אור ברסלב

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות עירובין· רבנו וידאל די טולוזא

פרק ו · הלכה יא

הלכה י

כל המניח את עירובו וכו'. מימרא דרבא שם (דף ל"ה:) הנותן את עירובו יש לו ארבע אמות ומפרש רבינו יש לו ארבע אמות שתים לרוח זו ושתים לרוח זו לפי שלא אמרו יש לו ארבע אמות לכל רוח ומוכרח מדברי רבינו פירוש זה כמו שיתבאר בסמוך:

לפיכך המניח עירובי תחומין שלו וכו'. משנה שם נתגלגל חוץ לתחום נפל עליו גל או נשרף תרומה ונטמאת מבע״י אינו עירוב משחשכה הרי זה עירוב ובגמרא לא שנו אלא שנתגלגל חוץ לארבע אמות אבל בתוך ד״א הנותן את עירובו יש לו ד״א והקשו על דברי רבינו שהזכיר שתי אמות שד״א לכל רוח קאמר או לאי זה רוח שירצה ותלו ענין זה במחלוקת התנאים שנחלקו בדין ד״א שיש לו לאדם כמה הן כנזכר פרק י״ב בהלכות שבת במשנה פרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ה) ואמרו שרבינו שנה המשנה כר״א דאמר והוא באמצען ואין הלכה כמותו. וכ״כ בהשגות א״א זה שנה משנתנו כר״א דאמר והוא באמצען ואינו כן אלא כר״י עכ״ל. ופירוש כר״י דאמר לאיזה רוח שירצה גם הרשב״א כתב כן על דברי רבינו. וכבודם במקומו מונח שאין דעת רבינו לפסוק כר״א שבפירוש כתב פי״ב מהלכות שבת בתוך ארבע אמות על ארבע אמות שהוא עומד בצדן וכן מבואר פ' כ״ז בדין התחומין שאינו סבור כר״א וכמ״ש שם אבל בכאן עיקר דבריו הוא שאינו מדמה דין העירוב לדין הטלטול. ונ״ל שרבא כיון שלא הזכיר ארבע אמות לכל רוח אינו ר״ל אלא שתים מכאן ושתים מכאן וכשהזכיר חוץ לד״א ר״ל חוץ למקום ד״א שיש לו אע״פ שאינן חוץ לתחום אלא שתים ולפעמים אמה אחת וכגון שהניח עירובו קרוב מסוף תחומו אמה אחת ולזה כתב רבינו המניח עירובי תחומין בסוף התחום כך נ״ל בדעתו ז״ל:

תוכן העניינים

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה