מגדל עוז על משנה תורה, הלכות שבת· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק יב · הלכה א
המבעיר כל שהו עד מקלקל. פ' המניח את הכד ופרק ר"א דאורג (דף ק"ז):
כתב הראב"ד ז"ל אם הבעיר תחת תבשילו מ"מ חייב שתים עכ"ל: ואני אומר זה הדין ועיקרו פ' ר"א דאורג, ומה שחידש הראב"ד ז"ל שמעינן לה מאחד נתן את האש כו' הכתוב פ"ט ופרק המביא כדי יין ונמי סברא הוא דמה לי צריך את האפר דאסיקנא סוף פרק המביא ומה לי צריך לקדרה אלא ר"מ ז"ל לא חיבר אלא הפשוטים בתלמוד ולכך קראו משנה תורה:
והמבעיר גדישו עד יצרו הרע. זה הדין עיקרו בב"ק (דף ל"ד) גבי מתני' דיש חייב על מעשה כו' ועיקר הטעם שנתן מפרק האורג:
וכן המדליק וכו'. פ"ק דשבת (דף ב') לגבי מדורה ופרק כל כתבי הקדש לגבי נכרי שהדליק. ופ' ר"א דמילה ובכמה מקומות יובן זה:
המחמם וכו' עד וחייב. פ' כירה (דף מ"א):
כתב הראב"ד ולמה לא משום מבשל כמו סיכתא לאתונא דמרפא רפי והדר קמיט, עכ"ל: ואני אומר איני מבין דברי רבינו הראב"ד ז"ל כי לפי דעתי איהו חלים ואיהו פתר שאני רואה העץ רפה ורטוב ויוצא ממנו מים בשעת התיבשו באש כדקאמר פרק כלל גדול דמרפא רפי מעיקרא והדר קמיט בגו אתונא אלא ברזל קשה הוא מתחלתו ועד סופו אלא ודאי דתולדת מבעיר הוא וחייב כדמשמע פרק כירה בשמעתין דמיחם שפינהו: עוד כתב הראב"ד ז"ל והמחמם את הברזל והמצרפו במים אינו מכבה אבל הוא מכה בפטיש שגומר את חסומו מ"מ חייב עכ"ל: ואני אומר אין מביאים ראיה ממכבה למבעיר ואינה חובה שיהו שני הפכים בחיוב. וענין הצירוף שגומר חסומו כבר כתב למעלה שכל שהוא גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש וגם זה הצירוף מפורש פרק כ"ה בשמעתין דמיחם כד"ן: