מביט חלק ב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
סימן קכה
שאלה יעקב בנה בית חתנות לבנו הגדול ראובן והשיאו אשה בבית ההוא והיו נשואין ראשונים לאותו הבן ובבתולה ולא השיא בן אחר קודם לו ולא היה לאב בבית ההוא ובתשמישיו אפי' פך א' כי חדש היה הבית והבן חנכו בנישואיו ואחר שנשא אשה בבית ההוא דר בו כמה שנים וכשנפטר יעקב הניח שני בנים ראובן ושמעון קטן הימנו וירשו וחלקו המטלטלים כולם זולת הבתים כולם שהיו לאביהם ולהיות ראובן חפץ בבית רחב ידים מאותו הבית שנשא בו לקח לו בית אחר והבית שהיה דר בו עם כל שאר הבתים שהיו לאביהם השכיר לשמעון וכתב לו שהוא מושכר לו כל הזכות אשר לו בכל הבתים בכך וכך לשנה עד ה' שנים ואחר זמן שבאו לחלוק אומר ראובן הבית ותשמישיו שנשאתי בו שלי הם מן הדין והשא' נחלו' בשוה משיב שמעון הלא כאשר השכרת לי הבתים לא פרשת לי שהיית משכיר לי בית משלך בכלל בתי אבינו זלה"ה ולא הזכרת מעולם שהיה הבית שלך אלא הבית בכלל שאר הבתים שכרתי ממך סתם ולו הונח שהיה לך זכות הרי מחלת אותו וכללת אותו בכלל השאר משיב ראובן הלא השכרתי לך כל זכות אשר לי בכל החצר שכולל בין הזכות שהיה לי בבית הא' לגמרי בין זכות חצי השאר ולא חשתי לפרשו עד זמן החלוק ילמדנו רבינו הדין עם מי ואם קנה עם הבית שאר התשמישים כגון חדר המעות ובית התבשיל שנבנו לשמו וכן אם על ראובן להביא ראיה שלא הניח אביו שום כלי בבית אשר נשא בו או על שמעון מאחר שהבית היה חדש ממש לו לשמו והוא דר בו כל ימי חיי אביו ז"ל שהוא זמן רב ולאביו היו בתים רבות אחרות: תשובה אם כל התנאים הכתובים בפוסקים ז"ל גדול בנישואין ראשונים מאשתו ראשונה עם בתולה ופינוי הבית לגמרי לבית אחר נתקיימו בנישואין אילו הוי מתנה גמורה לבן כדאמר פ' מי שמת המשיא אשה לבנו גדול וכו' וכתב רשב"ם ז"ל תקנ' חכמים היא לכבוד החתן שגנאי הדבר לישא אשה ואין מקום לדור בו ע"כ והוי' חד מן תלת מילי דשוינהו רבנן כהלכת' בלא טעמא וכתבו התוספות קצת טעם יש דכיון שפנה את הבית סמכא דעתיה דבן וגם אין לו אנה לדור סברא הוא שנתנו לו ע"כ: ומה שטען אחיו שהשכירה בכלל שאר הבתי' אינה טענה ואין כאן שום מחילה כי השכיר כל זכות שיש לו בחצר ואין דמי השכירות מוכיחים דאין אונאה בקרקעות ולא בשכירותן ועל שמעון להביא ראיה שמחל. ועל ענין חדר המטות ובית התבשיל אם פנה הכל ונשתמש הבן בכל גם זו בכלל מתנת הבית: ומה שיש לברר בזה דבנ"ד לא פנה האב הבית כי לא דר בה מעולם כפי הנראה דבשלמא כשהיה הוא דר בה ויוצא ממנה ופנה אותה מכל וכל והשיא בה בנו גדול איכא סמיכות דעת הבן אבל כשבנה מחדש אע"ג דאמר דלשם חתנות בנאה היה איפשר לומר שלא היתה כוונתו למתנה כיון שאין כאן בפועל סימן הפינוי המורה שלא נשאר לו בה שום זכות: ואפ"ה נראה ודאי דלא שנא דאדרבא עדיף טפי שבנין כל הבית היה לשם חתונת בנו והויא מתנה כיון שלא הניח בה שום כלי להוראה שלא היה נותנה במתנה וכן נראה ממאי דאמרי' בגמרא מר זוטרא תלא ליה סנדלא רב אשי תלא אשישה דמשחה וכתב בנ"י להודיע שלא היה מקנה אותו לבנו כי הוא היה צריך לתשמישו ע"כ ומשמע דמיירי שבנה בית חדש או שהיה לו בית אחר שלא היה דר בו ולכן תלא ביה סנדלא או אשישה להודיע וכו' שאם היה דר בה ויצא ממנה להשיא את בנו הוה ליה למימר שייר בה סנדלא או אשישה וכמו שכתבו הפוסקים שייר בבית כלי א' וכו': ומכאן נוכל ללמוד ג"כ ראיה על מה שבא בשאלה על מי להביא ראיה אם הניח בבית שום כלי או לאו דעל שמעון להביא ראיה מדאמר הכא תלא סנדלא להודיע שלא היה מקנה לבנו וכו' דמשמע דאי לאו הכי על הסתם היתה מתנה דכיון שפנה אותה והשיא בה את בנו מסתמא לא השאיר בה דבר ולכך צריך להודיע וכן נר' ממה שכתב הרשב"א ז"ל תלא ליה סנדלא סי' קל הוא לעשות כן וכדי שיראו הכל כן שאלו רצה להעיד ולהתנות בפניהם שאינו מקנה לו כלום ודאי אין אדם מקנה נכסיו בעל כרחו ע"כ משמע דעליו הראיה וכן כתב בנ"י לאו דוקא שצריך מעשה אלא לראיה שדי במעשה מועט כזה ולא מבעיא אי גלי דעתיה בפי' בפני עדים ע"כ דנר' דעליו להביא ראיה ונר' דטעמא הויא דכיון דתקנת חכמים היה לכבוד החתן אלימא אומדן זה כיון שהיו בו שאר התנאים הידועי' לכל גדול וכו' שהיה ג"כ תנאי הפנוי ומסתמא אמרי' כיון שהשיאו בבית דקנאה אלא א"כ חסר הפינוי וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל נגעו חכמים בדבר הזה מאומדן הדעת שמרוב שמחתו ואהבתו גמר והקנהו הבית שהרי לא שייר בה לעצמו כלום לפי' יצא שאם שייר אפי' פך א' לא קנה הבית נאם המבי"ט: בטור, ח"מ סי' קע"ו הביאה מתני' דפ' מי שמת כשחלה א' מן האחין השותפין דכשאי' קצב' לרפואתו מתרפא מן האמצע ואפילו בשני שותפין שמתעסקין באומנות או בסחורה דכתב הר"י הלוי ז"ל דאפי' חלה באונס מתרפא משל עצמו דמשמע דוקא רפואה אבל חלקו בריוח משמע דיש לו דאם אין לו חלק בריוח שחביריו מרויחים בעודו חולה כ"ש שאינו מתרפא מן האמצע אלא נראה שיש לו חלק בריוח שהרויחו חביריו בעודו חולה נאם המבי"ט: