אור ברסלב
מביט חלק ב סימן ריח

מביט חלק ב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

סימן ריח

סימן ריז

שאלה ריח על דבר ההטבות הנהוגות לעשות בעיר הזאת על מכירת הבתים ראיתי רובן שהיו נעשות באיסור כי קודם המכיר' היו מתנים מהם על ידי הסרסור ואפילו על ידם שאחר המכיר' כמה ימים שיעשו להם הטבה שבכל זמן שיחזרו להם המעות שיחזרו וימכרו הבית והרי זה תנאי גמור שאם לא היה מרוצ' הקונה בתנאי זה לא היה מוכר לו הבית ויש בזה משום רבית ועל זה אני נוהג לסדר ביניהם שלא ימכרו אלא לאיש מאמן לא ישנה את דברו ואעפ"י שיאמרו לו בשעת המכר אני סומך על טובתך שכל זמן שאחזור לך המעות תחזור למכור לי מותר כיון שאינו מתנה במכיר' שאינו מוכר אלא על תנאי זה ודומה למה שאמרו לענין חמץ בערב פסח למי שהולך בספינ' ויש לו חמץ שאומר לגוי עד שאתה לוקח מגוי תקנה מישראל ועד שאתה לוקח במנה קח במאתי' ושמא אצטרך ואקנ' ממך שהוא מותר לחזור ולקנותו אחר הפסח כיון שאינו תנאי גמור שאם לא ירצה אח"כ לקנותו או לא ירצה הגוי למוכרו אין כאן חיוב כלל על שום אחד מהם והוא הדין בנדון דידן כיון שאינו תנאי אלא מכירה חלוטה אף על פי שסומך על אמונתו אין כאן שום איסור ואפי' שהיה אומר לו הקונה מתחלה סמוך או תהיה בטוח על דיבורי שאני אחזור למכור לך כיון שאין כאן תנאי מותר (שכירו) (שיכול) הוא לחזור מדיבורו בעלמ' וא"כ אח"כ כשכותב לו מרצונו ודעתו כדי להיות קיים בדיבורו שמתחיי למכור לו הבית שמכר לו שהוא מה שאנחנו קורים הטבה חייב למוכרה כיון שכתב לו אני מתחייב ונוטל קנין גמור מעכשו כשתחזור לי המעות שתהיה מכורה לך או אפילו שאמר שאמכרנ' לך ועת' נבאר אם ראובן זה שמכר הבית על אופן זה ויש בידו הטבה שעשה לו הקונה שכל זמן שיחזור לו המעות שיחזור וימכרנה לו ולוה אחר כך משמעון ומאחרים ושעבד להם כל נכסיו וכתב דאקנה וכו' ואחר כך הוצרך עוד למעות ומכח הטבה זו נתפשר עם לוי שיתן לקונה הבית המעות שנתן לו שהיו כ"ה פרחים במעשה שהיה ועוד הוסיף לו עשרים על ההטב' וקנאה מיד שניה' הקונה והמקנה ועתה בא שמעון וטוען כי אף על פי שבית זו מכרה קודם שלוה ממנו כיון שאחר כך עשה לו הטבה היה לו זכות במותר מה ששוה הבית יותר מן הכ"ה פרחים וזה שנתן עוד לראובן ב' פרחים מכח ההטב' קנה שעבודו של שמעון שיכול לטרוף מידו הבית אחר שיתן לו הכ"ה פרחי' מן המכר הראשון שקדם לחובו כי הב' פרחים שנתן אחר כך היו על שעבודו שהוא מותר הבית שהיה קנוי לו לראובן בכח ההטבה שהיתה בידו כבר וכשלוה ממנו ראובן נשתעבדו כל נכסיו וכל זכיותיו שיש בהם דררא דממונא אשר מכללם זכות של הטבה זו שהיה עשרים פרחים קרוב למה שקבל קודם כ"ה פרחים במכירה הראשונה ואפילו באלו הב' האחרונים לא היתה הבית מוחלטת ללוי והיה מרוצה לוי שיתנו לו הכ"ה פרחים הראשונים שנתן ללוקח האחד והב' שנתן לראשון מכח ההטבה ולא היה רוצה לקנות הבית שהיתה שוה הרבה יותר מן המ"ה פרחים אלא להבטיח הב' שלו הוא שנתן הכ"ה בדרך מכירה כי על זה נתכוון המוכר גם כן כי הוא ידוע לכל כי הבית שוה הרבה יותר מן המ"ה עם המים שבה ולוי הקונה הב' טוען כי לא עשה הטבה הקונ' האח' אלא מדעתו ורצונו לראובן לבדו שהיה הוא המוכר לא לאחרים אפילו הבאים מכחו ועל זה אני אומר כי הדין עם שמעון ואותם שהלו' לראובן קודם שחזר ומכר ללוי מכח ההטבה כיון שהיתה בידו או ברשותו שטר ההטבה הרי הוא בכלל השעבוד שנשתעבד לשמעון כל נכסיו בשטר והרי הוא כמוכר שעבודו של חבירו שיכול חברו לטורפו ממנו אם לא ימצא בני חורין ביד ראובן הלוה ולא גרע מכל שטרי חובות שאם נתנם או מכרם לאחר המלוה גובה מהם שבכלל מטלטלי הם ומשתעבדי אגב מקרקעי כמו מטלטלי כמו שכתב בח"מ סי' ס' בשם הרא"ש ז"ל ובכלל ע"ז כתב הרא"ש בתשוב' אף לדברי רבינו חננאל דס"ל דאותיות לא ליקנו באגב מודה דמשתעבדי באגב הלכך שטר שהי' לשמעון על ראובן ונשתעבד ללוי אף אם נתנו שמעון לאחר גובה ממנו כי שעבד לו שמעון נכסיו ללוי מטלטלי אגב מקרטעי ושטר שהיה לשמעון על אחר בכלל נכסיו הוא ע"כ וא"כ שטר הטבה זה שהיה כתוב קודם שלוה ראובן משמעון הוא בכלל השעבוד שנשתעבד ראובן לשמעון בשטר הכתוב בו ששעבד בו כל נכסיו מטלטלי אגב מקרקעי ואפילו שנהגו שאין מגבין לבעל חוב מטלטלי שמכר הלוה מפני ת"ה שלא ירצה שום אדם (לקנות) חפץ מחברו אפילו שכתוב בשטרו ששעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי ומדינ' היה טורף אותם אינו טורפ' מפני תקנ' השוק וזהו במטלטלי שיש בהם מפני ת"ה אבל בשטרות שהיו ללוה על אחרי' ומכרם או נתנם בעל חוב גובה מהם שאין בהם משום ת"ה דלא שכיח כמו שכתב הרא"ש עצמו בתשובה ואפי' במטלטלין שקנה קודם שלוה מב"ח שני ותפסם בעל חוב שני יכול בעל חוב להוציא' ממנו כמו שהביא בעל ב"י בסי' קי"ב בשם ספר התרומה וכתב הוא שאפי' לדעת הרא"ש במה שכתב בסי' ס' שאין בזה תקנת השוק ואני חלקתי עליו בתשובותי סי' ש"ע ומ"מ בשטר לא יהא בו ת"ה ושטר הטבה זו נר' לי שהוא עדיף משטר חוב שהוא מלוה וזאת ההטבה היא כמו שטר של קנין קרקע ולא פרע עדין במעות שמודה מי שקנה הבית שיש למוכר חלק בבית שקנה ממנו מה שעולה שיוו הבית יותר מן העשרים פרחים שקבל קודם ומי שסובר כי ההטבה אינה דבר שנכנסת תחת שעבוד בעל חוב שהוא כמו דבר שלא בא לעולם טעות הוא בידו שזאת ההטבה כמו קרן ביד הלו' וכמו קרקע כמו שכתב' והרשב"א כ' בתשו שהבי' בב"י סי' קי"א כי המלך נתן בחותמיו לראובן דבר ידוע בחק שיש לו במקום ידוע ולוה ראובן מנה בשטר משמעון וחייב לו כל נכסיו בכלל ואח"כ משכן בפרט אותו זכות ללוי ואין לראובן נכסים ב"ח והשיב דבר ברור הוא ששמעון בע"ח מוקדם הוא ומוציא מיד לוי וכו' ע"כ והרי זה שאינו אלא זכות בעלמא שניתן לו וספק אם יתנו לו או לאו והוא תחת שעבוד הבעל חוב כל שכן בנדון דידן במה שהוא תחת ידו בכח הטענה שכיר' ואין שום דבר שלא יכנס תחת שעבוד הב"ח אלא דבר שאינו בעולם עתה והוא עתיד לבא אח"כ שיד המוקדם והמאוחר שוים בהם כמ"ש בתשובו' שבסוף חזה התנופ' שלא שייך דין קדימה בדבר שלא ב"ל כמו שהביא בב"י סי' ס' נרא' כי דוקא מה שלא בא לעולם הוא שאין בו דין קדימה אבל כל זכות שיש לו לאדם על דבר שהוא בעולם אפילו שלא נכנס בידו עדיין יש בו דין קדימה כל שכן בנדון דידן: ומה שטען לוי כי לא עשה הקונה הטבה כי אם לראובן המוכר ולא לאחרים אין בטענתו ממש כי בית שהיתה שוה קרוב למאה פרחים לא היה מרוצה ראובן להחליט' בב' פרחי' אלא על הקדמ' שהית' חוזר' ומוכר' לו או לבאי כחו שהיו לו בן ובת ולא יפקיע' מנכסיו וגם הקונה לא היתה כונתו לישאר עם הבית השוה הרבה יותר מכפל מה שנתן עליה כי גם שאין אונא' לקרקעות היינו כשהוא מוכר מכיר' לחלוטי' אבל במכירות אלו אעפ"י שאין מתני' שיחזור למכור מפני האיסור אפילו הכי ידוע ביניהם כי המוכר סומך ובטוח על הקונה שלא יקחה לחלוטין כיון שהיא שוה הרב' ועוד כי גם שאין אונא' לקרקעות היינו בשתות או יותר אבל במנה על מאתים יש אונא' ובצרור הכסף הביא תשובת הרשב"א על מתניתין דהלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה מביא לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי ואם מת אחד מהם תוך הזמן ולא הביא הרי היא של לוקח או של יורשיו שהרי קי"ל לי ולא ליורשי משמע והוא הדין אם אין אתה מביא לי אתה ולא יורשיך משמע עכ"ל ויש חלוק מזה שכתב הרשב"א ז"ל לאלו ההטבו' כי מה שכתב הרשב"א ז"ל התנאי הוא מן המלוה על השדה ועל זה כל התנאי הוא לטובתו שלא יקבל המעות אלא ממנו ולא מיורשיו וגם שיהא הוא המקבל שאם ימות הוא יזכו יורשיו בשדה ובנדון דידן הבטחון שבוטח המוכר על הלוקח הוא מצד המוכר כי הוא המדבר שהוא מאמין לקונה שלא ישאר עם הבית אלא שיחזירנה וכוונתו בין לו בין לבאי כחו וכן מן הקונה או מיורשיו כל שכן שסבר הוא בעצמו מכח ההטבה חזר ולקח הבית ומכרה הוא והקונה ללוי ומשעה שחזר ולקחה מכח ההטבה חל השעבוד הא' משמעון וחבריו ולוי קונה שעבוד שמעון וזכותו ויכולים הם לטורפה ממנו:

תוכן העניינים

מביט חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה