מגילת הסתר - נס בכל פסוק במגילת אסתר
פרק ד · פרק ד - פסוק א
וּמָרְדְּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָה וַיִּקְרַע מָרְדְּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה:
היה נס שגילו למרדכי הצדיק מן השמים מה שנעשה בעליונים (ע' רש"י), שהסכימו שם לגזירתו של המן. ואלולי היה נודע על כך למרדכי הצדיק, היו חושבים כולם שצרה זו היא כשאר צרות, שהגוים מנסים בכל עת להרע לעם ישראל, ולבסוף הגויים אינם מצליחים, וכך גם כעת הגוים גוזרים גזירה על עם ישראל, אך לא יכולים להרע להם כלל, ומשמים שומרים על עם ישראל, ואין להם לפחד. ועל פי המחשבה הזו, הם לא יעשו תשובה שלמה כראוי חלילה, ולא היו ניצלים, כיון שאותה גזירה לא היתה ככל הגזירות - אשר אינם אלא מלמטה, אבל מלמעלה - יושב בשמים ישחק למו, וה' הפיר עצת גוים. אלא בפעם ההיא הסכימו על כך גם למעלה.
ולכך, נעשה נס וחסד גדול מאוד במה שגילו למרדכי שהסכימו על כך גם בעליונים ואין זה גזירה רק למטה בארץ. ועל ידי זה שמרדכי ידע את חומרת מצבם של עם ישראל מיד קרע את בגדיו, ולבש לבוש שק, ושם על עצמו אפר, לעשות עינויים, ושיראו כולם את מעשיו, ויעשו כמוהו. ולא שקט, אלא יצא לרחובה של עיר, וזעק זעקה גדולה, להרעיש את הלבבות, כדי שידעו כולם את הסכנה הרובצת עליהם, וימהרו להתחנן להשם יתברך, ויעשו תשובה שלמה, למען ירחם עליהם השם ויושיע אותם מצרתם, ותבטל הגזירה.