אור ברסלב

מגדל עוז על משנה תורה, הלכות עדות· רבנו שם טוב אבן גאון

פרק כ · הלכה ג

הלכה ב

היו העדים שלשה ואפי' הם מאה אם העידו בב"ד זה אחר זה והעיד כל אחד מהן אחר חבירו בתוך כדי דבור והוזמו מקצתן אין נענשין עד שיזומו כולן אבל אם היה הפסק בין זה לזה יתר מכדי דבור שהוא כדי שאלת שלום תלמיד לרב הרי נחלקה העדות והשנים שהוזמו נענשין והשנים האחרים שהיה ביניהם ובין דברי הראשונים הפסק אין נענשין ואע"פ שבטלה העדות כולה מפני שהן כת אחת הואיל ונפסלה מקצתם נפסלה כולה. עד כאן לשון ר"מ ז"ל אות באות מוגה מן הספר הישר שחתום בחתימת ידו שזכיתי בו כשבאתי לארץ הצבי. והספר שהגיע ליד הראב"ד היה בו מה שהיה ולפי מה שמצא כתב זה איני יודע מהו וכו' ועוד מה זה שאמר והזוממין והשנים האחרונים וכו': ואני אומר עיקר הלכה זו נאמרה פרק קמא דמכות דתנן על פי שני עדים או שלשה עדים יומת המת כו' עד מה שלשה מזימין את השנים אף שנים מזימין את השלשה ומנין שאפילו הן מאה ת"ל עדים רבי שמעון אומר מה שנים אין נהרגין עד שיהו שניהם זוממין אף שלשה אין נהרגין עד שיהו שלשתן זוממין מניין אפי' הן מאה ת"ל עדים ע"כ וקי"ל כת"ק ורבי שמעון נמי קאי כוותיה וסוגיין בעלמא בכל דוכתא הכי אזלא ואע"ג דפליג עלייהו רבי עקיבא אין דבריו של אחד במקום שנים וקי"ל הלכה כרבי עקיבא מחבירו ולא מחבריו ואסקו הכא בגמרא כגון שהעידו כל אחד בתוך כדי דבור של חבירו ואסיקנא פרק מרובה כדי שאלת שלום תלמיד לרב ועוד תנן פ"ק דמכות סוף אותה משנה ומה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף ג' נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה ומנין אפילו הן מאה ת"ל עדים ובנזיקין פרק מרובה גמ' מתני' דגנב על פי שנים וטבח על פי שנים כו' שקלינן וטרינן בשמעתין דעד זומם דכוותה בגניבה וטביחה עד דאמרינן לימא כתנאי שנים אומרים שגנב כו' עד אמר רבי יוסי בד"א בשתי עדיות אבל בעדות אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ושיילינן מאי בשתי עדיות ומאי בעדות אחת אילימא בשתי עדיות בשתי עדיות ממש כגון בשתי כתי עדים בעדות אחת בכת אחת בזה אחר זה ומי אמר רבי יוסי בעדות אחת בכת אחת בזה אחר זה כי מסהדי אגניבה והדרי ומסהדי אטביחה כי מתזמי אטביחה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואיתזמו להו אגניבה מהיכא תיתי הא אלא לאו בשתי עדיות ועדות אחת כעין שתי עדויות ומאי נינהו בכת אחת בזה אחר זה אבל בעדות אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וסברוה דכולי עלמא תכ"ד כדיבור דמי כו' וקיימא לן כי האי סוגיא דפשיט ואזיל וכרבי יוסי דסוגיין כוותיה ועוד דרבי יוסי נמוקו עמו וכי דייקת בה שפיר אתיא כולה כמ"ש ר"מ ז"ל אות באות ועל הדרך ההוא ראוי לפסוק בכ"מ ונמצאת אומר בבא ראשונה כת"ק דמכות ובבא שנייה דעד יוזמו כולן כרבי שמעון ומה שחילק בין העידו זה בתכ"ד של חבירו כלשון גמ' מכות ומ"ש ואם היה הפסק ביניהם בסוף סוגיין דמכות ומסקנא דפרק מרובה שהעתקתי ובזה כל דבריו מבוארים ומבוררים ומה שהקשה ראב"ד ז"ל מפני מה עדותן בטלה כבר אתה רואה דמוכח לה במתניתין דמכות מדכתיב עדים והכי נמי אתיא דרבי יוסי פרק מרובה ומה שאמר מן הזוממין והנענשין אינו בספר הישר ומיהו מ"ש בענין מלשון אחרים הוא כלשון המשנה דמכות באו אחרים והזימום כו' וכן לשון נענשין שהיה ראוי להם להענש זהו אם היינו פוסקים כרבי עקיבא דמסכת מכות דאמר לא בא השלישי להקל עליו אלא להחמיר עליו לעשות דינו כיוצא באלו וכן היה לנו לומר אפי' במאה אבל אנו פוסקין כרבי שמעון דאמר במתניתין דמכות שאין נהרגין ואין משלמין ממון עד שיוזמו כולן ועוד תניא פ"ק דמכות אין משלמין בממון עד שיוזמו כולן ומ"מ בטלה עדות כולן הואיל ובטלה מקצתן כסוגיין דפרק מרובה וזה פשוט וברור ולא היה לי צורך להאריך כל כך אלא מפני שתלאו הראב"ד ז"ל באיני יודע והדבר ידוע שהכל היה לפניו כשולחן ערוך וקוצר לשונו גרם לי לשון ארוך:

תוכן העניינים

מגדל עוז על משנה תורה, הלכות עדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה