אור ברסלב
מביט חלק א סימן קלה

מביט חלק א· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

סימן קלה

סימן קלד

שאלה קלה שלשה יהודים הגיעו לעיר א' אשר שמה גורום רחוקה מאנגור' מהלך שלשה ימים ובעת ההיא נמצאו יהודים סוחרים בגורום ונתראו יחד פנים בפנים וידעו מפיהם נאמנה איך דעתם וכוונתם לבא לאנגורא עכ"פ ונסעו מגורום ולא ראו אותם עד היום והשמועה באה לאנגורא ויצאו לבקש אותם ויהודי אחד שיצא אז לבקש אותם כשבאה השמועה אמר שבא אליו תוגר אחד ואמר לו מסיח לפי תומו אתה הולך לבקש על אותם היהודים אשר נהרגו דע לך כי תוגר אח' אמר לי כי בבואו מעיר גורום מצא ג' יהודים הרוגים הא' עם זקן אדום והא' בחור עם זקן שחור ונער אחד מושלכים במקום פלו' עוד העיד אותו היהודי ששאל לתוגר כמה ימים יש שראה ההרוגים ושכיון לחשבון שאמרו היהודים שראו אותם בגורום. עוד העיד יהודי אחר כשהלך למסייא על דבר ההרוגים הנז' כי בכניסתו למסייא אמרו היהודי' ידיע להוי לך איך אותם היהודים ההרוגים נמצאו א"ל באי זה ענין אמרו לו כי הקיהייא של השופט היה עומד בקוטלאר סכאי והוציא סוסי מרכבתו להשקות' אמרו לו אנשי הכפר הזהר והשמר שלא תלך יחידי כי עתה מקרו' הרגו ג' יהודים ענה תוגר אחר מכפר אחר והרי הם מושלכים במקום פלוני והלך היהודי עם היהודים האחרים ושאלו את פי אותו האיש ואמר להם דברים כהוייתן וכן הועד כי קודם השבוע שיצא הוא מגורום יצאו יהודים אחרים משם למקום שהיה הוא הולך והגיעו למקום חפצם והשבוע האחרת אחר שיצאו אלו יצאו יהודים אחרים משם והגיעו גם כן למחוז חפצם ולא נתעלם שום יהודי באותם הימים בכל המקומות של היהודים שהם דרים באותו המקום שנמצאו אלו הרוגי' בכדי מהלך ד' או ה' ימים:

תשובה לכאורה היה נראה דאין להורות היתר בנשותיהם של אלו הג' כי זה הגוי שהסיח לפי תומו לא הזכיר שמותם ולא ידע מקומם כי אם שאמר שמצא ג' יהודים הרוגים ואיפשר שאחרים הם שבאו מעלמא ולא התירו חכמים בגוי מל"ת בכגון זה אלא כשהגוי היה מהלך עם היהודי ואמר שבהיותו עמו מת וכדתניא פ' האשה רבה מעשה בישראל וגוי שהיו מהלכין בדרך ובא גוי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי שמת וקברתיו ועל זה כתב הר"מ ז"ל סוף הלכות גירושין יצא גוי וישראל מעמנו למקום אחד ובא הגוי ומסיח לפי תומו ואמר איש פלו' שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו כו' דמשמע דמשום דיצא עמו ומת בהיותו עמו וקברו השיאו את אשתו ובלאו הכי לא ואפילו לדעת המפרשים דסבירא להו דלא בעי' וקברתיו איש שיצא עמנו מת מיהא בעי' דכיון שאנו מכירים מי הוא האיש שיצא עמו והוא הסיח לפי תומו שמת משיאין אשתו ובלאו הכי לא ובנדון זה לא נודע אלו האנשים שאמר זה הגוי שנהרגו אם הם אלו הג' שיצאו מגורום או ג' אחרים שבאו ממקום אחר ומה שאמר הגוי כי בבואו מגורום מצא ג' יהודים הרוגים אינו זה כמו יצא עמנו שהרי איפשר שיצאו אחרים ממקום אחר לבוא לגורום ונהרגו בדרך ואם כן אינם מעידים על אלו בפי' וגם שנאמר כי מה שכתב הרב ז"ל יצא גוי וישראל מעמנו לאו דוקא אלא אפילו שלא יצא עמו וכמו שנראה מלשון הברייתא מעשה בעכו"ם וישראל שהיו מהלכין בדרך וכו' וכן הרב ז"ל עצמו כתב אחר כך וכן אם יצאו עשרה בני אדם כא' ממקום למקום והם אסורים בקולר וכו' והסיח הגוי לפי תומו ואמר שי' אנשים שהלכו ממקום פלו' למקום פלוני וכו' מתו כולם וכו' משיאין נשותיהם דמשמע דלאו דוקא שיצאו עמם שהרי זה הגוי שהסיח ל"ת לא אמר שיצא עמהם וכן בברייתא זו בגמרא אמרו מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא ובא גוי ואמר חבל על קולר של בני אדם שהיו מהלכים לאנטוכיא שמתו וכו' לא הזכיר שהגוי היה הולך עמהם כמעשה של ששים בני אדם אפ"ה נראה ודאי דבעי' שיאמר הגוי שהם האנשים שיצאו מעיר פלוני וכמו שכתב הרב ז"ל שאמר הגוי שי' אנשים שהיו הולכים ממקום פלוני צמקום פלוני שמתו ובנדון דידן לא אמר אלא שמצא ג' יהודים הרוגים במקום פלו' בבואו מגורום אבל לא ידע אם הרגום דרך הליכה לגורום ואינם אלו או דרך הליכה מגורום והם אלו ולהכי אין נראה להתיר נשותיהם של אלו:

ועם כל זה יש לדקדק בעדות זה ולראות אם יש בו אי זה צד להתיר דמצו' הוא על כל חכמי הדור שישכילו ויפקחו על היתר העגונות בצדדין שימצאו להתי' וכמו שכתוב בתשובת ה"ר אליעזר ז"ל שהביא במרדכי בסוף יבמו' וכדי למצוא אי זה צד היתר אניח במונח שאף אם לא יספי' עדות זה להתיר לכתחלה נשותיהם יספיק לשאם נישאו לא תצאו דכל שהעיד בדברים שרובם למיתה אם נשאת לא תצא וכמו שכתב הרב ז"ל שם למעלה עד אחד אומר ראיתיו שמת במלחמה או במפולת או שטבע בים הגדול ומת וכיוצא בדברים אלו שרובן למיתה אם אמר קברתיו וכו' ואם לאו וכו' ואם נשאת לא תצא והכא נמי מי שיצא ממקום פלוני ללכת למקום פלוני לביתו ולא הגיע לשם ונאבד זכרו ולא נודע מקומו איו ובא גוי מסיח לפי תומו ואמר שראה יהודי באותו הדרך נהרג באותו הזמן הוא דבר שרובו למיתה שאם היה חי היה שב לביתו:

ונראה דעדיף עדות זה מעדות מים שאין להם סוף דאם נשאת לא תצא וטעמא דסבר' היא דקרוב להתגלו' מי שנאבד בישוב שיצ' ממקום אחד ולא נודע אנא הלך ונשכח זכרו ממי שנאב' בים שפירש בספינ' ולא נודע לאי זה מקום הלכה הספינה ונשכח זכר' שהנאב' בישוב אחר שמחפשין בישוב ולא נמצא מי שראה אותו ומי שפגע בו דעתו של אדם סומכת יותר לומר שמת או נהרג והנאבד בים אין מקום לחפש אחריו וגם שנשכח זכרו אין הדעת סומכת כ"כ לומר שנטבע ומת שאיפשר שהוא באיים רחוקים והוי ספיקא דאורייתא ונותנים עליו חומרי חיי' וחומרי מתים וכמו כן אם הועד כי באמצע הדרך נהרג אדם ונודע כי באותו הדרך בא פלוני שיצא ממקום פלוני ונאבד זכרו עדיף עדות זה להתיר יותר ממי שהועד עליו שנטרפה ונהפכה הספינה ונטבעו בים שאם נשאת אשתו לא תצא אף על פי שיש לחוש שמא נזדמנה לו דף ונענע ראשו על כל גל וגל וכדאמר בגמרא משום דהכא אם נזדמן לו הצלה מן הרוצחים ולא היה הוא הנהרג היה נודע מקומו איו בכל הישוב ולא היה נשכח זכרו וכיון שנתעלה בישוב הוי סברא טפי שנהרג ממי שנטבע בים ולהכי אם אשתו נשאת לא תצא וכמו שכתב הרב ז"ל וכיוצא בדברים אלו שרובן למיתה והרי דבר זה כיוצא באלו שאיש אח' יהודי שהוא ידוע שיצ' ממקו' אחד ללכת לביתו למקום אחר ולא הגיע לשם ונשכח זכרו בכל אותם המקומות ובא גוי מל"ת ואמר שנהרג א' באותו הדרך באותו הזמן שרוב כל מי שנשמע עליו דבר זה הוא למיתה ואין אחד מני אלף שיאמר עליו דבר זה שישוב עוד לביתו ואם כן נשאת אשתו לא תצא דלא הוי איסורא אלא מדרבנן דמדאורייתא אזלינן בתר רובא וכדמשמע נמי דהוי דרבנן ממה שאמרו כמה גדולים דברי חכמים שאומרים מים שאין להם סוף אשתו אסורה וכו':

ואחר שיצאנו מסכנת איסור' דאורייתא נוכל למצוא אי זה טעם בעדות זה להתיר אותם אפילו מדרבנן והוא מה שהועד שקודם צאת אלו מגורום ללכת לאנגור' יצאו יהודים אחרים ג"כ מגורו' באותו הדרך והגיעו למחוז חפצם וכן אחר צאת אלו יצאו אלו ג"כ מגורם באותו הדרך והגיעו למחוז חפצם ולא נתעלם שום יהודי בכל אות' הימי' משום מקום שיש בו יהודים סביבות המקום שנהרגו בכדי מהלך ד' או ה' ימי' וזה מורה בודאי כי אלו שנעלמו שלא הגיעו למקום חפצם ונשמע עליהם שנהרגו הם שנמצאו הרוגים באותו הדרך כפי מה שהעידו הגוים המסיחים ל"ת וכבר כתבנו למעלה כי מה שכתב הרב ז"ל איש שיצא עמי מכאן מת דלאו דוקא אלא אפילו לא אמר שיצא עמו וכן מה שכתב למטה אבל אם אמר אחד יצא עמנו מעיר פלוני ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו לאו דוקא יצא עמנו שהרי בתוספתא שנינו אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו אבל אמרו אחד יצא מעיר פלוני מפשפשין באותה העיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו ע"כ הרי שלא הזכירו בתוספת' אחד יצא עמי מעיר פלוני אלא שידוע שיצא מעיר פלו' סגי ואע"ג דהכא לא אמר הגוי המל"ת שאלו שנהרגו יצאו מגורום אלא שבבואו מגורום מצאם הרוגים ואיפשר היה שהיו אחרי' שהיו באי' ממקו' אחר לגורום או למקום אחר ונהרגו באותו הדרך כיון שנודע בודאי בכל אותם הימים לא נעלם ולא נתכסה שום יהודי מכל אותם הסביבות שיש בהם יהודים אלא אלו נאמר בודאי כי אלו הם שנמצאו הרוגים בדרך גורום כיון שיש בהם הסימני' שהזכי' הגוי המל"ת דאע"ג דאין אלו סימני' מובהקי' אחר שנודע בודאי כי לא נעלם שום יהודי באותו הדרך מכל הסביבו' כ"א אלו שהגוי היה נותן בהם סימנים אנחנו אומרים בודאי כי אלו שיצאו מגורום הם ונשותיהם מותרות שהרי אינו מצוי כלל שיבואו אחרים ממקום אחר בדרך זה ולא יכנסו לגורום ויהרגום בדרך גורום כי בזמנינו זה בעוונות אנו מפוזרים מעט בכל מקום ואלו היו אלו בחיים היה נודע ונשמע והוה להו קלא טפי מצורבא מרבנן בזמן חכמי הגמרא שהיו ישראל עם רב בכמה וכמה מקומות וכמו שהשיב בתשובה מהר"ר ישראל ז"ל סימן קל"ט:

ונראה לי כי אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל דמשמע דבעי' מיהא שידע המעיד על הרוג אחד שיצא ממקום פלו' וחפשו וידעו שלא יצא משם אלא זה ואם לא אמר שיצא משם אלא שראה הרוג באותו דרך לא סגי אף על גב דחפשו וידעו שלא יצא משם אחר אפ"ה אם הזכיר סימנים כאלו שמצאוהו באותו הדרך וחפשו באותן המקומות שהולכים על אותו הדרך ולא יצא שום אדם דרך שם בכל אותם הימים מתירין אשתו שהרי כתב ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו וכן היו סימניו אין אומרים באומד הדעת פלוני הוא עד שיעיד העד שהוא פלו' ויכיר שמו ושם עירו אבל אם אמר אחד יצא עמנו מעיר פלו' ומת מחפשין כו' הנה שמה שכתב הרב ז"ל הוא פי' התוספ' שכתבתי למעל' אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו אבל אמרו אחד יצא מעיר פלו' כו' ופי' הוא ז"ל דאין מעידין ר"ל אין מעידין על סימנים כי אם בהכרת שמו ושם. עירו הוא שמעידין וכשמעידים על הכרת השם לא בעי' סימני' אבל אם לא הזכיר שם ולא סימנין אלא שאמר אחד יצא מעיר פ' כו' לא תנשא אשתו וה"ה אם הזכיר סימנים אפילו שאינם מובהקים ואמר מצאתי הרוג בדרך פלו' וחפשו בכל המקומות ההולכים על אותו הדרך ולא נעלם ולא נתכסה בכל אותם הימים שום אדם משם תנשא אשתו ג"כ וכמו שכתב בתרומת הדשן סימן רל"ט דסימנים שאינם מובהקי' מהני בפישפש באותה העיר שלא יצא אח' כלשון התוספתא היינו שאמר שמת ולא הזכיר המקום שמת או שהזכיר שמת במקום אחר שלא בדרך שהולכי' מאותו מקום אבל אם אמר מת או נהרג בדרך פלו' כל שחפשו בכל המקומות שהולכים על אותו הדרך ולא יצא אדם משם שלא הגיע למחוז חפצו אלא זה משיאין אשתו דמשום דאמר יצא ממקום פלוני מחפשין באותו מקום לבד אבל אם לא אמר שיצא ממקום פלוני ונמצא בדרך מחפשין על כל אותם המקומות שהולכי' מהם על אותו הדרך אם לא יצא אחר או יצא והגיע תנשא אשתו אפילו שלא הזכיר סימנים כ"ש בנדון זה שנתנו סימנים בכל אחד מאלו ההרוגי' דמהימני ולא נחוש שנועדו ג' אחרים אחד בזקן אדום וא' בשחור ונער אחד ובאו מסוף העולם ולא נכנסו בשום מקום ממקומות שהולכי' מהם על אותו הדרך ונהרגו אלא נאמר כאן בזה הדרך נמצאו ומכאן היו שלא נודע בכל הסביבות שיצאו אחרים כמו שכתבתי עוד יש לצרף מה שהיו המסיחי' ל"ת הרבה הגוי שהעיד וכל אנשי הכפר שאמרו כי עתה מקרוב הרגו ג' יהודים והעונ' אחריהם והרי הם מושלכי' במקום פלוני כולם מל"ת ואותו המקום היה המקו' שהעיד עליו הגוי הא' ומסקי' פרק האש' שלום דבפסולי עדות אזלינן בתר רוב דעות בשנים אומרי' מת וג' אומרים לא מת או איפכא כ"ש כשאינן חולקי' אלו על אלו דעדיפי שנים מג' וג' מד' והכא הוו טובא המעידי' ל"ת וכן מה שאמרו במקו' פלוני מהימני טפי משאם היו אומרים סתמא כמו שכתב מהר"ם ז"ל בתשובת המיימוני דשייכא להלכות גירושין המתחלת חזרנו על כל צדדין וכו' ובענין עד מל"ת מפי אחר כבר כתוב ג"כ בתשוב' הנז' דמהני ואף על גב דלא ידעי' אם הא' הסיח ל"ת או לא כמו שהביא בתרומת הדשן תשוב' רל"ט הכלל דאיכא טעמא וסברא למשרי אנתתייהו לכתחלה ושלום וחיי' לכל ישראל נאם המבי"ט

תוכן העניינים

מביט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה