אור ברסלב

מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שבת· רבנו שם טוב אבן גאון

פרק יב · הלכה ב

הלכה א

המכבה כל שהוא חייב. פרק כלל גדול (דף ע"ה):

אחד המכבה עד מכבה. פרק מדליקין (דף כ"ט) ופרק כירה:
כתב הראב"ד ואם הוא מכבה וכו' דדבר שאין מתכוין אסור עכ"ל: ואני אומר להשיב בזה אי אפשי שאולי אכנס לפנים משורת הדין אבל בחרתי לכתוב דברי ר"מ ז"ל כל ענין וענין בפני עצמו ובטעמו וממילא יסתלקו קושיות הראב"ד ז"ל. וז"ל ר"מ ז"ל: אחד המכבה את הנר. זה פשוט פרק ב"מ גבי המכבה את הנר מפני שהוא מתירא פטור הא לאו הכי חייב ואחד המכבה גחלת של עץ כדמשמע פ' כירה בשמעתין דמיחם שפינהו וטעמא משום גחלת של עץ דאיסורא דאורייתא הוא וחייב סקילה וכן פירש רש"י ז"ל אבל המכבה גחלת של מתכת פטור כדמשמע בההיא שמעתא גופא וטעמא משום דלא שייך כבוי מדאורייתא אלא בכיבוי פחמין בלבד שכן בעלי מלאכה של פחמין עושין כן אבל גחלת של מתכת לא מיחייב ומדרבנן הוא דאסור בלחוד וכך פירש"י ז"ל והיינו הא שהביא ראב"ד ז"ל ממסכת יומא פרק אמר להם הממונה דצירוף דרבנן כו' והיינו נמי טעמא דשרו ביוה"כ לכ"ג משום דקי"ל דאין שבות במקדש והם אמרו והם אמרו ושרו אפילו דר' יהודה משום מצוה וכן פירשו ר"י הזקן ורבותינו בעלי התוס' ז"ל ומה"ט נמי ניחא סוגיין דפ' מילה גמרא מתני' דלא שחק שהביא ראב"ד ז"ל דגרס ת"ר אין מסננין את החרדל במסננת שלו ואין ממתקין בגחלים ואקשינן והא תניא ממתקין ופרקינן ל"ק כאן בגחלת של עץ וכאן בגחלת של מתכת כי בשל מתכת שהוא איסורא דרבנן התירו משום כבוד יו"ט דבהכי איירי הנך ברייתות והם אמרו אבל בשל עץ דאיסור דאורייתא לא התירו ולפיכך אין ממתקין: ואם נתכוין לצרף חייב שכן לוטשי ברזל וכו' עד תולדת מכבה. זה מפורש בשמעתין דמיחם שפינהו כי הצירוף אסור וחייב עליו משום גמר מלאכה דמכבה דהיינו מכה בפטיש וקרי ליה תולדה כי המלאכה היא העושה פחמין כמ"ש או מהבהב את הפתילה בלבד כדאסיקנא פרק ב"מ גמרא מתני' דהמכבה את הנר לפרוקי מילתיה דר"י שהיה פוטר בכלן חוץ מן הפתילה והן הן לבד שחייבין עליהן סקילה אבל שארא לא וכן פירש"י ז"ל שם וגם דקדק יפה בלשונו שתלה חיוב הצירוף בנתכוין שאם לא נתכוין היה פטור וכדאסיקנא להדיא בההיא שמעתא ובזבחים פרק כל התדיר דבדבר שאין מתכוין סבור לה כר"ש דשרי ופסיק רישיה ולא ימות לא שייך בשל מתכת אלא בשל עץ דהא ברירנא דבשל מתכת דרבנן היא ולא מיחייב עלה סקילה וא"כ היכי שייך למימר ביה פסיק רישיה ולא ימות גם מלאכה לא שייך בה כלל דהיא תולדה בלחוד היא כדכתיבנא ולא הויא מלאכה לא שצריכה לגופה ולא שאצ"ל מאחר שאין מתכוין וגם היא של מתכת וכן פירש"י ז"ל ביומא פרק אמר להם הממונה בההיא שמעתא דעששיות דאמרי' התם לא נצרכא אלא לר"י ה"מ בכל התורה כלה כלומר בשאר איסורין שהן מן התורה כשהוא מתכוין ואז ודאי כשאינו מתכוין צריך נמי קרא להתיר אבל הכא צירוף במתכוין אינו אלא מדרבנן הלכך באין מתכוין מותר אפי' לר"י מפני המצוה וגם רבותינו בעלי התוס' פירשו קרוב לזה ומשום דאין שבות במקדש כמ"ש ואע"פ ששינו פירוש ולשון הסוגיא במקצת זה עולה מדבריהם וגירסתם. הראיתי לך דעתי ודי ור"ח ז"ל נתן טעם אחר לחלק בין גחלת של עץ לשל מתכת שאני כותבו בסמוך בע"ה ולדברי כלם אין מקום להקשות על ר"מ ז"ל וכן הסכים ר"י אלפס ז"ל בהלכות ואף כי השיגו ר"ז ז"ל במקצת כבר הצילו הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות אך בזה כלם מודים דמותר לכבות גחלת של מתכת ברה"ר כדי שלא יזוקו בה רבים. זאת היא מימרא דשמואל בשמעתין דמיחם שהתיר בשל מתכת ואסר בשל עץ מן הטעם שכתבתי בסמוך דבדרבנן הקלו מפחד הנזק שמצוה להרחיקו ומיניה ילפינן בגמרא להעביר קוץ פחות מד"א ברה"ר כדי שלא יזוקו בה רבים. ור"ח ז"ל פירש בו טעם יפה לחלק בין גחלת של עץ לשל מתכת כבוי גחלת של מתכת בזמן שהיא חמה היא שחורה והרואה אותה דומה שהיא צוננת לפי שאין בה אדמימות כגחלת לוחשת ונמצאו בני אדם נזוקין בו לפיכך מותר אבל גחלת של עץ אם תסור אדמימות נכבת כבר ואם אדמימות בה כל הרואה אותה מתרחק ממנה ומכל פנים אין אדם נזוק בה כי השחורה כבר כבתה והאדומה מתרחקין ממנה לפיכך המכבה אותה חייב לפיכך היה אוסר שמואל בגחלת של עץ ומדוקיא אמר רבינא קוץ ברה"ר כו' עכ"ל ר"ח ז"ל:

הנותן שמן לתוך הנר עד חייב משום מכבה. תוספתא היא וכן פירש"י ז"ל גמ' מתני' דלא יקוב אדם שפופרת של ביצה:

תוכן העניינים

מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה