מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק כה · הלכה ד
התנה המלוה על הערב ואמר לו ע"מ וכו'. גם זה שם בגמרא מוסכם. ואם תשאל מה חילוק יש בין ערב סתם לזה שהתנה ומה הועיל לו תנאו תשובתך שערב סתם אפילו אין ללוה נכסים ידועים יכול הערב לדחות המלוה ולומר לו אי אפשר לך ליפרע ממני עד שתתבע את הלוה ואם יתחייב בדין ואין לו בוא והפרע ממני וכשהתנה שיפרע ממי שירצה אין הערב יכול לדחותו אא"כ יש נכסים ידועים ללוה וחילוק זה כתבוהו המפרשים ז"ל ולשון רבינו ז"ל מורה כן:
אמר על מנת שאפרע ממי שארצה תחלה וכו'. דין זה לא נזכר בגמרא בביאור באומר על מנת שאפרע ממי שארצה תחלה ודעת רבינו שדינו כדין קבלן לפי שכל תנאי שבממון קיים וזה דעת הרמב"ן ז"ל אבל בהשגות כתוב א"א שבוש הוא שאע"פ וכו' וזה דעת הרשב"א ז"ל וכתב שאפילו התנה עמו בפירוש בין שיהיו ללוה נכסים ידועים בין שלא יהיו לו הריני נפרע ממי שארצה תחלה אם יש נכסים ללוה ה"ז לא יפרע ממנו דפטומי מילי בעלמא נינהו ולעולם סמכא דעתיה שיפרע מן הלוה תחלה כל זמן שיש לו נכסים ואפשר לו לגבותם עכ"ל והביא ראיה לזה ואינה מוכרחת:
או שהיה קבלן וכו'. דין הקבלן נתבאר בגמרא שם: