מביט חלק ג· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
שאלה צב
ילמדנו רבינו ראובן שנשא לאה וכתבו ביניהם בכלל תנאי הכתוב' שאם תפטר בלא זרע קיימא ממנו יפרע ליורשיה מצד ירושתם סך ידוע ובהיותה נשואה עמו חלתה חולי ארוך שאין לו קצבה וכן העידו הרופאים וכראות בעלה שנמשכה בחולי קץ מלפזר עליה ואמר לה טלי כתובתיך והתרפאי ממנה שאיני יכול להוציא עליך עוד אחר שאת חולה בחולי שאין לו קצב' והשיב' לו איני רוצה אלא שתהיה כתובתי במקומה עומדת ואתה תפזר עלי וכנגד זה אני מבטלת התנאי שעשינו בכתובה מצד הירושה בטול גמור מעכשיו ויהיה הדבר חוזר כדין תורה שהבע' יורש את אשתו וקנין שלם מורה על כל זה ושבועה שלא לערער בביטול כל מיני מודעות שבעולם ובפסול כל עידיהם מעכשיו מי אמרי' כן הואיל ועיקר הדין שהבעל יורש את אשתו והוא העמידה הדבר על דין תורה לכן מה שעשת' עשוי ועוד שעדיין לא זכה אדם בירושתה אחר שהיא בחיים יכולה היא לעשות בכל תנאי כתובתה כל מה שתרצה או לאו יורינו רבינו הדין עם מי ושכרו כפול ומכופל מן השמים: תשובה זה לי כמה שנים שכתבתי פעמים או יותר כי מה שכתב הרא"ש ז"ל שלא השליטו האשה לתת חלק יורשיה למי שתרצ' זהו על תקנת טוליטולא על לשון התקנה אבל בתקנות שלנו הכוונה היא לעקור קצת ירושת הבעל ולהחזירה ליורשי האשה כשתמות בלא זרע והרי היא כשאר המורישים שיכולים לתת מנכסיהם למי שירצו והתנאי הוא עם הבעל שאעפ"י שהוא מוחזק בנכסי צ"ב ויש לו זכות בהם ליורשן ולהשתמש בהם והם באחריותו הוא מתחייב להחזיר ליורשיה חלק מהן כשתמות בלי זרע כי על תנאי זה הכניסתם האשה וכמו שהארכתי שם ולכן יכולה היא לתת מאותו חלק למי שתרצה כ"ש לבעלה כמו שכתב הר' שלמ' בר שמעון בר צמח ז"ל בתשובת צ"א שהאשה יכולה למחול לבעלה מה שהתנ' להחזי' ליורשיה כפי התקנה כי מדין תורה הבעל היה יורש הכל ואעפ"י שהתנה במעט סבה שהיא המחילה יחזור הדבר לדין תורה שהבעל יורש את אשתו כנראה כי באותה התקנה לא היתה האשה יכולה לתת חלק יורשיה לאחרים אבל לבעלה יכולה כיון שהוא יורש שלה בד"ת ולדידן לפי תקנותינו יכולה לתת לכל מי שתרצה וכ"ש לבעלה כמו שכתבתי וא"כ בנ"ד בלי תנאי רפוא' חליה היתה יכולה ליתן לבעלה מה שהתנה לתת ליורשיה ועל חיוב רפואתה לא היתה צריכה לבטל תנאי הירושה כי בעלה חייב ברפואתה בחולי שאין לו קצבה לדעת כל הפוסקים וכשיש לו קצבה יש מי שסובר שאינו חייב דלא הוי דומיא דמזונות שאין להם קצבה שוה לאלמנה שאין חייבי' היורשים ברפואה שיש לה קצבה אבל רוב הפוסקים והרמב"ם ז"ל סוברי' כי באשת איש אין חילוק בין יש קצבה או לאו ואם כן בנדון דידן בעלה היה חייב בכל מין רפואת' אפי' ביש לה קצבה כ"ש אין לה קצבה ואיך עלה בלב בעלה של זו לומר לה טלי כתובתיך והתרפאי ממנה שאת חול' חולי שאין לו קצבה אם היה אומר שאת חולה חולי שיש לו קצבה היה לו איזה טעם לומר שלא היה רוצה לרפאתה עד שתבטל התנאי כי יש איזה פוסק שסובר כן אבל כשאין קצבה לא היה לו שום טענה עליה כי חייב היה לכולי עלמ' לרפאתה וקרוב הדבר לומר כי מה שבטלה לו על התנאי ירושת יורשיה לא יעלה ביד' כי הוא בטעות כי חשבה שהיה יכול למנוע ממנ' רפואת' אלא אם כן היה הענין שידע' או הודיעו לה שבדין לא היה יכול למנוע רפואתה אלא שהוא היה כילי עמה ולא היה מספיק לה כל צרכי רפואתה וכדי שירחיב לבו לפזר עתה כל הצורך לרפואתה בטלה לו חלק יורשיה בכתובתה ואם לא היה כך תוכל לטעון שהיה בטעות ולא יועיל לבעלה מה שעשתה עד שתחזור ותבטל התנאי ברצון נפשה ותתן אותו החלק לבעלה בקנין גמור וכו' נאם המבי"ט: