מגילת הסתר - נס בכל פסוק במגילת אסתר
פרק ו · פרק ו - פסוק ד
וַיּאמֶר הַמֶּלֶךְ מִי בֶחָצֵר וְהָמָן בָּא לַחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה לֵאמר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת מָרְדְּכַי עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ:
תוך כדי כך שהמלך שואל איזה כבוד וגדולה נעשה למרדכי, וידע שראוי לתת לו על מעשהו החשוב פרס גדול מאוד, כיון שהציל את חייו - בדיוק אז נכנס המן הרשע להציע למלך לתת עונש למרדכי הצדיק. ומובן מאליו שבקשתו של המן תידחה על אתר, אם לא יותר, שגם יתקצף עליו המלך איך רוצה להרע לאהובו שהציל את חייו ממות בטוח. ומכאן והלאה נעשה מרדכי אהובו של אחשורוש, שהרי אחשורוש היה הפכפך, ואף על פי שעד עתה היה שונא יהודים, בעת זו נהפך לאהוב את מרדכי (כמו שמוכח בהמשך) אפילו יותר מהמן שהיה ראש אהוביו. אך ודאי שהכל נעשה משמים, על ידי מסובב כל הסיבות יתברך שמו, שברצונו יתברך קרב אחשורוש את המן עד שעשהו למעלה מכל השרים ושמע בקולו להשמיד כל היהודים ח"ו. וברצון השם יתברך החליט המלך אחשורוש לפתע להשתנות מקצה אל קצה, להרחיק את המן ולאהוב ביותר את שונאו הגדול, מהעם שאחשורוש בעצמו שונא, מהיהודים. וכל זה עוד קודם שאחשורוש התודע לכך שאסתר היא יהודיה.