מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק כא · הלכה ג
מתנה ששבחה מחמת הוצאה וכו'. מפורש בגמ' שאין ב"ח טורף משבח המתנה כלום:
ואם שבחה מאליה בעל חוב גובה את כולה. זה דעת ההלכות שכ' ומסתברא דהאי שבחא לא טריף ממתנה שבחא דאתי מחמת הוצאה הוא אבל שבחא דאתי ממילא טריף עכ"ל וזה דעת הרמב"ן וכן עיקר. ובהשגות א"א דעת יחיד הוא זה והרב ז"ל אמר כן במסתברא וראוי לסמוך עליו ע"כ. ודעת רבינו אפרים והר"ז ז"ל לומר שממתנה אינו גובה כלום מן השבח ואפילו מן הבא מאיליו ולזה נראה שהסכים הרשב"א ז"ל:
ואם קיבל הנותן אחריות המתנה וכו'. זה פשוט מפני שהטעם שאינו גובה מן המתנה הוא מפני שאין בה אחריות כמו שנזכר בגמ' בפירוש וכמו שיתבאר בסמוך ולפיכך כל שיש בה אחריות הרי היא כמקח לדבר זה וכן דעת הרשב"א ז"ל וכתב הרמב"ן ז"ל שלוקח שפירש שלא יהא לו אחריות שדינו כמתנה לכל דינין הללו וגם זה פשוט:
ולמה יטרוף בעל חוב וכו'. זה מפורש בגמרא:
ומ"ש רבינו ואפילו לא כתב כבר נודע וכו'. כך כתבו ז"ל שסתמו כפירושו וכן עיקר: