מגדל עוז על משנה תורה, הלכות ברכות· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק ו · הלכה ג
נטילת ידים בין תבשיל לתבשיל כו' עד בין בסוף. פרק כל הבשר (דף ק"ה) :
וכל הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח. פרק כל הבשר ופרק אין דורשין (דף י"ח) וכמה מקומות בתלמוד היא הלכה רווחת:
כל פת שהמלח כו' עד או מלח שטבעו כטבע מלח סדומית כו' עד מפני הסכנה. פרק כל הבשר שם וסוף מבוי (דף י"ז) וריש ידים:
כתב הראב"ד ז"ל עשה זה וכו' קלקל עלינו את הלשון עכ"ל: ואני אומר אדרבא מתוקן היא והנוסחא ספרדית שלנו פרק כל הבשר וה"ג לה מפני שמלח סדומית יש שמסמא את העינים ואני מפרשה כך על דעתו מפני שמלח רע וקשה בטבעה כל כך עד שנקראת סדומית יש במקומות שמסמא את העינים ואינה סדומית ממש אלא שנקראת כן בכנויה על שם חזקה ורוע טבעה ולקח זה הלשון לשני ענינים האחד שהוא לשון מקרא מבורר וכל בשליש עפר הארץ והשני לרמוז מקום מוצאו בהלכה פרק כל הבשר וענין המחנה סוף פירקא קמא דעירובין כמנהגו בכמה מקומות וזה ממעלת החבור כמו שהקדמתי כד"ן: