מגדל־עז או תמת ישרים· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]
חלק ראשון · ענין ב
עדה לבדה
עדה:
הוֹי הָאֱוִיל שָׁלוֹם, חֲסַר־לֵב נָעַר,
מִכָּל פְּתָאִים פֶּתִי.
גַּם בַּהֲמוֹת שָׂדַי וְחַיְתוֹ אָרֶץ,
הַרְחֵק מְנַדֵּיהֶם, לְבַד יִקְרָאוּ
לִמְקָרְבָם טוֹב עָיִן;
וּלְבָבְךָ יִבְחַר (פְּלִיאָה דַעַת!)
עַל אוֹיְבָיו מוּת, בַּל־אֱהוֹב מִי מָוֶת
יִבְחַר לְבַד עָלֶיךָ.50
אַךְ מִי, עֲדָה, תַּרְשִׁיעִי?
שָׁלוֹם? 51 הֲלֹא אוֹתָךְ, אֲשֶׁר תַּשְׁחִיתִי
עַל שׂוֹנְאֵךְ אַפָּיִךְ.
הַיַּחְסְרוּ 52 אֵלַיִךְ
מִסְפַּר עֲפַר אַרְצֵךְ יְדִידִים עָתָּה? 53
הֵן אַתְּ, עֲדָה, הֵן אַתְּ (אֱמוֹר אֶחְפֹּצָה),
אַתְּ יַעֲלַת־הַחֵן, אֲשֶׁר מִּקֶדֶם
יִלְטֹש יְפִי עֵינָיִךְ
חִצִּים לְקַשְׁתּוֹת חֵשֶק.54
הֵן הִיא עֲדָה אָנֹכִי
הָאוֹמְרָה55 מֵאָז (וְלֹא שָׁנִיתִי):
"זָהָב נְחֹשֶׁת הוּא בְיַד אִישׁ בַּעַר,
"כִּי כַּחֲזִיר מִיַעַר,
"עֵת לַחֲבוֹק אַשְׁפָּה, יְטַמֵּא נָזֶם;
“בִּידֵי כְסִיל נִבְלָע מְחִיר לָנֶצַח”.56
הֵן אֵין לְנָשִׁים חָיִל,
אֵין כָּל גְּבוּרָה, אֵין מְשׁוֹל וָנֵזֶר,
כִּי הַגְּבָרִים הֵם אֲשֶׁר יִגְבָּרוּ; 57
רַק זֹאת לְבַד חוֹנָנוּ
לִמְשֹׁל בְּלֵב וָלֵב, בְּחֵן וָיֹפִי.
אִם מִבְּלִי נֶעְבֶדֶת
גַם־נַחֲלָתָן זֹאת נְשֵׁי־אִוֶּלֶת
שִׁכְמָן לְהַטּוֹת, תַּעֲזֹבְנָה סֶלָה,58
הִנֵּה אֲמָהוֹת רַק הֲלֹא תִהְיֶינָה,
נִבְזוֹת לְכָל נִבְזֶה אֲשֶׁר אִישׁ יֶהִי.
"מַה־טּוֹב מְלֹא בֵיתוֹ לְיֶלֶד לֶחֶם,
"כִּי לֹא אֲכֹל יֵדָע? וּמָה יוֹעִילוּ
"כָּל אוֹצְרוֹת מִצְרָיִם
"אִישׁ59 אֲשֶׁר לוֹ הֵם, וְלֹא יוֹדֵעַ
"כִּי אוֹצְרוֹתָיו הֵמָּה?
אֵשֶׁת תְּבוּנָה זֹאת לְחֹק לָהּ תָּשֶׂם,
בַּל תֶּחֱלֶה עַל־אִישׁ, וְאֶת־דּוֹדֶיהָ
תּוֹקִיר וְלֹא תַשְׂבִּיעַ;
"כִּי הַאֲרֵךְ, יָשִׁיב לְזָרָא שׂבַע.60
כן עם לבבי אמרה הייתי61
כֵּן אֶת־בְּתוּלוֹתַי כְּבָר לִמָּדְתִּי;
אַךְ גַּם אֲנִי נֶהְפָּכְתִּי
בַּל אֵדְעָה אֵיכָכָה,
כִּי שֻׁדְּדוּ נַפְשִׁי וְלִבִּי פֶתַע
מִזִּיו פְּנֵי שָׁלוֹם.62 וְלוּ חָלִיתִי!
אַךְ עוֹד מְעַט מֵתָה כְּבָר אָנֹכִי.
מַה־תַּעֲשִׂי אֵפוֹא, עֲדָה, הַפָּעַם?
מַה־תֹּאמְרִי? מַה־תַּחְשְׁבִי" תֵּלֵכִי
בִּבְכִי לְרַגְלָיו? תֵּזְלִי? תַּשְׁפִּילִי
הַדְרַת גְּאוֹן יָפְיֵךְ לְרַגְלֵי גָבֶר?
אַךְ מָה? לְדוֹר דּוֹרִים שְׂרוּפַת חֵשֶׁק
תִּכְלִי בְחַבְלֵי עֹנִי?
הוֹי צָר וְאוֹיֵב עַז וְאַמִּיץ, חֵשֶׁק!
כֵּן63 חשְׁבִים עָלֶיךָ,
לֵאמֹר: יְהִי עַבְדֵּנוּ, -
כַּלֵּה בְחֵמָה בָם בְּנֵי קַשְׁתֶּךָ,
מֶמְשַׁלְתְּךָ הוֹדִיעַ.64
הִנֵּה עֲדָה פֹה, מֵאֲשֶׁר הָיָתָה
מֵאָז גְּבוֹהָה, שָׁחֲחָה תַּחְתֶּיךָ.
אַךְ תֶּחֱזַק לָנֶצַח
הוֹי, שׂנְאִי, מִמֶּנִּי?
לֹא תֶחֱזַק, כִּי אֵין מְאַמֵּץ כֹּחַ,
לֹא־יִרְעֲצוּ אוֹתוֹ כְּשֶׁבֶר נֵבֶל
נִכְלֵי לְבַב אִשָּׁה; וּמַה גַּם אָתָּה! 65