מגיד משנה על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ט · הלכה ה
כיון שנקבע השער מותר לפסוק וכו'. במשנה שם ופירוש ואם לא רצה מוכר לתת לו מעשר סאין בסלע מקבל מי שפרע כמו שנתבאר פ' ז' מהלכות מכירה דין מי שפרע במעות בלא משיכה ועניינו:
נתן לו מעות ולא פסק וכו'. כת"ק דמתניתין שכל שלא פסק בפירוש אינו יכול לתבוע כשער הזול.
ומ"ש ומי שחזר מקבל מי שפרע. מבואר בגמרא:
בד"א בפוסק על דעת עצמו וכו' ואינו מקבל מי שפרע בשליח שהרי המשלח אומר לו לתקן שלחתיך ולא לעוות. פירוש שהיה לו לפסוק בשער הגבוה ודין זה נתבאר שם בעובדא דנדוניא דבי חמוה כפי פירוש רש"י והאחרונים ז"ל וכתבו ז"ל מכאן למדנו שאין שליח מקבל מי שפרע כה"ג וכן נמי היכא דלא שינה כלל בשליחותו וחזר בו משלח השליח פטור דמה בידו לעשות שב"ד מקללין אותו ואין ב"ד אומר לו קח מן המוכר ותן בפחות לקונה שלא על דעת כן נעשה שליח אבל המשלח חייב שדבור השליח דבורו של משלח הוא הואיל ולא שינה ואינו יכול לטעון אתה קלקלת שליחותי אלו דבריהם ז"ל.
ומ"ש רבינו כמו שביארנו. הוא פרק א' מהלכות שלוחין ושותפין: