מביט חלק א· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
סימן רלב
שאלה רלב ראובן הלך בסחורה לעיר אחרת ולא זכה לשוב עוד לביתו כי בגזר' מלכו של עולם נפטר בעיר אשר היה גר שם והיה חייב לישמעאל סך מעות ובא לוי בנו אשר היה שם עמו בעת ההיא וכתב כתיבת ידו שהיה הוא מתחייב לפרוע לו הסך ההוא שהיה חייב אביו לו ומסר המפתחות של החוג"ארה אשר היו הסחורות בתוכה ושם לו כל הסחורה באפותיקי וגם מסר לו הכתיבת יד וחז לוי הבן לעירו ואחרי שובו קמו הב"ד לפקח על נכסי אביו הנפטר ושלחו את שמעון לעיר אשר נשארו שם שהניח ראובן בעת פטירתו כדי שיקחם וימכר' ויפרע לישמעאל סך חובו והשאר יביאהו בידו וימסרהו לב"ד גם לוי הבן כתב על ידו כתב לישמעאל שימסור המפתח ביד השליח המורשה ההוא שקבלת השליח כקבלתו והו' השליח יפרע לו את חובו ונתנו לשמעון שכר על שליחו' זה והלך שמעון בשליחותו ולקח המפת' מיד הישמעאל ופת' החוגארה ומכר את כל אשר היה שם ושב לעירו אצל השולחים ומרשים אותו ושאלו ממנו הנכסי' ומה עשה מהם ואמר שפר' את סך החו' לישמעאל ואת שאר הביא עמו לאחר ימים הלך לוי הבן אל העיר מקום אשר הישמעאל דר בו ובא הישמעאל ותבעו לפני דייני ישראל ואמר לו פרע לי חובי אמר לו לוי והלא פרע לך שמעון השלי' השיב הישמעאל להד"ם שהוא התל בי ונתחב' לברוח ולא פרע לי כלום וזה לך האות שהרי כתוב' ידך היא בידי ואם היה פור' לי היה נוטל הכתיב' יד ממנו זאת ועוד שאלו היה אמת שפרע למה לא לקח ממנו חוג"ט שיור' על פרעון החו' או לפחות היה פורע לי בפני עדים ישמעאלי' ומאחר שאפי' אחת משלש אלה לא עשה תראה באמת שלא פרע ולכן אתה מהר ופרע לי את חובי קיצור הדברים שהוכר' לוי הבן לפרוע לו את חובו אח"כ חזר לוי הבן ותבע את שמעון השליח איך אמר' שפרעת את הישמעאל והנה גבה ממני פעם שנית כי אמר שהתל' ונתחבי' לברוח ויש קצת אנשים מעידי' כי בעת נסיעתו משם היה כמתחב' והשיב שבאמת כי הוא פרע לו ועתה הישמעאל מעליל עליך לקח' ממך פעם שנית שלא כדין אמר הכי ומה אני יכול לעשו' זהו תורף המעשה ועתה ילמדנו רבינו אם שמעון השליח פשע בשליחותו כיון שלא לקח הכתיבת יד ממנו שהיתה נשאר ביד הישמעאלי הית' סבת הפרעון הב' א"כ לא יהיה פטור בשבועה שפרע ומה גם היו' השליחות בשכר ואם יטעון שלא היה יודע שהיה ביד הישמעאל שום כתיבת יד ולכך לא תבע' ממנו אם נאמר אפי' הכי פשע ושהיה לו לחקור בדבר דמן הסתם לא היה נותן הישמעאל מעותיו בלי ראיה ואם יטעון שפשפש בדבר ולא מצא כי הישמעאל כפר בכתיבת יד אם נאמר דאפי' הכי פשע שהיה לו לעלות על דעתו שהתוג' אנסי' ואלמי' ואל יבצר מה' את אשר יזמו לעשות והיה לו לקח' שובר כתוב וחתום בערכאות כפי דיניהם כדי להפר את מחשבתו כי כן המנהג ומאחר שלא עשה כן פשיעה גמורה הוא וחייב לשלם ומה גם היות השליחות בשכר כי נתחייב בשמירה מעולה ואם יטעון שלקח איבר' חוגי"ט ונאבד ממנו אם נכריחהו לברר הדבר כיון שאפשר לברר ולגלו' הדבר וגם אם ילך למקום אשר הישמעאל ולפתוח בספר הקאדי בפרט השנ' ההיא ושם ימצא ההעת' אם האמת כדבריו ולא יוחזק לכפרן על כל הפרטי' הכתובים. ילמדנו רבינו משפט הדין לאמתו:
תשובה אם יטעון שמעון שלא אמר לו שיקח כתיבת ידו מיד הישמעאל לא בתחלה ולא בסוף הוא פטור כדאסקי' פ' הכותב בין אמר ליה שקולי שטרא והב זוזי או איפכא אי לא שקל משל' ואמר ליה לתקוני שדרתיך כו' משמע דאי לא אמר הכי פטור ויש מי שכתב כי אפילו שלא אמר טול אלא שהזכיר לו שהיה לו שטר היה חייב לשלם אם לא נוטלו כו' אם הי' מזכיר לו שהי' לו כתיבת ידו ביד הישמעאל הי' חייב אם לא היה נוטלו וכן אם א"ל שיפרע בעדים ולא פרע בעדים חייב לשלם וכמו שהביאו הרי"ף והרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות שלוחין והכא אם לא אמר לו שמעון ללוי שיפרע בעדים פטור וכל זה הוא פשוט ומה שיש לחקור בנדון זה בזכות לוי הוא מצד מה שכתוב בשאלה שהיה שליחות זה בשכר ומצד שהיה הב"ח ע"א ואפשר שהיה צריך לפרוע לו בעדים אפילו שלא אמר לו לשמעון שום דבר כי אפשר לומר כי מה שאמר דלא מחייב שליח למפרע באפי סהדי כמו שדייק הרי"ף מההיא דחנוני על פנקסו ומההיא דקדשו לי אשה וכו' היינו כשהשליח אינו נוטל שכר אבל אם הוא שליח בשכר הוה ליה למידק טפי והוי כסרסור שהוא שליח בשכר כמו שכתב הרב ז"ל פ"ב וכתב שינה מדעת בעלים משלם מה שהפסיד ודעת הבעלים היה שיעשה שליחותו בשלימות ויטרח למצוא עדים ויפרע בפניהם כיון שהוא משלם לו שכר אף על גב דשליח בכדי לא הוי דעתיה כך כיון שלא אמר לו בפי' היינו משום דלא בעי לאטרוחי ליה ואיהו לא מחייב למיטרח דהא לא מקבל אגרא וכן נראה מלשון הרב שכתב אין השליח צריך להטפל לו וליתן לו בעדים והיינו משום דלא הוי בשכר אבל אי הוה בשכר היה צריך להטפל ולמטרח וכיון דשליח זה היה חייב בגניבה ואבידה כשלקח הסחורה שבחוגארה ומכרה ה"נ מיחייב בכל היזק מצוי כמו זה שהוה ליה לאסוקי אדעתיה שמא יכפור הב"ח ויחזור ויתבע מלוי והוי כרועה שהעלה בהמה לראשי צוקי' או שעלתה מאליה והוא יכול למנע' וכו' ונפלה ומתה או העביר הבהמות על הגשר ודחפה א' לחברתה ונפלה כו' שהוא חייב שאין השומר נוטל שכר אלא לשמור שמירה מעולה כמו שכתב הרב ז"ל פ"ג מהלכות שכירות הרי ששליח בשכר צריך ליזהר אפי' במה שלא הזהירו המשלח כיון שהוא נוטל שכר והכא לא גרע פרעון שלא בעדים מהני מילי דמחייב בהו רועה משום דלא שמרי שמירה מעולה והביא בהג"ה פ"א בשם ראב"ן דאין מנהג ליתן שכר לפועל באפי סהדי אבל מנהג להלוות ולפרוע באפי סהדי ואע"ג דלגבי ש"ח לא בעי למיפרע באפי סהדי לדעת הרב ז"ל לגבי ש"ח מטבע מיהא נקטי' סברת ראב"ן לכ"ע ומהרי"ף ז"ל תשובה קל"א כתב דשליח בשכר מיחייב באחריות מעות משלחו מפני שהוא ש"ש עליה' ואין לך אחריות גדול מזה לתת המעות בלי עדים:
ומצד שהיה הב"ח ע"א נמי אפשר לחלק ולחייב את לוי (שמעון) אפי' לא היה שליח בשכר דהוי כפשיעה דמחייב בה אפילו ש"ח לפרוע לע"א בלא עדים דפיהם דבר שוא לחזור ולתבוע מה שכבר קבלו וימינם ימין שקר לקבל מה שאינו שלהם דאיפשר מה שכתב הרב ז"ל בהוליך מנה זה לפלוני שאני חייב לו והלך ונתן שלא בעדים וב"ח אומר לא לקחתי דשליח נשבע ונפטר היינו משום דב"ח הוי ישראל ולא יכחיש מסתמא ואם יכחיש מחייבי ליה ב"ד שבועה ואולי יפרוש ולא ישבע אבל ע"א דבסתמא ידבר עולה וימצא בפיו לשון תרמית יכחיש ולא יפרוש משבופה דלא משבע ליה בשם ע"א ולהכי בעי למפרע ליה בעדים בסתמ' ומצי משלח למימר לשליח יהבת בידי' בלא עדים בידא דלא מצינא לאישתעויי דינא בהדי' ודינא דחנוני על פנקסו אף על גב דלהוי נמי בגוי היינו משום דאין מנהג ליתן שכר לפועל באפי סהדי כמו שכתב ראב"ן ז"ל אבל בהלואה ופרעון הוי מנהג ואפילו לדעת הרב ז"ל דקאמר דלא בעי למיפרע בסהדי היינו בישראל אבל גבי גוי מודה וכדאמר' וגם כי שני צדדים אלו צריכין הכרח יותר לכל א' בפני עצמו לא יכולתי להאריך כעת נאם המבי"ט: