מגילת הסתר - נס בכל פסוק במגילת אסתר
פרק א' · פרק א' - פסוק ג
בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו חֵיל פָּרַס וּמָדַי הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו:
כאן בא הכתוב לספר שאחשורוש עשה משתה. ולפי האמור לעיל, שהיה מלך גדול וחזק, הרי כולם היו מוכרחים לשמוע לו ולבוא אל המשתה. ולקמן מבואר שהזמין את כל העמים שבשושן ובכללם היהודים, ואם כן הוכרחו גם היהודים להגיע אל המשתה.
לעיל (בפסוק א) נתבאר שהמשתה שערך אחשורוש הראה על מרידה בהקדוש ברוך הוא, ואכן מרדכי הצדיק ציוה את היהודים שלא ילכו למשתה זה, אלא שהיהודים פחדו מרוגזו של המלך והלכו. אבל יש כאן עדיין שאלה עצומה, הרי ידוע שישנן ג' עבירות שאם גוי פוקד על יהודי לעשות אחת מהן ואם לא - יהרגהו, התורה מצווה את היהודי להרג ולא לחטוא. ושנים מג' עבירות אלו הם עבודה זרה וגילוי עריות. ואם כן קשה, איך היהודים לא מסרו את נפשם בשביל שלא לילך למשתה שהיו בו ב' עבירות אלו, על אף הפחד מעונשו של אחשורוש. וכל זה יתבאר בהרחבה בפסוקים הבאים:
הנה, כשמלך גוי עושה משתה, ברור לכל מבין שמשתה כזה אינו על טהרת הקודש כלל, וסכנה עצומה טמונה שם, וכל ההולך לשם מפיל את עצמו בפח יוקשים: הן מצד הצניעות – שודאי אין לה מקום שם, והן מצד הכשרות, שאין מי שידאג לסדר את הדבר הזה (ואף שבגמרא (מגילה י"ב ע"ב) מבואר שמרדכי היה א' השרים במשתה, מרדכי לא היה אלא שר המשקים (כמו שביאר שם רש"י), ודאג שלא ישתו היהודים יין נסך, אבל לא היה לו גישה לכשרות המאכלים, שהרי לא היה מהטבחים). ועוד כמה מכשולות גדולות אשר שם מקומן. כגון ע"ז, שהרי דרך הגוים לתלות בחדריהם צלמים. וכל שכן כשאותו מלך גוי הינו רשע המרע ליהודים, והוא מזמינם לסעודתו, הרי ודאי שהסכנה כפולה פי כמה, מפני שאותו גוי ינסה בדוקא להכשיל את אורחו היהודי. וכן היה אחשורוש הרשע, ששנא יהודים מאז ומתמיד (מגילה י"א ע"א "הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו"), וכעת הזמינם לסעודתו, הרי הסכנה עצומה. שהם היו גרים בשושן, והיהודים היו בכלל המוזמנים, וכל אנשי שושן הוזמנו לסעודה ואם כן היו מוכרחים לבוא. ובזה ניתנה לו היכולת לנסות להכשילם ח"ו.
ולמה באמת הלכו לשם היהודים, וכי לא חששו לכל זה. אלא שמצאו להם הוראות היתר להכשיר את ההליכה למשתה. ואת זה באים הפסוקים דלהלן לבאר: