מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק כ · הלכה ב
לוה וכתב לו וכו'. זה מבואר שם פרק מי שמת שלא אמרו אלא בששתי ההלואות קודמות לקנייה ופשוט הוא:
אין דין וכו'. זה מוסכם מכל המפרשים ז"ל ואפילו לדעת הפוסקים בקרקעות מה שגבה לא גבה מודים במטלטלין ומבואר בהלכות במי שהיה נשוי:
קידם אחד משאר וכו'. מימרא פרק הכותב (כתובות דף פ"ד ע"ב) א״ר יוחנן התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה ופירשו המפרשים ז״ל אפילו עשאו בעל חוב שליח לתפוש לא קנה והוכיחו כן מהמעשה הנזכר שם התחלתו יימר בר חשו ושלא כדברי רש״י ז״ל:
אבל אין עליו חוב לאחרים קנה לו. זה נראה כמוכרח ממה שאמרו במקום שחב לאחרים לא קנה הא במקום שלא חב קנה וכתב הרשב"א ז"ל פ"ק דמציעא ולענין התופס במקום שלא חב לאחרים דקנה איכא למידק ולימא ליה לאו בעל דברים דידי את וכתב רבינו אלפאסי ז"ל בתשובה דדוקא במקום דאיכא פסידא לבעל חוב כגון בגוסס דאי לא תפיס ליה מפסיד מלוה לגמרי משום דהוי להו מטלטלי דיתמי ולא משתעבדי לבעל חוב לדינא דגמרא ואי נמי בגברא דמפסיד נכסיה אי נמי עני וירוד מנכסיו ונראה לב"ד שיתפסדו נכסים עד שלא יבא בעל חוב או יפסיד לגמרי בכי הא אמרינן דקנה חבירו ותקנה הוא שהתקינו הא אילו היה בעל חוב בא מיד ויכול לפרוע לבעל חובו מה שיש לו אצלו לא אלא הרי זה אומר לו לאו בעל דברים דידי אתה ושומעין לו עכ"ל:
וכן אם אמר לו הלוה זכה בחפץ וכו'. כבר נתבאר פי"ו אם היה ראובן חייב לשמעון מנה ואמר ללוי הולך לשמעון מנה זה שאני חייב לו שאם בא ראובן לחזור אינו חוזר אלמא זכה לו וכיון שהוא אינו יכול לחזור בו ודאי אין שאר בעלי חובות יכולין לגבות ממנו וכן מבואר פרק קמא דגיטין (דף י"א ע"ב) גבי הא דתופס לבעל חוב דכל היכא דלוה אמר תנו זכה: