מביט חלק ג· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
שאלה ריח
ראובן נפטר וחיי לרבנן שבק והניח אלמנה ושתי בנות ובן והם בניה של האלמנה לאחר כמה שנים חלה הבן הנז' ושלח אחר ב' עדים נקובים בשמות ואמר להם הלא תדעו לכם רבותי שאני נותן לשתי אחיותי המסובין בכאן שהם פלו' ופלו' הבית הידוע שיש לי במדינת ענ"ת שהוא בית סעוד ועוד אמר להם לעדים גם כן רבותי הלא תדעו לכם שאני נותן לאמי מעכשיו כל מה שיש לי פי מליך אלגווזא אל גמסי אל מרבעה הידועה אל גרבייה ואגבן נתתי לה ג"כ הבית שהוא בנוי במרבעה הנז' עם כל כלי תשמישין ועוד נתתי לה הדקלים שיש לי במבנעת עומייש ואמר להם הבחור לעדים מתנה זו שאני נותן לאמי כתבו' בשוק' וחתמוה בברא כי היכי דלא תהוה מתנת' טמירת' אלא גלויה ומפורסמת לכולי עלמא כדין וכשורה ואין שום אדם יכול למחו' בידה מחמת מתנה זו שאני נותן לה ויכולה היא לעשות במתנה זו כל מה שתרצה כחפצה וכרצונה ואין שום בריה יכול לעכב על ידה מחמת מתנה זו כלל לפיכך עם כל זה היוכל שום אדם למחות בידה ולומר לה לעשות כך או שלא לעשות כך או לא יורינו רבינו מורה צדק ושכרו כפול פעמי' מן השמים אמן כן י"ה: תשובה מתנה שנתן לאחיו' ושנתן לאמו הם קיימות אך אם מתנת אמו אינה מספקת לסכום כתובתה תטרף ממתנת הבנות תשלום כתובתה שכל לשון מתנה ליורש הוא בלשון ירושה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ' י"ב ואפי' היתה המתנה לאחר היתה מודעת אן טורפת [ תשלום כתובתה דמתנת שכיב מרע אינה חלה אלא לאחר מיתה והכתובה היא קודמת ואם (מתה)] מתנת אמו יש בה יות' מכתובת' זכתה ג"כ באותו מותר דיד' על העליונה ובשם הרא"ש ז"ל והרמ"ה ז"ל כתב בחשן המשפט סי' רנ"ג שאם אמר לבנו סתמא או לאשתו או לבעלי חוב סתמא מתנה נתן להם חוץ מהבנות והכתובה והחוב: נאם המבי"ט: