אור ברסלב
מביט חלק א סימן רמ

מביט חלק א· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

סימן רמ

סימן רלט

שאלה ר"מ ראובן כתב שטר שידוכין וכתוב בו הדירה בארץ ישראל וקבל עליו הארוס הנ"ל נזירות שמשון בר מנוח בכל תנאיו אם יוצי' את אשתו מפה לעולם ואם ידור בשום מדינה כי אם פה בצפת תוב"ב מלבד שיהיה עובר על שבועתו יהיה נזיר כנז' וקנינ' מהארוס וכו' ונשבע וכו' ועתה מערער ראובן ואומר כי מעולם לא הוציא דבר נזירו' מפיו אלא שהראו שטר עם כל התנאי' ובכלל' תנאי הנזירו' הנז' וקראו בינו לבין עצמו ולא דקד' בו ואח"כ אמרו לו מוד' אתה בכל מה שכתו' פה ואמר להם מודה אני בכל ולא דבר עוד ולקחו ממנו קנין ושבועה לקיים מה שכתוב בו וחתמו העדים בו וא' מן העדים מודה שלא שמע מפיו דבר הנזירות אלא שאמר מודה אני כל מה שכתוב ונטל קנין ושבועה לכן יורינו רבינו אם יחול עליו הנזירות או לא יחול כיון שלא הוציא בפי' ענין הנזירות בשפתיו ואם הוא נאמן נגד מה שכתוב בשטר אם העדים לא יאמרו שקבל בפי' אלא שהודה או נגד העדים עצמם אם יאמרו בפי' שקבל הנזירות:

תשובה נראה לי דאין הנזירות חל על ראובן אם לא הוציא בשפתיו אלא לשון הודאה על כל הכתוב בשטר ומשום דבנדרים ונזירות ושבועות בעינן שיוציא בשפתיו ויגמור בלבו ענין הנדר או נזירות או שבועות ובענין לשון הודאה אין בו שום הודאה לנזירות ולא דמי לידות נדרים ונזירות דילפינן להו דהוו כמותן ותנן ריש נזיר האומר אהא הרי זה נזיר וכדאוקמי בגמרא כגון שהיה נזיר עובר לפניו דהתם לשון אהא הוא יד שהוא מתפי' ומדמה את גופו לנזיר העובר לפניו כי לשון אהא הוא הוראה על עצמותו שיהיה כך שהוא לשון התפסה וכדמשמע בגמרא דקאמר רבי מאיר סבר מיתפס איניש וכו' ורבנן סברי לא משמע דברישא מודו רבנן דהוי מדין התפסה דיד נמי התפסה הויא אבל לשון הודאה אינו מראה שום דבר על גופו שיהיה כך ואינו לשון התפסה אלא שהוא מודה על דבר העבר שהוא כן ואין לשון נזירות ולא ידור ואם הוא מודה שהיה נזיר ולא היה נזיר אין זה קבלת נזירות וכן אם מודה שקבל נזירות והוא ידוע שלא קבלו אין זה נזירות דבעי' ביטוי שפתים וגמר בלב והכא ליכא אלא ביטוי דיבו' המורה עניינו על שעושה עצמו נזיר ולא גמר לב ואפילו שאמר אני מודה לשון אני חוזר על לשון ההודאה מה שאינו כן לשון ואני שאומר אחר מי שנדר בנזיר דהוי לשון המורה נזירות על עצמו ובאהא יש לשון יד שמורה על שרוצה להיות נזיר כשנזיר עובר לפניו וגמר גם כן בלבו להיות נזיר ובהן ואמן דאמרינן דהוי קבלה היינו כשחברו מדירו דמה שמוציא חברו בפה הוי כאלו הוא מוציאו:

עוד היה נראה לי כי אפילו אמר ראובן לשמעון תהיה נזיר או אתה נזיר ואמר הן אינו נזיר דלא הוציא בשפתיו שום ענין נזירות עליו אע"פ שגמר בלבו ענין הנזירות ומה שאמר הן או אמן על תהיה נזיר הוא שיהיה נזיר לכשירצה וכשאמר אתה נזיר ואמר הן או אמן משמע שהוא מודה שהוא נזיר ואינו כן אבל כשאומר משביע אני עליך ואומר הן או אמן הוא קבלת שבועה ובאהא הוי ל' יד נזירות כדאמר ולא דמי למי שאומר ואני אחר מי שנדר בנזיר שהתפיס עצמו בנזירות הא' משום דהתם כיון דאמר אני אחר מי שנדר הוי כמו שאומר ואני נזיר ולשון ואני מורה גם כן על עצמות שיהיה כמו האחר אבל מי שאומר הן על מי שאמר לו תהיה נזיר אין לשון הן אלא קבלת דברים ולא שום לשון שיורה לשון נזירות על עצמו והוא לשון קבלת דברים שרוצה לקבל דבריו לכשיאמר כך אפילו הרי אני נזיר וכל זמן שלא אמר אינו כלום אם לא כשאמר הריני נזיר ואת' ואמר אמן דהוי נזיר כדמשמע ממתניתין דהריני נזיר ואת וכו' פ' מי שאמר וכן אם אמר הן כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ב דנדרים או דבר שעונין בענין אמן והיינו משום דהוא הוציא בשפתיו וחבירו ענה בשפתיו וקבל אבל מי שאמרו לו תהיה נזיר או אתה נזיר ואמר הן נראה דלא הוי נזיר כיון שהוא אינו מקבל עליו דהא דאמרי' פרק שבוע' תנין דאח' הנשבע או עונה אמן אחר חברו שהשביעו היינו בשבועות דיליף התם מדכתב ואמרה האשה אמן אמן שהוא משביעו ואומר אמן אבל בנדרים ונזירות לא סגי אמן אלא היכא דהו' נמי נודר או נזיר דמה שהוא מקבל עליו ומוציא מפיו וזה עונה אמן הוי כאלו הוא הוציא מפיו כדאמר ומה שהוא מדיר אותו באומרו אתה נזיר אעפ"י שיענה אמן אינו נזיר דבשלמ' גבי שבועות הוא אומר משביע אני עליך וכו' ואו' הן או אמן הוי כמוציא שבועה מפיו אבל אם אומר תהיה נזיר או פירות אלו יהיו אסורים עליך ואמר הן או אמן לא נאסר דמשמע שהוא מקבל דבריו שיקבל נזירות או יהיו פירות אסורין לכשיקבל עליו אבל כשאו' ואתה על מה שאמר הוא קודם הריני נזיר וענה אמן או הן הוי קבלת דברים מיד כמו שהוא קבל הנזירות מיד וכך גבי איסור פירות כיון דפיו ולבו של אחרים שוים מהניא לגביה ומה שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' נדרים הרי פירות פלו' אסורין עליך או הרי אתה אסור בהניית פלו' אינו כלום וכו' אלא א"כ ענה אמן וכו' יש לחלק מפני שאומר הרי ולשון הרי משמע לשון קבלה מעכשיו ולהבא כדמשמע בגיטין גבי גט שאמר הרי הוא כחרש וכו' וכן מפני שאו' פירות אלו אסורים עליך או הרי אתה אסור וכו' ואומר אמן אבל כשאו' תהיה נזיר או פירות אלו יהיו אסורי' עליך אפילו אמר אמן לא נאסר דאינו לשון קבלה מיד אלא א"כ או' אתה מקבל נזירות ואמר הן או פירות אלו אסורים עליך ואמר הן ומה שכתב תחלת פ"ב אחד הנודר מפי עצמו או שהדירו חברו ואמר אמן וכו' מיירי כה"ג כקבלת הנדר מיד או כשאמר הרי כדאמר ובנ"ד שכתוב בשטר סיפור והגדת העדים שקבל נזירות שמשון בכל תנאיו ואמר שהראו לו השטר ואמר אני מודה בכל מה שכתוב בו פשיטא דאין בהודאה זו שום קבלת נזירות כי גם העדים לא הזכירו ואינו כלום דאין כאן הוצאת בשפתים לא מפיו ולא מפי אחר אלא סיפור דברי העדים שקבל והוא הודה שקבל ואינו כן דאפי' אמר אדם לחבירו אי אתה מודה שקבלת נזירות ואומר הן אני מודה אם הוא אמת שלא קבלו אין הודאתו עושה אותו נזיר עוד אני אומר אפילו היה כתוב בכתב ידו אני פלו' מודה שקבלתי נזירות שמשון וכו' אינו כלום כיון שלא בטא בשפתים אעפ"י שגמר בלבו דתרוייהו בעינן ובבציר מתרוייהו לא נאסר ולא נאמר דשוי נפשיה חתיכה דאיסורא וכמו שכתוב בת"ה סימן שכ"ז:

עוד אני אומר אפילו היה כתוב בכתב אני מקבל נזירות שמשון וכו' ואמר בפיו אני מודה מה שכתוב כאן אינו כלום דהא בעינן יד לשון התפסה בגופו של נזיר דומיא דאהא כדאמר לעיל דהכי משמע מדאמרינן בגמרא ר' מאיר סבר וכו' ורבנן סברי לא מיתפי' איניש וכו' וכדאמר לעיל ולשון אני מודה על מה שכתוב כאן אינו לשון התפסה דהתפסה הויא כגופו של נזיר כשאומר אהא או בתפיסת שערו כשאו' מכלכל או מסלסל וכו':

ואם העדים מכחישים אה זה ואו' שקבל נזירות בפי' כמו שכתוב בשטר או כתב ידן יוצא ממקום אחר אפילו לא יאמרו שום דבר אינו נאמן הוא לומר שלא קבל הנזירות כיון שכתוב בפי' שקבל הנזירות ומסתמא נאמר שכן היה שקבלו בפי' אבל אם אומרים שלא קבל אלא שהודה כמו שאומר הוא נראה לי דאף על גב דכתב ידן יוצ' ממקום אחר יהיו נאמנים דלאו כולי עלמא דינא גמירי וסברי דהודאה במה שכתוב הויא כקבלה גופא וראיה ממה שכתב הר"ן ז"ל תשובת מ' וז"ל דע שכל דבר שהעדים מצויים לטעות בו יכולין לברר דבריהם ואין בזה משום חוזר ומגיד וראיה לדבר וכו' עד וכתב הריב"ז בעל המאור ז"ל ומכאן למדין שכל דבר שהעדים מצויים לטעות בו נאמנים כו' ע"כ וכו' וכן הרשב"א ז"ל תשובה אלף י"ב כתב דאפילו כתב ידן יוצא ממקום אחר נאמנים לומר כך וכך היה בדבר שאינו בפי' בשטר ובנדון זה הוא מצוי שיטעו העדים ויחשבו כי ההודאה במה שכתוב למעלה הויא קבלת נזירות כי כבר שמעתי שיש איזה חכם במדינה שסובר כך וא"כ כשאו' שכך היה כדבריו אינ' חוזרים ומגידים אבל מן הסתם אם לא שאלו את פיהם לא נאמר כך היה אלא משמעות השטר הוא שקבל הנזירות בפי' כמו שכתוב בשטר:

ואפ"ה יש להרהר אחר נזירות זה שהוא או' שלא הוציא בפיו ולא רצה לקבלו ואם כן אפילו לדברי העדים אם יאמרו שקבל הנזירות הוא אומר כי מעולם לא רצה לקבלו ולא היה לבו שלם עמו אפילו בטא בשפתיו ולא הוו פיו ולבו שוים ולא הוי נזירות אם יוכל לברר שהיה אנוס וגם שחשב בלבו דבר המותר כמו נדרי אונסין:

תוכן העניינים

מביט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה