מגדל עוז על משנה תורה, הלכות עדות· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק כ · הלכה ד
העיד האחד ונחקרה עדותו וכו' עד כמו שביארנו: כתב הראב"ד ז"ל זה הטעם לא ידעתי מהו וכו': ואני אומר עיקר הלכה זו בסנהדרין פרק אחד דיני ממונות בכמה מקומות וגדולה מכולן מפורשת במברך את השם שהיו מכניסין העדים כו' ואחר כך מכניסין השני ואומר גם אני כמוהו ופרק ב' דכתובות וכמה דוכתי בעלמא דאסיקנא דקא מרמזי רמוזי וסוגיין דפרק מרובה כמו שכתבתי הכי אזלא ומ"ש הראב"ד ז"ל על טעם ר"מ שאינו יודע מהו משכחת לה פ"ק דמכות תלמוד ערוך גמרא מתני' דמעידנו באיש פלוני שהוא חייב לחבירו כו' דשקלינן וטרינן עד איכא דמתני לה אהא כו' ואסיקנא מכלל דרבי יהודה סבר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו מנא ליה ומהדרינן אמר עולא גמרינן ממוציא שם רע מה מוציא שם רע לאו שאין בו מעשה ולוקין עליו אף כל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ופרכינן מה למוציא שם רע שכן לוקין ומשלמין אלא אמר ריש לקיש גמרינן מעדים זוממין ופרכינן מה לעדים זוממין שכן אין צריכין התראה מוציא שם רע יוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שהן לאו שאין בו מעשה ולוקין עליו כו' אלמא טעמא דהתראה ושגגה ומעשה חד הוא כלשון ר"מ ז"ל ואע"ג דלפום הלכתא אין לוקין על לאו שאין בו מעשה בכל התורה שאני עדים זוממין דחדוש הוא כדאיתא להדיא פרק מרובה בשמעתין דעד זומם שהבאתי והביאור פי"ח ומה שהקשה הראב"ד ז"ל ממגדף הא אסיקנא פרק שבועות תנין ובתמורה ובכמה דוכתי כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליון חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חבירו בשם ומגדף אתי מקל וחומר שפשט פיו כלפי מעלה ואם על חבירו חייב על רבו לא כ"ש וגם זה פשוט בעיני: