ובשביל לתאר את גדולתם, נוכל לידע לפי זה - שהרי שמשי הוא מבניו של המן, והיה ממשרתי המלך, והיה הסופר שלו, ואף על פי כן לא נכלל בשאר בני המן החשובים. רואים שחשיבותם היתה גדולה מאד. וכאמור, בכל אחד מהם שהיהודים הרגוהו היתה התפעלות על גבורת השם יתעלה.
ויש להוסיף ולבאר שזו גם הסיבה שנכתבו עשרת בני המן אלו בשמותם בפרטות, כיון שבאמירת שמו של כל אחד מהם יש בכדי לעורר התפעלות בפני עצמו; ובודאי שהיהודים שבאותו הדור שהכירו את בני המן ידעו את הנס הגדול שנעשה, והתפעלו על כל אחד מבני המן הנזכרים במגילה, וכמו שאמירת "חמש מאות איש" מראה על גבורת היהודים על פי רצון השם, כן הוא אמירת כל אחד מעשרת בני המן, שמעורר התפעלות גדולה ועצומה.