אור ברסלב
מביט חלק א סימן קמ

מביט חלק א· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

סימן קמ

סימן קלט

שאלה קמ ילמדנו רבינו רחל נתאלמנה ובאה לגבות כתובת' ממה שנשאר מנכסי בעלה ומנו ב"ד אפוטרופוס בעד היתומה ואמרו לאלמנה שתביאו שטר כתובתה בידה כדי שידעו ב"ד סך כתובתה וטענה שהיתה כתובתה מופקדת ביד אחר ולא היה במדינה והיא רצת' לינשא ונתפשרה עם האפוטרופוס שכתב שטר עליה שמסר בידה הנכסים שתנשא בהם ע"מ שתביא שטר כתובתה להפרע כפי מה שיהיה בו וחזרה ונתאלמנה והוציא האפוטרופו' מידה הנכסים הנז' מכח שטר שבידו וחזרה לחקור על שטר כתובתה ולא נמצאת עדיין יודיעונו רבותינו אם חייבים לפרוע לה כתובתה כל מה שיתברר שהיה סך כתובתה כיון שכבר היתה מוחזקת בה קודם נישואיה השניים או לא:

תשובה בס"פ הכותב תנן הוציאה גט ואין עמה כתובתה גובה כתובתה ואוקמה שמואל במקום שאין כותבין כתובה והלכתא כוותיה כמו שפסק בהלכות אבל במקום שכותבין אינה גובה אלא כששטר כתובתה יוצא מתחת ידה דאי לאו הכא אף על גב דאמרינן דטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום הכא איתרע ליה מעשה ב"ד וכן כתב הרמב"ם ז"ל פי"ו מהלכות אישות והרא"ש ז"ל הביא דברי הרי"ף ז"ל וכן הרמב"ן ז"ל הכריע כדבריו ותירץ בס' המלחמות כל מה שהקשו עליו ודין הנדוניא בזה לדעתם כדין הכתובה שצריכה להראות שטר כתובתה וכמו שכתב הרב בעל מגיד משנה פי"ו וכתב גם כן שדין הנדוניא כדין החוב ובדין החוב כתב הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות מלוה ולוה אין ההלואה שע"פ נגבית מן היורשים אלא בא' מג' דברים וכו' או שהיתה ההלואה לזמן ולא הגיע זמן לפרעה וחזקה היא שאין אדם פורע בתוך זמנו וכו' והיה נראה דכ"ש דתגבה נדונייתה כשיתברר ע"פ עדים כמה היתה כיון שהו' תוך זמן דכמו שאין כתוב' נגבית מחיים כן הנדוני' דלא גרע ממלו' ע"פ אלא שבפ' י"ד כתב ז"ל שאפי' היה החו' לזמן ולא הגיע זמנו להפר' הואיל וכתבו לו השטר ואין בידו שטר והלוה טוען פרעתי נאמן ונשבע היסת שפרעו שאנו חוששי' שמא פרעו ולפי' קרע השט' או שרפו כיון שהוא נאמן לומר פרעתי טענינן ליתמי מאי דהוה מצי למטען אביהן ואם כן כיון שאין שטר כתובתה בידה הוי דינא כב"ח כדאמ' וגריעה ממלוה ע"פ תוך זמנו משום דאיתרע חוב זה באבדת ש"ח או שטר הכתובה והתוספות חלקו על זה וכתבו שם סוף פרק הכותב דאפילו במקום שכותבין כתובה ולא נקיטא כתובה לא מהימן לומר פרעתי ונראה דטעמייהו דכיון דהוי מעשה ב"ד לא גרע משום דכתב עליה כתובה ועוד דהוי כחוב תוך זמנו דלא מהימן לומ' פרעתי וכיון שכן בנדוני' נמי הוי תוך זמנו דאף על גב דלא הוי מעשה ב"ד עדיף טפי מעיקר כתובה דהוי מעשה ב"ד במילי טובא משום דהוי כחוב דהכניסה לו מדידה ובסמ"ג הביא דברי התוספות בשם ר"ש שפי' בשם ר"י וכתב שכן השיב רבי' יצחק בתשובה ושכך היה נוהג מר חפץ גאון שמביאים ב' או ג' כתובות מקרובות ונותנין לה בפחות שבהם וכמו שהביא בהגהות מיימונית לשון סמ"ג ובמרדכי ס"פ הכותב הביאו ג"כ דברי בעל החפץ ובמרדכי שני הביא שכתב כה"ג דאם אבדה כתובתה אין לה דבר דשמא מחלה או מכרה קודם שנתאלמנה או צררי אתפסה ומסתברא דהך תשובה בתרייתא ליתא מקמי קמייתא וכתב שהוא לשון העיטור ובתשוב' י"ט למהרי"ק ז"ל כתב על אשה הבאה לגבות כתובתה מן היורשים ואין שטר כתובה יוצא מתחת ידה דנחלקו פוסקים גדולים וכו' אבל בס' חפץ וכן ר' יצחק בעל התוספות ורבי' שמשון משנ"ץ וכן כתב בעל העיטור בשם גדולים ורבי' הלכה למעשה וכל גדולי אשכנז וכל גדולי צרפת עשו מעשה אפילו לא נקיטה כתובה בידה וכן כתב ראבי"ה במשפטי הכתובו' ולאו דוקא מנה מאתים אלא גובה כפי המנהג שנהגו לכתוב לבתולות כמו שכתב המרדכי שמביאים ב' או ג' כתובות מקרובותיה' ונותנים לה בפחות שבהם ובתשוב' קי"ד כתב כל זה ויותר ואין לזוז מדבריה' וסמ"ק כתב שכן נוהגי' בכל יום בצרפ' ובאשכנז:

עוד אני אומר שמלשון השאלה שאמר שתביא הכתובה להפרע כפי מה שיהיה כתובתה נראה שלא היה חושש האפוטרופוס שפרעו לה כתובתה אלא שהיה רוצה שתביא אותה לדעת הסך שלה ואחר שנתברר בעדים הסך שלה כמו שנתקבל העדות בב"ד הרי הוא כאלו הביאה שטר כתובתה ואם יאמר האפוטרופוס שחושב פן תחזור ותוציא הכתובה ותגבה פעם אחרת הרי הוא יכול לכתוב לה שובר כמו שפסק הרמב"ם ז"ל כמאן דאמר כותבין שובר בכ"ג מהלכות מלוה ולוה וכן השיב מהרי"ק ז"ל על טענה זו בתשובה הנז':

ואם יחזור עתה ויטעון שמא פרע לה בעלה כתובתה וקרעה כיון שלא טען כן מקודם כשעמדו לדין נר' שהיה יודע שלא נתפרעה כלל ולאו כל כמיניה לטעון עתה מה שידע שלא היה יכול לטעון קודם ואיכא למימר דטענת' דכתוב' הוי טעמ' לומ' שנתפרע' דודאי אם הית' כתוב' יוצ' מתח' ידה לא היו יכולין לטעון טענ' פרעון אלא י"ל דאם אית' דהיה חושש לפרעון לא היה לו למסור הנכסי' בידה דשוב לא היה יכול להוצי' מתחת ידה דהית' נאמנ' לומ' החזרתי במגו דנאנסו כדאמר' בס"פ המוכר את הבית גבי שטר כיס היוצא על היתומי' כו' אלא נר' שהאפוטרו' היה ברי אצלו שלא נתפרעה אלא שהיה מסתפק בסכום וכפי אומדן דעתו נתן וכיון דלא חשש בפרעון שנראה לו שקר גם עכשיו אסור לטעון דבר שהוא שקר. ואומר אני כי אפי' מתחלה לא הי' יכול לטעון שמא פרע לה בעלה אם לא כשיש לו ספק והוא חושב בלבו שמא הוא כך או אינו כך אבל לטעון בזכות היתומים מה שהוא חושב בלבו שהוא שקר אינו יכול לטעון והוא ידוע כי לא היו לו נכסי' ואכל בחוליו כל מה שהיה לו והאפוטרופוס עצמו וכל בני עירו יודעין כן ואפילו שהיה איפשר שהיה לו מה שלא היה נודע לבני עירו ופרע לה לא טענינן ליתמי מלתא דלא שכיחא כי האי וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בכלל פ"ו במידי דלא שכיח לא טענינן ליתמי וכ"ש בדבר הניכר לדיינים שהוא שקר דלא טענינן להו ומצוה על הדיינים לרדוף צדק וכו' ובנדון זה נראה שכל העולם יחשבו שבעלה של זו לא פרע לה כתובת' כמו שכתבתי ועוד שהוא היתה מוחזקת קודם בנכסי בעלה ובכללם תכשיטי' ומלבושיה ולא היה יכול האפוטרופוס להוציאם מתחת ידה אפילו אין שטר כתובתה בידה והיתה נאמנת בשבועה שלא נפרעה וכו' מכל זה נראה לי דבר פשוט שיגבו לה כתובתה ובשבועה:

נאם המבי"ט:

תוכן העניינים

מביט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה