מביט חלק ב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
סימן קכד
שאלה קכד ראובן היו לו שני אחים וארבע נשי' וצוה לפני מותו יתנו מנכסיו לשמעון ולוי אחי לכל אחד מהם אלף זהובים ומשאר נכסיו יהיו לפרעון כתובת נשיו ואם איזו מהן תרצה לעמוד במגר אלמנותה שתזון תמיד מנכסי עזבונו ואחר פטירתו שתים מהן גבתו כתובתן והלכו להן. ואחת מהן יבמה שמעון ולקח כל נכסי ראובן וכלל אותה בנכסיו ונשא ונתן בהם והאשה האחרת עומד' במגר אלמנותה ומאז ועד עתה שהם כמו תשע שנים נתן לה שמעון כל מזונותיה ואכל שמעון מהנכסים בכלל נכסיו עד שלא נשאר לו אלא מעט מזער: ועתה טוען שמעון שבעוד שהיו לו מנכסי עזבון ראובן אחיו היה נותן לה תמיד מזונותיה כאשר צוה אחיו ועתה כי ספו תמו ואין לו פרוטה מהם זולת קרקע ידוע שאינו רוצה לתת לה מזונות מנכסי עצמו כי הוא יתברר כי לא די ספו תמו נכסי עזבון אחיו ראובן לגמרי אלא אפילו האלף זהובים שהניח לו אחיו נתמעטו אין לו מהם חצייה וטוען אם תרצה לגבות כתובתה מהקרקע הנז' הרשות בידה לכל זמן שתרצה כי הקרקע שוה יותר מסכי כתובתה כי מזונות אינו רוצה לתת לה עוד אחר שאין לו כלל מנכסי אחיו ומה שיש בידו הם נכסים שאינם משועבדים לכתובתה. ילמדנו רבינו אם יש בדברי שמעון ממשו' ואם טענתו טענה שלא לתת לה מזונות ביען אין לו מנכסי אחיו כלל ושכרו כפול מן השמים תשובה נראה מן הגמרא ומדברי המפרשים ז"ל דמזונות האלמנה ניידי דלית להו אחריות מידי דאפילו בקרקעות דדינא דמזוני עלייהו אי מזבני להו יורשים דיעבד אינה מוציאה מיד הלקוחות כדתנן פ' הניזקין אין מוציאין לאכילת פירות וכו' ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים וכו' מפני תיקון העולם ואי ממטלטלי לתקנת הגאונים דמתזנה מינייהו היינו כשהם בעין אבל אי בעו יורשים למזבן להו הרשות בידם וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ז ואינה יכולה לעכב עליהן ולומר יהיו המטלטלים מונחין בב"ד עד שאזון מהם שמא יאבדו ולא יהיו לה מזונות ואפי' התנה עליו בפי' שתיזון מן המטלטלין אינה מעכבת ובזה דנין תמיד כו' ע"כ שנר' שאם יאבדו שיאכלו אותם היורשים או יפסידום אינם חייבים לתת מזונות משלהם ולהכי אי תפסה למזונות בין מחיים בין לאחר מיתה אין מוציאין מידם אפילו תפסה ככר זהב כמו שכתב הרמב"ם משום דאלו לא תפסה ואכלי ומפסדי להו יורשים אינם חייבים אבל אי תפסה לכתוב' אחר מיתה מוציאין מידה דאי מפסדי להו ואכלי להו אינהו מיחייבי למפרע כתובתה מנכסי אביהן דאפי' קרקעות דמזבני להו טרפא איהי מן הלקוחות וכ"ש מטלטלי דאכלי אינהו או מפסדי להו דמחייבי כיון דתקנו הגאונים דנגבית ממטלטלי והאי תקנה לא איצטריכא להו לתקוני אלא לעיקר כתובה ותוספת דלנדוניא הויא ליה כחוב דמחייבי מדאורייתא לפרוע חוב אביה' מנכסיו ואי אכלי ומפסדי להו לנכסי מחייבים לשלם מדידהו מה שאין כן בעיקר כתובה דלא מיחייבי אלא מתקנת הגאונים ובמזונות דאם אכלי להו לא מחייבי' לשלם מזונות מדידהו אבל ממעות המטלטלים שמכרו כתב רב האי ז"ל כיון דהאידנא תקנו הגאונים שיזונו ממטלטלים ניזונות מהדמים שקבלו בהם כמו שכתוב בא"ה סימן קי"ב וכתב ול"נ להרא"ש ז"ל שהרי אין שעבודן אלא על נכסי אביהן וכיון שמכרום ואינם יכולים לטרוף מן הלקוחות גם במעות אין להם כלום והם של הבנים לרש"י ז"ל קודם שיבוא ליד ב"ד ולדעת התוס' והרשב"א ז"ל אפי' משבאו המזונות ביד ב"ד והעמידום ביד אפוטרופוס או ביד שליש למזונות הבנות וכו' אם קדמו ומכרו מה שמכרו מכרו כמו שכתב מ"מ פי"ח ואע"ג דהא איירי במזונות הבנות מן הבנים בנכסים מעוטים נראה דה"ה במזונות האלמנה עם היתומים אם מכרו אין לה במעות כלום להרא"ש ז"ל דטעמא גבי בנות הוא משום דמטלטלי לא הוו משעבדי להו למזונות אלא משום תקנת גאוני במזונות האלמנה נמי אינ' ניזונות ממטלטלי אלא מתקנת הגאונים דבעיקר כתובה ותוספת דאמרי' דמחייבים היינו משום דכתיבי בכתובה ובקנין ומזונות אלמנה לא כתיבי בכתובה אלא מזונות דמחיים וכתב הרשב"א ז"ל שאם קנו מידו על מזונות האשה שהיא ניזונות אפי' מן המשועבדין כמו שהביא מ"מ ז"ל פי"ח וכתב עוד ודע שאין הקנין הנז' בשטרי כתובות שלנו מועיל לכך שאין מזכירין בכתובות מזונות דלאחר מיתת הבעל אלא מזונות מחיים ע"כ: וכתב הרב ה"ר יעקב מישאעי ז"ל בפי' הרמב"ם ז"ל פי"ח ויש לשאול אם תפסה כל מטלטלים ולא השאירה ליתומים במה יתפרנסו מהו שתאכל היא והם מתחת ידה או לא תתן להם כלום והתשובה נמצא במקצת נוסחאות רב אלפס ז"ל אי תפסה מחיי' דבעל מיתזנה מינייהו לחוד' ואי לא מיתזני יורשים בהדה כדאי' בכתובות בפ' אלמנה ניזונית ובפי"ט אבאר זה הדין היטב ולא פי' אח"כ שום דבר בפי"ט והרב בעל מ"מ כתב ספי"ט י"מ דאלמנה ובנים אלמנה ניזונת והבנים ישאלו מק"ו דבת הנדחת מפני אלמנה ובני' נדחים מפני הבת אבל בירושלמי לא אמרו כן אלא אלמנה ובנים שניהם שוים וכן כשאין רק אלמנה וכו' ואין נרא' כן דעת רבינו שלא כתב הירושלמי וכן נר' דעת הרמב"ן ז"ל ע"כ והיינו כשהנכסים בעין אבל אם נמכרו אפי' לי"מ אינם חייבים במזונות האלמנה כמו שכתוב למעלה: מכל מה שנכתב למעלה יתבאר תשובת שאלה זו דאע"ג דביבמ' פשיטא דאין לה מזונות אלא עד ג' חדשים הכא צוה הבעל שאיזה מהן שתרצה לעמוד במגר אלמנותה שתיזון מנכסי עזבונה וא"כ הרי היא כשאר אלמנות למזונות וגם לא עדיפא מינייהו בצואה זו דלא צוה אלא שתהא כשאר אלמנות דאם לא שצוה לא היו לה מזונות כי אם ג' חדשי' כדא' וא"כ יש לה מזונות מנכסי בעלה ממה שנשארו אחר השני אלפים שנתן לאחי' אחר פרעון הכתובות דהאלף פרחים שנתן לאח שיבם הם דרך מתנת ש"מ כמו האלף של האח האחר שלא יבם כי הוא לא צוה ולא היה יודע אם ייבם שום א' מן האחים או יחלוץ ואם היה חולץ א' מהם היו הנכסים הנשארים אחר המזונות ופרעון הכתובות לשניהם ועתה שיבם הא' זכה בנכסי אחיו אחר הפרעון אבל האלף אינם נחשבי' כנכסי אחיו אחר הפרעון הנז' לשעבוד מזונות כמו האח האחד שלקח האלף פרחים והלך לו וא"כ מכל מה שנשאר אחר פרעון הכתובות כתוב' היבמה שיבם וב' כתובות הב' נשים אחרות היתה נזונת עד עתה זו האלמנה אם עדיין יש שארית נכסים הנז' תיזון מהם אבל אם כבר כלו שנמכרו ואכלו הוא וביתו והוא אינו חייב לזון אותה מן האלף שלו דהרי הוא יורש והוא כמו בן והאלמנה וכן שניהם שוים לאכול יחד לכל צרכיהם וכדא' לעיל לירושלמי אפי' לא היה יכול לאכול אחר שאכל וכלו כבר הנכסים אינו חייב לזון אותה ממה שנשאר לו מן האלף פרחי' אם לא כשיש עדיין בעין מטלטלים ידועים של המת שנשארו אחר שלקחו הב' אחים הב' אלפים ואם אין תזון מעתה מן הבתים עד שלא תשאר בהן אלא כדי כתובתה ואז תקח כתובתה מהן ותלך לה נאם המבי"ט: