מגילת הסתר - נס בכל פסוק במגילת אסתר
פרק ד · פרק ד - פסוק טז
לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי:
"ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי". היתה סכנה גדולה לאסתר המלכה במה שנכנסה בצורה הזו אל המלך, שהרי למעשה היתה בתוך צום ארוך של כמה ימים, וזיו פניה השתנה לבלתי הכר, ותוארה הושחר, ואף על פי כן המלך קיבלה בכבוד - מעל ומעבר לאמור להיות למי שמגיע אל המלך בצורה כזו. והיות ואסתר עשתה את הצווי של מרדכי, לכן אף על פי שהיה מראה תוארה גרוע, קיבל אותה אחשורוש, והכניסה כדי לשמוע בקשתה, והיה מוכן גם לעשות כל מה שתאמר, אפילו עד חצי המלכות.
וזהו מוסר גדול וברור מאוד: איך שלא התואר הוא המחליט את מעמדו של האדם בעיני רואיו, אלא רצון השם יתברך הוא זה אשר קובע את עתידו של האדם, ואת כל מהלכו ותכליתו, כאשר ירצה השם יתברך כן יעשה ולא יוכל איש לשנות רצון השם, ואפילו אחשורוש שחשב שיכול להרע ליהודים, הרי התהפכה מחשבתו, ותחבולתו נעקרה, ורק רצה להטיב עמהם לבסוף, כי כך היה רצון השם יתברך.