מביט חלק א· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
סימן קמא
שאלה קמא ראובן מכר בתים לשמעון באחריות שאם ח"ו יצאו הבתי' מיד הקונה בין כולם בין מקצתם באי זה זמן שיהיה ובאי זה אופן שיהיה בין בד"י בין בדינ' עכו"ם יהיה מחוייב המוכר להשתדל בכל עוז להחזיר ולהעמידם העמדה גמורה וחזקה בשופי ביד הקונה ואם לא יעמידם בידו יפרע לו הדמים ואם תצא הקרקע כול' מידו ואם תצא מקצתה יחזיר לו הדמים כפי מה שיקחו ממנו לפי חשבון הדמים ועתה מקרוב באו עוררים על הבתים הנ"ל באומרי' שהבתים הכ"ל הם הקדש לביה"מ ושלחו אחר הקונה להביא הכתב שיש לו על הבתים של ישמעאל כדי לראות מאין באו אלו הבתים ליד היהודים ואז הלך הקונה אצל המוכר ואמר לו מה נעשה ועוד אמר הקונה למוכר אני רוצה שתלך עמי שלא תאמר אחר כך מי אמר לך לעשות כך וגם אני לא אוכל לדבר ואתה תוכל לדבר ואז השיב המוכר לא אלך עמך ואז אמר הקונה למוכר אם כן אני מוכרח להראות הכתב של עכו"ם בעבור זה תקח אתה הכתב ותניח לקרות אותו ותשמע בטוב מה שהוא כתוב בו ותאמר אלי אז אם טוב הוא להראות זה הכתב אם לאו ואז לקח המוכר הכתב ונתן אותו לקרות והיה כתוב בזה הכתב שאלו הבתים הם שייכים לחברון וא"כ אמר המוכר לקונה אין ראוי להראות זה הכתב אלא תאמר שאלו הבתים הן לך ירושה מאבותיך ותן שוחד על זה דזהו יותר טוב וכן עשה הקונה. והפסיד מעו' ע"ז ואח"כ ימים מועטי' באו ישמעאלי' אחרי' להוליך הקונה לפני השופט ואז עשה הקונה התראה למוכר שילך עמו ולא היה המוכר רוצה לילך עמו והישמעאלים הוליכו הקונה ואז יהודים אחרים דברו כ"כ עם הישמעאלים בדרך עד שהניחו את הלוקח ואחר זמן מועט שלח השופט ישמעאלי' אחרים אחר הקונה לבא אליו והלך הקונה ואז אמ' השופט לקונה להראות הכתב כי הישמעאלים אמרו אליו שהבתים שייכים לחברון ואז השיב הקונה אין לי כתב כי ירשתי הבתים מאבותי ואז השיב השופט אם אין אתה רוצה להראות הכתב תאמר אלי ממי קנית הבתים ואני רוצה לחתוך ידו של מוכר על שמכר הבתים ולא הודיע לי ואז השיב הקונה לא קניתי אלו הבתים משום אדם כי הם ירושה מאבותי ואז צוה השופט להשליך הקונה לארץ ולהכות אותו עד שיביא הכתב או עד שיאמר ממי קנה אותם וכן עשו והקונה היה רוצה לסבול המכות ואמר לא קניתי אלו הבתים וגם אין לי כתב כי הם ירושה מאבותי ועשה הקונה כמו שצוה אליו המוכר לומר סוף דבר היהודים שהלכו עם הקונ' נדרו שוחד ואז אמר השופט שלא לעשות לקונה שום דבר ונתן השופט כתב שאלו הבתים הם ירושה לקונה מאבותיו סוף כל סוף על כל הבלבולים הנ"ל הוציא הקונה יותר מחמשה פרחים ואע"ג דלית דין צריך בשש מ"מ יורינו רבינו הדין עם מי כי עתה בעו"ה לית דין ולית דיין בירושלים תוב"ב ואין יכולים להכריח האדם לבא לדין כאשר ידוע:
תשובה ננראה דבר פשוט שחייב המוכר לשלם לקונה מה שהוציא בהצלת הבתים דאף ע"ג דנראה שלא היה כתוב בשטר המכירה אלא אם יוציא הבתים מידו בין כולם בין מקצתם ולא אם יוציא הוא מעות עליהם אפ"ה היה רשות בידו לפזר ולהוציא כדי להעמיד הבתים שהרי נראה שכתוב בשטר המכר שחייב המוכר להשתדל בכל עוז להעמידה העמדה גמורה וכו' והיינו בהוצאה שחייב להוציא מכיסו להעמידה בידו ואם לא יוכל אז יפרע את דמיה וא"כ גם הקונה יוכל להוציא על זה להעמידה בידו ויפרע לו המוכר לקונה אם הוא ידוע כי בהוצאה זו נשארה בידו כל שכן שבא בשאלה שאמר המוכר לקונה שיתן שוחד וכן עשה הקונה וכן מה שבאו אחר כך ישמעאלים להוליך הקונה לשופט ונסתכן הקונה בגופו ובהכאות ואת דבר המכירה לא הגיד אלא שאמר שהיא ירושה מאבותיו במצות המוכר כי הוא דבר פשוט שעשה לפנים משורת הדין ולא היה ראוי למוכר להטריח את הקונה לבא לב"ד על כך ובבואו לב"ד תחת גערתם בו שיפרע ההוצאות הנז' נאם המבי"ט: