מגדל עוז על משנה תורה, הלכות ברכות· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק יא · הלכה טז
כל דבר שהוא מנהג כו' עד סוף הפרק. פרק לולב וערבה:
כתב הראב"ד ז"ל נ"ל שלא אמרו וכו' וצריך ברכה עכ"ל: ואני אומר תמהתי על לשון זה ואיני מבין אותו דהא במסכת תענית פרק בתרא סוף גמרא פסקא דמתניתין ובאחד בטבת לא היה בו מעמד גרסינן להדיא אמר רבא זאת אומרת הלל דראש חודש לאו דאורייתא ושקיל וטרי עד דמסיק רב איקלע לבבל חזנהו דהוו קרו הלל בראש חודש סבר לאפסוקינהו חזנהו דהוו קא מדלגי דלוגי אמר שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם ומסיימים בה תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר משא"כ בי"ח ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל לכתחלה אלמא הלל דר"ח מנהג הוא ודעת ר"מ ז"ל שלכתחלה אין מברכין עליו כמו שכתב כאן וחזר וביארו יותר פ"ג דהלכות מגילה וחנוכה ומקצת רבותינו בעלי התוספות הסכימו עמו מן הדין טעמא ומההיא דפרק לולב וערבה דאסיקנא ערבה מנהג נביאים הוא ומש"ה חביט חביט ולא בריך כדמפרש טעמא בגמרא ואע"פ שאנחנו בספרד ובצרפת ואשכנז נוהגין לברך לקרוא ועל הלל גמור לגמור משום היכרא כדעת ר"ת ז"ל ויש לו טעמים אחרים נכבדים מפורשים בשטתנו פרק לולב וערבה מ"מ יש סמך וראיה וסברא לדעת ר"מ ז"ל וגם הסכמת גדולים ואחר שהיא מחלוקת ישנה חקוקה אצל בעלי התוס' אין לי להאריך בו בזה החבור כי אני לא באתי בו אלא לטעון בעבור הר"מ ז"ל ולהראות מקום להרוצה להעמיק מאין מוצאו ולאין מובאו כד"ן:
סוף הספר