מגיד משנה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבנו וידאל די טולוזא
פרק ז · הלכה כג
האיש שנתן גט וכו'. פ"ב משנה (דף כ"ג:) האשה עצמה מביאה גיטה וכו' ובגמרא הקשו אשה מכי מטי גיטא לידה איגרשא לה ותירץ רב הונא באומר (לה) אל תתגרשי בו אלא בפני ב"ד פלוני והקשו סוף סוף כי מטיא התם איגרשא לה ותירץ רב איקא דאמר לה כי מטית התם אתנחיה אארעא ושקליה והקשו אי הכי ה"ל טלי גיטך מעל גבי קרקע ואמר רבא טלי גיטך מעל גבי קרקע לא אמר כלום ותירצו דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם הוי שליח לקבלה וקבלי גיטך והקשו והא לא חזרה שליחות אצל הבעל ופי' רש"י שליח לא מקרי אלא המשתלח מזה לזה שראוי לחזור אצל משלחו ולומר עשיתי שליחותך לחברך וזו אינה ראויה לחזור שהרי לא נשתלחה אלא לעצמה ואח"כ נעשית היא בעלת המעשה ובטל השליחות קודם שתחזור עכ"ל, ותירצו (לא צריכא) דאמר לה הוי (את) שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם שוי שליח לקבלה ואמרו שם דאוקימתא זו אמתית לדעת האומר האשה עושה שליח לקבל לה גיטה מיד שליח בעלה וכ"פ רבינו פ"ו עוד שם אוקימתא אחרת דא"ל הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם שוי שליח להולכה וקבלי את גיטך מיניה ואב"א דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם אימא קמיה ב"ד בפני נכתב ובפני נחתם ומשוו ב"ד שליח וליתבוה ניהלך ואוקמתא זו לבד נזכרה בהלכות ובדברי רבינו. ואני כתבתי כל הסוגיא לפי שיש ללמוד ממנה הרבה דברים. וכתב הרשב"א ז"ל דבכל האוקימתות צריכה היא לומר בפני נכתב ונחתם בפני ג' וכולהו אע"ג דלא אדכרו אמתניתין סמכי ואסיומא דשמעתא דאמרינן אימא קמי ב"ד בפני נכתב ונחתם: