מגילת הסתר - נס בכל פסוק במגילת אסתר
פרק ג · פרק ג - פסוק ו
וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדְּכַי לְבַדּוֹ כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדְּכָי וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדְּכָי:
עצם מה שהיה נבזה בעיני המן הרשע לשלוח יד במרדכי לבדו, וביקש להשמיד את כל עם ישראל, היתה בזה תשועה לעם ישראל. שאילו היה רוצה להרוג את מרדכי לבדו, היה מבקש רשות מאחשורוש, ואחשורוש היה מרשה לו, והיה מבצע זממו מיד. ועוד, גם אילו היה רוצה להשמיד מהעם רק את אותם שהיו בשושן הבירה, לא היה צריך לעשות פור, למצוא זמן מתאים, שזה לא דבר מיוחד. אבל עכשיו שביקש לכלות אומה שלמה, שזה דבר קשה ביותר ונדיר מאד, היה צריך לעשות פור - לראות מהו הזמן הכָּשֵׁר מצד המזלות לדבר זה, ומשמים הפילו לו את הפור בחודש אדר. והם היו עומדים בחודש ניסן: אחד עשר חודש רוַח בניתים, וכך ניתנה אפשרות לעם ישראל במשך זמן ארוך זה לחזור בתשובה, ולקרוע את הגזירה. יוצא שמה שהמן חשב להשמיד את כל היהודים, זה בדיוק היתה סיבת הצלתם.
ועל פי זה אפשר לבאר מה שבפסוק הבא לא ניכתב איזה יום בחודש נפל הגורל ורק כתוב "מיום ליום" (ואילו בחודש כתוב - לחודש שנים עשר). כוון שהפסוק בא להשמיענו הנס בדבר, שניתן לעם ישראל רווח רב בין זמן הפורענות ח"ו לאותו זמן שהיו נמצאים בו (ולכן כתוב מספר החודש, מה שאין כן ביום שבחודש לא היה צורך). ומה שכתוב גם "חדש אדר", זה ללמדנו איך שהטעו משמים את המן, שהוא חשב שזה חודש טוב בשבילו – שבו נפטר משה רבינו. ולא ידע שבאותו חודש גם כן נולד (מגילה י"ג ב'). ולכך הסכים לדחות את הזמן עד לאחר אחד עשר חדש, שזה זמן רב. וכך היתה הרוחה והצלה לכל ישראל, וכאמור לעיל שבניתים יכלו לחזור בתשובה ולהתחנן להשם שירחם עליהם ולבטל את רוע הגזירה.