מגדל עוז על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבנו שם טוב אבן גאון
פרק כב · הלכה טז
אסור לתלמיד חכם לשכון וכו' עד אשתו עמו. כתב הראב"ד ז"ל הפריז על מדותיו וכו': ואני אומר הפרזה גדולה ופרישות גדול מזה שנינו סוף פרק י' יוחסין (דף פ"א:) גבי הא דתניא אסור להתייחד עם כל העריות ואפי' עם בהמה אביי מכלי להו מכולה דברא רב ששת מעבר ליה מצרא ע"כ ואם זה בבהמה כ"ש באלמנה. ומה שכתב הראב"ד ז"ל הוא ריש פרק אין מעמידין (דף כ"ב) דתני רב יוסף ארמלתא לא תרבי כלבא ולא תשרי בר בי רב באושפיזא. ולפי דעתי כי ר"מ ז"ל פי' זאת בתלמוד כלשון כדטעים בר בי רב וכהנה רבות וכדמפרש טעמא בגמרא משום דצניע לה ומ"ש כאן ר"ח ז"ל הוא בתלמיד חכם גדול הנקרא צורבא מרבנן דומיא דאביי ורב ששת שהיו גדולים ומלמדין תורה ברבים צריכין ליזהר מן החשד יותר כדאמרי' בכמה מקומות. או שמא יפרש ר"מ ז"ל שלא תשרה כלשון המשרה אשתו ע"י שליש בפרק אע"פ ובאושפיזא ר"ל בשכונתא כי אכסנא הוא האורח הבא להתאכסן אצל בעל הבית ואושפיז הוא כמו פונדק או קרוב ויעלו בזה דברי ר"מ ז"ל על מכונם וכן כתב כלשונו הר"ם מקוצי מדעת רבותינו בעלי התוספות ז"ל אות באות: