אור ברסלב
מביט חלק ב סימן ו

מביט חלק ב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

סימן ו

סימן ה

נשאלתיושאלה ראובן היה ש"מ וצוה מחמת מיתה שבעשר' פרחים מנכסיו הוא מסלק סילוק גמור כל יורש וכל טוען שבעול' שלא יהיה לו על נכסי עזבונו שום זכות ושום תביעה וכו' לא משום ירושה וכו' וצוה עוד שבית פלוני נותן במתנה לדודתו אחות אמו לה ולזרעה ואם לא תשאר לה זרע יהיה הבית הנז' מעכשיו לבני אחיה פלו' נ"ע שהוא דודו של ראובן ושאר הבתי' יהיו במתנה גמורה לפלו' א' מבני דודו נ"ע הנז' אחי אמו ואם ח"ו יפט' זה בלא זרע יהיה אחריו מעכשיו לאחיו השני ואם ח"ו יפטר גם זה מבלי זרע יהיו אחריו מעכשיו לאחיו הג' ונפטר הראשון עוד צוה שידור בבתים כל ימי חייו יורנו רבינו אם צוואת ראובן הנז' היא קיימת כמו שצוה הוא: תשובה כל שנתן למי שאינו ראוי ליורשו בלשון מתנה המתנה קיימת אפילו שלא הניח שום דבר ליורש דלא בעי' שיור במתנת שכיב מרע כמו שכתב הרא"ש בתשוב' כלל ס"ג וכדמשמע במתני' ר"פ י"ג דתנן הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי וכו' וכפשטא דעובדא דיונתן בן עוזיאל התם וכ"ש בנ"ד שהניח ליורש עשרה פרחים ומה שאמר שהוא מסלק סלוק גמור כל יורש בי' פרחים לא הוי כאומר לא ירש פלו' אלא כך. וכן כת' הטור בשם הרמ"ה דאינו כלום דהכא לא אמ' בפי' לא ירש ולשון סלוק משמע נמי ממתנה כמו שכתב כל יורש וכל טוען דמשמע אפילו אינו יורש ואפי' יהיה אומר לא ירש ליורש אין מפסיד במה שנתן אח"כ משום מתנה והמתנו' קיימו' ומה שאמר לא ירש אינו כלום וירש מה שישאר מן המתנות והי' פרחים ועוד אני אומר כי לשון סילוק זה כיון שלא הזכיר בפי' שלא ירש הוי כמי שאמר לא יקח בני מנכסי כי אם כך או לא יהיה לו בנכסי כי אם כך דנר' דלא הוי כלא ירש. ומה שצוה ואומר שנותן הבית לדודתו לה ולזרעה ואם לא תשא' לה זרע יהיה מעכשיו לבני אחיה שהוא דודו אחי אמו הוי כמו שאומר נכסי לפלו' כשאין ראוי ליורשו ואח"כ לפלו' שאין לשני אלא ששייר ראשון הרשב"א ס"פ י"ג וכמו שהבי' הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל פ' אחרון מהלכו' מתנה וכשהראשון אשת איש כנ"ד ומכרה כשהיא אשת איש הרי הבעל מוצי' מיד הלוקח ושני מיד הבעל ולוקח חוזר ומוצי' מיד השני ומוקמי' ליה ביד לוקח כמימרא דאביי התם וכמו שהביא הרמב"ם ז"ל בפ' הנז' וא"כ בנ"ד אם מכרה לא יוציאו מידו ולא בעל ולא שני אלא מפני שכתוב בלשון צוואה שנתן הבית לדודתו ולזרעה ואם לא תשאר לה זרע יהיה הבית הנז' מעכשיו לבני אחיה הרי בני אחיה מוציאין מיד בעל ומיד לוקח כיון דאקני להו גופא מעכשיו וכדמשמע ממ"ש הרמב"ם ז"ל גבי עובדא דסבתא וכתב הרב מ"מ ומדברי הרי"ף ור"ח ורבי' יש ללמוד שהאו' ואחריך מעכשיו לפלו' אם ירד ראשון ומכר השני מוציא מיד הלקוחות ומה שכתוב בצוואה לה ולזרעה אין הכוונה לה מחצה ולזרעה מחצה כדאמ' בעלמא לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו אלא שיהנו מן בית זה היא וזרעה לאפוקי בעלה שאם תאמר מחצה לזרעה א"כ בחלק זרעה לא התנה שאחרי זרעה שיהיה לבני אחיה שהרי כתוב שאם לא תשאר לה זרע יהיה הבית הנז' מעכשיו לבן אחיה שר"ל אם לא תשאר לה זרע כלום כשתמות יהיה הבית הנז' לבני אחיה שאם תאמר שהזרע שלא זכה בחצי אם מת בחיי האם אביו או יורשיו יורשין אותו כי לא התנה עליהם במותם שישאר חלקם לבני אחיה והרי כתוב יהיה הבית הנז' שנרא' שכל הבית הנז' שנתן לה ולזרעה יהיה אחריה לבני אחיה וא"כ המתנה היא לה ושיהנו בה זרעה והויא כמתנה אריכתא שלא תפסק עד כלות זרע' וכיון שהתנ' עמה כי מעכשיו יהי' לבני אחיה אם תמות בלי זרע בני אחי' מוציאי' מיד בעל ומיד לוקח כדא': כתוב עוד בצווא' ושא' הבתי' יהיו במתנ' לפלו' א' מבני דודו הנז' ואחריו מעכשיו לב' ואחריו מעכשיו לג' ואח"כ נפטר הראשון דבר פשוט הוא שהשני לבדו זוכ' בבתים ולא הג' ואעפ"י שראוי היה הוא ג"כ לירש את הא' כי שלשתם בני איש א' לא אמרי' הירושה אין לה הפסק אלא בנותן שנתן למי שראוי לירושה ואח"כ לאחר אפי' שראוי לאחר לירש ג"כ את הנותן כגון שני אחים שאם מת הא' ויש לו בן בנו ירשנו ולא אחיו שאמר עליו ואחריך לפלוני וכמו שכתב הרב מ"מ ז"ל אבל בג' אחים אלו שמת הראשון כיון שהנותן אמר ואחריו לאחיו הב' הוא לבדו זוכה ולא אחיו הג' אם ישאר זרע לשני עוד כתוב בצוואה שיזכה דודו אחי אמו שהוא דוד היתומי' הנז' אחי אביהם בכל הבתים הנז' לדירה כל ימי חייו והקנה לו גוף הבתי' לדירה וכו' גם פרט צוואה זו קיים כיון שהקנה הבית לדירה אבל צריך לתת טעם שנר' שחזר בו במקצת מן המתנה שנתן למעלה ליתומים שנתן להם כל הבתים מתנה גמורה והדירה בהם הוא בכלל המתנה ועתה חזר בו מן הדירה ונתנה לדודם דהויא חזרה במקצת ובעינן בגמ' פ' מי שמת אי הוי חזרה בכלהו או לאו ואסיקנ' דהויא חזרה בכלהו וא"כ נתבטלה מתנת היתומים מן הבתים ונראה לי בנ"ד שיש ב' טעמים לקיים המתנה הא' דמשמע דמאי דאמרינן דחזרה במקצת הויא חזרה בכלהו היינו כשחוזר אח"כ לתת מקצת ממה שנתן קודם בצוואה הא' וכמו שכתבו המפרשי' על חזרה במקצת דהויא חזרה בכלהו משום דדייתקי מבטל' דייתקי דהיינו בשני פעמים אבל כשהו' עושה צוואה ומחלק נכסיו בבת א' אעפ"י שחזר ונותן לאחר מקצת מה שנתן לראשון לא הויא חזרה ממה שנשאר לראשון שהוא ידוע שלא חזר בו אלא מאותו המקצת מה שאין כן כשהוא מצוה בפעם אחרת אח"כ ונותן מקצ' מה שנותן בפעם הראשונ' שנר' שמבטל מה שעשה בראשונ' דדייתקי מבטל' דייתקי כדאמרן טעם ב' שכתוב בצוואה אחר כל מה שצוה בצוואה זו שהוא מצווה מחמת מיתה תהיה שרירא וקיימא אחר פטירתו לעולם הרי שצוה שהמתנה של הבתי' הנכללת בכלל הצואה שתהיה קיימ' וגם הדירה שצוה לדודו תהיה קיימת וא"כ מתנת גוף הבתים בלא דירה בימי דודו נשאר קיים ואחר דודו יהיה גם הדירה להם וכמו שכתב דאם אמ' בפ' איני חוזר בי אלא ממקצתן דאז ודאי נשאר מקצתן לראשון ה"נ הרי קיים כל הצואה הכתובה למעלה. גם נוכל לומר כי אין זו חזרה במקצת כיון שאחר חיי דודם יש להם ג"כ זכות הדירה בבתים הרי היא מתנה גמורה ומה שכתב למטה שדירת הבתים יהיה לדודם כל ימי חייו הוא מפרש כי מה שאמר למעלה שנתנם במתנה גמורה ליתומים הדירה יהיה לדודם כל ימי חייו ואח"כ ישארו להם מתנה גמורה גם הדירה: עוד אפשר לומר כי צוואה זכות הדירה לדודם אינה חזרה במקצת כיון שגוף הבתי' הם לעולם ליתומים והם מתנה גמורה להם. עוד כתוב בצוואה שמנה את דודו הנז' אפוטרופוס על כל הנכסים והמטלטלים שישארו אחר פטירתו לעשות בהם כרצונו ולחלק מהם בתשלומיו כפי מה שיראה לו ע"כ ונראה כי כל מה שנשאר אחר שיתן העשרה פרחים הכתובי' למעלה ליורש וגם שיקח מהספרים הכ"ה פרחים שאמר שהיה חייב לו וכן בתשלומיו מה שירא' לו יהיה כל הנשא' ליורש כי גם שכתוב שיהיה אפוטרופוס לעשות כרצונו לפי ראות עיניו היינו למכור או להחליף המטלטלים או לשמרם עד שיכולי' לקיים כל צוואתו ומה שישאר יהיה ליורש ואעבו' אחסנתא גירי דמוריש נינהו ולא ממאן דאורי כהלכתא ואדרבה רוח חכמים נוחה הימנו לדן דין אמת לאמתו נאם המבי"ט:

תוכן העניינים

מביט חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה