אור ברסלב
מביט חלק א סימן רפד

מביט חלק א· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

סימן רפד

סימן רפג

כריע כאח לי החכם כה"ר יצחק עראמ' וכו' ראיתי מה שכתב' באורך ביאור על מה שכתב הרמב"ם פ"ג מהלכות נחלות על מה שכתב וכן אם היתה לאביו מלוה או היתה לו ספינה בים יורשים אותה כא' ע"כ ואכתוב קודם מה שיראה לי בשאלתך לענין הדין על מי שהיו לו נכסים על הים או מעבר לים ביד שותף או פאטוריש בשעת מיתתו אם הבכור נוטל בהם פי שנים או לאו ואחר כך בכל מקום אשר אזכיר דבריך ישרי' אבו' אליך וברכתיך ובמ' שירא' לי שנטית מן הדרך הישר ארא' לך את מבוא העיר בדרך הישר. והנה לענין הנכסים אשר היו בים בשעת מיתה דבר פשוט שאין הבכור נוטל בהן פי שנים כמו שכתב הרמב"ם או היתה לו ספינה בים יורשין אותם כא' וכתב הראב"ד ז"ל דבר זה למד ממשנת ערכין פ' השג יד ע"כ ונראה לי כי ענין למידתו ממתניתין דאפילו מת אביו והניח לו רבואות ספינתו בים ובאו לו ברבואות וכו' הוא עם מה שהקשו ופי' בגמרא מת אביו והניח עשיר הוא אמר רבי אבהו אימא מניח וכו' ועדין לא מת וכו' כמו שפי' רש"י ז"ל ספינתו בים ובאו לו ברבואות עשיר הוא אמר רב חסדא כשהיתה מוחכרת וכו' ואין לו בה כלום אלא שכרה ואין שכירות משתלמת אלא לבסוף ותיפוק לי משום ספינה הא מני ר' אליעזר היא וכו' ע"כ נראה כי מה שמקשה הגמרא עשיר הוא היינו משום דבאה לו כבר הספינה ברבואות בשעה שהכהן מעריכו כמו שפי' רש"י ז"ל במתני' ואלו לא באה לא חשיב עשיר ועל זה תירץ דאף על גב דבאה לו לא היו הנכסים שלו אלא בשכירות ואין שכירות משתלמת אלא לבסוף ואע"פ שהגיעה כבר הספינה לנמל כדתנן ספינתו בים ובאה לו ברבואות כל שהי' טעונ' עדיין היא מושכרת עד שיפרקנה ממשאה ואין שכירות משתלמת אלא לבסוף ובשעת הערכ' לא נשלם עדין השכירו' משמ' דכשהספינה ומה שבתוכה היא שלו לא חשיב עשיר אלא דוקא כשבאה כבר בשעת הערכה דהכי פריך על ובאה לו עשיר הוא דומיא דרישא דפריך על מת אביו והניח עשיר הוא וכו' ומשני אימא מניח שעדיין לא מת אפילו שהיה גוסס וה"נ בספינה שלא הגיעה אפילו היתה כולה ומה שבתוכה שלו אינו נקרא עשיר כיון שהוא בתוך הים ומשום דבמתני' קתני ובא' לו מוקי לה בשכירות דאע"ג שהגיעה לא נשלם שכירות כל שהי' טעונה עדיין בשע' הערכה אע"פ שהוא קרוב לקבל שכירותה אינו נקרא עשיר עדיין בשעת הערכה דומיא דהיה אביו גוסס בשעת הערכה ואפ"ה אינו נקרא עדין עשיר עד שימו' וכן בשכירו' דאינה משתלמת אלא לבסוף והיינו כשכלה כל השכירות שאינו משתמש שום דבר עוד בספינה דהיינו כשפרק' מכל וכל דאע"ג דאיכא מאן דפסק דישנה לשכירו' מתחילה ועד סוף אפ"ה לענין תשלומין אין שכירות משתלם אלא בסוף כמו שכת' הרא"ש ז"ל פ' האי' מקדש בפסקיו ובחידושיו והתוספות פ' איזהו נשך דהתם יליף לה מקרא דכשכיר שנה וכו' ובסוף הוא כשכלה השכירות מכל וכל אף על גב שבאה כבר הספינה לנמל ועדין לא מיקרי עשיר עד שיהי' כלה סוף השכירו' כדאמ' עוד אני אומר דמושכרת דאמרי' התם היינו דמוחכרת דהוי חכירו' לזמן ומושכר' הויא נמי שכירו' לזמן לא להליכה וביאה וא"כ אע"פ שהגיע' הספינה לנמל איירי דלא הגיע עדין זמן השכירות ואין שכירו' משתלמ' אלא לבסוף ובין כך ובין כך שמעי' משמעתין דדוק' כשבא הספינ' הוא דחשבי' ליה עשיר אבל כשלא באה אפילו הספינה וכל מה שבתוכה שלו הוי עני ואינו נותן אלא ערך עני או קרבן עני משום דעדין לא הגיע לידו וה"נ בפי שנים של בכורה כתיב בכל אשר ימצא לו והאי לא הוי מצוי ואני אומר כי גם כי פי' דברי הרמב"ם ז"ל שאמר או היתה לו ספינה בים יורשין אותה כא' הוא ספינה לבדה שעומד' לשכירו' כמו שהעמידו בגמרא לשון המשנה ספינתו בים ובאה לו וכו' כר' אליעזר וכמו שהבין הרשב"א ז"ל דברי רבי' משה כפי מה שכתב הרב בעל מגיד משנ' אפ"ה לענין הדין נכסי' שבתוך הספינ' שהיא בלב ים נראה דלכ"ע יחשבום כאלו אינם בידו ולא הוי בהו עשיר לענין ערכין ולענין קרבנות כיון שלא הקשו בגמרא עשיר הוא אלא אמאי דתנן במתניתין ספינתו בים ובאה לו דאי לא באת פשיטא דלא הוי מיקרי עשיר ולא הוה מקשה מידי והראב"ד ז"ל הביא בדברי הרמב"ם ז"ל ספינתו בים שהרי דברי המשנה וכמו שהעמידוה בגמרא והשיג עליו כי למד דבר זה ממשנת ערכין ואין כן ההלכה דאתי כר' אליעזר וכמו שכתב הרב בעל מ"מ בשם הרשב"א ז"ל וכל מה שהקשה הרשב"א ז"ל יהיה נכלל בכלל השג' הראב"ד אם היא השגה ואם אינה השג' הוא מור' לנו מאין הוציא דין זה הרמב"ם לענין בכו' ואמ' כי למד אותו מן השנוי במשנה לגבי ערכין כי חושבי' הראב"ד והרשב"א ז"ל כי ביאו' דברי רבי' משה ז"ל ספינתו בים הוא לשון המשנה ממש וכמו שהעמידו' בגמ' שאם היתה כוונתו לענין הספינ' ומה שבתוכה והם בלב ים אין זה דבר מפורש בגמרא אלא שאני לומד אותו ממה שמקשה הגמרא על ובאה עשיר הוא דמשמע דאם לא באה אינו עשיר ואין דרכו של רבי' משה להביא בסתם אלא מה ששנינו בפירוש במשנה או בגמרא וכשהוא דבר של משמעות או' לפעמי' יראה לי וכו' אבל בענין הדין אפשר שיודו הראב"ד והרשב"א ז"ל שאם הספינה ומה שבתוכה הם בלב הים שאינו עשי' ושרבי' משה ג"כ יודה בזה גם שלא דבר בו רבי' משה לדעתם ואני הנני מפרש מה שנראה מן הגמרא על דברי רבי' משה ובין כך ובין כך יהיה הדין אמת לכ"ע כמו שכתבתי כי מה שלא מצא הרשב"א ז"ל דרך שיסכימו בו הראב"ד והרשב"א ז"ל כמו שכתב מ"מ היינו על מונח כי רבי' משה כתב ספינתו בים כמו שכתוב במשנה עם פי' הגמר' כמו שהארכתי כבר אבל לענין הספינה ומה שבתוכ' כשהיא בלב ים לכ"ע לא הוי עשיר כדמשמע בגמ' ועתה אשוב לישא וליתן עם כ"ת על כל מה שכתבת ועל חכם שכמותך בקי גם בכתיב' נאה ומדוקדק' נאה להשיב לו ג"כ מהלשון במה שהתחיל נר' לע"ד כי כפי דעת הרמב"ם ז"ל שכתב ראש פ' ג' מהלכות נחלו' אין הבכו' וכו' עכ"ל ונר' מלשון הרמב"ם שהספינ' וכו' ע"כ כי מה שכתב קודם נר' לע"ד כי לפי דעת' לא נעשה עמו דבר והוא נושא בלא גזרה גם הלשון שכתב ונר' מלשון הרמב"ם ז"ל שהספינ' אפי' טעונ' מנכסיו שכתב סתם וכולי אין לשון זה מדוקדק והיה לו לכתוב ונר' מלשון הרמב"ם ז"ל דאיירי אפי' היתה הספינה טעונה כו' ועל הענין שכתב דמן הסתם משמע אפילו טעונה דאם בגוף הספינה בלא נכסי' מיירי היה לו לפרש כדרכו ודרך כל הפוסקים אדרבה איפכא מסתברא דכיון שכתב או היתה לו ספינה בים נראה דבגוף הספינה בלא נכסים איירי דאם היתה בנכסים היה לו לפרש ספינה טעונה בים ועוד שלשון המשנה כך הוא ספינתו בים כלשון רבינו משה ואוקמי' לה בגמרא בספינה לבדה שהיה מוחכרת ומושכרת וכו' ומה שכתב וכן נמי מסתברא שפסק כרבנן כו' אפי' לרבנן היה לו לפרש ספינה טעונה דלישנא דספינה טפי משמע ספינה לבדה מטעונ' גם מה שכתב וז"ל אלא שעל מה שכתב הראב"ד ז"ל עליו שזה למד ממשנ' ערכין כו' אין ללשון זה שום גזרה כמו שירא' הרואה בפסקו עוד כתב והסכים הרשב"א והמגיד ז"ל שמסייע הראב"ד להרמב"ם ז"ל מסכים עמו והקשה הרשב"א ז"ל וכו' גם הקשה וכו' נראה מתוך לשון הרשב"א וז"ל והמגיד ז"ל כי הראב"ד ז"ל מסכי' עם הרשב"א ז"ל שלמד מערכין והקשה לשניהם כא' קושיא בלי תירוץ וכו' ולא ראיתי אנה הסכימו הרשב"א והמגיד ז"ל שמסייע הראב"ד את הרמב"ם ושמסכים עמו כי הראב"ד ז"ל כתב דבר זה למד ממשנת ערכין ר"ל שהרמב"ם ז"ל למד דבר זה ממשנת ערכין שאם היה מסכים בה היה אומ' דבר זה נלמד ממשנת ערכין וגם הרשב"א והמגיד ז"ל לא כתבו שהסכים עם הרמב"ם ז"ל כי בכל הלשון שהבי' המגיד שכת' כל זה כתב הרשב"א ז"ל בתשובה אין בו שום לשון שיורה שהראב"ד הסכים עם הרמב"ם ז"ל אדרבה מה שכתב ואמר שלא מצא שם דרך שיסכימו רבינו והראב"ד ז"ל נראה פשט הלשון שאינ' מסכימים רבי' והראב"ד ז"ל בדעת א' שאם היתה כוונת הלשון שלא מצא דרך מוסכם וישר להם היה לו לומר שלא מצא דרך לישב דעתם. עוד כתב גם נר' מדבריו שהוא סובר כי יש לבכור פי שנים בין בספינה עצמה בין בנכסים שיש בתוכ' בשעת מיתת אביו כפי פשט דבריו ע"כ ולא ראיתי בפשט דבריו ולא בעמקו שום לשון שיראה ממנו שסובר שיש לבכור פי שנים לא בספינה ולא במה שיש בה כשהיא בלב ים כי הרשב"א לא הבין דברי הרמב"ם ז"ל אלא שהספינה באה כבר אלא שאין לו בה אלא השכירות ואין שכירות משתלמת אלא לבסוף גם מהספינה אינו נחשב עשיר שהיא כלי אומנותו כר' אליעזר כמו שהעמידו' בגמ' ועל זהו שמקשה לו דאין הלכה כר' אליעזר ועוד מה ענין סדור לראוי והרי שלא דבר הרשב"א אלא בגוף הספינה כשהגיעה כבר כי כפי מה שהבין הוא מדברי הרמב"ם ז"ל אין לבכור בה פי שנים כר' אליעזר והוא סובר שיש לבכור בה פי שנים כרבנן דפליגי ארבי אליעזר אבל אם הספינה ומה שבתוכה היא בלב ים לא דבר בזה הרשב"א ז"ל ונראה שיודה שאין לבכור בה ולא במה שבתוכה פי שנים כמו שכתבתי למעלה:. וגם כי כתב שהוא עמל ורעות רוח וכו' להליץ בעד הרמב"ם ז"ל הרשב"א והמגיד ז"ל לא מצאו בפלפולם מציאות להליץ בעדו וכו' לא חשתי אני לדבריו והטרחתי את עצמי ויגעתי ומצאתי דרך להליץ בעד הרמב"ם ז"ל ונתתי טוב טעם ודעת גם בדברי הרשב"א ז"ל והמגיד ז"ל אשר לא פירשו כן בדברי רבי' משה ונימוקם ושלענין הדין כלם יסכימו שאין לבכור פי שנים במה שהוא בלב הים וכתב ואיך נתחכ' אנחנו דרדקי דדרדקי לגבי גאוני עולם ליישב הסוגיא כו' ע"כ ותמהתי עליו כי הוא נביא בכלל כל בני ישראל ועבר על דברי נביאתן מיד וגם הוא חכם ויבא דעתו לחלוק עם כולם שכת' כי לא למד ממשנת ערכין וכו' וגם הרשב"א והמגיד על כונה זו שלמד דבר זה ממשנת ערכין הקשו עליו והוא כתב ח"ו. וכתב וז"ל אלא סביר' ליה לרב ז"ל דאף על גב דבערכין הלכה כרבנן ואין נותנין לו הספינה כ"ש הנכסים הנמצאים בתוכ' והם של הקד' אפילו שהולכים בים דעשיר הוא כמו שביאר בפי' בפי' המשנה דלענין ערכין אפילו שילכו הנכסים בים עשיר מיקרי גם מבוא' כדבריו בהלכות ערכין פ"ד דאין נותני' לו אלא מזון וכו' ואפילו הספינה הולכת בים כל שכן וכו' ע"כ ולשון הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה הוא ומה שאמ' ספינה אין דעתו שיהיה בתוכ' מיני סחורות שא"כ הרי עשיר נקרא אלא שהיה טעונה מושכרת בריבואו' הרי הוא נחשב עני עד שהגיע הספינה לפי שהשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף עכ"ל ואין בכל זה הלשון לא בפי' ולא בדיו' מה שכתב הוא שביאר בפי' בפי' המשנה דלענין ערכין אפילו שילכו הנכסים בים עשיר מיקרי כי מה שכתב ומה שאמ' ספינ' אין דעתו וכו' שא"כ הרי עשיר נקרא אינו מדבר אלא בספינה שבאה כבר כמו שכת' ומה שאמ' ספינה שהוא מה שאמרו במשנה ספינתו בים ובאו לו ברבואות ועל זה כתב שנקרא עשיר אלא שהיא טעונ' כו' כמו שהעמידו בגמ' וכן מה שכת' גם מבואר בדבריו בהלכות ערכין פ"ג דאין נותני' כו' ואפילו הספינה הולכת בים כ"ש וכו' מה שכתב דאין נותנים מצאתי ומה שכתב ואפילו הספינה הולכת בים לא נמצא בכל (ים) אותו הפ' שבספינ' אלא מה שכתב אח"כ היה ספן אין נותנים לו ספינתו וזהו בספינ' שהי' בנמל דומי' לחמ' או אכר דאין נותני' לו בהמתו אעפ"י שאין לו מזונות אלא ממנה כמו שכתב הרב ז"ל והיינו כרבנן דלא כר' אליעזר דאמ' נותנין לו בהמתו וספינתו כדא' לעיל ונתבא' בפי' כי לא ביאר רבינו משה ז"ל לא בפירוש המשנה ולא בפרק ג' דערכין דבספינה ומה שבתוכה בים קרוי עשיר וכן כתב כי בהלכות מלוה ולוה פרק א' בעני' מסדרים לבעל חוב שבספינה ומה שבתוכה בים הוי עשיר והביא לשון הרמב"ם ז"ל שם ומסדרי' לב"ח כמו שמסדרי' בערכי' כיצד הו' ללו' וכו' ועשיר מיקרי בין בספינה בין בנכסי' הבאים בתוכה דרך ים ועני' זה לא הוזכר שם לא בפי' ולא בסתם רק מה שהזכיר שאין נותנים לו ספינתו לספן כמו שאין נותנין בהמתו לחמר ולאיכ' וזהו כרבנן דלא כ"ר אליעזר דאיירי בספינה העומדת בנמל וכמו שכתבנו למעלה. כתב עוד והאריך לפרש לשון הרמב"ם ז"ל שסובר לענין פי שנים דספינה וכל מה שבה בים שאין לו בה פי שנים כמו שכתבתי אני אלא שלמד מק"ו דמלוה בין בערכין בין בסידור ב"ח שהוא ממון ולגבי פי שנים לא הוי מצוי מגזרת הכתוב וכ"ש ספינה שהאפוטרופוס ששולח נכסי יתומים דרך ים הוא פושע ולכן לא יהיה ליתומים פי שנים בספינה ומה שיש בה בים וכתב כי מזה הק"ו למד הרמב"ם ז"ל ושהוא גמרא ערוכה ואחר כך כתב פעמים שהוא כמעט גמ' ערוכה ואני או' דאין לק"ו זה רמז בגמרא לא מעט ולא הרבה וגם אינו ק"ו מדין האפוטרופו' שמת שאין רשות לאפוטרופוס לשלוח דרך ים נכסי יתומים והוי פושע אינו בשביל שאם ישלח אינו ממון שהרי כתב הוא שלענין ערכי' וב"ח הוא ממון אלא מפני שנכסי יתומים צריך שיהיו קרובים לשכר ורחוקים להפסד ומה שהוא בים הוא קרוב להפסד ועוד דאין זה דרך ק"ו שאינו יוצא במה שנכנס הוא נכנס בערכין וסידור שהמלוה בין בשטר בין בע"פ הוי ממון לגבייהו ולגבי פי שנים לא הוי ממון ואם כן ערכין וב"ח המלמדים הם הקל ופי שנים הלמד הוא החמור וכשבא ללמד לספינה ומה שבתוכם בים שלא יהיה ממון לענין פי שנים לא מצא במלמדים אלא שהוא ממון לדעתו וכמו שכתב למעלה כמה פעמים כי לענין ערכין וסידור עשיר מיקרי והניחם והלך לו לבקש מלמד אחר והוא האפוטרופוס שאין לו רשות לשלוח בים נכסי היתומים ואין זה מדין שאינו ממון אלא שאינו קרוב לשכר ואם כן אין זה ק"ו כלל ולא דומה לק"ו ודמי האי גברא כאלו לא ראה ק"ו מעולם ואם היה הוא מודה שבערכין וב"ח הספינה ומה שבתוכה אינו ממון כמו שכתבתי אני היה ק"ו טוב ומה מלוה שהוה ממון לגבי ערכין וב"ח אינה ממון לגבי פי שנים נכסים שבים שאינם ממון לסידור ערכים וב"ח אינו דין שלא יהיו ממון לגבי פי שנים למדו מן המשנה והגמ' כמו שכתבתי למעל' ולכן לא הוצרך לפרש ואם היה מדין ק"ו זה היה מפר' אותו כי אדם דן ק"ו מעצמו והיה אומר יראה לי כך כמו שרגיל במקומות אחרים:

וגם זה שכתב כמה פעמים כי לגבי ערכין וב"ח ספינה ומה שבתוכה בים הוי ממון ומיקרי עשי' איני מצייר על אי זה דרך יחשב ממון או עשיר לענין ערכין ולענין חוב וכשמסדרין ב"ד לענינים אלו מחשבים מה שיש לו כדי להשאיר לו לסדר מה שהוא צריך וליקח המותר על הערך או על החוב ואם כן לענין מה שמשאירים ומסדרין לו הספינה ומה שבא בים אינה ממון שהרי נותני' לו מכלי הבית מה שהוא צריך לתשמישו ואם יש לו מאלו הכלים על הים אינם חוששים להם ואין נותנין לו אלא מן המוכן וכן מזון לשלשי' יום וכסו' לי"ב חדש אם אין לו צריכין לתת לו מן המוכן ולא ממה שבים כי אפילו שיהיה לו נכסי' במקום אחר מופקדי' ומוכני' לא יתנו לו למזון ולכסות אלא מן המוכן כאן כ"ש במה שהו' על הים שלא יקצבו לו ממון מהם עד שיבואו וגם לענין ליקח המותר לערך הנודר אין מחשבי' ולוקחים אלא מן המוכן ואם במ' שיש לו מוכן אחר הסידו' לערכין שהי' חייב חמשי' סלעי' לא נמצא אלא עשרה או אפילו סלע א' הרי הוא עני ונותן סלע או מה שימצא לו ונפטר אעפ"י שתשיג ידו אח"כ ואם הוא פחות מסלע הרי אמרו איו בערכין פחות מסלע ונשאר הכל חוב עליו ואם מצאה ידו והעשיר יתן ערך שלם הקצוב בתורה כמו שאמר פ"ק דערכין וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מן ההלכו' ואם כן לגבי מה שיש לו על הים אם עתה לא נמצא לו כל הערך ולקחו ממנו מותר הסידור שהיה עשרה סלעים או אפילו סלע אח' כבר נפטר במה שלקחו ממנו כי היה עני באותה שעה ולא יקחו ממנו עוד אח"כ כשיבואו לו הנכסים שבים דאין מעריכי' אלא פעם א' ולא שתי פעמים כדמשמע מדכתי' יערכנו הכהן ואם היו לו נכסים המופקדים לוקחי' תשלום הערך ואין זה הערכה ב' פעמי' דחשבי' להו להני נכסי' מופקדי' כאלו הם בעינ' ומחשבי' הערך עליה' מה שאין כן בנכסי' שבים שהם מופקדי' למקרים ההוי' בים ואינם בטוחים כמו אותם שהם מופקדים ביד איש א' שאף על פי שיאכל אותה הוא חייב באחריותם ויפרעם:

ולענין אם חייבים לו מלוה בשטר אם יעריכו אותו נר' דכיון דאין גופו ממון אין מעריכין אותו ואם לא הגיע הערך במה שנמצא אלא לי' סלעים או אפי' לא' הוי ערך עני ולא יחזרו לגבות ממנו כשיגבה הוא החוב דמה שחייבי' לו אינו מוחזק ונמצא בידו אלא כשיש לו משכון עליה וכמו שכתב הרשב"א ז"ל לענין חוב מההיא דר' יצחק דב"ח קונה משכון אבל בלי משכון אין ב"ד מגבי' ממנו לב"ח כמו שהביא במשרים נתי' ששי ובצרור הכסף דרך א' שער ז' כתב בשם הרשב"א שאין ב"ד מגבי' משטרות שלא הגיעו זימנין וסי' לדבר אשה שחבלה באחרים שאין ב"ד מגבין מכתובתה לניזק וכן שנים שלוו זה מזה כדאמר התם וכיון שאין ב"ד מגבי' לחוב בערכין נמי אין מעריכין אותן וכ"ש הוא דאפי' בערכין שאם עתה לא יעריכו אותם לא יתן אלא ערך עני ולא יגבו ממנו עוד לכשיגב' החוב או לכשיעשי' אין מעריכין אותו וכ"ש בחוב שעדיין החו' עליו לפרוע כשיגבה או כשיעשי' דלא יגבה ואפילו מה שכתב שם במישרים דכתב הרשב"א מיהו כופין הלוה למסור שטרותיו ולפרוע חובותיו היינו דוקא בחוב אבל בערכין דאינו חייב ושהשיג יד השתא בשעת הערכ' אין השטרות בכלל השיג יד כיון שאינם מוחזקים כמו שכתבנו:

ונראה לי דמלוה בשטר והגיע זמנה בשעת הערכ' ואפי' מלוה על פה דהויא בכלל הערכה ואם לא יעלה מה שנמצא בידו אחר הסידור להשלים חיוב הערך ישלימו גם מן המלוה ויעריכו אותי מדרב נתן מנין שמוציאין מזה ונותנים לזה ולא יגרע כח הקדש מכח הדיוט לענין זה:

ובכלל כל מה שכתב בענין זה כתב ואע"ג דלענין ערכין וסדור ב"ח בין בנכסים שנפלו א' הנודר וכו' כלם הם של קדש וכו' כתב זה בלי השגחה ואישתמטיתיה מתני' אשר היתה שגורה בפיו כשהביאה למעלה ושנוי בה אפי' אביו מת והניח לו רבוא כו' אין להקדש בהם כלו' ופרש"י ז"ל אפי' מת אביו כל מעריך זה בשעה שהכהן מעריכו והניח לו רבוא מנה וכו' משמע בהדיא דנכסים שנפלו לו אחר הערכה אין להקדש בהם כלום. עוד כתב וא"ת אפי' יהיה הרמב"ם ז"ל מזאת הסברא כמו שנרא' בבירור אין כח בפשוט לומר קים לי כפלו' במקום שחולקים כל הפוסקים עליו כמו שכתב מהר"י קולון ז"ל שורש ק"ו וז"ל אין לומר קים לי כו' כרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל:

ואני אומר דעדין לא מצאנו בפי' מי שידבר בנכסים שבים ולא מי שיחלוק עליו כי פשט דברי רבינו משה ומה שהבינו בו הראב"ד והרשב"א והמגיד הוא בגוף הספינה ולא במה שהוא בים ומה שהייתי מפרש אני בדברי רבי' משה לישב גם הראב"ד ז"ל והרשב"א והמגיד ז"ל יודו בענין הדין לא בדברי הרמב"ם ז"ל גם שלא היה פי' הרמב"ם ז"ל אלא כמו שהבינו הם מן הטעם שכתבתי למעלה כי רבי' משה אינו מביא על הסתם אלא מה שהוא מפורש במשנה או בגמ' אפ"ה לענין מה שהוא בים שלא דבר שום אח' מהם בו כפי דרך זה אני למדתי אותו מלשון הגמרא כמו שכתבתי ונ"ל כי הוא דבר מוכרע לכ"ע ועל זה איני רואה בזה מחלוקת ליכנס בו אם יאמר היתום קים לי או לאו:

ולא ידעתי על מה סמך מי שפסק דיש לבכור פי שנים בנכסים שבים שכ' החכם הזה כי אחד מגדולי המורים בשלוניקי פסק כן כיון שלא מצאו הרשב"א והמגיד ז"ל תרופה להרמב"ם והראב"ד אם למדו ממשנה ערכין הרי הרשב"א והמגיד חולקים עליהם ולכך לא נאמר קים לי כהרמב"ם והראב"ד ז"ל וכבר נתברר מכל. מה שכתוב למעלה כי פשט דברי רבי' משה הם בספינה עצמה כר' אליעזר ועל זה הקשו לו מה שהקשו ולא דברו הם ולא חלקו עליו והוכיחוהו בלי תרופה אלא במה שדבר הוא בספינת ולא בדרך אניה בלב ים ולענין מה שהוא בפקדון או בשותפות ביד אחרים או בפאטריאס הביא החכם הנז' דברי מהר"י קולון ז"ל דחשיבי מוחזקים רק גם הוא במה שכתב אפי' שהם מעבר לים כמו שהאריך בזה כיון דבשעת מיתה לא היו על הים הוו מוחזקים:

רק מה שכתב ואפי' תהיה הספינה בנמל וכו' וכתב קודם בין בנמל בין דרך ים וחזר בו וכתב מ"מ אני מסופק כשהם בנמל:

אני אומר כי בהגיעם לנמל הוי כמו אם היו ביבשה והוו מוחזקים מפני שהמקרים ההוים בים על הרוב אינם הוים בנמל ואפי' על המיעוט דאינם אלא מיעוטא דמיעוטא ולא חיישינן לה אפילו מאן דחייש למיעוטא כי סכנת הגזלנים והשוללים בים אינם בנמל כי מן הישוב יכולים לסייעם ולהצילם מהם וכן הסכנות המתרגשות לבוא בים אינם כ"כ בנמל אחר שהטילו במקום בטוח האנקוראס ויכולים ג"כ להסתייע מן היישוב ע"י ספינות אחרות ודברים אחרים וגם כי יארע לפעמים שביר' הספינה בנמל הוי מיעוטא דמיעוטא וקרוב הוא שינצלו הנכסים או רובם בנמל וגם גוף הספינה הנשברת אפשר להציל דפיה וכליה והנכסים שביבשה לפעמים יארע להם איבוד כיוצא באלו בדרכים דעל הסתם כולם בחזקת סכנה הם ואפ"ה הם מוחזקים ולא ראוים לענין פי שנים:

ואם הספינה היא בנמל קרובה לקיר העיר תוך שבעים אמה ושרי' היא נחשבת כאלו היא בעיר מהא דתנן בנדרים הנודר מן העיר אסור ליכנס בעיבורה וילפי' לה בגמרא מדכתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו שהיה בעיבורה דבתוכה לא היה דכתיב ויריחו סוגרת ומסוגרת וכו' ואלו הע' אמה הן בין בים ובין ביבשה כדמשמע לענין עירוב תחומין דנחשבין ונמדדין אלפים אמה מע' אמה ושירים ולחוץ וכל בית שהיא תוך שבעים אמה אפילו בים נחשב מן העיר כמו שהביאו פ' כיצד מעברין וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ' כ"ח וכמו שכתב ג"כ מ"מ אפילו אין שם בורגנין ואפי' לרבנן בלשון בני אדם ולשון הכתוב עיר מיקרי כמו שכתב שם:

ובנ"ד לענין ממון לא איכפת לן אי הוו קרוב לעיר או לאו ומשום הכי אפילו תהיה הספינה בנמל רחוקה יותר מעיבורה של עיר כיון שהיא בטוחה יותר מן הסכנו' שבים כמו שכתבתי הוי מוחזק אלא שאם היתה תוך העיבור הוה בה נמי טעמא דנחשב כאלו הוא בעיר לענין עירוב:

עוד נ"ל לדייק מלשון המשנה דתנן ובא לו ברבואו' וביאת הספינה הוא בנמל ופסק גמרא ובאה לו עשיר הוא משמע דבביאת הספינה לנמל בריבואות חשוב עשיר בין על הספינה בין על מה שבתוכה:

ועל מה שכתב כי הוא מסופק אם הפשוט הוא מוחזק כשיהי' גדול במה שהוא ביד האפוטרופוס לומר קים לי כפלו' נר' לי דבר פשוט דפשוט אינו יכול לומר קים לי במה שהוא ביד האפוטרופוס ואפילו היה ביד הפשוט ממש והיה גדול לא היה נחשב מוחזק לומר קים לי כיון שהדבר שהוא בידו הוא ידוע שהו' מתפיסת הבית שעדין לא חלקו הרי אין לאחין שום חזקה זה על זה וכת' הרמב"ם ז"ל פ"ט דאחין הרי הן כשותפין לכל דבר דמשמע אפילו לענין חזקה כה"ג ובמשרים נתיב כ"ו חלק שני כתב כל מקום ספק ירושה אפילו א' מן היורשים מוחזק אין מועיל לו חזקה שנאמר באח' המ"עה כי הנכסי' הם בחזקת המת וכן אם היה מוחזק וכו' הרי פשוט דפשוט אין יכול לומר קים לי אפילו במה שבידו כ"ש במה שביד אפוטרופוס דהוי פשוט יותר ונתבאר כי ספינה ומה שבה בלב ים בשעת מיתת האב אין לבכור בה פי שנים לכ"ע וכשהם בנמל יש לו בהם פי שנים וכן לענין ערכין אינו נחשב מוחזק לסדר כל מה שהוא בלב ים וגם כי החכם כנז' כתב גם כן לדעת הרמב"ם ז"ל שאין לבכור פ"ש במה שהוא בלב ים דן אותו מק"ו פריכא כמו שכתבתי למעלה נאם המבי"ט:

תוכן העניינים

מביט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה