מבוא שערים· רבי חיים ויטאל
שער ה · החלק השני
בלידה ויניקה ונחלק לח' פרקים
פרק א
אחר שנת' בחלק א' ענין העיבור דז"א איך היתה ונת' שם כי היה מתברר מדרגה אחר מדרגה עד שנשלם להתברר החלקים שיוכלו להתברר בזמן עיבור נבאר עתה ענין הלידה איך ילדה אימא עלאה לזו"נ והנה נודע כי בבוא עת הלידה אזי נפתח מקור האשה ויש בה דם לידה כמאמר רז"ל א"א לפתיחת קבר בלי דם והטעם לזה כנודע כי הזכר מזריע הלובן ובג' ימים ראשונים דקליטה מתבררת הלובן של טפה ההוא כנ"ל בסוד ארחי ורבעי זרית והנה טפת הלובן הוא המקפיא את החלב כדי שיתגבן ליעשה גבינה וכן בכאן שהאודם שבנקבה נקפא ע"י טפת הלובן של הזכר ומהאודם ההוא מצטייר הולד כי לכן בבינה היא המציירת הולד והיא נקודות צירי כנודע. וכל בחי' הבשר ודם שבולד נעשה מהאודם הזה והוא מן הבירורים שמתבררים מז' המלכים שמלכו בארץ אדום שהם בחי' דינים ואודם וכ"ז הוא נתברר בחדשי העיבור והנה נשארים בחי' שאינם מתבררים לרוב הסיגים שבהם ואותם הסיגים הם יוצאים לחוץ בעת הלידה בסוד דם לידה וז"ס ז"א הנק' רקיע אחר שנולד ואז נפרש ממנו עכירו דמיין עכירין כנז' ספ"ב והענין בביאור דע כי בחדשי עיבור נתבררו מז' מלכים לצורך זו"נ מעט מעט מדריגה אחר מדריג' בהמשך זמן חדשי עיבור בין בבחי' כלים ובין בבחי' אורות וניצוצים כמבואר בח"א והתחיל בירור מבחי' כתר דז"א עד שבחודש הח' נברר נצח דז"א נשארו הי"ם שנתברר מהם קצת אך לא כל החלקים שיש בהם שהם מבחי' ז"א דעולם אצילות כי בהכרח הוא כשנולד ז"א יצא שלם ברמ"ח אבריו ובי"ס אמנם הענין הוא שכל בחי' שיש בז"א באותן הז"מ נתבררו מכתר עד נצח אך הבחי' שלו מהי"ס המעורבת שם באותן ז"מ לא נתבררו כולם כנודע כי ז"מ הם כוללים מזו"נ דאצילות עד סוף עולם העשיה וזכור כלל זה וכמ"ש בפ' זה מענין דם הלידה. נמצא כי עדיין נשאר שם מבחי' הי"ם דז"א שלא נתברר לגמרי והטעם הוא מפני היותם סמוכים אל הקליפות להיותן תחתונים ובפרט כי נו"ה הם לבר מגופא והדינים נאחזים בהם ובפרט בהוד בסוד ירך יעקב וכמו שנודע בפסוק כל היום דוה כי מהוד נעשה דוה ולכן נחרב הבית באלף החמישי שהוא נגד הוד וכמ"ש אצלינו בענין שקר אין לו רגליים שהם הקליפות שאין להם אחיזה בב' רגליים רק ברגל ההוד שמאלי' שהוא רגל הק' האריך והוא רגל שמאל והוא עצמו הה' דהוד שנעשית ק' אח"כ ולכן ממנה ולמטה לא הוברר כי יש בהם קליפות רבות והמבורר שבהם לקח ז"א ומזה נשלם ונתערב בו בי"ס וברמ"ח אבריו והסיגים שיצאו מח' ספי' ראשונים דמכתר עד נצח אלו שכבר נתבררו לגמרי אלו יצאו בסוד דם צידה ואמנם מהסיגים שנתבררו מהי"ס שעדיין היה מעורב בהם חלקי בחי' ז"א עצמו דאצילות הנה אלו לא יצאו בסוד סיגים גמורים דדם הלידה אמנם אלו נשארים במעי האשה ונהפכים לחלב ויונק ז"א אחר שנולד וחוזרים ומתבררים בו ונגדל מהם וז"ס שהקטן בעת לידתו כל חולשתו הוא ברגליו שאינו יכול לעמוד ברגליו וע"י היניקה מתחזקים רגליו מעט ואח"כ עומד על רגליו. ואמנם הסיגי' דח' ספי' ראשונים הם יוצאים בסוד דם לידה. והענין דע כי באלו ז"מ יש בהם כל בחי' אבי"ע ויש בהם חלקים הראוים להעשות מהן אצילות וחלקי' שאינם ראוים להיעשות מהם אצילות רק בריאה וכעד"ז יצירה ועשיה וכן עד"ז בפרטות כי יש חלקים ראוים לא"א ויש לאבא ויש לאימא ויש לז"א ויש לנוק' ובתחלה נתחברו החלקים שראוים לא"א בז"מ וכל השאר נק' סיגים אצלו כי אינם ערכו ואמנם כל מה שהיה לא"א בהם הכל נתבררו בעת אצילות ותיקון א"א ולקחו ומהסיגים הנשארים חזרו להתברר ואז מהחלקים שיש באו"א מהם נעשה בחי' או"א והשאר שלא היו בהם עוד חלקי או"א נשארו בהם בסוד סיגים ומהם חזרו להתברר במעי אימא ומהחלק אשר לזו"נ בהם נעשו זו"נ דאצילות ואז כל השאר נק' סיגים בערך עולם האצילות וכל בחי' אלו יצאו בסוד דם הלידה ואמנם עדיין יש בו סוד קדושה שהם בחי' עולמות דבי"ע לכן חוזרים ונתבררים בסוד עיבור תוך הנוק' דז"א ומהמובחר שבו נעשה א"א דבריאה וכל השאר יוצא מנוק' דז"א בסוד דם לידה ונק' סיגים בערך א"א דבריאה וכיוצא בזה עד תשלום עולם עשיה נמצא כי אע"פ שבכל פעם חוזרים ונתבררים סיגים אלו הנ"ל ויוצאים בסוד דם הלידה אע"פ שנק' סיגים ודם לידה אינם טמאים ח"ו אמנם הדם היוצא מנוק' תתאה דעשיה בעת הלידה אלו היו סיגים וקליפות גמורים אשר לא יצליחו לכל והם בחי' הקליפות שתחת עולם העשיה כי שם מקומם כנודע ואלו הם טמאים ודם הלידה שבאשה היא להיות בה בחי' עשיה ג"כ ובסוד עשיה לידתה טמא כנודע אך כל שאר ה מים של לידת עליונים הם טהורים. אמנם הם נק' דמים ודינין בערך המקום שמשם יוצאים וזכור זה נמצא כי עתה מבחי' הז"א שמן כתר ער נצח כולם נתבררו לגמרי ולא נשאר מהם כלל שלא נתברר ולכן כל השאר מאותן ח' ספי' נק' סיגים גמורים שאין עוד דבר מהם שיוכל להתברר להיות ראוי לחלק זו"נ דאצילות ולכן סיגים אלו יוצאים בסוד דם לידה. אמנם בספי' הי"ם היה בהם חלקים ראוים לעשות מהם הי"ם דז"א ולא נתבררו לגמרי לכן אלו הסיגים לא יצאו בסוד דם לידה כי עדיין ניצוצין חלקי ז"א מעורב בהם לכן אלו הסיגים שבהם נשארים תוך אימא להתברר בסוד החלב ומה שכבר הוברר מהם נעשה מהם הי"ס דז"א ויצא עמו כשנולד וע"י החל' נתפשטו אלו החלקים במקומם בז"א והיה בהם ו"ק גמורות כי תחלה בעיבור לא הובררו בו לגמרי רק הג' אמצעים והג"ת היו מבוררי' קצת בסוד ג' כלילין בג' כנ"ל בחלק א' וכשנשלמו ג"ת להתברר אז לא היו צריכין להכלל ונתפשטו במקומם ונשלם בו"ק גמורות וז"ס שנת' בפרק ז' שבזמן היניקה היו לו ו"ק והבן זה. אמנם צריך להבין מה הם הבחי' שנתבררו ונעשו סיגים ויצאו בסוד לידה ומה הם הבחי' שנעשה חלב עיין בחלק ג' מה ענינ'. אמנם הדבר בקיצור כי הנה בימי העיבור אינם מתגלים בז"א רק היות לבושים של אימא שביסוד' המלבישים הה"ח והה"ג אשר שם בה והם י' שמות אהי"ה בריבוע שכל א' עולה מ"ד גי' ד"ם. ואמנם הה' לבושים גבורות נתבררו ויצאו הסיגים בסוד דם גמור אך הה"ח נתבררו והסיגים שלהם הוא יותר ממותקים ונשארו בסוד דם טוהר וחזרו לחלב כמשארז"ל כי י' דמים הם ה' דם טוהר וה' דם טמא והבן זה היטב וכבר ידעת כי מהחו"ג נעשו גוף הולד ומהם נצטייר ומה שנשאר אחר הבירור נק' סיגים כנ"ל. סליק פ"א:
פרק ב
נבאר בו ענין הלידה איך ענינה הנה נת"ל בח"א ענין ג' מדורות שיש באשה ואיך בג' חדשים אחרונים כל הולד בג' בחינותיו שהם אנ"ך כולם עלו במדור עליון והנה בבואו עד הלידה כבר הולד גמור בג' בחי' הנ"ל ומתגלגל ויורד עד מדור התחתון ויוצא אח"כ אף ממדור התחתון ההוא ואז נולד ואמנם ראוי לידע מי הוא הגורם לולד שידחה למטה ויוצא והענין יובן עם פסוק וראיתם על האבנים וארז"ל כי האשה בעת לידתה ירכותיה מצטננות כאבנים וטעם צינון זה ית' עם מ"ש בחלק ג' איך המוחין ז"א באים מלובשים תוך כלים עצמן דנה"י דתבונה. אמנם אין בתוכם שום אורות רק אלו המוחין דז"א ואין שם אורות דתבונה כלל. והנה צריכה התבונה עתה לסלק אורותיה מנה"י שלה לג' סיבות א' כדי לדחוק ולדחות הז"א שיולד ויוצא לחוץ ב' בעבור החלב ג' בעבור המוחין דז"א. ונבאר תחלה הבחי' הא' שהוא לדחות הז"א הוא כי הנה עתה יש אורות רבים בבטן המלאה שהיא התבונה עם אורות שלה עצמה ועם אורות זו"נ וכולם הם באותו הכלי שהוא מקום ההריון שהוא בבטן בשליש התחתון דת"ת דתבונה כנ"ל בח"א. והנה פי הרחם הוא צר ואין הולד יוצא משם אלא בדוחק גדול והוא כי כל האורות שיש לאימא בנה"י שלה הם מסתלקים מהם ועולים שם בבטן שלה ואז נמצא שהם אורות רבים מאוד ואין הכלי ההוא יכול לסובלם ונבקע הרחם דרך פיו כיון שיש בה בקיעה משם הוא נבקע ונרחב ואז האורות דתבונה שהם בעל הבית דוחין את הז"א לחוץ שהוא האורות ונולד. סיבה הב' מפני החלב ית' בפ"ד. סיבה הג' שהוא מפני המוחין גם הוא נת' בפ"ג כי הנה"י דאימא צריכין להתרחק מהאורות שלה כדי שאחר הלידה תיכף יכנסו המוחין דז"א בתוכם ויתלבשו יחד כולם תוך הז"א כי גם בז"א יש מוחין בזמן היניקה כנ"ל ח"א פ"ב אשר ז"ס אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה כי התבונה נק' מ"י וע"י מי זה שממיתה עצמה מתקיים הז"א כי אין כל קיומו אלא ע"י מוחין כמ"ש כ"ז בפ"ג. ואמנם סילוק אלו האורות מנה"י שלה בעת הלידה נק' מיתה ולכן הם מצטננים כמו המת בסילוק נשמתו ממנו מתקרר כי נר ה' נשמת אדם והוא אש חם ובהסתלקה נשאר יסוד העפר קר ויבש ולכן הנה"י בהסתלק האור מהם נקראו אבנים כי נשארו קרים ויבישים כמו האבנים. גם הטעם הב' כנודע כי חג"ת נק' אבות ונה"י נק' בנים ולכן הנה"י שלה נק' אבנים ע"ש בנים. גם טעם הג' כי הנה"י שלה הם החוזרים להיעשות בחי' גוף עצמו אל הזו"נ שהם בני התבונה כאשר יתלבשו בתוכם עם המוחין כנז' ומעצמותם מתגדל ז"א בגדלות ב' כמבואר בחלק ג' וגם עתה מתגדל ע"י המוחין דיניקה ולכן נק' נה"י דילה אבנים ע"ש שנעשים מהם בחי' גוף הבנים עצמן וז"ס אין התורה מתקיימת אלא במי שהוא התבונה שממית עצמותה דנה"י שלה בעבור התורה לקיימו ולהתלבש בתוכו בחי' המוחין. ועתה צריך לבאר ענין הז"א כשנולד הוא ונוק' לאיזה מקום נדחו בעת הלידה והנה נת"ל בכל השערים שקדמו כל ענין במקומו איך הא"א כשנולד ירד בתחלה אל מקום א' ואח"כ עלה מעט אל מקומו וכן באו"א כל א' וא' במקומו. אמנם נבאר עתה ענין זו"נ והוא כי הנה נת"ל בש"ג ח"א פ"א איך עתיק מתלבש באריך וב"פ תתאין דנה"י שלו נשארים מגולים למטה מרגלי א"א תחת עולם האצילות ואלו נכנסים בגבול שיהיה אח"כ עולם הבריאה והנה אחר לידת זו"נ נדחו וירדו למטה בבריאה תחת אותן בפ"ת דנה"י דעתיק ואותן ב"פ נעשו להם בחי' דדים וינקו משם בסוד דדי בהמה כנז' בענין א"א ואו"א ואח"כ ע"י יניקה זו הגדילו יותר ועלו והלבישו לאותן ב"פ דנ"ה דעתיק ואח"כ הגדילו יותר ועלו בעולם האצילות במקום הראוי להם והלבישו את א"א מטיבורו שלו ולמטה. ודע כי באמצע גופא בא"א יש חד פרסא הנק' יותרת הכבד והוא מה שנזכר בפ' בראשית אמר ר"י באמצעית מעוי דבר נש אית חד קרומא דאיהו פסיק מעילא לתתא ודע כי פרסא זו ישנה בכל הפרצופים שבכל עולם ועולם וזכור ענין זה והנה למעלה מזו הפרסא הוא גבול או"א בכללות ד' פרצופים שבהם כנודע וארבעתן עומדים למעלה מזה הפרסא ומלבישים הגרון וחג"ת דא"א ומשם ולמטה הוא גבול ז"א המלביש א"א שיעור כשיעור העליון והוא שליש ת"ת התחתון ונה"י דא"א שהוא למטה מזו הפרסא ואמנם פרסא זו אינה ביושר כי כשמתחיל דרך פנים הוא מתחלת מסיום החזה וכשמתפשטות דרך אחור הוא כנגד הטיבור. והענין כי הנה או"א הם עומדים פב"פ בב' צדדי האריך וכשתציי' הענין בדעתך תמצא כי מקום הכרס והבטן דשניהם הוא רחב ונוגעים זה בזה בצד הפנים דאריך ושם הוא קצת פרסא מפסיק נגד החזה ששם הוא סיום ב' הכרסיים דאו"א. אמנם כי כשמתפשט הפרסא אחורי א"א שם הוא מקום ירכין דאו"א והם יותר ארוכים למטה מהכרס ונמשכין למטה ואינם נדבקים זה בזה כמו הכרס נמצא כי מקצת הפרסא ששם הוא למטה אצל טיבורו דא"א בסיום ירכין דאו"א והנה אופן התלבשות ז"א לא"א הוא באופן זה מתחת הקרום הנ"ל שהוא מטיבור א"א ולמטה כי כתר ז"א מלביש לת"ת דא"א מהטיבור ולמטה וזשארז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות והענין כי א"א הוא בחי' הכתר כללות האצילות כנודע הנה א"א יש בו תר"ך אורות כמנין כת"ר והנה צדיק העליון הוא ז"א ולוקח מחצית הכתר שהוא מלביש לא"א מחציו ולמטה והנה מחצית הכתר הוא ש"י ואלו הם ש"י עלמין שלוקח הצדיק שהוא ז"א הנק' צדיק ועיין בפ' תרומה מ"ש והוא סוד פ' להנחיל אוהבי י"ש. והנה קו ימין נצח דא"א יש בו ג"פ כנודע ומתלבשין בג"ס ימין דז"א שהם חח"נ והוד דא"א ג"פ מתלבשין בקו שמאל דז"א בג"ה ויסוד ועטרה דא"א קו אמצעי מתלבשים בקו אמצעי דז"א דת"י וכמ"ש בח"ג כי שם עיקר הדרוש ואח"כ נוק' דז"א מלבשת לז"א מחזה שלו ולמטה עד סיום רגלי ז"א נמצא כי רגלי א"א ורגלי ז"א ורגלי נוקבא מסתיימים במקום א' ושם הוא גבול עולם האצילות ומשם ולמטה הוא עולם הבריאה ושם בעולם הבריאה יש ב"פ תתאין דרגלי עתיק כנ"ל וכ"ז נתבאר היטב בש"ג ח"ב פ"ב. ושמעתי ממורי זלה"ה באופן אחר והוא ממש ענין הבחי' הב' שנת"ל בח"א פ"ו שהז"א שהיה ו"ק בזמן היניקה מלבישים הב' פרקים הנשארים מנו"ה דא"א ושליש ת"ת ויסוד ע"ש אח"כ הגדילו זו"נ יותר ע"י היניקה הנ"ל ואז עלו והלבישו לנה"י בתבונה השלישית בבחי' הכלים החיצונים שלה כנודע שהם מבחינות הקטנות דיניקה ואז ינקו משם מג' אמצעים דתבונה ששם החזה מקום השדיים של האשה ואינם בסוד דדי בהמה כמו שהיו בתחלה אחר לידתם כנ"ל שינקו מב' פ"ת דעתיק שנשארו בבריאה והנה עדיין לא נכנס נצח הוד יסוד שלה תוך פנימותו בסוד מוחין כמו שהוא בגדלות אמנם עלה מבחוץ כדרך האם המגבהת בנה בין ירכותיה להניק מדדיה שבין ב' זרועותיה ואחר כך בבוא זמן הגדלות הנזכר בח"ג אז נכיסו נצח הוד יסוד דתבונה תוך פנימיות ראש זעיר אנפין בסוד מוחין דגדלות כמ"ש שם בעזרת האל. ודע כי יש לי קצת ספק בזה כי נלע"ד ששמעתי ממורי זלה"ה בודאי הוא כי בזמן היניקה הוא מוכרח שזעיר אנפין יהיה ראשו בין זרועותיה, כדי שיגיע פיו לדדים אשר שם לינק מהם והוא עתה ראשו כמו במקום שתהיה ראשו אחר כך בזמן הגדלות דמוחין אלא שהחילוק הוא שבזמן היניקה האם רובצת על הבנים והיא משפלת עצמה ויורדת למטה להניקם כדי שיהיה ראשם כנגד זרועותיה והבנים יושבים למטה במקומם אך בגדלות זעיר אנפין עצמו עולה עד שם והיא אינה יורדת וזהו מה שכתב' נלע"ד ששמעתי בודאי אך יש לי קצת ספק שנלע"ד ששמעתי להיפך כי ביניקה אמו מגבהתו כדי שיניק מדדיה והיא עולה ואינה יורדת אך בגדלות אינו מגיע ראשו רק עד חצי הת"ת התחתון שלה כנודע והרי תראה זה כי כמו שנתבררו כמה מדריגות בח"א בענין העיבור כך יש מדריגות ועליות רבות בזמן היניקה כי הולך וגדל מעט מעט מדריגה אחר מדריגה. ודע והבן כי סתם יניקה שאנו מזכירין בחיבורינו זה שהוא זמן אמצעי בין עיבור שני הנזכר בח"ג ובין עיבור א' הנז' בחלק א' היא בחינות יניקה זו האחרונה שיונק זעיר אנפין מדדי אמו שהם דדי אשה כי זו היא יניקה האמיתי כי היניקה הא' שהיא בסוד דדי בהמה בעולם הבריאה וכן כל שאר המדריגות שאחר זה שנתברר בפ' זה כולם נכללים בזה וטפילות אליה וזו היניקה האמיתי שאנו מזכירין בחיבורינו זה וזכור ואל תשכח. ודע כי עתה אחר הלידה נעשה זעיר אנפין רקיע כי עתה כבר נקרש ונקפא ונתחזק אחר צאתו לחוץ ואז נתברר הפסולת והעכירות ממנו בסוד דם הלידה כנזכר בפרק א' ונזכר בפרשה תרומה ד' קמ"ז והבן ותשלום ענין רקיע זה נקרא מדה כנ"ל ח"א פי"א וית' בח"ג:
פרק ג
נבאר עתה ענין היניקה בג' בחינות שיש בה א' מה הוא ענין הדדים שמהם יוצא החלב. ב' החלב בעצמו מה ענינה. ג' איך הוא היניקה אשר על ידה מתגדל העובר. והנה בענין דדים צריך לידע מהיכן נתהוו ולמה יש דדים באיש ובאשה אלא שאלו גדולים ואלו קטנים ולמה בדדי אשה יש חלב ובדדי איש אין בהם חלב ולמה היה ומה נשתנה מקום העיבור ממקום היניקה כי זה בבטן וזה בחזה ויהיו גם הדדים בבטן דומיא דדי בהמה. והענין הוא כמו שכתב' ח"א פ"י כי האשה תיכף בעת ביאה ראשונה שנתעברה בולד נפסקת דם ווסתה כנראה בחוש העין והנה אותו הדם שהיה יוצא בבחינות ווסת נסתלק משם ועלה למעלה בג' אמצעים דאבא ואימא והענין כי הנה ב"פ ראשוני' דנצח הוד דאריך אנפין נסתלקו למעלה במקום ג"א דאבא ואימא שהוא החזה שלהם ונשארו ו"פ שהם ב' תתאין דנצח וב' תתאין דהוד וב' פרקין דיסוד ועטרה כי היסוד אינו גדול בג' פרקין כמו הנצח והוד ואלו הו' פרקין מהם נעשה ו"ק לזעיר אנפין ואמנם אף על פי שאין ביסוד רק ב' פרקין על כל זה לא נאמר שעלה הפ"א דיסוד גם הוא עם ב' פרקין עליונים דנצח הוד כי זה נשאר למטה בין ב' פרקין אמצעים דנצח הוד דאריך אנפין כנ"ל ח"א פרק ט"ז. נמצא כי אלו הב' פרקין עליונים דנצח הוד דאריך אנפין הם שעלו שם תיכף אחר הקליטה ומתוספ' הארתם שם בחזה דאבא ואימא בלטה הארתן שם ונעשה מהם ב' דדים א' מפרק נצח וא' מפרק הוד ואמנם היות ב' דדים בזכר וב' דדים בנקבה הוא עם מה שכתב' בחלק א' פרק ז' כי כשעלו ונכללו נצח הוד יסוד דאריך אנפין עם חסד גבורה ת"ת שבו נכללו נצח מהוד והוד מנצח גם כן וכנודע גם כן כי נצח הוד הם רעים האהובים תמיד כלולים זה בזה נמצא שפ"א דנצח אריך אנפין העומד בסוף חזה דאבא יש בו כללות פ"א דהוד ומהם נתהוו ב' דדים בחזה דאימא והנה אלו ב"פ הנ"ל הם נשארים תמיד לעולם אפי' שלא בזמן היניקה ולכן אין רושם הדדים מסתלק מאו"א לעולם כנראה בחוש הראות. וצריך שתדע כי הנה האדם התחתון זכר או נקבה אינן נרמזים בצלמם ובדמותם אל בחי' פרטות כמו אל הת"ת לבדו או אל המלכות לבדה וכן כיוצא בזה אמנם כל אדם ואדם רומז אל כללות האצי' כולו מראש א"א עד סוף המלכות דאצילות כדמיון א"א עצמו אשר מתפשט בי"ס שלו בכל עולם האצילות כנ"ל וכאשר נעריך ארם התחתון בכללות זה ימצא כי כיון שנ"ה דא"א עלו בחג"ת דאו"א בחזה שלהם ולא בחג"ת שלו עצמו כנ"ל נמצא כי עיבור ז"א היה שם בחג"ת דאו"א דכללות פרצופים הכולל ד' פרצופים כנודע והוא במחצית' ממש והנה או"א מלבישים מגרון דא"א עד טיבורא דליבא דיליה כנזכר באדרא שלא אמרו בטיבורא דגופא אלא דליבא שהוא מחציתו ממש וכשנעריך מקום הדדי' שלהם ימצא שהם במחצית ועם זה שיש מן הגרון עד טיבורא דליבא דיליה לכן בחי' הדדים היה שם למעלה בחזה ולא למטה בבטן במקום הריון אמנם הבהמות והחיות אשר אינם כוללים כללות העולמות אמנם הם בחי' פרטי' לכן הידים הם למטה במקום הרחם והבטן ששם מקום ההריון והבן היטב טעם שינוי דדי האשה מדדי בהמה. גם סיוע בזה ענין האורות הרבים ההם שהיו במקום ההוא כי שם היו אורות נה"י דא"א ואורות חג"ת דאו"א ואורות זו"נ כולם ולכן מרוב האורות אשר שם נתהוו הבקיעה ההיא לעשות שם הדדים אמנם עיקרם הוא מאותן ב"פ עילאין דנו"ה הנשארים שם בקבע לעולם. גם סיוע בזה מ"ש בח"א פ"ז ענין זיווג א"א בסוד נשיקין להוציא הטפה לצורך זו"נ ומשם ירדה ונמשכה בסוד זיווג התחתון ביסוד שלו המתלבש תוך או"א ואז ברדת טפה ההוא באור גדול בנה"י שבו עצמו המתלבשין תוך חג"ת דאו"א ניתוסף שם אור גדול ובוקע ונתהוו שם בחי' הדדים. ובזה נבין טעם למה בדדי הזכר לא יש חלב כי אם בדדי הנקבה והטעם כי טפה הנ"ל כאשר יצאה מיסוד א"א ונתנה באבא היה בו זמן מועט ונעשה בו רושם קטן כי דדי זכר קטנים מאוד ומלבד זה גם הטפה עצמה עדיין היתה צורת י' קטנה ולכן ג"כ לא היה חלב בדדי הזכר אמנם אח"כ האבא נתן הטפה ההוא באימא ונשארה שם ט' חדשים העיבור זמן ארוך וגם כי הטפה בעצמו נגדלה ושם בהמשך העיבור נעשה פרצוף גמור כנודע ואז מחמת האור הגדול נגדלה דדי האשה מאוד וגם ניתן בהם אור החלב ההוא ולא כן בזכר. גם טעם אחר כי הנה בעת הלידה מתקבצין כל האורות הנה"י דאימא וכל אורות דזו"נ אשר עומדים שם בסוד העיבור ואז ריבוי האורות דנה"י דאימא הם סיבה כנ"ל בפ"ב לדחות העיבור לחוץ בסוד הלידה ואז ניתוסף הארה גדולה ועצומה מחזה דאימא ולמעלה כי עלה פנימית נה"י למעלה בחג"ת ששם הדדים והנה בלטו בם מחמת ב"פ דנ"ה דא"א כנ"ל ועדיין היו צומקים וקטנים בלי חלב ועתה נתמלאו הארה גדולה ובקעים ויצא מהם החלב כנראה בחוש הראו' שאחר הלידה מתחיל החלב לצאת מן הדדים משא"כ בזכר שאין בו בחי' לידה ועליות האורות בהם לכן דדיו קטנים ובלתי חלב. גם טעם אחר למה נגדלין עתה בעת הלידה ומתרבה בהם החלב כמ"ש בע"ה וגם נת"ל פרק א' כי החלב הוא מאותן הסיגים של דם לידה שלא נתבררו על ידי העיבור ועולין בחזה ומתהפכים לחלב והנה אין עלייתן אלא בשעת הלידה ולכן אין שם חלב אלא עד עת הלידה כי אין החלב עצמו אלא מאותן הסיגים אמנם הדדים עצמן הם מב' פרקין עילאין דנ"ה דא"א כנ"ל ע"י הריבוי אורות שסייעם לזה נמצא כי הדדים בחי' א' והחלב בחי' א' וכמ"ש בפ"ד. והנה ענין הדדים בעצמ' הם נמשכים משם אלקי' כי הנה הנקבה נקרא אלקי' ויש בה שם אלקי' בג"ר וכן בגיא וכן בג"ת והנה שם אלקי' שבג' אמצעים שבה מתפרשין לג' א"ל בימין בסוד חסד אל ומ"י בשמאל כי שם סוד בינה הנקרא מ"י ולכן סוד מ"י דאלהים הוא בגבורה וה' מאלהים באמצע ומאלו הג' בחי' מתפשט אל דדי האשה כי אל דאלהי' מתפשט בדד ימין ומ"י של אלהי' בדד השמאלי וה' דאלהי' בין ב' הדדי' באמצע ולכן הושמה אות ה' באמצע שם אלהי' אל מכאן ומ"י מכאן וה' באמצע וז"ס אותם ב' הנביאי' הנקראו אלדד ומידד היו יונקי' משני דדי של הנוק' תחתונה של הז"א וא"ל ד"ד הוא הראשון כי הוא דד הימין המצטרפות עם אל מאלהי' ונעשה אלדד ומידד הוא דד שמאלי המצטרפות עם מ"י דאלהים ונעשה מידד הנה חלב הנמשך לב' דדי' הוא דרך אות ה' מאלהי' שבאמצע שהוא נעשה צינור לחלב המיתוק לב' הדדים ומתפשט לכאן ולכאן בסוד ת"ת המכריע בין שניהם ונודע כי החלב אינו שוה בבחי' א' כי החלב הנמשך בדד ימין יהיה יותר מתוק מחלב הנמשך בדד השמאלי נמצא כי ב' מיני חלב יתפשט דרך זה הצינור שהוא ה' מאלהי' ושתיה' צריכי' להמצא רמוזים באות ה' והוא כי יש בחי' מלוי ובחי' ציור כי כשתמלא ה' זו בג' מיני מלואי' שסימנם יה"א גי' א"ל וג' כוללים הם ל"ד ואות ה' עצמה הם ל"ט וכללו' הכל ביחד עם כללות הה' הם מ' כמנין חל"ב. גם יש בחי' אחרת כי כשתקח ג' המלואי' לבדם ר"ל שהם יה"א גי' י"ו וכשתצייר אות ה' בב' ציורים ד"ו ד"י גי' כ"ד עם י"ו דמלואי' הם מ' כמנין חל"ב הרי נתבאר ב' מיני חלב באות ה' דאלהי' שהוא החלב הנמשך לדד ימין והחלב הנמשך לדד השמאלי. גם נודע כי הדדי' נקרא ג"כ שדיים כמ"ש בין שדי ילין והענין דע כי יש שם שדי ברפה והם בדדים ויש שם שדי בדגש והוא שם קדוש והוא מלמטה ביסוד. והענין הוא דע כי שם הוי"ה יש לה ד' מילואי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וכ"א הוא בחי' ע"ב כי שם ס"ג עם י' אותיות גי' ע"ב וכן שם מ"ה הוי"ה פשוט הוא כ"ו ועם מ"ה המלוי הוא ע"א וא' יתירה שיש בשם ס"ג שנעשה ע"ב כנודע הרי ע"ב ושם הוי"ה דבין בבחי' אחוריי' שהם י' י"ה יה"ו יהו"ה הוא ע"ב והם ג"פ ע"ב בהתחברות' עם חשבונות אחרי' כנ"ל אמנם ע"ב הראשון מכולם הוא מפורש יותר לכן אותו ע"ב נמנה לבדו והוא גי' חס"ד לכן מקומו בחסד וג' ע"ב אחרי' נעשו רי"ו שהה גי' גבורה הרי ע"ב רי"ו הנ"ל יוצאי' כנ"ל ש"ב ח"ג פ"ט ובזה תבין איך גם היניקה הוא בסוד עיבור שהם ע"ב רי"ו והנה ע"ב רי"ו הנ"ל יוצאי' משם הויה עצמה שורש שלה' שהם גי' כ"ו ושם זה הוא בת"ת וע"ב בחסד ורי"ו בגבו' וכללו' ג' בחי' אלו שהם כ"ו ע"ב רי"ו הם חג"ת גי' שדי וכמבואר בכוונת ויעבור ה' הרי כי נרמזו בחג"ת שם שד"י וכנגדם גם בנה"י יש שם ע"ב רי"ו כ"ו והוא שד"י ג"כ אלא שזה שד"י עליון שהוא יותר רחמי' יען הוא בג"א לכן הוא ברפה כמ"ש בין שד"י ילין הנה משם נעש' שדיי' המריקי' לחלב הלבן ומתהפך בהם הדם לחלב שהוא רחמי' אך שד"י שהוא בדגש כמ"ש ואל שדי והוא מורה על דין הוא בג"ת נה"י נמצא כי בזמן היניקה יניק הז"א מאלו השדיי' שהוא שדי העליון ברפה בחג"ת דאי' והגדילו ג"א דז"א ונעשה בו סוד ע"ב רי"ו כ"ו אחרי' התחתונים בנה"י שבו בסו' שם שד"י ברגש שהוא יותר דין והרי נת' בזה איך ע"י היניק' נעש' ז"א בסו' ו"ק גמורות כי מה שהיו בתחלה בעיבור ג' כלילין בג' עתה נתפשט לו"ק בסוד פרצוף א' קשור זב"ז היטב דרך קוים והרי זה תיקון נוסף על תיקון הנעשה ע"י עיבור וית' זה לקמן. ונבאר ג"כ בחי' השדיים בבחי' אהי"ה ונבאר כמ"ש בפ"א איך יש ג' אהי"ה בבינה דיודין ודאלפין ודההי"ן והם בחג"ת שבה וזה התחתון שהוא דמלוי ההי"ן אין בו רק ט"ל אותיות כי הא' דיודין והב' דאלפין ובכ"א מ"א אותיות פ' מלא ומלא דמלא ושם נת' כי ב' אהיה התחתוני' שבגרון הנה בשעת הזרעת הטפה דאודם עולים למעלה באהיה הא' דיודין אמנם עתה אינו כן כי כ"א הוא במקומו נמצא כי אהי"ה תחתון שהוא בג"ת שבה שם יורד ונמצא הדם במקור ויסוד אשה תמיד כי הוא בסוד אחוריים של ג"ת ועולין דם כזה א' א"ה אה"י אהי"ה ושם באחוריים הוא הדם וכמו כן האהי"ה הא' דיודין יורד ומתלבש באהי"ה ב' דאלפין שבג"א שמקומו בת"ת שבה במקום החזה ושם מתבררים שניהם ונעשים שדיים שלה לכן אלו הב' אהי"ה בב' מלואים שבהם ביודין ובאלפין גי' ש"ד לרמוז כי מהם נעשו השדיים ואז בעת הלידה חוזר הדם לעלות שהוא ריבוע אהי"ה דההי"ן שבג"ת למעלה במקומם כנ"ל ועולין אורות נה"י שלה למעלה עד כנגד החזה ואז מתהפך מדם שהוא דין כי אהי"ה דההי"ן הוא דינים יותר להיותם בההי"ן ולהיותם תחתון הם למעלה מתהפך ונעשה חלב רחמים והרי נת' איך מטפת אודם שבנקבה נעשה הדם בולד כי הדם נעשה חלב ואחר שיונק זה הולד מתהפך בו לדם אח"כ כבתחלה אלא שעתה הוא מזוקק וברור כמ"ש בפ"ד והנה נת' בח"א פ"ז כי יש ג"כ טפת לובן מזכר והם שם יה"ו בההי"ן שבג"ת שבו שהם גי' מ"ב והנה ממנו נעשה סוד חלב לבן בוולד כי החלב סוד הלובן שבולד כנודע כשתחבר חלב וחלב ודם הנ"ל הם גי' ג"פ מ"ב כנ"ל בח"א פ"ז ועדיין חסרים מהם שנים והחסרון הוא בב' אהי"ה דנוק' שאין בכ"א רק מ"א אותיות אך היה"ו הוא שלם מ"ב אותיות והבן איך החלב והלובן דז"א נמשך מטפת הזכר והדם והחלב שהוא אודם שבו נמשך מטפת נקבה וז"ס להקריב לי חלב ודם כי חלב ודם קריבים לגבוה כי כל ז"א נבנה משניהם והם קריבים לגבוה גם תבין בב' אהי"ה ראשונים יש בכ"א כ"ז אתווין מלוי המלוי והם סוד כ"ז אותיות התורה כנודע כי האותיות הם מן הבינה אך באהי"ה האחרון אין בו רק כ"ה אתוון מלוי המלוי אשר משם יצירת ז"א בבחי' הדם ואח"כ בבחי' החלב שיונק וז"ש פ' שמות ויאמר כה תאמר אהי"ה שלחני שהוא אהי"ה הג' שבפסוקים ההם שיש בהם כ"ה אתווין ז"ש כה תאמר וכבר נת"ל בח"א פ"ז כי פסוקים אלו מדברים בענין יצירת ז"א:
פרק ד
נשלים בו לבאר ענין החלב עצמו עם שכבר נת"ל קצת ענינו הנה נת"ל כי אורות נה"י דבינה עצמ' שהיה בבחי' דם למטה ביסוד שלה עלו למעלה בעת הלידה וע"י עלייתן ממטה למעלה עד מקום החזה נתמתקו כי הנה נהפכו לחלב ומשם ניזון הולד גם אותם הב' פרקין עילאין דנ"ה דא"א אשר עלו בחזה דאימא ונשארו שם תמיד בסוד שדיים ודדים הנה הנה"י הם סוד דינים כי לכן הוא לבר מגופא כנודע וכשהם עלו למעלה בחג"ת נמתקי' ומתהפכים לחלב שהוא רחמים נמצא כי הד' פרקין תחתונים דנ"ה דא"א הם מתלבשין בז"א ונעשים נשמ' אליו אמנם מזונו נמשך ממקום יותר עליון שהוא מאותן ב"פ עילאין הנ"ל וע"י כן יש כח הזנה בחלב לזון ולפרנס ולגדל הולד כי ממובחר נשמתם ומבחי' עליונה הוא ניזון גם בעת עליות אורות נה"י דבינה למעלה כנ"ל גם הסיגים דג"ת דז"א עצמו שלא נתבררו לגמרי גם הם עלו עמהם עד החזה שלה במקום הדדים ולא יצאו עם ז"א כשנולד כנ"ל בפ"א. ובזה תבין למה אין התינוק אוכל בעצמו רק יונק משדי אמו כי להיות סיגים אלו מג"ת שבו שהם דינים חזקים אין בו כח לצרפם ולבררם ע"י אכילתו כנודע כי האכילה הוא בחי' בירור וצריך שאמו תבררם תחלה ותנקה הפסולת שבהם ותניקיהו מה שכבר בררה היא כי גם שאר הבחי' כולם ברר' היא בעת העיבור וגם אלו הם מתבררים ע"י עתה אלא שבעת העיבור לא יכלו להשתלם ולהתברר ובהמשך ימי יניקה יתבררו כנז' בפ"ו וגם בירור זה לא יוכלו לעלות עד שעלו למקום השדיים שהם מקום העליון בג"א וע"י עילוי ההוא נתבררו שם ונמתקו ונעשה חלב ממה שנתברר מהם שהוא הטוב שהיה בתחלה מעורב בתוכם ואותו הטוב המעורב בהם הוא שנתברר ונהפך בסוד חלב כי בהיותו בתוך הסיגים הם מתרבים עליו ונהפך לדם ועתה שנתברר מהם נהפך ללובן שהו' שרשו והסיגים שבהם יוצאים בסוד דם טמא אחר תשלום ב' שנים דיניקה דוגמת הסיגים האחרים שלא יצאו עד תשלום זמן העיבור בסוד דם לידה כן אלו הסיגים יוצאים ממנה אחר תשלום זמן יניקה שאין בהם עוד מה להתברר שהיה ראוי לעשות ממנו בחי' זו"נ שבאצילות כנז' פ"א ע"ש איך גם הם חוזרים להתברר לצורך עולם הבריאה וכו' נמצא כי ע"י היניקה נגמרים ג"ת שבו להתברר ויונק אותם ומקבלם סוד יניקה ואז גומרים בו להתתקן בג"ת שבו ולכן מה שהיה בעת העיבור ג"ת כלולים בג"א כי לא יכלו להתגלות מחמת היות בקטנותו בסוד עיבור כנ"ל ח"א פי"ז והיה אז בבחי' ו' זעירא שבתוך הה' ועוד היה בסוף הו' המל' בסוד פסיעה לבר ואחר שנולד ונעשה ו' של שם שאחר הה' כי כבר יצא עתה מתוכה ומה שהיה אז נה"י שבו מלבישים לחג"ת בהיותו בעיבור דיליה ויצא לחוץ ונעשה בן ו"ק שלימות אמנם עדיין אין בה ראש עד המוחין דגדלות ואז תהיה ו' של השם שיש לו ראש כנז' בח"ג ואז היה בבחי' ו' שבשם ומלכות נוק' בסוד פסיעה לבר קוץ תחתון של ד' זו ובזה ג"כ תבין למה אין התינוק הולך ברגליו אחר שנולד תיכף כי רגליו שהם נ"ה שבו אינם נתקנים עד תשלום זמן היניקה ע"י החלב והולכין ומתחזקים ונתקנים רגליו לאט לאט עד שנגמרים לכן באמצע ב' שנים דיניקה מתחיל התינוק לעמוד על רגליו ולהתחזק מעט מעט ובהשתלם זמן היניקה הולך ברגליו היטב כא' האדם וזה ברוב התינוקת ולא דברנו אלא בהוה. אמנם נראה שיש תינוק שהולך ברגליו פחות מב' שנים הוא כיון שנתקנו נ"ה שבו שהם הרגלים אפילו שלא נשלם להתברר גם הי"ם כבר הוא יכול לילך בכל רגליו כי ההליכה תלוי בהם וזה סברת מי שאומר שזמן היניקה אינו רק ח"י חדשים אמנם לסברת שאומר כ"ד חדשים הטעם הוא כי ג"כ צריכים להתברר הי"ם והנה כשתחלוק כ"ד לגמר בירור שלשתם יגיע ח' חדשים לכ"א מהם והנה נודע כי כל המזון שניזון בו האדם נוטלו בתחלה הכבד ומבררו ונותנו ללב ושם חוז' להתברר ומחלקו ומשלחו לכל האברי ומתחיל לשלחו לכת' שבו ואח"כ לחכמה וכו' נמצא כי עד שיורד אל ההו' שהו' המזון והחלב של ז"א עד מקומו האמיתי צריך זמן ח"ס כחב"ד חגת"נ וכנגד' ח' חרשים הראשונים ואז מתחיל התינוק לעמוד על רגליו וכנגד' ח"ס לספי' יסוד וח' חדשים לספי' המלכות שמתחילין מן הכתר ויורדים עד מקומם הרי ג"כ ח' הרי כ"ד חדשים דיניקה שבהם נתפשטו נה"י שם במקומם ונגמרו להתברר ונשלם בו ו"ק שלימות. ודע כי פ"א שמעתי כי בתחלה בזמן העיבור היה עיקר ז"א בבחי' נה"י לבד כי הרי משורש נה"י דא"ק נתקן אז בימי העיבור ואז חג"ת שלו היה בכח ולא בפועל כי היה נה"י שלו שה' ג' מדות שלימות משמשות לו' מדות קטנים כנ"ל בח"א פי"ח ועתה ע"י שיונק מן השדיים שעומדים בחזה בג"א דא"א לכן נתגלו גם האמצעים שבו ונעשו גם הם ג' מדות שלימות ונגדלו גם הם והיה הז"א עתה מן ו"ק שלימות ומדות גמורות ודע כי עתה בזמן היניקה שנשלם ז"א בסוד ו"ק שלימות החיות שלו בזמן היניקה אינו רק כשיעור הנוגע למלכות שבו שהיא עשירתו וזה החלק היא של חיותו הוא מחיה עתה אל הז"א בהיותו ו"ק וזה חלק י' שהיא בחי' חיות המלכות שבו נק' בזוהר לך לך קיסטא דחיותא ר"ל מדות חיות הז"א ו"ק לבד בשרשו כנודע כי הוא שורש ו' שבשם ואינו רק ו"ק מדת חיותו נק' קסטא דחיות' אמנם אחר ביאת המוחין דגדלות אז ניתוסף בו ונגמר כל חיותו משלם. ודע כי פ"א שמעתי כי שם זה של אהי"ה באחוריים שלו שהוא גי' דם אשר הוא ביסוד האשה ושם להיותו בסוד אחוריים ובפרט להיותו למטה הוא דין גמור ונעשה דם כנודע כי הדינין קשין בסופו ובראשיתם מתוקים בסוד היין שעושה בתחתיתו שמרים וכשמעלה למעלה בדדים נעשה חלב ונמתק כי אז הוא מתעלה שם בשם ע"ב דיודין שהוא גי' חסד ובכח המתקתו ע"י ד' יודין דמלוי ע"ב שהוא גי' מ' נמתק ונעשה חלב שהוא גי' מ' סליק פרק ד' בע"ה:
פרק ה
אחר שנת' ענין החלב איך נהפך מדם לחלב ואז יונק אותו הז"א להתגדל בו וביארנו כי הדם ההוא הוא מאחוריים דאהי"ה גי' ד"ם אכתוב פה ענין הדם שבז"א מה ענינו עם שכפי דרוש זה נראה שהוא בזמן הגדלות עכ"ז אכתבנו פה עם שצ"ע ליישבו שלא יתחלק עם מש"ל ח"א פ"ט. ודע כי הדם שכאשר מתחלה מתהפך לחלב ואח"כ יונק הז"א וחזר אותו החלב להתהפך לדם בקרבו ומתפשט בתוך הוורידין וקנוקנות ובכל גופו ואל תתמה איך חוזר שנית להתהפך לדם כי הנה מתחלה היה דם מעורב במותרות ובסיגים רבים כנ"ל ועתה מתברר ומזדכך ולכן יכול להתהפך לחלב ובהכנס תוך ז"א חוזר להיות כבתחלה דם אלא שעתה הוא דם זך ונקי וצלול ומבורר והוא חיותו ממש של התינוק נמצא כי בב' שנים דיניק' הוא הבלעת הדם בגופו של תינוק וכמ"ש ר' נתן הבבלי לאותה אשה המתינו לו עד שיבלע דמו בו כי הוא סוד החלב הנבלע ומתפשט בו בהמשך זמן היניקה והנה ענין הדם הזה הוא זה דע כי תינוק אף בזמן עיבור ובזמן יניקתו יש לו מוחין כנ"ל ח"א פי"א והם מלובשים תוך נה"י דאימא אלא שהם בחי' חיצוני' ואמנם בזמן העיבור כל המוחין מסתלקין ממנו ובפרט בחו"ג של הדעת ואינו מאירים בו רק לבושי אימא לבד בסוד חיצונותם וכבר ידעת כי יסוד דאימא בו מתלבש דעת ז"א הכולל חו"ג בסוד ה' דמים טהורים וה' דמים טמאים ויש פה ביסוד דאימא י' בחי' הלבושים להתלבש בו ה"ח וה"ג והלבושי' הם הגבורות בסוד אחוריים דאהי"ה בסוד ד"ם האדם בעת היות בה הז"א בסוד עיבור א' אשר שם אהי"ה מורה עליו כנז' בזוהר אחרי מות אהיה דאנא זמין לאולדא א"כ נמצא שיהיו י' שמות אהי"ה ביסוד אימא והן י' לבושין לה"ח וה"ג דגדלות אמנם בהיותו בסוד עיבור א' אינן מאירים בו רק האחוריים שלו לבד והם י' לבושי אהי"ה הנ"ל לבד' כנודע כי כשעליון מתפש' ומתלבש בתחתון אינו מתלבש רק האחוריי' שלו לבד כי הפנים נשארו למעלה במקומו וא"כ יהיו י' שמות א' א"ה אה"י אהי"ה שהוא גי' ד"ם וא"כ הם י"פ דים והנה אלו הי' דמים מתפשטים עם החו"ג שבתוכם כנ"ל לתוך גופא דז"א כמ"ש בח"ג ואז נבלע בו דמו והנה כל זה הוא מן אהי"ה שהוא הבינה כנ"ל ואלו הי' דמים הם סוד נ' שערי בינה הנפתחים ומתפשטים תוך ז"א כי הנה י' שמות אלו בפשוטן מ' אותיות וכללן י' שמות הרי נ' או בד ב' הנה יש בי' שמות אהי"ה בפשוטן מ' אותיות אמנם בכל שם מהם בסוד אחוריים הוא יו"ד אותיות תצרפן עם מי אחרים הרי נ'. והדרך הא' יותר נכון והרי נת' ענין הדם בדרך פרטות בענין החו"ג דדע' המתפשטי' בו להגדילו כנודע והנה הדם הוא חיות המגדל האברי' גם בדרך כללות נבאר ענין הדם מה ענינו והוא כי הנה ז"א יש בו י"ס כנודע ונודע כי ז"א מ"ה דאלפין וא"כ הי"ס שבו יהיו כולם ממלוי אלפין והם יו"ד הויו"ת דמ"ה ובתוך אלו י' הויו"ת דמ"ה מתלבשים י' שמות דאהי"ה דאחוריים דאימא להחיותם בסוד דם שהם י' דמים כנודע איך נה"י דאימא מתפשטים תוך ז"א כולו בסוד צ' דצלם כנז' בח"ג. ואמנם אופן התלבשות' אהי"ה בתוך הוי"ה דמ"ה נבאר עתה בדרך ג' והענין כי יש כללות אחר יותר כולל בענין הדם הנבלע תוך כללות ז"א והוא כי הנה ז"א הוא הוי"ה א' דמ"ה הכוללת כל הפרצופים די"ס שבו והנה אות א' שבתוך מלוי אות וא"ו דשם מ"ה שהיא אות אמצעית שבכל השם הוא רומז לשם אהי"ה דאחוריים דבינה שהוא גי' ד"ם המתפשט בתוכו להחיותו כנז' בתיקונים כי אות א' הוא שם אהי"ה ובהיות שם מ"ה בלתי א' זו שבמלוי הוא"ו הוא ג"כ גי' ד"ם ובהכנס אות אי לתוכו שהוא אחוריי' דאהי"ה שהוא דם בגי' ג"כ אז נשלם שם מ"ה והוא בגי' אד"ם ר"ל א' דם כנודע כי ז"א נק' אדם וזו א' הוא סוד הדם שבזה האד' כי ע"י דם זה נק' אדם ובהסתלקו משם ישאר ד"ם ונאמר בו שופך דם האדם באדם והבן זה ענין ש"ד מה ענינו שהוא הסתלקות הדם הזה מן האדם שהוא ז"א ואז מת האדם כי הדם הוא חיותו וזהו ג"כ ענין דמים בדמים נגעו כי גרמו שיסתלק דם של אהי"ה מדם של מ"ה הנ"ל שיהיה בו ב' דמים נפרדים זה מזה ועד שם נגע עונם. אמנם כשמתלבש ונבלע דמו בתוכו נעשה דם א' ונק' אדם וז"ס רביעית הדם שהוא חיות הנפש כנודע והוא ענין רבע שם זה דאהי"ה העולה דם כי בחי' זו נק' שיר פשוט כפול משולש מרובע כזה א' א"ה אה"י אהי"ה וזה הריבוע נק' רביעית דם שהוא חיות הנפש נמצא כי כל דם זה הוא מיסוד אימא אשר עליה נאמר אמו מזרעת אודם וגם ז"ש בזוהר דבינה דינין מתערין מינה. ונשלים לבאר ענין דם זה בפרטות ההוי"ה דשם מ"ה שבכללו' פרצוף י"ס דז"א והענין כי הנה ג' אלפין נמצא במלוי שם מ"ה דאלפין והטע' כי כ"א מורה על שם אהי"ה כנז' בתיקונים כי הוא בחי' אימא המתלבשות תוך ז"א להחיותם והנה צ"ל יוד בראש ז"א והא' ראשונה בגרון וא' שבמלוי ה"א זו היא בחי' יסוד אימא אשר מתפש' בגרון כנודע ואות א' זו הוא אהי"ה העולה ד"ם וזה הדם שבגרון הוא דם חיות שנפש תלויה בו ולכן שם הוא מקום השחיט' להסיר אותו דם חיות משם כי הדעת שהם חו"ג שבתוך הא' זו שהוא יסוד דאימא הם המחיה את הז"א כי בהם חדרים ימלאון והנה העטרה דאימא מתפשט עד חזא דז"א בת"ת שבו ושם בת"ת שבו הוא וא"ו שבו כנודע והנה א' זו שבמלוי הוא"ו הוא ג"כ אהי"ה של הדם לרמוז לבחי' אימא המתגלית שם למטה מהחזה כנודע כי משם ולמטה מתפשטי' החסדים בגלוי גם הלבושים דיסוד אימא מתפשט עמהם כנז' בח"ג ועל הא' זו נאמר שופך דם האדם ואח"כ שנותנים לנוק' לעשות פרצוף מאלו החו"ג עם לבושיהם כנז' אז היא ה"א אחרונה של שם הוי"ה ואות הא' רומז אל שם אהי"ה של דם הניתן בנוקבא ג"כ ואז נעשה בה בחי' דם במקור שלה ומתחלקים ליו"ד דמים ה' טהורין וה' טמאים והענין כי נת"ל שהם ה"ח וה"ג וכנגדן יו"ד לבושין י' דמים של י' לבושין שמות אהי"ה ונודע כי ז"א לוקח כל י' אלו אמנם בהתקן נוק' נמשכין בה הה"ג עם הה' לבושין ואח"כ מתקבצין ביסוד שלה ושם נעשין בחי' ה' דמים שהם ה' לבושי גבורות והה"ח עם לבושיהם שהם ה' דמים אחרים נשארים ביסוד הזכר כנז' בח"ג. ואמנם בעת הזיווג אזי נותן הזכר בנקבה גם אותן הה"ח בסוד טפת מ"ד ואז מתקבצין ביסודה כל הה"ח והה"ג עם לבושיהם שהם יו"ד דמים ואח"כ הם מתבררים שם ברחמה בהמשך ימי עיבורה ואז הולד הנוצר שם הוא נוצר מה"ח וה"ג ההם עצמן אשר שם ומהם נעשה הולד אמנם הלבושין שהן הדמי' הם מתבררים וחצים נעשה דם טוהר והם לבושי ה"ח שאין בהם כ"כ דינים אמנם להיותם אחוריים אעפ"י שהם לבושי ה"ח נקרא דם ויש בהם איזה פסולת וג"כ לפעמים הם מתבררים ונהפכים לחלב ואז הם מתבררי' והפסולת שנשאר מהם אחר שנתברר נעשה דם טוהר ר"ל דין אלא שהוא קדוש אך אינו נעשה ממנו קליפות אמנם ה' דמים של גבורות הפסולת שנשאר מהם אחר הבירור נעשה ממנו דם טמא שהוא הקליפות ממש וכבר נת"ל כי זהו בסיום תכלית כל הבירור עד לבסוף מל' דעשיה אמנם כיון שנעשה מהם לבסוף קליפות ממש לכן נקרא דם טמא ע"ש שהטומאה נמשכת משם וז"ס ה' דמי' שאמרז"ל שיש באשה שהם ה' טהורים וה' דמים שהם טמאים והנה ע"ז הסדר הם ג"כ דמים שביסוד הבינה שמהם נעשה החלב להניק הז"א וזה מובן. סליק פרק ה' בעזרת האל יתברך
פרק ו
אחר שנתי ענין היניקה בדרך כללות בענין התפשטות ו"ק בז"א ונעשה ו' גדולה ונבאר ענין המוחין שלו בזמן היניקה מה ענינם כנ"ל בח"א פרק י"ב איך בכל ג' זמני העיבור יש בו מוחין אלא שאינן מוחין ממש יען הם מצד דינים בין בעיבור בין ביניקה משא"כ במוחין דגדלות שהם מוחין עיקרים והם רחמים ושם נת' כי אעפ"י שמוחין דעיבור של יניקה הם דינים עכ"ז של יניקה הם קצת ממותקי' יותר ואינ' כ"כ דיני' כמוחין דעיבור ושם בפי"ג נת' כי המוחי' דיניקה באים מלובשים תוך נה"י דתבונ' אמצעי' נמצא כי עתה בזמן היניקה חוזרין שנית או"א להזדווג בבחי' כלים אמצעים שלהם עם אורות אשר בהם הנק' רוח ומולידין בחי' מוחין אלו להז"א והם סיד רוח שבו ואלו המוחין מצטיירי' ונוצרי' בבטן אימ' עילאה בכלי' אמצעים שלה ונולדי' ויוצאים לחוץ ומתלבשים בתבונה בכלים אמצעים שלה ונעשי' בחי' צלם כנז' בח"א פי"ג בענין העיבור וע"ש איך נחלקים צלם זה בג' בחי' כי צ' דצלם הוא בג"ת נה"י דתבונה ובהם מתלבשי' מוחין דפנימי' דז"א והם כללות י"ס שלימות ומתלבשי' תוך ז"א בבחי' כלים אמצעים שלו ג"כ ול"מ דצל"ם הם ב' בחי' מקיפין דמוחין דז"א שנתלבשו בג"א ובד' ראשונו' דתבונה בבחי' כלים אמצעי' שלה והם מקיפי' מבחוץ וכלים אמצעי' דז"א ג"כ. והנה בח"ג פ"ד נת' החילוק שיש למוחין בזמן עיבור אל המוחין שבזמן היניקה והוא כי במוחין של עיבור לא היה בו רק ב' מוחין חו"ב אמנם ביניק' יש בו ג' מוחין כי גם מוח הדעת התחיל להיות ניכר בו בכללות לבד והטעם כי הנה הדעת דגדלות נחלק לב' שהם חכמה וגבורה וה"ח הם הויות דמ"ה וה"ג הויו"ת דב"ן אמנם בדעת דיניקה כיון שכולם הם שמות אלהים וכולם דיני' א"כ אפילו ה"ח שבו הם בחינות גבורות ודינים ואין שם רק גבורות ולא חסדי' נמצא כי המוחין דגדלות נחלקי' לד' מוחין שהם חכמה ובינה חו"ג אך המוחין דיניקה הם ג' לבד והם חו"ב וג' כדלקמן. וזה החילוק שיש ג"כ בין זמן היניקה לזמן הגדלות כי הדעת דיניקה אינו ניכר בו רק דרך כללות לבד וטעם הדבר למה ניתוסף עתה בחי' הדעת בזמן היניקה מבזמן עיבור כבר נת"ל ח"א פ"ד כי כבר יש אל מוח הדעת של כלי היסוד דתבונה להתלבש בו בחי' כלי אמצעי שלה משא"כ בעיבור וכבר בזה הכלי האמצעי דיסוד דתבונה אין יכולת לחיצוני' להתאחז בו לכן לא חסרה התבונה בחי' כלי אמצעי ליסוד שבה כמו בעיבור כנ"ל וכן בבחי' ז"א עצמו אפילו שעיקר אחיזת החיצוני' הוא בדעת להיות עתה בו ו"ק גמורות אין אל החיצוני' אחיזה בו עתה כ"כ כמו בזמן העיבור ולכן יכול הדעת שבו להתגלות עתה בדרך כללות לבד וזהו הטעם שאנו רואי' בחוש הטבע כי בהיות העובר במעי אמו הוא כאבן דומם בלי דעת ובצאתו מתחיל קצת להיות בו גלוי דעת למה שהוא צריך ובוכה כשרוצה לינק כדי שירחמו עליו וצועק ורומז רמיזות וכל מה שהוא הולך וגדל ע"י היניקה גם דעתו הולך וגדל מדריגה אחר מדריגה אך לא דעת שלימה כמו בגדלות יען הם עדיין שמות אלהי"ם ועדיין אין בהם הויו"ת כמ"ש וטעם הדבר כי עיקר מוח הדעת הוא לצורך זיווג להוליד כי בו תלוי ההולדה ובהיותו בן י"ג שנים אז ראוי להוליד ונשלם בו מוח הדעת כמ"ש בח"ג. ועתה נבאר ג' מוחין אלו מה ענינם הנה ע"י יניקת החלב בב' שנים אלו מתמלאים המוחין שבו כנודע כי החלב נמשך ממה שחוזר אימא עילאה לברר בתוכה אותן הבחי' שלא יוכלו להתברר במעיה בסוד העיבור ועכשיו מתבררים ונעשים חלב כנ"ל ויונק ממנו ז"א ומתגדל ואז מתמלאין המוחין שבו כי הנה בזמן העיבור היו אותן המוחין בבחי' אלם מן אלהים והיו חסרים עיקר המוחין שהוא אותיות י"ה להיות אלהי"ם שלימים לכן היה אז התינוק בסוד אלם כמ"ש או מי ישום אלם והנה עתה המוחין נתמלאו מאותיות י"ה ונעשין אלהי"ם שלימי' ולכן אלהים יש בו אותיות מל"א י"ה להורות כי אינו מלא רק ע"י י"ה וזהו מל"א י"ה הם אותיות אלהי"ם ומה שהיה בתחלה אל"ם נעשה עתה מל"א ע"י אותיות י"ה שהם עיקר המוחין כנז' שם והטעם כי אותיות י"ה הם חו"ב כנודע כי הדעת הוא תולדה שלהם המכריע ביניהם וכיון שב' אותיות י"ה שהם מוחין על חו"ב נתגלו ודי בזה. וגם הורה בזה על מ"ש בתחלה כי עיקר מה שנתגלה מבחי' המוחין בזמן היניקה הם חו"ב לבד כי הדעת לא נתגלה רק בדרך כללות לבד ונמצא כי עתה ביניקה נתחדש לו פה ודיבור משא"כ בעיבור שנתקיי' בו או מי ישום אלם אך ביניק' נתחדש בו מי שם פה לאדם והענין כי אדם שהוא ז"א יען שהוא בחי' הוי"ה דמלוי אלפין כנודע העולה גי' אד"ם ואדם בימי עיבורו נעשה אלם מבחי' שם הוי"ה שלו אשר במלואו הוא מ"ה ובפשוטו כ"ו ובהתחברות שניהם הם בגי' אלם ועתה ע"י היניקה אז ניתוספו ב' אותיות י"ה ונעשה אלהי"ם שהוא גי' פ"ה ע"ה וזה ע"י היניקה שמניקתו אמו הנק' מי כנודע וזהו מי שם פה לאדם וכמ"ש בחוש הטבע כי התינוק בב' שנים דיניק' מתמלאין מוחותיו ונשלם בו כח הדיבור אחר תשלום ב' שנים הללו. והנה נת"ל בח"א פי"ג כי ג' בחי' יש בזמן עיבור לבדו אשר הם כנגד זמני' שיש אל הז"א שהם עיבור יניקה ומוחין ונודע כי גם ביניקה לבדו יהיה בו ג' בחי' אלו וכמ"ש בפרטות בע"ה. ועתה נבארם דרך כללות ושם נבארם ע"פ סדר זמני' כ"א וא' והנה הבחי' הנ"ל שיהי' בז"א ט"ס גמורו' ונת"ל בח"א פי"ו כי משליש התחתון דת"ת דא"א נעשה חכמה דז"א ומיסוד דא"א נעשה בינה דז"א ועיש והנה להיות כי הדעת עדיין אין בו כתיקונו לפי שעדיין אין ראוי להוליד נמצא א"כ כי גם מוח החכמה אינו שלם ומתוקן לגמרי כיון שהדעת המזוג בין חכמה לבינה אין בו לא נשלם תיקון מוח חכמה לגמרי ואמנם מה שנתקן עתה ביניקה תיקון יותר שלם הוא מוח בינה לבדה ומאליו נתקנו גם חכמה כמ"ש. ונלע"ד כי זה שאמרו בענין הדעת שלא ניכר אלא בכללות וכולו גבורות והענין כי ה"ג שבו להיות' נמשכין מבינה ונתקנה ונתגלה משא"כ בחסדים יען נמשכים ממוח חכמה שלא נתקן לגמרי. והענין כי הנה מוח בינה נתקן ונתפשט בכח יסוד דא"א שנעשה נשמה בו ומוח זה נתפשט בסוד ל"ב אלהי"ם שיש בבינה כנודע והוא כי הל"ב נתיבות הוא בחכמה להיות אלו הל"ב בבינה נעשה שם נמצא כי אלו הם ל"ב נתיבות החכמה בהיות' בבינה כי אז נקרא ל"ב אלהיים להיותן בבינה הנק' אלהי' כנודע וע"ז נק' ל"ב אלהי' דמעשה בראשית נמצא כי בהתקן מוח הבינה נתקן גם מוח החכמה בל"ב נתיבותיה בהיותן בבינה והוראות תיקון ליב אלו של מוח החכמה אחר היות' בבינה כנז' היא צמיחת ל"ב שיניי' בפה התינוק בהמשך זמן יניק' כנראה בחוש העין כי מתחילין לצמוח ובתשלו' ב' שנים של היניקה שהם כ"ד חדשים יתחלקו עד"ז והענין הוא כי הנה שליש התחתון עלה למעלה ונדבק ונתחבר עם שארית הת"ת דא"א כנ"ל ואז עלו גם ב"פ עליוני' דנו"ה דא"א ובחג"ת דאימא בחזה שלהם ונעשה בהם בחי' דדים תיכף בהתחלת העיבור ובסיבת עליי' ההוא נמשך חלב בדדי' להניק את ז"א ואחר שנולד ונמשך החלב נתפשט א"א למט' במקומו ואז אותו שליש ת"ת התחתון דא"א נעשה נשמה לחכמה דז"א ואז מכח אותו הת"ת יצאו ל"ב שיניי' הנמשכים מל"ב נתיבות החכמה והנה נת"ל איך הת"ת נק' ו' והנה בהתחלק הת"ת ההוא דא"א לב' חלקים חלק עליון שבו לגופא דאו"א כנז' בש"ד וחלק תחתון לז"א נמצא שנעשה כל חלק מהם ו' אחת. ונודע כי ו' דמלוי היא כפולה ו"ו הרי שיש בזה חלק התחתון דא"א ב' ווי"ן שהיא ו' א' במלואה כפולה וכנגדם ב' ווי"ן בחלק העליון והנה כל חלק מהם יש בו ב' ווי"ן שהם י"ב גבולי אלכסון דת"ת כנודע ונמצא שהם י"ב גבולי אלכסון למעלה בחלק עליון וי"ב אחרי' בחלק התחתון וכללותם הם כ"ד והבן זה היטב ענין י"ב גבולי אלכסון מה ענינם. והנה כיון שת"ת דא"א נעשה נשמה בחכמה ז"א לכן נתגלו בחכמה זו ל"ב נתיבות ומשם נמשכו ל"ב שיניי' בפה הז"א ולהיו' שת"ת דא"א נחלק לב' חלקים לכן גם הל"ב שיניי' נתחלקו לשניי' חצים בחיך העליון וחצי' בחיך התחתון ולהיות' נמשכי' מכ"ד גבולי הנ"ל שבת"ת דא"א לכן גם הם לא נגמרו צמיחתן עד תום ב' שנים נגד ב' חלקי' הנ"ל ובהם כ"ד חדשים נגד כ"ד גבולים הנ"ל והבן זה. והרי נת' סברת אומר דיניקה הם כ"ד חדשים אמנם לסברת האומר שהם י"ח חדשים הטעם הוא כי בשלמא חלק התחתון דא"א שנתלבשו לצורך ז"א אשר גם הוא נק' ו' בהוי"ה לכן נכפלה ונעשה החלק ההוא ב' ווי"ן שהם יב"ח אך החלק העליון שהוא ו' עליונה שלא נתלבש אלא באו"א לא הוכפלה ואינה רק ו' אחת הרי שב' אלקים אינן רק ג' ווי"ן שהם ח"י חדשי' של זמן היניק' והרי נת' איך ע"י החלב נתקן מוח חכמה בל"ב נתיבו' ולכן צמחו ל"ב שיניי' כנודע וגם נודע כי החניכין שבהם צמחו הל"ב שיניים הם בחי' החכמה כי כן אותיות חכמה הם ח"ך מ"ה ר"ל ח"ך ז"א הנק' מ"ה כנודע לכן ל"ב שיניי' נמשכי' מל"ב נתיבות החכמה הם נשרשים בחניכים שהם בחי' חכמה וכמ"ש בע"ה. והנה כמו שנתקן מוח חכמה ע"י חלב כן מוח הבינה ודעת אעפ"י שאינן אלא בכללות הנה נתקנו גם הם ונמצא כי ג' מוחין נתמלאו בהמשך יניקת החלב וזהו פי' ולבן שיניים מחלב כי לבנונית השיניי' להיות' לבני' הם מצד חלב היניקה אשר ע"י צמחו הל"ב שיניים הרמוזים בתיבת ולב"ן והוא כנגד מוח חכמה וכנגד מוח בינה הוא נ' של ולב"ן כנודע כי הדעת נקרא ו' כמו הת"ת וכמו היסוד כי שלשתן קו אמצעי צורת ו' ונמצא כי ב' מוחין דז"א הנרמזים במלת ולבן אשר הוראת תיקונ' הם צמיחת השיניים נעשה ע"י החלב וז"פ ולבן שיניים והנה אלו הל"ב נתיבות החכמה עתה הם ל"ב אלהים יען המוחין דיניקה הם שמות אלהי' כנ"ל אך הל"ב נתיבות דגדלות הם הויו"ת כמ"ש בח"ג והרי נתבאר כי המוחין דזמן יניקה הם ג' שמות אלהים פשוטים שיש בכ"א מהם ה' אותיות משא"כ בגדלות שאז הדעת נחלק לב' כנ"ל והנה כמו שהם ג' מוחין שהם ג' אלהי"ם בצלם אי' כן יש ג' מוחין דצלם אבא:
פרק ז
אחר שנתבאר בפ' הקודם דרך כלל ענין הג' מוחין שהם ג' אלהי' דאי' וכנגד' באבא נבא' עתה יותר בפרטו' דע כי כמו שנת' איך בעיבור עצמו יש ג' בחי' אשר הם נגד עיבור ויניקה מוחין דגדלות ויש בו הדרגות רבות ג' ימי קליטה ומ' יום וג' חדשים ראשוני' וט' חדשי עיבור וכעד"ז נת' בח"ג איך גם בגדלות יש הדרגו' רבות עונות פעוטו' ועונות בן ט' שני' שאז נק' ביאתו ביאה ועונות איש גמור בן י"ג שנה ועונות בן י"ח לחופה ובן כ' לרדוף כמבואר הנה גם זמן יניקה יש בה מדרגות רבות כי גם מוחין דיניקה הם ע"ד מוחין דגדלות ויש בהם צלם דאו"א ופנימיות ומקיפין אמנם כל אותן ההדרגות שבזמן העיבור הם התחלת תיקון לבד ואחריהם הדרגת יניקה והם תיקון נוסף על עיבור אמנם תיקון אחר אמיתי הוא במוחין דגדלות בסדר הדרגותיו והנה במוחין דעובר כבר נת' ח"א שתכלי' תיקונ' הוא היות בהם אל"ם מאלהים אמנם ביניקה היה בהם מדרגו' אחרים והם כי תחלה היו המוחין בבחי' שמות אלהים פשוטי' ומן אל"ם נעשה אלהי"ם ונמצא כי מוחין דאל' והם דעיבור ומוחין די"ה שבתוך אל' הם מוחין דיניקה שהם בפנימיות והבן זה היטב. ואמנ' בהיות' עדיין שמות אלהי' פשוטי' אין היכר בין מוח זה למוח זה זולת בבחי' ציור של אות ה' דאלהי'. ונלע"ד הטעם כמ"ש כי מוח בינה לבדה נתקנה ביניקה לגמרי. והנה היא רמוזה בה' דאלהי' לכן בה נשתנה הציור וההיכר בין בינה דבינה ובין בינה דחכמה ובין בינה דדעת והבן היטיב. והנה ה' דאלהי"ם דמוח חכמה צורתה ד"י והטעם כי נתבאר לעיל כי ו' שבתוך ה' מורה על ז"א שבבינה והנה בהיות ז"א בחכמה ר"ל באבא עדיין הוא בסוד טפת י' קטנה שהיא טפת ההזרעה דמ"ד וה' דאלהי"ם דבינ' ציורה ד"ו כי כבר בחי' ז"א שבתוך מוח הבינה נגדל בסוד העיבור ונעשה צורת ו' אלא שאין בו ראש והוא רמז להיותו כבר בן ו"ק אלא שהוא בבחי' ג' כליל בג' גם טעם אחר כי הנה זו"נ הם בעיבור תוך בינה ונרמזו בב' אותיות ד"ו שמהם נעשה צורת ה' בבינה כנ"ל פי"ח לכן ה' זו צורת ד"ו וה' דאלהי' דדעת ציורה ג' ווי"ן והוא בחי' ז"א שבמוח זה כי כבר נולד ויצא ואז הבינה דדעת מתפשטות בתוכו בסוד ג' קוים שהם נה"י שבה כנודע לעשות בו מוחין בז"א אשר שם בדעת. גם ט"א מסיבת הדעת בעצמו שצורתו ו' כנ"ל. גם ט"א לסיבת ז"א בעצמו שגם הוא נק' ו' הרי כי לג' בחי' יחד עם ו"ק דגדלות והטעם הוא כי מוכרח כי א"א שיכנסו המקיפים דקטנו' אלא א"כ כבר נעשו ונוצרו ו"ק דמוחין דגדלות והם רוצי' לכנוס ואז דוחין את המקיפי' דיניקה לכנוס תחלה ושיעשו פנימי' ואחריהן נכנסין גם הם והוא מעין מ"ש בכוונת ק"ש במלת אחד כי אז נכנסין יחד המקיפי' דיניקה עם המוחין דו"ק דגדלות אחר שעלה בסוד מ"נ להתעבר בבחי' עיבור ב' אחר שכבר היו לו מוחין פנימי' דיניקה נמצא כי מקיפים דיניקה ופנימים דו"ק גדלות נכנסי' יחד זה אחר זה בהמשך ז' שנים של אחר ב' שנים דיניקה אז נשלם לט' שנים ואח"כ נכנסו בו ד' מוחין עצמן של ג"ר בד' שנים אחרי' שהוא מה שאנו עושין בברכת אבות וע"ש איך יש עיבור ג"כ בענין אלו המוחין של ג"ר דגדלות נוסף על עיבור ראשון שנעשה בק"ש להמשיך מקיפים דיניקה וו"ק דגדלות נמצא א"כ כי ז' שנים שיש בין היניקה לט' שני' ויום א' נחשבים לבחי' היניקה לפי שנכנסים בהם אז המקיפים דיניקה ונחשבים לגדלות כיון שגם נכנסין ו"ק דגדלות ויש עיבור ב' דמוחין תיכף אחר ב' שנים של יניקה לצורך ו"ק דגדלות ויש עיבור ב' אחרי ט' שנים ויום א' לצורך ג"ר דגדלות והכל אמת. גם ית' עם זה כי מוחין הפשוטי' דאלהי' הם פנימי' בבחי' ו"ק ואח"כ מתפשטי' הפשוטי' למטה בו"ק דגופ' ואז נכנסי' ג"ר ממש דמוחין דיניקה והם בחי' אלהים במילואם כנלע"ד. סליק פרק ז' בע"ה:
פרק ח
הנה מצינו זמנים שונים אשר בהם עולה הז"א ממדריגה אל מדריגה ונרמז במשנת בן הא הא אומר וכולי אשר כל אלו הם בחי' הגדלות ז"א מיום הולדו עד סוף תכלית עליתו בכל האפשר ואין אנו עתה בפרטיו אמנם הנה התחלתם הם מיום הולדו עד תכלית עליתו כמ"ש בפרקים הבאים בעיה והנה קודם העיבור שהוא באצילות המלכי' קודם שבירתן זה נקרא זמן ראשון ואז היה הז"א בחי' ו' לבד הם ו' נקודו' שלו ומעשרה נקודו' שהם כללו' בנקוד' א' שלו לא יצאה רק ו' נקודו' נפרדו' זו מזו. זמן הב' היה בעיבור א' כי אז נכללו ג' גו ג' וזה נקר' ו' זעיר' לפי שחצי הו' שהוא ג' נקודו' נכללו תוך חצי ו' האחר' שהם ג' נקודו' אחרו' נמצא שאין עתה היכר רק למחצי' ו' לכן הוא ו' זעיר' וזו ו' זעיר' שבתוך ה' ראשונ' של הוי"ה שצורתה ד' על ו' ומורה על אימא עילא' ועל ז"א בנה שהיה בתוכה בסוד העיבור כי הנה בעיבור נכלל כל נקודה מהששה מכל הו' נקודות וע"י הכללות הזה הגדילו לו"ק כ"א כלול כל הו' אלא שהיו נכללים זה בזה בסוד ו' זעירא ועתה ביניקה נתפשטו ונתגלו ו"ק שלימות וגדולים ואז הוא בסוד ו' של הוי"ה הכוללת האצילות כולו אך הוא לבדו נקרא שם יה"ו כי יהיו הם חו"ב שבו והו' הוא קו האמצעי שלו כולו בכללות אמנם עיקר פרטיותו הוא הת"ת שבו אשר הוא הגוף כי בו נאחזים הו"ק שהם כמנין ו' ואות ה' אחרונה היא מלכות העומדת שם אז בסוד נקודה אחורי הת"ת והנה אלו הו"ק בערך עצמם הם י"ס גמורות עם ג' מוחין והם פרצוף שלם כי ודאי שהקטן יש לו ראש ואחר שגדל ובאו לו ג"ר כמ"ש בע"ה אז אלו הו"ק אף על פי שבבחי' עצמם הם י"ס גמורות הנה עתה הם בחי' ו"ק לבד של הכללות כי הנה ג"ר הם פרצוף שלם ג"כ בי"ס נמצא כי זה הפרצוף השלם דיניקה יהיה אח"כ בחי' ו"ק לבד ואותו הפרצוף די"ס יהיה בחי' ג"ר וב' בחי' אלו נקרא פרצוף א' כולל י"ס דגדלות ז"א. הזמן הג' הוא ביניקה בב' שנים ראשונים אחר שנולד והיה יונק אז משדי אמו ואז בהמשך זמן זה מתפשט מהכללות שנכלל בזמן העיבור ג' גו ג' והיה י' קטנה ועתה הי' הולך ומתפשט והנה ביניקה היה בו בקו ימין ב' ספי' שהם חסר נצח ובכ"א ג"פ הרי ו"פ וכן קו שמאל גבור' הוד ו"פ וכן בקו האמצעי ת"ת ויסוד ו"פ ועם הראש שלו שהם חב"ד הנקרא מוחין הן אז חצי ת"ת התחתון דא"א כנ"ל וכן בזמן העיבור היה גופו מו"ק ג' נו ג' ולא היה גופו ארוך כ"א מבחי' נה"י לבד כי חג"ת היו כלולים בתוכה ונקרא ו' זעירא כנ"ל וג"ר חב"ד שלו היו ג"כ מבחי' חצי ת"ת התחתון דא"א כנ"ל. וכבר נת"ל ח"ב פ"ו איך המוחין דיניקה הם מלובשי' תוך נה"י דתבונה הכלי' האמצעים ואותן הנה"י עם המוחין שבתוכ' נקרא צלם דיניקה של ו"ק. והנה בהיות הז"א בן ו"ק נקרא עדיין איש ולא אדם ועל צלם ההוא נאמר אך בצלם יתהלך איש אך הצלם של המוחין דגדלות נקרא צלם אדם וע"ש היטב ענין כמה שמות וכינוים יש אל הצלם כפי בחי' הזמן כ"א וא' נמצא כי בזמן היניקה לא נתגלו בו רק הו"ק אך המוחין היה בו בכח ולא בפועל כי אינן מוחין הראוין להוליד. ודע כי בזמן העיבור נעשה התלבשות אל חצי הת"ת התחתון דאריך אנפין ואותו התלבשות נעשה ראש לזעיר אנפין בימי העיבור והם ג' ראשונות שבו ואז היה ג' מוחין שלו בחינות אלהים פשוטים בלי מלוי ולא היו שלימים לגמרי כי גם י"ה מאלהים היו נסתרים ולא נתגלה בהם רק ג' אותיות אל"ם מאלהי"ם כנ"ל ח"א ואח"כ בזמן היניקה כל אותן הג"ר שהיו בחי' רישא דזעיר אנפין בזמן העיבור נעשו עתה בחי' ג' חללי דגולגלתא שהם הכלים למוחין דיניק' ונכנסו מוחין דיניקה בתוכם ונעשו מוחין של אלהי"ם שלימים ונתגלה בהם י"ה מאלהים. והנה פ"א שמעתי כי בזמן היניקה היו חג"ת עצמן דז"א בסוד ראש ומוחין שלו ונ"ה הם ב' זרועות והיסוד בחי' גופא ואח"כ בגדלות היה ראשו והמוחין שלו בחי' חב"ד וב' זרועותיו וגופו חג"ת וב' שוקיו והאמה נה"י נמצא במקום שהוא עתה בזמן הגדלות בחי' הת"ת שלו היה אז ביניקה בחי' ראשו אך בגדלות עלה ונגדל ראשו עד מחצית התחתון דת"ת דתבונה. גם דע כי לא כל ימי העיבור ולא כל ימי היניקה ולא כל ימי הגדלות שוים ובכל זמן מהם נעתק ז"א ממדריגה למדריגה הולך וגדול לאט לאט. גם דע כי יש בחי' רבות בענין זמן עיבור וזמן היניקה וכולם ית' בח"ג בזמן הגדלות ומשם תקיש לזמן העיבור ויניקה כי הרי היה צריך לבאר ענין ההתפשטות חו"ג תוך גופ' דז"א בבחי' יריד' ועליה וגם בחי' כל האברי' שנעשו בז"א עתה בזמן עיבור ויניקה מכח המוחין דעיבור ויניקה כמו לשון וגרון ושפה וזרועות וכו' וכן בחי' השערות שיש בו עתה בראשו וענין אורות ומקיפי' שיש בז"א בעיבור ויניקה וכיוצא בזה פרטים רבים וכול' נתבאר בענין הגדלות ומשם תלמדם בהיקש מזה לזה כי דוגמת הגדלות הוא בעיבור ויניקה עם היות שכבר נת' שם ג"כ קצת בחי' דזמן עיבור ויניקה וע"ש באורך ובפרטות במקומות מפוזרים. סליק פ"ח ושער ה' בע"ה: