אור ברסלב

מגדל עוז על משנה תורה, הלכות ברכות· רבנו שם טוב אבן גאון

פרק יא · הלכה טו

הלכה ז

נטל את הלולב כו' עד מברך על העשייה. פרק ערבי פסחים (דף ק"ה) ופרק לולב הגזול (דף ל"ט) :
כתב הראב"ד ז"ל הנה לדבריו וכו' נעשית מצוה ביעור עכ"ל: ואני אומר ולמה דקדק דבריו להקשות עליו ולהשיגו והניח הדברים המפורשים לו בזה הפרק עצמו והנני מעתיקו לפניך וז"ל. העושה מצוה ולא בירך שעדיין עשייתה קיימת מברך אחר העשייה ואם דבר שעבר הוא אינו מברך כיצד מי שנתעטף בציצית או שלבש תפילין או שישב בסוכה ולא בירך תחלה חוזר ומברך אחר שנתעטף אקב"ו להתעטף בציצית וכן מברך אחר שלבש להניח תפילין ואחר שישב לישב בסוכה וכן כל כיוצא באלו עכ"ל. הנך רואה בעיניך שהוא ז"ל נשמר מעל ומעל דמעל ופסק כמו שערוך בהקומץ רבה במנחות ובכמה מקומות אי איכא שהות ביום מברך ואם לא אינו מברך וכמו שכתב הראב"ד ז"ל דאישתמיטתיה דא או באולי השמיטו הסופר מספרו וכולנו נקיים בס"ד כד"ן:

אבל על נט"י ושחיטה כו' עד וכך הוא מברך על ביעור חמץ כו' עד כמו שיתבאר במקומו. פרק ערבי פסחים ופרק לולב הגזול:
כתב הראב"ד ז"ל קשה לי וכו' ולאכול מרור עכ"ל: ואני אומר הנני משיב על ראשון ראשון אחת לאחת למצוא חשבון. מה שהקשה תחלה ממקרא מגילה ממנה פירש מפה והשליך חכה לנר חנוכה והעריך לתרץ תירוצים מן המהדרים או מן התיקונין אין לו צורך לאלו הדחוקים. כי ר"מ ז"ל כתב פ"ג דהלכות מגילה וחנוכה שהדלקת נר חנוכה ומקרא מגילה שתיהן מצות מדברי סופרים ועוד הוסיף לכתוב כן בתשובתו לחכמי לוני"ל וכלל עמהם מצות עירוב שהיא מצוה שאינה חובה כמו שאני עתיד להעתיק לשון תשובתו פ"ג דהלכות מגילה בע"ה. ומעתה מה שכתב כאן לפי כללו המקובל לו וז"ל עשה המצוה לו ולאחרים כאחד אם היה מצוה שאינה חובה מברך על העשייה עכ"ל. וידוע שמקרא מגילה עיקר תקנתה בעשרה בין בזמנה בין שלא בזמנה משום פרסומי ניסא ואפילו לדברי ר"מ ז"ל שפוסק פרק ראשון דה' מגילה וחנוכה בזמנה ביחיד מ"מ הוא כתב שם כי שלא בזמנה כגון בני הכפרים המקדימים בי' ואפילו בזמנה לכתחילה מצוה מן המובחר כאשר נתקנה דהיינו בי' וגם ידוע שאחד קורא להוציא עצמו ולאחרים ועל סדר זה היתה התקנה על מקרא מגילה ולא לקרות אבל נר חנוכה איש וביתו כמו ששנויה פרק ב"מ להדיא בברייתא נמצא אפילו בני הבית מאה כולן כאיש אחד לעיקר התקנה ומעתה המברך לכולן כמברך לעצמו. ור"מ ז"ל כתב כאן בכללו כל העושה מצוה בין שהיתה עליו חובה בין שאינה עליו חובה אם עשאה לעצמו מברך לעשות עכ"ל. וכבר הוכחתי שנר חנוכה מצוה ועושה אותה לעצמו כעיקר התקנה איש וביתו ולכך תקנו ברכתה להדליק נר חנוכה ולא תקנו על והרי היא וברכתה כנר שבת. ומזה יתבאר מצה ומרור שעיקר מצוה מן המובחר לאכול הפסח על מצות ומרורים כדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו ונאכל על השובע ובחבורה כדכתיב איש לפי אכלו תכוסו על השה וכ"כ ר"מ ז"ל פ"ח דה' קרבן פסח. וכבר כתבתי מלשונו שלהוציא אחרים מברך בעל ואע"פ שגם הוא מוציא עצמו לכך הם התקינו כן לגלויי טעמא ופרסומי מילתא שמצותה ברבים עד שתהיה הברכה במברך עיקרה להוציא אחרים. ומה שהקשה הראב"ד ז"ל למה לא הקשה מהם בגמרא למ"ד לבער השתא ניחא שלא נתקנו על דרך שאר הברכות של עצמו ועוד דלבער לא קים לן וא"כ אמאי שקיל וטרי כולי האי על דעתיה והוא לא חייש ליה כולי האי. ומה שאמר שנרמז בגמרא היא באכילת מרור לחודיה שהיא מצוה ואינה חובה ולהוציא עצמו דמיבעי ליה לברוכי הכי ובזה מיושב הכל אבל לשנות מעל ללמ"ד לדעת ר"מ ז"ל א"א שכבר ביארם סוף הלכות חמץ ומצה וזה פשוט ומחוור אלא שצריך המעיין להתיישב בו כד"ן:

תוכן העניינים

מגדל עוז על משנה תורה, הלכות ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה