מגילת הסתר - נס בכל פסוק במגילת אסתר
פרק ו · פרק ו - פסוק א
בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
היה זה נס, שבדיוק באותו לילה שהמן הכין את העץ וחשב לבוא למחרת אל המלך לבקש לתלות את מרדכי על העץ, אז נדדה שנתו של אחשורוש, וביקש להביא את ספר דברי הימים, ונגלה לו שמרדכי הטיב עמו בעבר, והוכרח לשלם לו טובה, ונסבבה מפלתו של המן.
ועוד נס מבואר כאן. שלא אמר שיגידו לפניו דברי משלים ושיחות וסיפורים מעצמם ממה שעולה להם על הלשון בשביל לעוררו (עי' רש"י בפרוש הראשון), אלא אמר שיביאו את ספר הזכרונות, ושם היה כתוב שמרדכי הטיב לו פעם, וחייב הוא לשלם לו טובה על כך. ולפי הפירוש השני ברש"י בשם רבותינו (מגילה ט"ו ב'), [זה לשונו של רש"י: ורבותינו אמרו מתוך שנתן לבו על המן ואסתר, אמר, אי אפשר שלא ידע אדם שהוא אוהבי עצתם ויגלה לי, וחזר ואמר שמא עשה לי אדם טובה ולא גמלתיו ואין חוששין עוד לי, לפיכך, ויאמר להביא את ספר הזכרונות. עד כאן לשונו.] אם כן היה נס במה שמהלך מחשבתו היה כזה להביא את ספר הזכרונות דוקא, שהרי היה יכול לחשוב הרבה דברים על אסתר ועל המן - כיצד לתכנן להפקיע מזימתם. ולא העצה היחידה היא להביא את ספר הזכרונות לבדוק מי עשה לו טובה. וגם מי אמר שהדבר נודע לאיזה אדם והוא נמנע מלגלות אוזנו של המלך, אולי אף אחד לא יודע מזה. אלא שסבבו משמים שאחשורוש יחשוב שמא נתגלה הדבר לאיזה אדם רק שלא מגלים לו בגלל שלא שילם טובה למי שהצילו כבר פעם, ואין להם סיבה לגלות לו, ולכך ביקש להביא את ספר הזכרונות.