מגיד משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ז · הלכה כד
במה דברים אמורים כשהתנה עליה וכו'. דעת רבינו במה שכתב שהאשה המוציאה גט מתחת ידה שאינה צריכה לקיימו וכן כתב פרק י"ב הוציאה גט מתחת ידה ואמרה גירשני בעלי בזה נאמנת ותנשא בו אף על פי שאינו מקויים כמו שבארנו הוא מחמת משנה זו והסוגיא שעליה שסבור רבינו שהיא ודאי בלא נתקיים הגט בחותמיו שאם נתקיים כבר נתבאר שאין צריך לומר בפני נכתב ונחתם ואף על פי כן הקשו בגמרא (שם כ"ד) אשה מכי מטי גיטא לידה איגרשה לה כלומר כיון שהיא עצמה היא מתגרשת וכבר נתגרשה בקבלתה מה צורך לדבר אחר אלמא אף על פי שאינו מקויים היא מוחזקת בו בגרושה ועוד אי איתא דהיא צריכה לקיים הגט בחותמיו היאך תהיה היא נאמנת לומר בפני נכתב ונחתם. ועוד שהרי אמרו האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת וזו ראיה ברורה שאין האיסורין כדיני ממונות כמו שכתב רבינו. ובירושלמי אמרו על משנה זו הגע עצמך שעשת עשר שנים ברומי ונשאת אמר רבי יוחנן מתניתין בשאמר לה אל תתגרשי אלא במקום פלוני, וכבר כתבתי שמשנתנו בגט שאינו מקויים בחותמיו. ועוד שלא תהא האשה כשהיא מוציאה גיטה פחותה מן השליח המביאו בארץ ישראל שאינו צריך לומר דבר ומחזיקין אותו בחזקת כשרות עד שיבא הבעל ויערער ואף על פי שהמביאו הוא אשה או קרוב ובודאי אף כאן אם ערער הבעל יתקיים בחותמיו כמו שיבאר רבינו פרק י"ב וכל מה שכתב כאן דברים ברורים ולא הארכתי בזה אלא מפני שהר"א ז"ל השיגו פרק י"ב וכתב אומר אני שיתקיים בחותמיו אף על פי שלא קרא ערער עליו עכ"ל. וכבר הוכחתי דעת רבינו ועוד אכתוב שם: