מביט חלק ב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
סימן ג
שאלה ג להודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם הלכות שגגות פ"י ז"ל האוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם א' וכו' דאמרי' במס' שבת פר' כלל גדול א"ל מסתברא בין בזו ובין בזו מחלוקת הלכך לר' יוחנן דק"ל כותיה אפי' ידיעה גרידה מחלקת: ותמהני על הרמב"ם ז"ל היכי מזכי שטרא לבי תרי שהרי הוא עצמו פסק כן ואעפ"כ כתב ז"ל אכל שני זתי חלב בהעלם אחת ונודע לו על אחת מהם וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני והביא חטאת על הראשון ראשון ושני מתכפרים אבל שלישי לא נתכפר ואליבא דר' יוחנן דק"ל כותיה אפי' שני נמי מתכפר ועוד אני מוסיף תמיהא בדבריו דאם איתא דשני נמי מתכפר שלישי נמי מתכפר דהא אמרי' דרבא בתר דשמעה מאביי סברה ואית ליה גרירה והרי הוא ז"ל עצמו כתב בפרק ז' מהלכות שגגות שאם נודע לו על קצירה של זדון שבת ושגגת מלאכות שקצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה ואין אלו אלא דברי תימה ולא ירדתי לסוף דעתו ע"כ לשונך: תשובה ודאי שאלו הפסקים שפסק הרמב"ם צריך נגר ובר נגר להלמם באופן שלא יהיו סותרים קצתם אל קצתם שכפי סוגיות הגמרא לית דין ולית דיין אלא שסובר בעל הגמ' שאלו הפסקי' סותרים זה לזה ואלו ההשגו' שעשית על לשון הרמב"ם הביאו הרישבל"י הלשון אות באות תיבה בתיב' כמו שכתבת אלא יראה שנזדמנה לך נסחא משובשת שכתבת וזה לשונך ואעפ"כ כתב ז"ל אכל שני זתי חלב בהעל' אח' ונודע לו על אחת מהם וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני והביא חטא' על הראשון ראשון ושני מתכפרים אבל ג' לא נתכפר ואליבא דר' יוחנן דק"ל כותיה אפי' שני נמי מתכפר ע"כ לשונ' ובודאי זה טעות סופר שלא היל"ל אלא אפי' שני נמי לא מתכפר וזה פשוט: ועל דבר מה שצריך לעיין בלשון הרב לעשות באופן שלא יהיו פסקיו סותרות קצתם לקצתם ג"כ יש כמה דקדוקי דברי' בסוגיות עצמם ובפרט במחלוקת אביי ורבא במה שחלקו בענין קצר וטחן כגרוגרת בשוגג שבת וזדון מלאכ' וחזר וקצר וטחן בזדון שבת ושגגת מלאכות וכו' שבכאן הסכימו כלם בין אביי ורבא דידיעות אינם מחלקות ובמחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש בענין אכל שני זיתי חלב בהעלם א' ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני ר' יוחנן אמר חייב שתים ואי ר' יוחנן ור"ל פליגי בידיעה של קוד' הפרש' א"כ פליגי הלכתא אהלכתא דאנן קי"ל הלכה כרבא וכר' יוחנן ובכאן בהכרח הגמור יש לנו לומר שהלכ' כר"ל ושלא כר"י מפני שאביי ורבא הכל מודי' שאין ידיעות מחלקות כר"ל שכך אמרו בענין קצירה וטחינה שאעפ"י שנודע לו על אחת מהן שבחטאת אחת מכפר' את כולם ובכאן א"ר יוחנן שידיעה גרידה מחלקת לחטאות א"כ בהכרח גמור יש לנו לומר שאין הלכה כר' יוחנן וזולת זה תמהתי הרבה על הרי"ט שכתב ואעפ"י כן כתב ז"ל אכל שני זתי חלב בהעלם א' ונודע לו אחת מהן וכו' והביא חטאת על הראשון ראשון ושני מתכפרים וכו' ואליבא דר' יוחנן דק"ל כותיה אפי' שני נמי לא מתכפר ובתוספו' הקשו שאיך אפש' שרבא יסבור כריש לקיש דהתם בהחולץ אמר רבא שאין הלכה כריש לקיש אלא בג' מקומות דוקא ואינו זה אחד מהם ומצד זאת הקושיא החליפו הגירסא שאין זה רבא כי אם רבה רבו של אביי והביאו ראיה לדברים ממה שבזו הסוגיא כתוב רבה קודם אביי ואם היה רבה רבו ניחא אבל אם הוא רבא אין דרך הגמרא אלא להקדים אביי לרבא וגם לספרים דגרסי' רבא תירצו שמה שאמ' בפ' החולץ דאין הלכה כריש לקיש אלא בג' מקומות דוקא בדברי הנוהגים בזמן הזה סוף דבר שהתוספות ורבי' חננאל מצד זאת הקושיא פסקו כריש לקיש ולא כרבי יוחנן אבל התמיה הגדולה הוא על הרמב"ם שפסק שלדעת ר' יוחנן ידיעה גרידה מחלק ואפי' לא היתה ידיעה בין פעולה לפעולה אלא אחר כל הפעולו' ופסק ג"כ כרב' שהו' סובר שידיע' אינה מחלק: וכ"ש לדע' תוספו' שהם סוברים שאפילו ידע והפריש קרבן קודם שידע הפעולה האחרונ' שאינו מחלק: ועתה אכתוב לך מה שהעליתי במצודתי ומצאתי לי רב למאירי כדי לתרץ בין אלו הפסקים ואעשה לך הקדמה אחת: דע שלפעמי' בגמרא עושים קושיא א' ומודה אותה ההקדמה המתרץ למקשה ואפילו הכי משיב לו כפי הקדמתו אבל אה"נ שהיה יכול המתרץ להכחיש לו הקדמתו ולומ' שאין קושיתו קושיא: ועם זאת ההקדמ' נתרץ התמיה' האחרונ' שתמה הרישביל"י מהרמב"ם שכתב וז"ל ועוד אני מוסיף תמיה בדבריו דאם איתא דשני נמי מתכפר והא אפי' לריש לקיש כפרה מחלקת והל"ל אם הביא חטאת על הראשון אפילו שני לא מתכפר לדעת כ"ע דכפרה מחלקת וכיון שהבי' חטאת על הראש' ודאי לדעת כ"ע לשני צריך חטאת אחרת שלישי נמי מתכפ' דהא אמרי' דרבא בתר דשמעה מאביי סברה ואית ליה גרירה והרי הוא ז"ל פסק עצמו בפ"ז מהלכות שגגות שאם נודע לו על קציר' של זדון שבת ושגגת מלאכות שקצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה ואין אלו אלא דברי תימא וכו' ע"כ דבריו והאמת שמה שנר' מלשון הגמרא שמי שיפסוק באכל שני זתי חלב בהעלם אחת ונודע לו על אחת מהן ואכל כזית בהעלמו של שני שאם הביא קרבן על ראשון שאין מתכפרים על כולם ודאי הוא סובר דלית ליה גרירה א"כ למעלה בענין מחלוקת קצירה וטחינה לא יאמר קצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה כיון דלית ליה גרירה אבל מי שיסבור שקצירה גוררת טחינה שעמה ג"כ בענין מי שאכל שני זתי חלב ונוד' לו על אחת מהם ואכל זית שלישי בהעלמו של שני ודאי שאם הביא קרבן על הראשון או על השלישי שיתכפרו כולם הראשון שהביא חטאת עליו או השלישי יהיה האמצעי מכופר עמהם מפני שהי' בהעלמו והוא יגרור את האחר שהיה ג"כ בהעלמו של אותו אחר ואעפ"י שלא היה בהעלם אותו שהובא הקרבן בעדו וזהו פשוט ממה שהקשו בגמ' ממאמ' רבא למאמ' רבא שבכאן בענין קצירה וטחינה אית ליה גרירה ובענין אכל שני זתים בהעלם אחת ונודע לו על אחת מהן ואכל זית שלישי בהעלמו של שני לית ליה גריר' שכת' במה שאמ' שאם הביא קרבן על הראשון אינו מתכפר אלא על השני ולמה לא יגרור השני לשלישי שהיה בהעלמו כמו שהקצירה גוררת הטחינה שעמה שג"כ יסבור בזה הזית השני שיגרור הזית שהיה בהעלמו ושרבא כששמע מאביי שאמ' שהזית השני יגרור הזית שהיה בהעלמו קבלה רבה והדר ביה והוא סובר ג"כ שהזית השני יגרור השלישי ומפני זה אח' שהדר ביה רבא ואית ליה גרירה סבר גם כן שהקצירה יגרור הטחינה שעמה ולפי זה ראוי לתמוה על הרמב"ם שפסק גרירה בענין הקצירה ואמ' שמתכפר על טחינה שעמה ובענין זתים לא פסק שיגרור הזית השני לזית שבהעלמו ובגמ' עשו אותם שוים והנר' שעם ההקדמ' שעשיתי יתורץ כל זה שאעפ"י שבגמר' הקשו מרבא לרבא והמתרץ הודה לדבריו זהו מפני שרצה להודות לו הקדמתו וכונתו לומר אפי' שאודה לך שהנושאים שוים אומר לך שאחר ששמעה מאביי קבלה מיניה והדר ביה: אבל האמת הוא שהקושיא מתחלה אינה קושיא ולא דמי כלל שמי שיאמר שהעושה קצירה וטחינה בשגגת שבת אין בכאן אלא מעשה אחד שהשגגה לא היתה אלא כשסבר שלא היה שבת ואין שם אלא מעש' אחד שהוא שגגת שבת אבל באכל שני זתי חלב יש שם שני מעשיות ומפני זה כשאנחנו אומרי' שהקציר' גוררת קצירה וטחינה שעמה אין זה גרירה שהכל הוא דבר אחד כיון שנתכפר שגגת שבת כל מה שעשה גם כן מתכפר שהכל הוא מעשה אחד ואין גרירה שהכל הוא א' אבל בענין שני זתי חלב שאכל בהעלם אחד ונודע על הראשון ואכל השלישי בהעלם השני למה יתכפר השלישי בשביל השני והקרבן לא נעשה בשביל השני אלא בשביל הראשון ומפני שהיה בהעלמו מתכפ' הב' וכן כתב המאירי וז"ל אכל שני זיתי חלב בהעל' אחת ונודע לו על אחת מהן ולא הביא חטאתו עדיין ואכל כזית של שלישי בהעלמה של שני הביא קרבן על הראשון שני מתכפ' כו' ואעפ"י ששמוע' זו מתנגדת לראשונ' וכמו שהקשו ממנה ומי אית לרבא גרירה כו' והוא על מה שאמ' בנודעה לו קצירה אחרונה שנתכפרה קצירה ראשונ' וטחינה עמה והטחינ' הוא קורא גרירה וכאן אמרו שאם נתכפר הראשון שנתכפר השני עמו ואין אומרים שיתכפר השלישי ממילא בכפרת השני שהוא עמו בהעלם אחד עד שתירצו בה לבתר דשמעה מאביי הדר ביה אלמא שאין אתה יכול לפסוק את שתיהן שנוייה דחיקא היא ואין לסמוך עליו שטחינ' והקציר' הואיל ושתיהן בהעלמ' שבת כמעש' אח' אבל ב' זתי חלב שביניה' ידיעה היאך אם הם מתכפרים ע"י אמצעי הוא והאמצעי אינו מתכפ' מצד עצמו ויש מחליפי' מפני זו בפס' זה קצת דברי' ואין צריך בכך וגדולי המחברי' פסקו כדבריו ע"כ לשונו: כבר תירצנו איך נתיישבו הסוגיו' השני' שאינן סותרו' זו לזו ושעש' בטו' הרמב"ם לפסו' כשתיהם עתה נשאר לנו לתרץ איך פסק הרמב"ם כרב' שהו' סובר שידיע' אינה מחלק': ור' יוחנן שסוב' שידיע' לחוד' מחלק' שהו' פסק כרבא שהו' סובר שאם אכל שני זתי חלב שאם נודע לו על הראשון ואכל זית שלישי חלב בהעלמו של שני ראשון ושני מתכפרים שנר' מכאן שידיעה אינה מחלקת לחטאות אם היתה הידיעה אחר מעשה של שתיהן ובכאן פסק כר' יוחנן שאם אכל שני זתי חלב ונודע לו על הראשון ואח"כ נודע לו על השני שצריך להביא שני חטאות א"כ נר' שאלו הפסקי' סותרות זו את זו וכמו שהשיג עליו אלישביליי כתב המאירי שאינן מתנגדות זה לזה שמה שכתב רבא למעלה שהידיעה אינה מחלקת ואפילו הקרבן אינו מחלק שכן כתב הביא קרבן על הראשון הראשון מתכפר וזה המאמ' הוא הפכי וחולק למה שפסקו בגמר' למטה מזה ששם אמרו שלדע' כ"ע כפרה מחלקת לחטאו' ורבא בכאן אמר שכפרה אינה מחלקת שכן כתב ראשון ושני מתכפרים ואפילו שהית' כפרה בין ראשון לשני לכן על כל פני' אנו צריכין לתקן על דברי רבא שלא יחלק על כל העול' ונאמ' שאף על פי שאמר ונודע לו על אחת מהן לאו דוקא אלא שנודע על שתיהן ולא הביא קרבן אלא על אחת מהן ואעפ"י שכיון שנודע לו שתיהן כאחד אינו צריך לו אלא קרבן אחד מדבר כשזה לא היה יודע הדין והיה סובר שאינם מתכפרי' אלא בשתי חטאות ומפני זה הביא חטאות אחת על דעת הראשון ומפני זה אמר רבא שכיון שנודע לו בשתיהן כאחד ואינו צריך להביא אלא חטאת אחד אעפ"י שטעה הוא ולא הביא קרבן אלא על הראשון שניהם מתכפרים ור' יוחנן הוא מדבר כשיודע בראשונ' ולא ידע בשניה וז"ל של המאירי מי שאכל שני זתי חלב בהעלם א' שאינו חייב אלא בחטאת אחת אם נודע לו על הראשון תחלה וכו' מביא שתי חטאות שהידיעה שבינתים מחלקת וכו' אף כשלא הביא ואפי' כשלא הפריש קרבנו וכו' ואינם בחטאות אחת לבד אלא כשנודע לו שתיהן כאחת וכו' וכתב עוד יש חולקים בפסק זה לומר שאינו כן אלא כשהפריש בידיעה ראשונה אבל כשלא הפריש אין ידיעה שאחר מעשה מחלק' שהרי פסקינן בקצר וטחן כגרוגרת כרבא וא"א להעמיד את שתיהן אלא כשתפר' דברי ר"ל קודם הפרשה ודברי רבי יוחנן לאחר הפרשה מכל מקום מה הועילו בתקנתם והא רבא אף בכפרה אמר שאינה מחלקת וכמו שאמר הביא קרבן על הראשון ראשון ושני מתכפרי' ופירושו אעפ"י שלא נודע לו על השני עד שנתכפר עד שמפרשים זו של רבא כשנודע לו שתיהן כאחת אלא שלא הביא קרבן אלא על דעת הראשון כגון שהיה סבור שאין שני מתכפר בו ומ"מ גדולי המחברים פסקוה אף בלא הפריש אעפ"י שפסקו זו של רבא שנראה ממנה שאין ידיעה שאחר מעשה של שניהם מחלקת אלא שאפשר להעמיד את שתיהן על ידי הדחק ויש בה מקום ע"כ דבריו: ואעפ"י שבדוחק גדול יתייש' זה הפי' אבל מצד דוחק הענין צריך לסבול קצת דוחק בענין ואע"פ שהרב קצר כך הוא דרכו ליקח לשון הגמרא בלבד ומה שנתפרש בלשון הגמרא תפרש בלשונו ואעפ"י שאפשר שלזה כתב בתחלת הפסק הראשון של ר' יוחנן אכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם א' ונודע לו על אחת מהן ואח"כ נודע לו על השני ובגמרא לא אמרו אלא אכל שני זתי חלב בהעלם אחת ולמטה בפסק השני אמר אכל שני זתי חלב בהעלם אחת ולפי דעתי שכיון לזה שכתב המאירי שלמעלה שהוא מדבר שנזכר על האחד תחלה ואחר כך על השני צריך שיהיה הפרש גדול בין הזית הראשון לזית השני ולכן כתב אכל כזית חלב וכזית חלב מפני שיש הפרש גדול בין אכיל' זה לאכיל' זה ולפי' נזכר על האחד ולא נזכר על השני: אבל למטה שהוא מדבר שנז' בשתיהן כאחת אלא שלא הביא קרבן אלא על הראשון כסבור שאינו עולה קרבן א' לשתיהן לזה אמר שאכל שתיהן בהעלם א' כלו' שלא היה הפרש גדול ביניהם וזכר מן הראשון ולא זכר מן השני אלא שלזה הפי' מה שאמר בגמרא ואכל זית השלישי בהעלמו של שני לא יתישב בטוב ומפני זה כתב הלישבילי שצריך עיון זהו מה שאפשר לומר בזה הענין לישב אלו הפסקים שבודאי הוא עמוק מאד ודאי שזו הקושיא היא קושיא גדולה וצ"ע הרבה לתרץ בין אלו השני פסקים ובגמרא אפשר הוא לתרץ בין שני אלה המאמרים בין מאמ' רבא ומאמר ר' יוחנן בזה האופן שכשאמר רבא אכל שני זיתי חלב בהעלם א' ונודע לו על הראשון ואח"כ אכל זית שלישי בהעלמו של שני וסבר רבא שאם הביא חטא' על הראשון ששני גם כן מתכפר מדבר שקודם שהביא החטאת ולא הפריש ידע בשלשתם וה"פ נודע לו על הראשון תחלה ובהעלמו של שני אכל זית שלישי ונודע לו על אלו אחרונים ג"כ ובא והביא חטאת על הראשון רוצה לומר שהזכיר בפיו בשעת ההפרש' אני רוצה להביא חטאת על הראשון באופן זה סבר רבא שראשון ושני מתכפר כיון שהיו שניהם בהעלם א' אמנם מ"ש ר' יוחנן שצריך להביא שני חטאות הוא כשידע בזית הראשון והפריש קרבן וזהו מוכרח לדעת רש"י אם נאמר שמחלוקת אביי ורבא הוא קודם הפרשה וכמו שכתוב בפירושיו אבל התמיהא הגדולה הוא על הרמב"ם שנראה מלשונו שבפסק הראשון של ר' יוחנן מדבר בידיעה גרידה מחלקת לחטאות ופסק כן ולמט' סמוך לזה הפסק פסק שידיעה עם כפרה אינה מחלקת שכך כתיב בפסק הראשון האוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם א' ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני כו' שהידיעות מחלקות ואעפ"י שלא הפריש הקרבן ובפסק שלמטה אמר אכל שני זיתי חלב בהעלם א' ונודע לו על אחד מהם כו' והביא חטאת על הראשון ראשון ושני מתכפרים אבל השלישי לא מתכפר כו' הביא חטאת על האמצעי שלשתן מתכפרים מפני שהראשון והשני בהעלמו של אמצעי: וכשיודע לו על הראשון ועל השני אין צריך להביא חטאת אחרת נראה בפי' שבשעה שהביא קרבן על האמצעי שעדיין לא היה יודע מהזית הראשון והשלישי שכן כתב שאין צריך להביא חטאת אחרת לכשיודע לו מן הראשון והשלישי: ומפני זה תמהתי מאד מהר"י אשבילי למה לא השיג השגה זו שיותר גדולה היא שאיך פסק הרמב"ם הפך כל העולם שאפילו ריש לקיש מודה שכפרה מחלקת: והמאירי כתב וז"ל מי שאכל שני זתי חלב בהעלם אחד שאינו חייב אלא בחטאת א' אם נודע לו על הראשון תחלה וכו' מביא שתי חטאות שהידיעה שבנתים מחלקת וכו' אף כשלא הביא ואפי' כשלא הפריש קרבנו וכו' אינם בחטא' אחת לבד אלא כשנודע לו שתיהן כאחת וכו' וכתב עוד יש חולקי' בפסק זה לומר שאינו כן כו' שאחר זה אבאר לשון המאירי ואלו החולקי' שכתב המאירי הוא סברת רש"י וזולתו ומה שהקש' עליה' ומ"מ מה הועילו בתקנתם אינה קושיא כלל כמו שכתבתי למעלה שבזמן שהביא הכפר' על הא' או על הב' או על הג' כבר היה יודע מכל השלש' זתים שאכל אלא שלא היה זוכר בפיו אלא שהיה מביא קרבן על הראשון או על השני או על הג' וכמ"ש רש"י בפירושו בשבת וז"ל הביא קרבן ט' שכשהפרישו הזכיר בו שם אותו זית עכ"ל נראה בפי' שכבר היה יודע מכל הג' זתים אלא שלא הזכיר אלא שם זה ולמטה במחלוקת ר"י וריש לקיש כתב וז"ל והא דאביי ורבא דאמרי לעיל ונודע לו על א' מהן וחזר ואכל כו' אלמא דחדא הוא דמחייב אי סביר' להו פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש בקודם הפרש' אינהו דאמור כריש לקיש א"כ סבירא ליה דלאחר הפרשה פליג ואינהו דאמור קודם הפרשה נודע לשני ודברי הכל אין חלוקים חטאות עכ"ל הרי בפי' שלדעת רש"י א"א להעמיד ההלכה כר"י ורבא אלא אם נפרש שאביי ורבא דברו קודם הפרשה ודברי ר"י לאחר הפרשה אבל המאירי פי' דרך אחרת במאמר רבא והוא זה שכשאמר רבא הביא קרבן על הראשון שני מתכפר שלישי אינו מתכפר שהוא מדבר שבזמן הבאת הקרבן עדיין לא ידע מאכילת הזתים האחרים ומפני זה חלק על הפסק של רש"י והקשה עליה' על מה שאמר שדברי רבא קודם הפרשה דמה הועילו בתקנתם והא רבא אף בכפרה אמר שאינה מחלק' שהרי אמר הביא קרבן על הראשון ראשון ושני מתכפ' ופירושו אעפ"י שלא נודע לו על השני עד שנתכפר ואני אומר חוץ מכבודו שבזמן הבאת הקרבן כבר היה יודע מאכילת ג' הזתים אלא שלא הזכיר בהבאת הקרבן אלא אכילת הזית הראשון וכמו שכתבתי למעלה בשם רש"י אבל מלשון הרמב"ם נראה לכאורה שהוא סובר כדעת המאירי שבזמן הבאת הקרבן עדיין לא היה יודע מאכילה הזתים האחרי' שכן כתב וז"ל אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד: