מביט חלק ב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
סימן פ
שאלה פ נשאלתי על מתנות שנותנים לחתן ולכלה קרוביהם אם תתאלמן האשה אם יחשבו לה אותם המתנות בסכום כתובתה או לאו ומצאתי כתוב בתקנות אלגאזיר שנתקנ' על יד הרב בן צמח ז"ל בהסכמת הר"י ב"ר ששת ז"ל וכמה חכמים אחרים בשנת הקנ"ד תקנה ב' על ענין שומת מלבושי האשה כתב ומזה הטעם עצמו המוזכר שם בגמרא אם קרוביה בשעת הנישואין או לאחר מכאן נתנו לה תכשיטין נוטלתן אם הם בעין דאדעתא דהכי ניתנו לה שתתקשט בהן ודבר זה אין בו ספק דומה למה שאמרו פ' מי שמת בין מת הוא בין מתה היא בין נתגרש' סבלונו' הדרי ופי' הרמב"ם ז"ל הטעם פי' מהלכות זכיה שהטעם הוא לפי שלא שלחם אלא שתתקשט בהם וה"ה לקרוביה וכן נר' מדברי הריא"ה ז"ל בענין מורדת וכן כתב הרמב"ן ז"ל ס"פ אעפ"י בשם רבי' יהוסף ן' מיגש ז"ל ובשם רבי' האי והריא"ף ז"ל דוקא מה שעליה אבל אם כתבה לה מתנה שדרו ממתיבתא דלא אמרינן כי אקני לה אדעתא למיקם קמי' אדעתא למשקל ולמיפק לא אקנו אלא מעתה וכו' ע"כ עוד כתב אח"כ בסוף תקנה זו ולענין תכשיטין שנתנו לה קרובותיה נוטלתן לעולם דאדעתא דהכי נתנום לה כנז' למעלה ובפ' מי שמת אסקי' דאפילו הדרה בה איהו קידושי לא הדרי וכו' וכתב אח"כ בתקנה ד' ולענין מתנות שנתנו לה בעת הנישואין או אח"כ מסתברא שנתנו לה קרובותי' לזרעה שלא תתקשט אשה אחרת בתכשיטי' וכו' עוד כתוב בתקנ' ד' על ענין מיתת האש' בלא זרע ולענין התכשיטין. שנתנו לה קרובותיה והם בעין יחזירם הבעל ליורש ע"כ ובתשוב' הריב"ש ז"ל סימן ש"א כתב אמנם אם נתנו לה אחרים תכשיטין או מעות בשעת, נישואין כמו שהוא נהוג בקצת מקומות שהקרובי' לחתן או לכלה נותנין לה בשמחו' וגיל איש נזם זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל אלו בודאי הם שלה שהרי למתנה גמורה נתכוונו דק"ל קנתה והבעל אוכל פירות והוו להו כנ"מ וא"כ בין באלמנו' בין בגרושין אין שמין אותה לה ע"כ ועתה נבא לדין הנשאל שאם נתנו לה אבוה או אמה או שאר קרובותיה אי זה דבר של תכשיט שהוא מיוחד לתכשיט אשה והוא בעין אין שמין אותו בכתובת' אלא הוא שלה מלבד סכי כתובת' ואפילו נתנו לה קרובי החתן כיון שהוא תכשיט מיוחד לה אין שמין אותו וכמו שכתב הריב"ש ז"ל שהקרובים לחתן או לכלה נותנים לה בשמחה וגיל איש נזם זהב וכו' הם שלה דכיון שהוא נותן לה והוא תכשיט מיוחד לה מה לי מקרובותי' מה לי מקרוביו או מאחרי' שנתנום לה והוא תכשיט לה אבל מה שנותני' אפילו קרובותיה אם הוא כלי שמשתמשים בו בבית הוא שלו ושמין לה בנדונייתה וכן אפילו תכשיטין שנתנו לה ומכרם הבעל כיון שאינם בעין אינו חייב לפורעם לה דוקא תכשיט שלה וניתנו לה והם בעין הוא שלה וא"כ בנ"ד קילים א' וכיוצא בו שאמרה האשה שנתן לה אביה אינו תכשיט שלה אלא מכלי תשמיש הבית הוא ושלו הוא ויכולים לשומו לו בפרעון כחובתה והרי הוא דורון לו כמו מלבושים שנותן אבי הכלה לחתן דכל שאינו תכשיט לה על הסתם הוא מתנה לחתן על הכלה שישתמשו שניהם בו בבית והרי הוא ככל כלי הבי' שהם שלו אם לא. שיפרש אביה בפי' שהו' נותן אותו החפץ לבתו אז יהיה לה כנ"מ ולא ישומו אותו לה בכלל שומא נדונייתה וכן כלי הכסף שאמרה שנתנו לה אביה ואמה הסל של כסף הוא מיוחד לתכשיט שלה להניח בו תכשיטי זהב שלה אבל הקערה של כסף ומגרפה כסף וקופא א' כסף הם תשמישי הבית וכיון שניתנו דורון על הסתם הם שלו אם לא שיפרש בפי' שנותנים אותו לה וכן י"ב כוסות כסף וב' תכשיטי כסף ומגרפה כסף. וטבעת זהב שהיה משקל ט' מתקלי שאמרה שנתנו לה אביה ואמה ושנמכרו ע"ש שהיא תטול ריוח דמיהם כל שנה אם יתברר כך יהיו שלה ולא יכנסו בשומא ואם לאו הם שלו אפילו שלא נמכרו והיו בעין כ"ש שכבר נמכרו ואפילו הטבעת שהוא תכשיט שלה אם נמכר אינה יכולה עוד לתובעו אם מכרו בעלה על הסתם שלא פירשה היא לו שיפרענו לה אבל שאר הכלי' אפילו לא נמכר ועל הסתם הם שלו אלא כשפירשו בפי' שהיו נותנים לה וגם אם בשעת מכירה הודה הבעל שהיו שלה ונמכרו על שמה ושיאכל הריוח אם יתבאר כן יהיו שלה ולא ישומו אותם בפרעון כתובתה ובלאו הכי הם שלו כדאמר