מביט חלק א· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
סימן פא
ראיתי מה שכתב החכם ה"ר יחיאל יצ"ו על משכון שלקחו ק"ק אשכנזים על מס בנו שהיתה של אהרן אשכנזי ושהוא נאמן לומר שהיא שלו דאין אדם עושה קינוניא על ההקדש לפי מסקנת התוספות ואפילו לר' אליעזר שחולק שם וחושש לקינוניא ה"מ במקדיש עצמו אבל אחר לא וכו' ואני אומר דלכ"ע אדם עושה קינוניא על ההקדש להיפטר משבועה דהא אסיקנא התם דכ"ג בפ' שום היתומי' דכ"ע אדם עושה קינוניא על ההקדש ובשאלה דהקדש קמיפלגי וכו' כדאיתא התם וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ומה שכתב ה"מ במקדיש עצמו אבל באחר לא הא במתני' חייש' לקינוניא דאיש המקדיש ואשתו שלא הקדישה דאם היא לא תרצה לחזור להנשא לו ליכא קינוני' ודמתני' גופא קתני אף הערב לאשה בכתובת' וכו' ידירנה הנאה שמא יעשו קינוני' על נכסים של זה ויחזור את אשתו דמשמע דשניהם עושים קינוניא כתב עוד דאל"כ לכל עד נימא משקר וקינוניא ולא היא דאחזוקי סהדי בשקר' לא מחזקי' כדאמר התם לעיל מהאי מתני' ובכמה דוכתי' ובהני הוא דחיישי' משום דבדרך קינוניא וערמה ולא גזל ממש יכולים להוציא ממון ולא חיישי' הכי בעדים דהוה גזל גמור ועדות שקר ואעיקר' דדינ' פירכא דליכא הכא הקדש במסים וארנוניו' דהוו ממון הדיוט כתב עוד וגם ר' אהרן הוא עד אח' מה לו לשקר ותמיה לי שהרי נוגע בעדותו שמעיד שהמשכון הוא שלו ואדם קרוב אצל עצמו כתב עוד ואפילו מגו איכא מיגו שהמשכון הוא של האלמנה כו' ומה מיגו הוא זה שאם יאמר שהוא של האלמנה ויחזירו לה מה ירויח הוא בהאי טענתא ולא מיקרי טענת מיגו אלא היכא דהיא טענה טובה ומועילה לו לתביעתו יותר מן הטענה שטוען כטענ' פרעתי במיגו דלהד"מ ואם כוונת טענת מיגו הוא לומר שאם אנחנו חוששים שהוא משקר ואינה שלו אלא שרוצה להוציאה מיד המחזיקים בה היה לו טענה אחרת טובה לומר שהיתה של האלמנה זה אינו דא"כ הרי הוא בא בתורת עדות ולא תובע ובעד' לא חיישי' לשקרי וליכא בהו מיגו עוד כתב דאפילו לרבי אליעזר דחושש לקינוניא או ידיר הנאה גם פה ידירו הנאה מהמשכון ואם הכוונה היא שר' אהרן ידיר הנאה אם הוא אומר שהוא שלו לא ירצה להדיר הנאה ממנו ואם הוא מדיר הנאה ומזכהו לחברו שהוא הנתבע א"כ הרי הם זוכים בו בתביעתם ואיפשר שהכוונה היא שידיר הנאה בנו מן המשכון אלא שלהיותו חוץ מן המדינה חשבתי כי לא אמר אלא על רבי אהרן ומה שכתב שגם הוא נאמן לומר שהוא מ"ר אהרן שמה נגיעה יש בזה כי המשפט לאלהים היא אם יתחייב בנו בדין יפרע בכל מקום שהוא אני אומר דלא מהימן להכי דאם היא של בנו הרי הם מוחזקים בו והמע"ה ואהני להו תפיסותם לטעון איזו טענה שלא היו נאמני' בה אם לא היו מוחזקי' דבבצי' מהכי הוי נוגע בעדות השוכ' שדה מחברו ויצא עליה עורר דאינו מעיד השוכר על השדה אם נתן כבר השכירות למשכיר כיון שאם תצא השדה לעורר חייב ליתן כל שכר השנים שישב בה וכמו שכתב הרב ז"ל פט"ו מהלכות עדות והרי זה יכול לחזור ולגבות כל שכר השדה מן המחזי' ששכרה לו וכדמשמע התם פ' חזקת דכ"ג ואפ"ה הוי נוגע בעדות וכדכתב הרשב"א ז"ל בחידושיו וז"ל תו איכא למידק והא אי פרעי ליה להאי מערער גבי ליה ממחזי' איכ' למימ' אעפ"כ נוגעין בעדותן הן מפני שקשה להחזיר גזל הנאכל ואינם רוצים להתעצם עמו בדין ע"כ וה"נ תפיסתן מהני' להו שאינם רוצים להתעצם עמו בדין ואשכחן נמי דבלאו הנאת ממון נמי מיקרו נוגעין בעדות כי ההי' דאמרי התם דמ"ג המוכר שדה לחברו שלא באחריות אין מעי' לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו ואסיקנא התם לקמן לעולם דלית ליה ארעא אחריתי דאמר לא קימא לי דלהוי לוה רשע ולא ישלם וכו' לכך נוגע בעדותו הוא כדאיתא התם. ולענין הדין אם חייב בנו לפרוע במס נראה דאינו חייב כיון שלא דר פה י"ב חדש או לא קנה בית דירה כדאמ' פ"ק דבתרא וכמו שכתבו המפרשי' שם וכתוב בתשובות הריב"ש ובנמקי יוסף דאפילו ירד להשתקע אינו כאנשי העיר למסים דדילמא לא מיתדר ליה ואע"ג דהביא המרדכי משם רבי' ברוך שכתב בס' החכמה דאם ירד להשתקע הוי כקונה בית דירה הרי כתב המרדכי התם פ"ק דבתרא ומיהו וכו' דמשמע דדוחה דבריו ואפילו לדעת רבי' ברוך הרי הוכחה מן הפתקין שהביא מירושלם תוב"ב שהיה דעתו ללכת לירושלם ולא להשתקע פה ואפילו שהיה ספק הם צריכין לברר שדעתו להשתקע דהמע"ה כ"ש לדעת הריב"ש ונמקי יוסף והמרדכי שאפי' ירד להשתקע אינו חייב תוך י"ב חדש כדפי' נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו והמנהג ג"כ במדינה הוא שאינו פורע אלא מי שידוע שבא להשתקע ולא מי שהוא עומד ללכת למקום אחר: