מגילת הסתר - נס בכל פסוק במגילת אסתר
פרק ג · פרק ג - פסוק ד
וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדְּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי:
כיון שרצו העבדים מאוד לראות האם יעמדו דברי מרדכי שאמר שאינו משתחוה בגלל שהוא יהודי, הלכו וסיפרו להמן שמרדכי אינו משתחוה לו. וזה היה בהשגחת השם, כי המן בעצמו לא היה רואה את מרדכי שאיננו משתחוה לו, [עיין ב"יוסף לקח" (כאן) שהמן היה הולך בראש נטוי ועיניו היו מביטות למעלה ולא היה רואה את האנשים שלפניו – ברוב גאותו, ולכן לא ראה שמרדכי לא השתחוה לו]. ורק על ידי שגילו העבדים את אוזנו בזה, שם ליבו לראות אם אמת הוא שמרדכי לא כורע ולא משתחוה לו, וראה שכּנים דבריהם, וקצף על מרדכי. וכמבואר לעיל (בפסוק ב'), זה היה לבסוף מפלתו של המן.
ואפשר עוד לבאר, שאילו היה המן עובר לבדו ליד מרדכי ומרדכי לא היה משתחוה לו, היה המן שותק וממשיך הלאה. אבל עכשיו שהעבדים בעצמם באו וסיפרו לו דבר זה, התבזה לעיני כולם, שכיון שעשה עצמו אלוה (רש"י), כשיש מי שעובר על דבריו, הרי אינו אלוה. אם כן מרדכי היה סתירה לבנין כבודו של המן. ולכן כעס עליו המן ביותר, ורצה להורגו. וכאמור, כעס זה הביאו להתלות.