מגילת הסתר - נס בכל פסוק במגילת אסתר
פרק ו · פרק ו - פסוק ז
וַיּאמֶר הָמָן אֶל הַמֶּלֶךְ אִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ:
המן בחר בדבריו כבוד עצום וגדול, וכל זה בגלל שחשב שהאיש שהמלך חפץ ביקרו - זה הוא בעצמו. אבל אם היה המלך אומר לו שם של איזה אדם, אפילו שלא היה אומר שמו של מרדכי, ודאי שהמן לא היה בוחר לו גדולה כזו אלא היה אומר איזה פרס מועט, כגון למנותו מושל על איזה עיר או שיהא מונה מכס באיזה מעבר מעיר לעיר וירויח כל הכסף לעצמו, ולא יותר - שהרי מה שהמן שאל מהמלך, אלו דברים שמי שיֵעשו לו, יגבה על ידי זה יותר מהמן שהיה ראש השרים וודאי שהמן לא היה מציע דבר כזה. ולא עוד אלא שהיה קנאי גדול, [כמו שמצינו, שכשראה את מרדכי יושב בשער המלך נתמלא חמה, ומפורש בתרגום שזה בגלל שראה את מרדכי שהקים שם סנהדרין ולימד שם תינוקות של בית רבן, לכן קינא בו מאד ורצה להורגו, כמבואר לעיל (סוף פרק ה')]. ולא היה נותן שיעשה המלך כזה כבוד גדול לאיש אחר חוץ ממנו. אלא שהוא חשב שהמלך מתכוון אליו. ולכך ביקש כבוד כזה גדול, וכל זה היה משמים שסיבבו שהמן בעצמו יבחר לעשות גדולה עצומה למרדכי הצדיק, והמן הוא זה שירכיבהו ברחובות העיר, ובזה תחל מפלתו של המן.