אור ברסלב
מביט חלק א סימן קפט

מביט חלק א· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

סימן קפט

סימן קפח

על מה שהוריתי התר באשה עגונה זה שנים הבאתי ראיה כי יש לצדד ולחפש על התר עגונות מדברי ה"ר אלעזר מוורדון והחכם ה"ר יוסף יצ"ו חלק עלי ולא היה רע בעיני כי אם מה שחלק על ה"ר אליעזר ועל ה"ר אברהם ב"ר משה המסייעו ואמר על א' מהם שדבריו בטלים ושאין ראוי להעלותם על לב ויותר מזה ועל האחר אמר שדבריו תמוהים והחשיבם לאפס ותוהו ואני נתתי טוב טעם ודעת בהן בהשיבי על כל השגותיו כמו שיראה משם וכדי שידעו שאר החכמים יצ"ו אני כותב מעשה שהיה איך היה כי יש כמו ג' שנים שאני כתבתי פסק דין על היתר נשואי' אלו שנמצאו תוך החדר של אותה ספינה והיום כמו שנה אח' בא אלי איש א' שהיה רוצה לישא אותה ליקח ממני רשות ואמרתי לו כי לא אתיר יותר ממה שכתבתי שיסכימו עמי ב' מבעלי הוראה ועדין לא חתם אלא החכם ה"ר אברה' שלום יצ"ו ושילך ויראה לחכמים מה שכתבתי בהתר האשה אולי ימצ' אח' שיסכים ויחתום והלך והשיב לי כי שום חכם לא היה רוצה להטפל בענין זה וכן אמרתי ג"כ לזה אברהם אמרילייו וכן היתה ג"כ תשובתו אז אמרתי לו כיון שאין שום חכם שירצ' להטפל בזה תביא לי אי זה חכם מן המדינה אם ירצה ללכת עמך לקדשה ולכונסה אני אתן לו רשות אז הביא לי חכם א' ואמרתי לו תלך להחכם ה"ר אברהם שלם יצ"ו אם יתן הוא רשות ג"כ עתה למעשה והלך והשיב לו החכם כי מצד ההתר היתה מותרת כמו שכתבתי אני וחת' הוא אבל שהיה נראה לו שלא ישא אותה כי אם ברשות החכם והקהל שלו אז הלך משם בחרי אף וקדשה ואני לא ידעתי מזה עד שחזר אלי ואמר שקדשה אחר כך שמעתי כי החכם ה"ר יוסף יצ"ו הכריז את האשה על שקבלה הקידושין כי אמר שהתרה בה זה ימים שלא תנשא ואמר שהיתה אסורה אז אמרתי אני ששלא כדין עשה כי לא התרו בו אפי' לדעתו ואם התרו בו למה לא הכריזו אותו גם כן כי ההתראת החכם ה"ר אברהם לא היתה התראה כי לא אמר לו אלא מפני שלם קהלו והוא אמר כי החכם שלו אמר לו קודם כשבא לשאול ממנו רשות שהלואי שהיה מקדש וכונס אותה ולא היה שואל ממנו שום דבר ושעל זה לא חשש אח"כ למה שאמר לו אל תקדש אותה ואף אם היתה התראה זו הגונה הרי כתב הריב"ש ז"ל תשובה רמ"ב על ב' הנוסחאות של הירושלמי לנוסחא א' מוציאין אחר התראה ולנוסחא אחרת אין מוציאין דמספיקא אין כופין להוציא וא"כ לא היה לו להשתדל עד שהוציא אותה מתחת ידו כי היה נראה לי כי אף שהדין במים שאל"ס הוא לכתחלה לא תנשא שאין ב"ד חייבין להודיע ולשלוח לה התראה שלא תנשא כי מן הסתם לא תנשא כי אם ברשות ב"ד וכשתשאל לב"ד יאמרו לה לא תנשאי כמו שהוכחתי ומה שאמר בנוסחא האחת אין אומרי' לו כנוס אלא שלא יכנוס היינו משום דעברה כבר ונתקדשה ולהאי לישנא קדש אינו ככנס אבל לא נתקדש' אין צריך שיאמרו לה ב"ד אל תכנוס וא"כ לא היה חייב להתרות בה ואפי' התרה לא יוציאו אותה ואפילו קדשה לחוד משום ספקא דתרי לישני כדאמר' אלא שאחר מעשה חשב לומר כי היתה גם כן אסורה מספקא דאורייתא דלא העיד העד שראהו כדי שיעור יציאת נפש תחת המים ואם הוא מכחיש דברי העד אין כאן הוראה שהעד אמר בפי' שהם נשארו תוך החדר כשיצאו הם ושלא היו רוצים לצאת משם שאין להם בית מנוס כי לא היו יודעים לשוט והם ירדו לים פשיטא כשראו המים שהיו נכנסים לספינה דרך צדה אחד וראה שנכנסו המים תוך הספינה והיו ממתינים עד שתהפך כולה לעלות על שוליה וכן עשו שעמדו על שוליה עד שנטבעה מכל וכל ואח"כ הלכו להשיג הספינה הקטנה ומי שהשיג' נמלט ורוב אלו הדברים אמר בפי' העד כמו שכתב במכתב הא' וקצתם הן מובנות בפי' מדבריו ואיך יאמר הוא שא"א להעי' על כך מפני שהיה נחפז ונבהל אם היה נחפז ללכת ליבשה היה אפשר זה אבל הם היו באמצע הים ולא היה להם המלט כי אם על שולי הספינה הגדול' לפי שעה ואח"כ על הספינ' הקטנ' וא"כ לעול' היו עומדי' אצל הספינ' וראו כל אות' שהיו למעל' שנפלו לים מהם נמלטו בספינ' הקטנ' ומהם נטבעו ולא ראו אח' מהעומדים תוך החדר שיצא לחוץ על המי' לא חי ולא מת וזה הענין מאמת כי הית' החד' קברם כמו שכוונו בתחלה והרי יש כאן שיעור יציאת נפשות אחר שנטבעה הספינה שהיו הם בתוכה ואיך יספקו בה ספק מן התורה להבהיל את המקד' בצד ממזרו' עד שיגרשנ' ואף אם היתה אשה שנטבעה בעלה במים שאין להם סוף לא היה יכול להוציאה אח' שנתקדש' כמו שכתבתי ואז לא הייתי אני יודע שהיה שום חכם אח' מחמיר בדב' ואח"כ נראה שהוא הרצה כל דבריו אליהם שיסכימו עמו גם כי שמעתי אחר כך כי קצת החכמים יצ"ו שנמנו עמו אח"כ שכבר עיינו בענין זה ושהי' נראה להם להחמי' ואפ"ה ידעתי כי אם לא היה הוא המגזים את המקד' לא היו שאר החכמי' יצ"ו מסכימי' לכופו להוצי' ואיני יכול לדון אותו לכף זכות בזה כי היה מספיק שיאמר שלא היתה מותר' לדעתו ולא הספיק לו זה אלא שדרש בפני קהל ועדה שהיה, חלול ה' והריס' התורה מה שעשיתי בהתר האשה העגונ' ולא עוד אלא שהאריך לשונו נגד אות' הרבני' ז"ל שהביא המרדכי סוף מס' יבמות ה"ר אלעזר מוורדון וה"ר אברהם ב"ר משה שכתב שדברי הא' הן בטלו' ואינן ראויו' להעלות על לב ושדברי הב' היו תמוהי' ומצאתי כי זה ה"ר אלעזר היה מבעלי התוס' תלמי' רבי' יצחק ז"ל כמו שהבי' בו דבריו המרדכי במס' שבועו' בדיני מקואו' ובס' הרוקח ואף כי הוא לא היה יודע זה לא היה מן הראוי לחלוק על דבריהם כיון שהיה ידוע שהם חכמים קדמוני' יהיו מה שיהיו כל שכן לכתוב על דבריהם מה שכתב איני יודע מאין ימצא התר לזה שאם היה מבין דבריהם לא היה מקש' עליה' מה שהקשה כמו שיראה המעיין כמו שכתבתי על זה ונוח לו לקום בתוך קהל ועדה לשאול מהם מחילה בדבר אשר זדה ועל החכמים יצ"ו השלכתי יהבי שישגיחו במה שכיון לגנות אותי כי אני כבדתיו בתוך קהלי והוא זלזל בי בתוך קהלו ולענין האשה אם יעמדו למנין החכמי' יצ"ו אח' העיון והמשא ומתן אני כפוף להיו' מבטל דעתי לדעת הרוב:

נאם המבי"ט:

תוכן העניינים

מביט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה