מגילת אסתר על ספר המצוות· רבי יצחק ליאון אבן צור
שכחת הלאוין · מצוה שז
סימן א
נראה לי שהנכון כדברי הרב למנותן שתים, וזה כי על כרחך שני דברים הם חלוקים זה מזה שהנתק אינו צרעת והצרעת אינה נתק. ומה שאמר הרמב"ן (א) שאם היו שתי מניעות היה להם לחכמים לאמר בתולש סימני טומאה מתוך הנתק שילקה שתים, נ"ל כי אף שהם שתי מניעות אינו לוקה על הנתק שתים מן הטעם שאמרתי שהאחד אינו בכלל חבירו.
ומה שאמר עוד (ב) שבכלל לאו דנתק יש כל סימני טומאת נגעים, נ"ל שזה אי אפשר משום דלא ראי זה כראי זה.
ומה שאמר עוד (ג) כי בלאו השני כלל כלם, נ"ל שאין בכלל אלא נגעים מכל המינים שיהיו אבל נתק יצא מן הכלל ולכן ימנו שתים, וגם הסמ"ג מנאם שתים בלאו שס"ב ובלאו שס"ג: