אור ברסלב

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבנו וידאל די טולוזא

פרק כ · הלכה א

פרק כ

מי שיש עליו חובות הרבה וכו'. זה פשוט בכמה מקומות ומדברי רבינו נראה שאין חילוק בין מלוה בשטר למלוה על פה אלא כל הקודם זכה וזהו שלא חילק ואין כן דעת קצת הגאונים ז"ל אלא מלוה בשטר מאוחרת קודמת בדין למלוה על פה מוקדמת וכבר דחה הרשב"א ז"ל כל הראיות שהביאו לזה ודעתו כדעת רבינו וכן כתב רבינו האיי בתשובה:

ואם קדם האחרון וכו'. זה מחלוקת פרק מי שהיה נשוי (כתובות דף צ') ומחלוקת ישנה בין הגאונים ז״ל שרב צמח ורב נחשון וקצת גאונים ראשונים ז״ל פסקו מה שגבה גבה ור״ח ורבינו האיי ובהלכות פסקו לא גבה וזה דעת רבינו ז״ל ולזה הסכים הרמב״ן ז״ל ועיקר ומ״מ אם גבה בעל חוב מאוחר בינונית והניח זיבורית אצל בעל חוב מוקדם מה שגבה גבה וכן כתב הרשב״א ז״ל פרק הניזקין מהכרח הסוגיא:

בד״א בקרקעות שהיו וכו'. זה מבואר פרק מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ז ע"ב) לוה ולוה ואח״כ קנה יחלוקו וכך נפסקה הלכה שם ומבואר בהלכות. וכתב הרשב״א ז״ל מהכא שמעינן לשיעבוד דאקנה דכל שלא קנה יכול לחזור בו דאי לא לקמא משתעבד לבתרא לא משתעבד דכשם שאינו יכול לחזור בו בכל כך אינו יכול לחזור בו במקצת וכן נמי משמע לי מדאמר רב הונא התם במוכר פירות דקל לחבירו דיכול לחזור בו עד שלא באו לעולם ואפי' לר״מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כדאיתא פרק איזהו נשך גמרא הלוהו על שדהו ושם כתבתי עכ״ל:

וכל שקדם וכו'. זה אינו מבואר בגמרא בביאור אבל נראה הוא בטעמו שלא אמרו אלא בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה אבל בשוין כגון כאן ששיעבודן שוה דברי הכל מה שגבה גבה וכן נראה מדברי ההלכות שבפרק הכותב גבי לבעל חוב יהבינן לאשה לא יהבינן וכן הסכים הרשב"א ז"ל לדברי רבינו ומהטעם שהזכרתי:

תוכן העניינים

מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה