מביט חלק ג· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
שאלה צא
אני הצעיר ראיתי עת לאהוב אהבת קהלות דמשק של מסטערבים להחכם הדיין הכהן נר"ו בכתב החתומים בה כמו עשרים בני אדם מראשי הקהלות הנז' שיהיה אדון ועטרה לראשם מהיום ועד עשר שנים מחשון השל"ד ושיתנו לו פרח א' כל שבוע מלבד הנדבו' ומנהג השדוכין והחתנים ועל תנאי זה הלך מצפת לדמשק ובבואו שם חתמו כמה בני אדם אחרים בכתב ההוא ואחר זמן שעמד שם ראו קצת בני הקהלו' הנז' שהיו רוצים לעבור על מה שכתבו לו פה צפת וחזרו וקיימו בחדש תמוז השל"ד וקבלו אותו שנית לחכם ודיין וכו' ולקיו' כל זה נטלו קנין שלם וכו' והוסיפו עוד בכתב זה ושבוע' חמורה בשמי לדעת הראב"ד ז"ל שלא יועיל לה התרה ופיסול כל מיני מודעות ועידיה' לדעת הרשב"א ז"ל וחתומים בכתב זה יותר מארבעים בני אדם ועת לשנוא כתבו הסכמה כמו נ"ד בני אדם בחדש אב השל"ה שעל שלא היה מתנהג החכם הנז' עם הצבו' כהוגן והיה מטיל אימה על הצבור שלא לש"ש ומוסר ממון יחיד הצבו' לא"ה שהורידו את החכם הנז' מגדולתו ומדיינותו ושלא להחזירו עוד עליה' ועל הנלוים עליהם והוסיפו איסר על נפשם שקבל כל א' מהם נזירו' שמשון בכל תנאיו ביום שיסכימו לחזור ולקבל להחכם הנז' לראש ולקצין. עת מלחמה ושבא פה צפת כמו עשרים בני אדם מאלו שקבלו עליהם נ"ש בכל תנאיו לקחת חכם שיהיה מרביץ תור' ביניהם במקום החכם הנזכר. ועת שלום שדברתי על לבם שיחזרו בהם ולא ישתדל ליקח חכם מרביץ תורה ביניהם ומפני הנ"ש שקבלו עליהם שלא לקבל אותו לראש ולדיין לא יקבלו אותו מחדש לראש ולדיין אלא יעמדו בד' המדרשות כמו שהם עומדים שיש בכל מדרש בן תורה שאו' פסק וקובעים עתים לתורה ויטילו בתנאי שלו בכל שבוע לפי ערכ' ולענין הדיינו' מי שירצה לעמוד לפניו לדין יוכל לעמוד ואינו עובר על הנזירות שאינו בדרך חיוב לעמוד לפניו אלא ברצון נפשו כמי שבור' לפי שעה חכם א' שידון לו ובזה יתנו שלום בארץ. עת לחשות חשו ולא ענו עוד לי מרב צער שיצטערו בדברי אליהם ועת לדבר דברו לי פרטי הענינים ממה שאומרים שלא התנהג עמהם כהוגן ושהטיל אימה עליהם שלא לש"ש ושהיה משנה את דינם והיה נותן רשות שילכו לערכאות בלי סבה ושהשתדל להוציא פסק מהפליל שלא יוכל יהודי להרים קול על דיין היהודי' ולא רצה הפליל ויש עדות שהלך לפליל לקבול על קצת יהודים שאמ' שהיו מצירים לו וכיוצא בדברים אלו שאין ראוי להעלותם בכתב גם הביאו עדות חתומי' בו ב' בעלי תור' שקבל עליו בחומר שבועה נידוי וחרם שלא לנדות לשום אדם לכבודו אם לא ברשו' ג' חשובי הקהל ואומרי' כי לימים מועטי' נדה בני אדם לכבודו וכו' ושבועות כאלו נשבע כמה פעמים והיה עובר ואמר שעשה התרה וכו' עת לבכות על דברים אלו שנאמרו על חכם מנהיגי צבור אם היו אמת והאי לישנא בישא אף על גב דלקבולי לא מיבעי למיחש ליה מיבעי ואף על גב דהאי רבנן דרתח אורייתא הוא דמרתחא ליה היינו במילי דאוריתא דחזי מאן דעבר (עבירה) ואוריתא מרתחא ליה לכעוס לא לכבודו כי אם לכבוד ה' וגם כי נשבעו שבועה חמור' וקבלו עליהם לדיין ולקצין גם הוא היה צריך להתנהג עמהם כראוי כי על הקדמה זו קבלו שבועה שאין הצבור מקבלים עליהם דיין ומנהיג אלא שינהיג' דרך ישרה וכן כתבו לו בכתב ששלחו לו שיבא אליהם שעיניהם עליו להגיד להם דרך ישר לא יכשלו בה והיה צדק אזור מתניו כו' גם בכתב השנית כתוב שקבלו אותו עליהם לכל דבר שבקדושה אם כן לא חלה השבועה עליהם אלא שיהא מיישרם ומתנהג עמהם לש"ש בכל עניניהם ואומרים שיבררו הם בפני ב"ד ובפניו אם ירצה לעמוד לפניהם קצת דברים אלו שאמרו עליו ויהיו פטורים מן השבועות לדעת כולם. ועל כי לפני נאמרו והועדו על חכם הנזכר שתים או ג' מדברים אלו חששתי על השאר ואין לי פה להשיב לאנשים האלה ולמונעם מלקחת חכם מנ"ד לדיין אל' שבדברי ריצוי חיליתי פניהם שלא להוליך כעת חכם מכאן גם על השבועו' שאומר החכם שעשה התרה שבועות כאלו בפני רבים מפי ת"ח אינו נאמן לומר שעשה התרה שצריך שיהיה ההתר בפרסום כמו שהיה השבועה בפרסום והיה צריך התרה כמה פעמי' שנשבע ויש גם כן מי שסובר ששבועו' אלו בפני רבים כמי שנשבע ע"ד רבים שאין לו היתר אלא למצוה והאל יתברך יטע בלבינו אהבתו ויראתו ויברך את עמו בשלום אמן נאם המבי"ט: