אור ברסלב
מביט חלק ב סימן עט

מביט חלק ב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

סימן עט

סימן עח

שאלה עט ראובן יחיד מיחידי קהלה אחת שהיה פורע כאחד מיחידי הקהל בעולי המלכו' כגון פרחי' ושולטנין ואזפ' וקורקצי ופקשימיט שהם עולי המלך הנשלכי' על הקהל דרך כלל לבלתי השגיחם על הפרטים ואחר זמן מת ראובן הנז' וחיי למר ולכל ישראל שבק ושבק יתומי' אחריו מהם גדולים מהם קטנים והיו פורעים היתומים הנז' די שנה בשנה כל שנוגע לחלקם עד שמאסו לשאת העול הנז' ונתפשרו עם טובי הקהל ומנהיגיהם בסך ד' אלפים לבנים העוברים בתוגרמה וקבלו הקהל מהאחים הנז' ופטרום מכל עולי המלכות הנזכרים וכתבו וחתמו להם שם שטר על ההודאה ומסרו בידם להיות לראייה ולזכות בידם וזה לשונו בחמישי בשבת שמנה ימים לחדש שבט שנת השי"א לבריאת עולם נתפשרו הקהל הקדוש קהל פלו' עם הבחור יצ"ו בכ"ר פלו' נ"ע ונתפייסו ברצון נפשם ובנפש חפצה בלי שום אונס כלל וקבלו ממנו ארבעה אלפים לבנים ועל ידי זה פטרו אותו ואת כל אחיו מכל עולי המלכות ר"ל מפרחי' ושלגין ואזפיריש וקרקיצים ופקשימיט וכל עולי המלכות הנשלכי' על ערך הפרחי' בכלל באופן שלא יקחו משום אחד מהם ר"ל מכל יתומים כ"ר פלו' אפי' פרוטה ולקיום כל הכתוב לעיל קימו וקבלו עליהם ועל זרעם כל הקהל יצ"ו בקנס נח"ש שלא יורשה שום א' מהם לערער על הדבר כל ימי עולם ושלא יבקשו כלום לא מהיתומים ולא מר' פלוני יצ"ו שהיה פורע בעדה כל השלכותיהם עד היום הזה וכדי להיות לראי' ולזכות ליתומים הנז' ולר' פלו' הנזכר כתבנו זה אנחנו חותמי מטה ברשות כל הקהל יצ"ו ובהסכמתם ובשליחותם ועל ידי חתימתנו זאת הרי הוא כאלו חתמו כל הקהל יצ"ו והכל שריר ובריר וקים עד כאן לשון השטר ועתה בניהם אשר קמו אחריהם וקצת מהחתומים מערערים על השטר הנז' באומרם שלא נזכר בו קנין ורוצים לכוף האחים הנז' לפרוע כיוצא בהם יורנו המורה צדק היש ממש בטענתם או אי זה צד הסותר הפיוס הנז' כי מאזנ' משפט בידו לסקל נתיבה מעוותה ולהסיר מכשול מביניהם לבלתי יכשלו כי אתך ילין משפט ואשר תברך מברך ושכרו כפולה ומכופלת מן השמים: תשובה הרא"ש ז"ל כתב בתשובה כלל ו' שבכל דבר שהקהל או טובי העיר נתנו מדעת הקהל ומסכימים בו אין צריך קנין ולא שטר אלא דבריהם ככתובים וכמסורים דמו ע"כ: והרי כתוב כאן קיימו וקבלו עליהם כו' כל הקהל יצ"ו בקנס נח"ש ושחתמו ברשות כל הקהל והסכמת' ובשליחותם וכו' וא"כ אין שום עיקר' בטענה הטוענים שלא היה כתוב קנין בשטר זה כי אפי' בלא כתיבה ג"כ היו קיימי' דברי הסכמת המסכימי' ברצון ורשות כל הקהל כמו שכתוב בתשובה כי אין צריך לא קנין ולא שטר אלא דבריהם ככתובים וכמסורים דמו וכ"ש שכתבו שטר על הסכמת' כי בכתיבת שטר באי זה חוב שיהיה משעבד את הקרקעות בלא קנין משו' דקלא אית ליה ואינו כמלוה על פה והכא נמי כיון שכתבו שטר על זה נשתעבדו כל הקהל כל מה שכתוב בו ובתשובת הרא"ש ז"ל לא היה בו קנין ולא שטר ואפי' הכי כתב שדבריה' קיימי': עוד אנ' אומר כי נראה מתוכן השאלה כי אלו הקמי' לערער על היתומים טענתם היא כי אחר ט"ו שנה כבר כלו הד' אלפי' לבנים אשר נתנו היתומים לקהל יצ"ו על כל מיני מסים הכתובים למעלה ושהם חייבי' עתה לפרוע עמהם כי אינם מרוצים במחילתם שמחלו להם על אותם הד' אלפי' כל מה שיעלה להם מכל מיני מסים כל ימי עולם כל ימי חיי היתומים וזו אינה טענה שאם היה עולה ליתומי' בכל ימי חייהם יותר מאלו הד' אלפים לבנים נתפשר' ונתפייסו כל הקהל אז על הסך הנז' מפני שהיו אז צריכים למעות ואולי כי נהנו אז לפי צרכם באותם המעות כאלו סיו ח' אלפים כי היו צריכים אולי לקחתם ברבי' או באופן אחר ונר' להם שהיה תועלת לקהל בכדי מה שיעלה לאלו היתומי' בכפלים מאלו השנים שעברו ואפי' לא היה להם תועלת באלו הד' אלפים כי אם בהם בעצמם והיו יודעים שאם לא יקחום יגיע להם יותר ויותר בכל השנים עכ"ז נתפייסו לקחתם לפי צרכם והוי כמי שמוכר חפציו או ביתו בחצי מה ששוה כדי למלאת חסרונו לעת צרכו שהמכר קיי' כי אולי היה צורך הקהל אז רב ועם זה גדרו פרצה הקהל או מה שהיו צריכים אז ועסקיהם ופשרתם קיימת כי איפשר היה ג"כ כי ח"ו יעדרו היתומים קודם זה הזמן או היו הולכים להם מן העיר קודם הזמן ולא היו חייבים לפרוע שום דבר והיו הד' אלפים שנתנו יותר ויותר מכדי מה שהיה מגיע להם באופן שכל כך היו יכולים להרויח הקהל באלו הד' אלפים אם היו הולכים להם היתומים מן העיר כמו שמרויחי' היתומי' בזמן קיומם ועמדם בעיר והוי ככל מקום שנותנים זה כנגד זה וזה בזה כמשחק בקוביא ודדמי ליה דכתב ר"ת דלא הוי גוזמא וקני ועוד דמה שהיו חייבים היתומים לפרוע יותר מן הד' אלפים באלו השנים שעברו ובעתידים ידעו ממוני הקהל שהיה מגיע להם יותר בכדי אלו השנים ובשנים העתידי' ימחלו להם ומחילה אינה צריכה קנין אפילו ליחיד בשל רבים עוד נר' שנכלל בטענת קצת אלו הטועני' שהם בני קצת מאותם שהיו חתומי' בפשר' ההיא שלא נתפשרו אביהם אלא עליהם ולא היה להם כח לשעבד את הבאים אחריהם וגם זו אינה טענה שהרי כתב הרשב"א ז"ל בתשוב' שאלה שהביאה באדם וחוה נתיב י"ד שרשאין בני העיר בהסכמה לגזור גזרות וכו' והעובר על גזרתם ועל חרמם הרי הוא מוחרם ואם שמו בתקנתם עונש ממון נתחייב' בשניהם בחרם ובממון ואם הרוב הסכימו המיעוט נגררי' אחריהם בין שלא היו שם בין שהיה שם אפילו שמיחו וכו' עלינו ועל זרעינו ועל כל הנלוים אלינו וכו' גדולה מזו שהחרם חל על הבאים אחריהם כענין פלגש בגבע' בחר' שהדור הבא הוצרכו למצוא היתר ולדרוש אשר יתן ממנו וכו' וא"כ הסכמה זו קיימת ג"כ לבאים אחריה' שהרי כתוב בשטר שקימו וקבלו עליה' ועל זרעם כל הקהל יצ"ו בקנס נח"ש שלא יורשה שום א' מהם לערער על הדבר כל ימי עולם ושלא יבקשו מן היתומים כו' וא"כ החרם חל ג"כ על הבאים כמו שכתוב בתשובה הנז' ואפילו בדבר שבממון כמו שכתוב ג"כ עונש ממון ואם על עונש ממון שלא היו חייביין בו מצד הממון כי אם מצד העונש הם חייבי' כ"ש בממון שאינו ע"צ העונש שהסכימו בקנס נח"ש שלא יקחו מן היתומים שום ממון על ענין מיני מסים המלך יר"ה שאם יקחו אותו עוברים על החרם שאם להוציא ממון דרך קנס רשאים כ"ש להפקיע מהם ממון שחושבים הם שזוכים בו שיהיו עוברי' על החרם אם יקחו מהם ואצ"ל אותם הבאים אחריהם שהם בני אנשי הקהל שנתחייבו וירשו מאביהם ממון שאינם רשאים ליקח מהם כי אבותם מחלו להם ממונם מה שהיה נוגע להם אלא אפילו אותם שלא הניחו להם אביהם שום ירושה או אותם שבאו מחוץ אינם רשאים ליקח מהם ולומר אנחנו לא הגיע לנו תועלת מן הד' אלפים ולמה נניח זכותינו עתה במה שיגיע להם כי גם על זו חל החרם שלא יתבעו מהם כלום הגע עצמך שהיה לקהל נחלה א' שהיו מרויחים בה כל שנה ק' פרחים לתועלת הקהל ואחר כך כמה שנים בניה' שלא ירשו כלל מאביהם או אותם שבאו מחוץ ולא נתנו כלל מאותם המעות שלקחו ממכר אותו הנחלה היוכלו לומר אם לא היו מוכרים אותו היינו נהנים עתה ממנה כן בפשרה זו אינם יכולים לומר אם לא היית' לוקחי' הד' אלפים היינו לוקחים עתה מס מהם כי אז לא היה שם זכות לא במה שלקחו ולא במה שמחלו: עוד הוסיפו בשאלה כי ראובן זה אבי היתומים היה מעתיק דירתו מאותו העיר ולא היו מניחים אותו בני הקהל עד שהעמיד איש תחתיו להיות פורע כל הדברים הנז' במקומו ובזה נעתק ראובן אל עיר אחרת ואחר זמן מת והיו פורעים היתומים מדי שנה בשנה כל מה שהיה מגיע להם ע"י הערב עד שקצו לסבול העול ועמד א' מן היתומים והלך שם ונתפשר עם טובי העיר בסך ה' אלפים לבנים וכתבו לו טופס השטר הנז' למעלה ואחר זמן קמו ביניהם אחריהם וקצת מן החתומים בשטר ומערערי' על היתומים ורוצים ליפרע מהם כבראשונה ובזה יש יותר תימא על המערערי' כי אחר צאתו מן העיר לא היה חייב כלל לפרוע עמה' וכ"ש אחר שמת כי היתומי' לא הי' בדין לפרוע ואפי' היו בעיר וכ"ש שלא היו בעיר אלא שאיפשר לומר בזה כי היה ביניהם אי זה תנאי שלא יוכל שום א' מהם להעתיק דירתו משם אלא שיפרע עמהם וגם על היתומים נראה שנוהגים שם שגם היתומים פורעים מס על מה שיש להם בפרט אם יש להם שום אפוטרופוס או מתעסק בנכסים מה שאין מנהגינו בכ' אלו המקומות שיפרעו היתומים מס עד שיגדלו אלא שענין המסי' רובם הולכים על פי המנהג כמו שכתבו הפוסקים ונראה כי מנהגם הוא שיפרעו היתומים אבל לפי סדר שאלה זו יש יותר פיטור ליתומים מן המערערים כי עם היותם חוץ מעירם היו פורעים וכשלא יכלו לסבול שלחו א' מהם ונתפש' עם ראשי הקהל כמו שכתוב בשטר שביניהם ואיך יקומו בניהם אחריהם וקצת מהחתומים איך עולה על לבם לערער על מה שקיימו וקבלו עליהם כי כבר כתבתי שבלא קנין קיימת הפשרה ההיא וגם על בניהם מצד החר' וגם על מה שכתוב למעלה אין להם שום דין לערער על היתומים כל ימי עולם כמו שכתב בשטר וכ"ש בסגנון שאלה זו שאינם דרים בעירם מימי חיי אביהם כמו שנז' וראוי להם לחוש על החרם כי הוא כנגד רמ"ח אברים של אדם וכל ישראל והם ברוכים יהיו אמן נאם המבי"ט:

תוכן העניינים

מביט חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה