אור ברסלב
מביט חלק ב סימן ד

מביט חלק ב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

סימן ד

סימן ג

ד שהשיב לי מורינו הרב כמה"ר יעקב בירב נר"ו מדמשק החכם המעולה כמהר"ר משה מטראני יצ"ו כתבך הגיעני באותו השבוע שעבר ושאלת ממני להודיעך דעתי באותם השני דיבורי' ובאותו הדין: ועתה אשיבך בקוצר ונאמר שמה שהוקשה לך באותו הדיבור שהתחלתו ראובן שמכר שדה לשמעון באחריו' וזקפו עליו במלוה וכולי מקשי' אמאי נקט באחריו' וכו' שייך אפילו שלא באחריו' וכו' ע"כ ופלפלת מאי אפילו שלא באחריות דהא יותר חדוש הוא כשמכרו באחריו' שיכולין לטעון היתומים מטלטלי שבק לך אבונא: דע לך שבעלי התוספות נשמרו מקושייתך כמו שאמרו וז"ל אמאי נקט באחריות דכל מידי דאתא לאשמועינן השתא דמצי אמרי בני ראובן לשמעון מטלטלי שבק לך אבונא וכוונתו לומר שאם היה החדוש בכאן שחייב להחזיר להם המעות ודאי הוא שיותר חדוש במקום שיש אחריות שאלו היה אביהם קיים לא היה חייב להחזיר לו כלום מפני שאחריותו עליו אבל השתא שאין כל החדוש אלא לידע מה הוא שהניח אביהם אם הניח הקרקע כל זמן שלא נתן המעות יותר חדוש הוא לגבי מי שמכר שלא באחריות שמטלטלי הניח ולא קרקע שאנחנו יכולין לומר שכשיהיו שלא באחריות אינו חייב להחזיר לו המעות מצד מטלטלין שבק לך אבונא אלא מצד שלא נתחייב באחריותו ויראה שמפני זה נקט לשון באחריות דוקא לזה הקשה ואמר היינו יכולין ללמוד הדין דממטלטלי הניח לך אבונא כשלא באחריות דאם נאמר קרקע הניח א"כ לא נתקיימ' המכירה ואינו חייב להחזיר הדמים ומאחר שאנחנו מחייבי' אותו להחזיר הדמי' ודאי אינו אלא מצד שנתקיימ' המכירה ולא הניח אלא טלטל שהם המעות וא"ת שאלולי היה שלא באחריות חייב להחזיר לו הקרקע הא קי"ל לקמן שאפי' שלא באחריות אם נתקיימה המכירה חייב ליתן למוכר עצמו המעות א"כ הוא הדין ליורשיו וזה אינו אלא מצד שיאמר מטלטלי שבק לך אבונא ע"כ ומה ששאלת בדבור האחר שמתחיל ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון ואמרת שאותה הקושיא שקשה היא פריכא ממה שנאמר בבא קמא בהאי עניינא גופיה שכשקנה עידית באחרונה בשטר שני ומכר הבינונית והזיבורית ללוי דאתו כולהו ולגבו מעידית דידהו ומשם יראה ודאי שאינו יכול לומר לא ניחא לי בהאי תקנתא כיון שהיתה תחלת תקנתם לתועלת וא"כ אין מקום לזאת הקושיא שעשה ר' והאמת שלדעת ר' הוא מפרש ההלכה כמו שפירשת אתה שמה שאמר ליגבו כולהו מעידית לא בא למעט אלא שאינו יכול לדחותו גבי לוי דודאי אם רצה לגבות מלוי גובה זהו כוונת ר' אלא שצריך להרחיב מעט בפי' הלשון שלזה הפי' יש קושיא שאיך יאמר לגבו כולהו מעידית הל"ל אם ירצו לגבות כולהו מעידית יגבו אלא שהתשובה הוא שדבר בעל הגמרא במצוי שמי שיש בידו לגבות מעידי' או מבינוני' לא יניח העידית וילך אצל בינונית אבל אם ירצה לילך אצל בינוני' הרשות בידו כדאמר' לעיל בענין זיבורית שאע"פ שדינו של ב"ח בבינונית אם רצה לילך אצל זיבורית כדינו הרשות בידו ועכ"ז אין אומרים בגמרא דינו של ב"ח בבינונית ובזבורית אלא בבינונית דוקא דאנן סהדי שמי שיש בידו לגבות מבינונות לא ילך אצל זיבורית אף ה"נ ומה שאמר למטה ומיהו יתכן שאם לקח עידית באחרונה וקנה לוי בינונית מקודם שבזה אפילו בשני שטרות רצה מזה גובה רצה מזה גובה שזהו הפי' בעצמו שעשינו לדעת ר' ויראה שסתר כל מה שאמר רש"י שלדעת רש"י אינו יכול לגבות מלוי אלא א"כ קנה באחרונה דע לך לפי דעתי דעת רש"י אינו כדעת ר' בפי' סגיו' הגמ' אלא שפי' הסוגייא היא כפשטה שמה שאמרו שם ליגבו כולהו מעידית שקנה שמעון באחרונה דוקא הוא ואינו יכול לגבות מלוי כלל ומה שאמר יתכן נוכל לומר שבא לחלוק על ר' שהוא סובר שלעולם רצה מזה גובה רצה מזה גובה ואפילו בשני שטרות לזה בא לחלוק עליו ולומר שבכל החלוקות אינו גובה אלא משמעון ודוקא בכל אלו התנאים שיהיה עידית באחרונ' ושיקנה לוי כל הבינוניו' ואם תרצה לומר שלדע' רש"י עשה זה אעפ"י שהוא דוחק נוכל לדחוק הלשון ולומר שדוקא לא יגבה מלוי בכל החלוקות אלא כשקנה מה שקנה האחר באחרונ' אז יבא לשון הגמרא כוללת אבל אם לא קנה מה שהיה באחרונ' וקנה מה שהיה קודם האחרונ' אם היה זיבורית מה שקנה באחרונ' אינו יכול לגבות מלוי וכמו שכתבתי ואמנם בעל הגמרא גזר אומר שכשקנה לוי כל הבינוני' שיכול לגבות ממנו אם ירצה לא ימצא זאת הגזר' שיהיה כוללת אלא בשטר א' אבל בשני שטרות אינו נמצא רצה מזה גובה רצה מזה גובה אלא כשקנה עידית באחרונ' וקנה לוי מקודם כל הבינונית ע"כ ומה ששאלת ממעשה שהיה ראובן רצה לישא אשה ויש לו אח שאינו הגון ורצה האשה שישביעוהו לאותו האח שאם תפול לפניו ליבום שיחלוץ אותה שיש מי שאומר שזהו דבר שלא בא לעולם וקי"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם תשובה דעת הפוסקים ובפרט דעת הרשב"א והריב"ש דאפילו למ"ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אם נשבע אעפ"י שאין קניינו קנין חייב המוכר לקיים שבועתו ונפקא מינה שאם מת אינם חייבים היורשים כיון שאין הקנין קנין אלא מכח השבועה והביא ראיה ממכירת הבכורה של עשו ליעקב שאע"פ שהבכורה היתה דבר שלא בא לעולם שנתחייב לקיים המכירה מכח השבועה ובנדון שלפנינו זה נשבע שאם תפול לפניו ליבום אעפ"י שיהיה דבר שלא בא לעולם חייב לחלוץ לה מכח שבועתו ואל תשיבני שהוא נשבע לבטל את המצוה של יבום דאפי' למ"ד מצות יבום קודמת למצות חליצה קי"ל דכל מקום שתוכל לקיים העשה ולא תעשה לא אמרינן אתי עשה וידחה לא תעשה וה"נ כיון שיכול לקיים השבועה שיש בה לאו דלא תשא ויוכל לקיים העשה במה שיחלוץ אותה חייב לחלוץ אותה ויקיים שבועתו וכן כתב הרשב"א בתשובת שאלה נאם החותם יעקב בירב:

תוכן העניינים

מביט חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה