אור ברסלב
מביט חלק א סימן פ

מביט חלק א· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

סימן פ

סימן עט

יבמה בת כ"ב שנה נפלה לפני יבם בן ז' שנים והמתינה לו עוד שבע שנים אחרות לשיגדיל אח"כ בקשו ממנו קרובי היבמה שיחלוץ כמנהג אז בקש אבי היבם להניס את בנו למדינת הים כדי לעגן היבמה וליטול ממנה ממון רב באו קרובי היבמה וצעקו לב"ד העיר ודברו לאבי היבם דברי פיוס שלא יצא וילך ויעגן אותה יותר ממה שנתעגנה היבם הוא נער משיב מה שיעשה אביו עשוי ואביו משיב שרוצה לעגנה אם לא יתנו לו ת"ק דוקאדו' אז הלכו קרובי היבמה לערכאות וצוו עליו שלא יוציא הנער והוא רצה לבטל ולא עלה בידו אלא שצוו שיעמדו בדין תורה לפני הדין אז אמר שהיה רוצה שייבם בנו ולא יחלוץ וקרוביה יבמה טוענים שמעולם לא נהגו באותה המדינה ליבם אלא לחלוץ ועוד שהיבם נער ובער לא יודע בין ימינו לשמאלו ועוד במה יפרנסנה בכיוצא בזה כופין לחלוץ או לא:

תשובה הדברים עתיקים אי מצות יבום קודמת למצות חליצה כמשנה ראשונה אי מצו' חליצה קודמ' כמשנה אחרונה ורי"ף והרמב"ם ז"ל וכל האחרונים פסקו כמשנה ראשונה וכמו שכתב הריב"ש ז"ל בס' א' י"ב ולדידהו פשיטא דלא כפינן בכי האי גוונ' דנדון דידן שנותנת אמתלאה לדברי' דהא דנותנין לו עצה ההוגנ' לו מה לך אצל ילדה מה לך אצל זקנה היינו דרך עצה בעלמא בלא בקשה כ"ש כפיה והא דהוו מטעין ליה ליבם שאינו הגון כדי שיחלוץ כהנהו עובדי דסוף פרק מצות חליצה נראה דלאו בילד וזקנה או איפכא מיירי אלא בשאינו הגון לה יותר מילד או זקן כגון אדם רע מעללים או כיוצא בזה אבל בילד וזקנה לא מטעי' ליה אלא שנותנין לו עצה ההוגנ' ואפילו למשנה אחרונה דהא מתנית' דקתני משיאין לו עצה ההוגנת ובריתא דמפרש מאי עצה ההוגנת שאם היה הוא ילד וכו' סתמי נינהו ואתו לכ"ע בין למשנה ראשונה בין למשנה אחרונה והנהו עובדי נמי דאטעו ליה ליבם לחלוץ לאו משום דסברי כמשנה אחרונה דמצות חליצה קודמת אלא אפילו למשנה ראשונה אטעי להו משום דהוה יבם שאינו הגון לה כלל טפי מילד לזקנה כדפי' וא"כ בנדון זה אם אין אמתלאה אחרת אלא שהוא ילד והיא זקנה אף למשנה אחרונה אין כופין והרי הרא"ש ז"ל שהוא מבעלי סברא זו שמצות חליצה קודמת וכתב שאם יכולין להטעו' מטעי' ואם לאו כופין כשהיבם הוא נער ובער ואין לו במה לפרנסה הנה שצרף בער ואין לו לפרנס' למה שהוא נער ומ"ש הרא"ש ז"ל בסוף התשו' ולפי פסק שלנו אף בלא אמתלאה לא שיכפו בלא אמתלא' אלא שלפי הפסק שמצו' חליצ' קודמת אף בלי שום אתמלאה יאמרו לו שמצוה לחלוץ כי מה שאמרו מצות יבום קודמת או מצות חליצה קודמת היינו למצוה שיאמר לו המצוה היא שתייבם או המצוה היא שתחלוץ לא שיכפוהו על אחד מהן וכמו שכתב הריב"ש ז"ל ספר ב' תשובת כ"ג ובנדון זה שהוא נער ובער ואין לו במה לפרנסה לבעלי סברא זו כופין אלא שהרי"ף והרמב"ם וכל האחרונים פסקו כמשנה ראשונה דמצו' יבום קודמת וכמו שכת' הריב"ש שם ולדידהו אין אמתלאו' אלו מועילות לכוף אלא כל שבבעל כופין הכי נמי ביבם וכל שאין כופין בבעל (ביבם (נמי לא וכן אף על גב שיהיה ידוע שאינו מכוין לשם מצוה לרי"ף ז"ל דפסק מצות יבום קודמת מייבם דהלכתא כחכמים דפליגי אאבא שאול ואמרי יבמה יבוא עליה מכל מקום ואפילו לשם נוי ודבר אחר כדמייתי הרי"ף ז"ל פרק החולץ ולא מצאתי דרך שיוכלו לכוף יבם זה לחלוץ כי אם מצד המנהג אם הוא מנהג קבוע על פי גדולים באותה מדינה דבמקום שהלכה רופפת בנדון זה שהוא מחלוקת בין הראשונים הלך אחר המנהג וכמו שהאריך הר"י קולון ז"ל בשורש ק"ב וראיתי מה שכתב החכם ה"ר יהודה חן יצ"ו וראיותיו שהביא לכוף ליבם זה ולא רציתי לדקדק אחר ראיותיו כי סמך ועשה צניף להן ענין המנהג שנוהגין באותה מדינה לחלוץ והנר' לי כתבתי וחתמתי:

נאם משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו:

תוכן העניינים

מביט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה