אור ברסלב

מבוא שערים· רבי חיים ויטאל

שער ה

שער ד

ונחלק לד' חלקים:

חלק א בעיבור הראשון

חלק ב בלידה ויניקה.

חלק ג בעיבור ב' דמוחין

חלק ד באורות היוצאין מחוץ לז"א המתאחזים בה.

החלק הראשון

נחלק לשמונה עשר פרקים:

פרק א

אחר שנת' כבר כי או"א לקחו משם בין ב"ס חו"ב בחי' זית היינו מחכמה ז"ת ומבינה ז"ת שלה שבשתי ספי' אלו ומש' מ"ה החדש לקחו ספי' א' לבד והוא הבינה שהוא בחי' תגין דמ"ה נבאר עתה מה שלוקחים זו"נ נת' כבר כי נוק' דעתיק לקח' גם הז' כתרים דבז"ת דשם ב"ן נמצא הז"א לקח משם ב"ן הו"ק מחסד עד סוף היסוד חוץ ממלכות ובחי' כתרים שבהם לקחתם נוק' דעתיק ונוק' דז"א לקח' הספי' התחתונה מלכות דבין חוץ בחי' הכתר שבזו המלכות גם ז"א לקח ו"ק שלימות משם מ"ה החדש והם אותיות דמ"ה ונוק' לקח' ספי' התחתונה כולה שהיא מלכות דמ"ה והם אותיות ג"כ דמ"ה והרי נשלמו כל (ע"ב ס"ג) ע"ס דמ"ה וע"ס דב"ן להתפשט ולהתחלק מראש האצילות עד סופו. ונת' באורך איך הז"א גם הוא מי"ס וגמורות אמנם בעת שנאצל קודם התיקון לא יצא אלא בחי' ו"ק לבד ואחר התיקון אז ניתוספו לו ג"ר שהם באים לו ע"י עיבור ב' של המוחין כמ"ש בע"ה. וכבר נת' כי בכל פרטי האצילות יש בזכרים ובנקיבות שבהם ד' בחי' לזמנים וזה סדרן על נכון תחלה אב"א ואח"כ נתקנים יותר ועומדים פנים של הנקבה באחורי הזכר ומשם מקבלת הארת' ואח"כ נתקנים יותר ועומד' אחור הנוק' בפני הזכר ואח"כ נתקנים יותר ועומדים פב"פ כ"ז בהיותם עדיין בסוד נקודות קודם התיקון כלל כמ"ש. והענין כי כאשר היה העתיק נתקן ניתוסף תיקון בכל מה שלמטה ממנו וכן בהתקן א"א. ולכן נבאר עתה מציאות ד' זמנים אלו לזו"נ בהיותם בסוד נקודות קודם שום תיקון כלל כי הנה או"א נת' שם ולא היה בהם בחי' הב' והטעם כי תיכף כשנתקן קבלו האר' גדולה משם וחזרו בבחי' הג' אמנם זו"נ כל מציאותם הוא מנה"י דא"א כמ"ש ולכן לא התחילו לקבל שום הארה כלל עד שנתקן רישא דא"א ואז היה אב"א וכשנתקן רישא דא"א אז היה בו' ב' בחי' האמצעית והענין כי רישא דעתיק נתקן בפעם א' כי הג"ר שבו שהם כח"ב שלשתם עומדים בראשו ולכן נתקנו יחד ולכן או"א שנמשך להם הארה משם קבלו האורות ב' בחי' יחד ותיכף מהיותם אב"א חזרו אל הבחי' הג' בבת אחת. אמנם רישא דא"א לא נתקנה ביחד כי הנה ב' ראשונות שבו שהם כתר וחכמה לבד נתקנו תחלה בסוד רישא ואח"כ בינה שלו נתקנה בסוד גרון ולכן זו"נ הנאחזים בו היו בחינותיהם פב"פ כי כאשר נתקנה חכמה ברישא דאריך חזרו פנים של הנקבה אחורי הזכר וכאשר נתקנה בינה דאריך בגרון חזרו אחור של הנקבה בפנים של הזכר וכאשר נתקנו גם או"א ניתוסף בו הארה וחזרו פב"פ וכ"ז בבחי' היותם עדיין בסוד נקודות קודם התיקון. ונלע"ד כי זהו באורות שעומדים למעלה באצילות ולא בכלים המתים אשר כבר ירדו בעולם הבריאה והנה בבא עת זו"נ להתקן אחר שנתקנו או"א הוצרך להיות תיקונא ע"י עיבור שיכנסו האורות של ו' הנקודות דז"א בסוד העיבור תוך אימא ושם נתבררו ג"כ בחי' הכלים הנשברים שיורדים לבריאה. ואמנם אינו יוכל לתקן בפעם א'. אמנם תחלה היה בסוד עיבור במעי אמו ואח"כ נולד ויונק משדי אמו והגדילן יותר ואין זה ע"י עיבור ואח"כ חזר בסוד עיבור ב' ובאו לו הג"ר הנקרא מוחין ואז נשלם קומתו וג' זמנים נק' אצלינו עיבור א' ויניקה ועיבור ב' דמוחין ואלו ג' זמנים ית' בע"ה בפרקים הבאים. וטעם הדבר למה הוצרך זו"נ להיות בהם ג' זמנים אלו משא"כ בשאר הפרצופים כי כולם באים שלימים בי"ס אלא שהיו בלי תיקון אך זו"נ היו חסרים ולכן העיבור הא' והיניקה הוצרך לתקן הו"ק שנאצלו מתחלה והעיבור הב' לתקן הג"ר הבאים מחדש בסוד תוספת להסתלק לכשירצו ולעמוד כשירצו. ואמנם ענין נוק' דז"א ית' לקמן בע"ה. ואמנם מה היה ע"י עיבור הענין בקיצור כי אלו המלכים שהם ז' נקודות דב"ן דזו"נ יצאו נפרדות ובלתי מקושרות זו בזו כי לא יצאו דרך קוים דוגמת ג' נקודות הראשונים שהם אריך ואו"א שכ"א מהם היתה כלולה מי' נקודות ונתקנו בדרך קוים אך אלו יצאו זו ע"ג זו שלא כדרך קוים ואז היה נק' רה"ר וזה היה סיבת מיתתם שלא יכלו לסבול האורות שלהם וירדו לעולם הבריאה והאורות עלו בעולם האצילות ולכן כשרצה המאציל העליון לתקנם הוצרך לתקן הפירוד שהיה ביניהם בתחלה וליחדם ולקשרם בקשר אמיץ יחד שהוא ע"י היותם דרך קוים כי יש חו"ג ות"ת מכריע ביניהם וכן כחב"ד וכן נה"י והם מתנהגים בהכרעה במדה ובמשקל. ועוד ניתוסף בהם כי הז"א שלא היה בו רק ו"ק דבין עדיין יבואו לו הד"ר וכן נוק' שהיתה נקודה א' יתוספו בה הט' נקודות אחרות ועי"ז יושלמו ויוכלו לקבל האורות שלהן. והנה בעלותן בסוד עיבור בבטן אימא אשר ילדתם מתחלה יתקשרו שם קשר אמיץ כמ"ש כבר וע"ש היטיב היכן עלו האורות והכלים כי צ"ע בזה עם מה שנת' לקמן בע"ה. והנה ע"י עיבור זה שימצאו כולם יחד במקום צר יתחברו ויתקשרו זה בזה מהם ובהם באורך המשך זמן וגם כי אורות הבינה יאירו בהם ויוסיפו בהם כח לתקנם ולקשרם. גם כי נודע כי עתה בעלותם בסוד עיבור הוא בחי' עלייתם בסוד מ"נ וגורמים זיווג באו"א ומורידים טפת זכרים ונקבות וע"י הטפות יתקשרו אלו הנקודות יחד ואז יתבררו בחי' הכלים שלהם ויעלו למעלה בסוד עיבור ויתקנו שם. וגם האורות יתוסף בהם תיקון כי תחלה היה אלו הנקודות בלי קוים ובלי בחי' פרצוף אמנם היה כלולים כ"א מי' בסוד כללות מעורב ולא היו המאורות מראי' פעולתם ועתה ע"י הקשר הזה שנתקשרו ע"י עיבור הזה הראו פעולת' זה בחי' רישא וזה בחי' גופא ועין רואה ואוזן שומעת כו' ונמצא כי זה העיבור אינו להאציל זו"נ מחדש כי כבר היו נאצלים אלא שהיו בלי תיקון קוים ולא פרצוף וגם שהיו חסרים זה מו"ק לבד וזה מנקודה א' לבד ועתה ע"י העיבור הזה היה כדי לקשרם יחד בסוד קוים ובסוד פרצוף וגם להשלים כ"א בי"ס שלימות וזה היה ע"י טפת דאו"א וע"י שם מ"ה החדש ונמצא כי לא מהכלים דנקודות דב"ן לבד נעשה פרצוף זו"נ. אמנם בעליות האורות בסוד העיבור והלבישו לנה"י דא"א כנז' לקמן אז קנו שם כלים חדשים ע"י הלבשה זו וגם נתחברו הכלים שנשברו ומב' בחי' כלים הללו נעשו פרצוף ז"א וכעד"ז היה בנוקבא ונמצא כי עתה חוזר ז"א בסוד רה"י כי ע"י עיבור נתקשרו ו"ק שלו כ"א מכול' ומלבד זה כ"א מהו"ק נתקשר עם הנקודה הז' הנק' מלכות וזה היה חיבור ואחדות גמורה וז"ש בתיקונים רה"י גבוה עשרה שהיא יו"ד ה"א וא"ו ה"א ורחבו ד' שם הוי"ה כנודע כי שם מ"ה דאלפין הוא בז"א כי עתה ע"י עיבור נתיחד ונעשה רה"י בשם מ"ה הזה גבוה עשרה ורחבו ד' ונתקשרו ונתייחדו אותיות זו בזו בסוד פרצוף גמור סליק פרק א' בעזרת השם יתברך

פרק ב

ונבאר עתה איך ע"י זה העיבור נתקנו הכלים הנשברים הנה נת' כי עיקר שבירת הכלים אלו להיותם מעורבי' בהם סיגים וקליפות והאורות לא היו מתחברות עם כליהם לסיבת הסיגים שבהם כי זה עצמו היתה הסיבה שלא יצאו אלה הכלים מתחלה מקושרים וכתקנים דרך קוים וגם הכלים בעצמן לא היו יכולים לקבל האורות לסיבת הסיגים שבהם והסיגים שלהם גרמו להם הפירוד וגם כי כל זה היה בכוונה שיתפרדו הסיגים מהם ויצאו בלתי תיקון והנה ע"י זה העיבור הובררו מהם הקליפו' והסוגי' ונתבררו האורות ונסתלקו מתוך הסיגים והקליפות ועי"ז נתקן לכן צריך שנבאר איך נתבררו ע"י זה העיבור והענין כי בעלות האורות של המלכים תוך או"א בסוד מ"נ גרמו זיווג לאו"א ואז אבא מברר אלו המלכים כנודע בפ' פקודי וז"ל ת"ח רישא שירותא דמהמנותא גו מחשבה ואתברר וכו' בטש בוצינא דקרדינותא וסליק גו מחשבה ניצוצין זרקו לש"ך עיבור ובריר פסול' מגו מחשבה ואתברר. והענין כי כל אלו הבירורים של המלכים נעשה ע"י המחשבה שהוא המוח ששם מתברר ומשם יורד אח"כ בסוד טפת הזיווג אמנם יש מחשבות ומוחין רבות ובמחשבות עתיק הוברר אריך ובמחשבות אריך הוברר או"א ובמחשבות או"א הוברר זו"נ ובמחשבות זו"נ הוברר עתיק דבריאה ובעתיק דבריאה הוברר א"א דבריאה וכן כיוצא בו עד עולם העשיה בין בכללות ובין בפרטיות של ספי' וספי' עצמה כי מהיות בחי' מובחר וזך נעשה בחי' עליונה ומה שנשאר ממנה נעשה בחי' התחתונה עד סוף המדריגות. ונחזור לענין כי המחשבה העליונ' המברר זו"נ הוא מחשבו' או"א ומוחא דילהון והוא הנותן טפת מ"ד ממוחין דיליה ובבא טפה זו מברר גם כלים הנשברים כי הטפה שלו הוא בחי' אחרת ואינם מהבירורים עצמם דזעיר ונוקבא ועל ידי אותה הטפה הוא מברר הבירורים שיש בזעיר ונוקב' ואז הכלים והאורות והניצוצים שיש בו' מלכים כל מה שיכול עתה להתברר ולעלות להיות מהם זו"נ עולה ומתברר שם במחשבה דיליה וזרק פסולת הש"ך ניצוצין לבד ונוטל האוכל שהם הבירורים ושם מתקשרים באותה טפה שממשיך ממוחא דילי' שהוא בחי' זולת הבירורים האלה ובכחם מתקשרים יחד אלו ונתקנים שם ויורדים יחד כולם בסוד טפה אחד עד היסוד ונותנו בסוד זיווג ביסוד דאימא ומתעברת מהם והנה גם אימא ביררה בירורים במחשבה דילה וגם היא הוציא' טפת מ"נ ממוחין דילה וירד הכל עד היסוד שלה ושם נתחברו שניהם כא' בי בחי' יחד בירורי או"א עם ב' הטפת עצמם שהזריעו שהם טפת מ"ד ומ"נ ונתחברו יחד באו"א הכל בתוך אימא בג' ימי הקליטה ונשארו שם בסוד עיבור. ואמנם טעם הדבר למה הבירור ע"י או"א הוא כמ"ש שהקליפות אין להם אחיזה בג"ר שהם אריך או"א כי לכן הכלים שלהם לא מתו אמנם נתבטלו לבד ונמצא כי בעלות הבירורים אלו במחשבה דאבא אין יכולים אלו הסיגים אשר מעורבים ונאחזים בהם מקודם לישאר שם והיו נפרדי' משם ויוצאין בסוד ניצוצים דנפקין מכד אכחיש אומנ' בפרזל' כנז' בפ' פקודי כי אין כח באותם ניצוצין להיות סיגים לסבול הכאת האומן ונפרדים משם וכפי שיעור מן הש"ך ניצוצין שיש באותן הכלים כן הניצוצין דסיגים היוצאים מהם הם ש"ך ניצוצין דוגמת' וז"ש בפ' פקודי ניצוצין זרק לש"ך עיבר ואתבררו פסולת מגו מחשבה והרי עתה הובררו קצת וכאשר נתנם ביסוד אימא בסוד זיווג חוזרי' שם להשלים בירורים ע"י טפת מ"נ שלה כי גם בה אין אחיזה אל הדינים בהיות הכלים בתוכה ומתבררים שנית. והענין כי נודע כשהאומן מברר הכסף והזהב מהסיגים כשיצאו ממחצב האדמה לא נתקנים בפ"א לגמרי ובהכרח נשארי' קצת סיגים מעורבים בהם כי הסיגים יותר עבים ורעים יוצאים בפ"א והיותר סיגים זכים נשארים וחוזרים ומבררים אותם כמה פעמים עד שיזדכך הזהב לגמרי וכן היה הענין בכאן כי במוחא ובמחשבה דאבא הובררו רוב הסיגים ובהכרח נשאר בהם סיגים דקים ובהנתנ' בסוד זיווג בבטן אימא חוזרים להתברר בג' ימי קליטה והמובחר שבה' נקרש וממנו מצטייר הולד והשאר נעשים מים כמ"ש כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני וכו' וכמ"ש ארחי ורבעי זרית וכו' כי אין כל חלב נעשה גבינה קרושה בהנתן לתוכה טפת המ"ס ואמנם המובחר שבחלב נעשה גבינה והשאר נשאר בבחי' מי הקום וכן נעשה ההזרעה דזכר ונקיבה שמתבררים בג' ימי קליטה ומהמובחר שבהם מצטייר הולד ונפרט הסיגים מהם ואח"כ בכל חודש וחודש מימי העיבור מתברר יותר בירור אחר בירור בהמשך הזמן חדשו העיבור עד שהגיע הלידה וגם אז מתברר יותר כי כל הפסולת יוצא בסוד דמים טמאים בסוד א"א לפתיח' הקבר בלא דם והמובח' מתהפך לחלב וניזון בו הולד ומתגדל בו וגם בשתותו החלב ההוא חזר להתברר בו עד שחוזר להתעבר בו פ"ב להמשיך לו המוחין שם ג"ר ואז נשל'. אמנם אחר שכבר נבדלו הסיגי' ונפרשו ממנו זמן רב אין יכול' בהם להתדבק בו אחר שנולד ויוצא לחוץ ממעי אמו אחר היות להם זמן רב שכבר הופרשו וגם עתה נתערב עמו טפת או"א אורות יתרים ואין בסיגים כח לחזור ולהתחבר שם אחר שהופרשו לולי ע"י הפגם התחתונים וגם זה אינו רק אחר שיסתלקו הג"ר שהם המוחין כי באלו לא היה בהן אחיזה בתחלה כמ"ש במקומו. ודע כי תכלית ז"א אינו רק עד שיעלה במקום א"א בדיקנא דילי' ולוקח משם בחי' מוחין דילי' ואז הוא עצמו נעשה אריך ואריך עצמו עולה יותר למעל' כמ"ש לקמן בסוד בן חמש למקרא כי כל אלו הם מדריגות עליות ז"א בהם בגדלותו עוד יש ט"א אל הבירור הנז' כי זולת שאו"א הם המבררים הסיגים לסבה כי אין אחיזה לסיגים באו"א הנה גם הז"א עצמו בהיות האורות שלו במעי אמו הם מוסיפים הארות גדולות בעצמם מהאורות שבתוך אימא והם עצמן מתבררים ומוסיפים כח ומפרישים הסיגים שבהם והנה נת' בקיצור איך ע"י עיבור נתקשרו האורות והניצוצות והכלים מקושרים יחד בסוד רה"י לכן בעיבור הזה התחילו קצת להתקשר ג' כלילין בג' בסוד הקוין שהוא בחי' התיקון ונתקנו בג' ימי הקליט' ואח"כ בהמשך חדשי העיבור נתקנו ונתקשרו יותר ואח"כ בזמן היניקה יותר ובכל פעם ניתוסף בהם תיקון יותר עד תכלית שלימותו ולא נעשה התיקון בפ"א כמ"ש בפרקים הבאים בע"ה ועיין במ"א מה הם הדברים והבחי' המתבררים והצריכים אל התיקון והעיבור. סליק פ"ב בעז"ה:

פרק ג

אחר שנתבאר איך ע"י זיווג אבא באימא ונתינות ב' טפות שלהם נתבררו הז' מלכים ונתקנו ויצאו מהם ש"ך ניצוצין סיגים שלא נשלמו להתברר כי כל בחי' ובחי' חוזרים להתברר ש"ך אלו עד סוף העשי' ונשאר בהם סיגים גמורים ואין בהם תועלת והם הקליפות נמצא כי הכל בחשבון ש"ך ניצוצין כ' זה הי' מספר הניצוצין שנפלו בתוך הכלים כשנשברו כמ"ש כבר. ונבאר עתה קצת ש"ך ניצוצין אלו מה ענינ' ומה ענין טפות החדשות שהזריעו או"א לתקנ' דע כי הש"ך ניצוצין הם ז' מלכים שהם זו"נ זכר ונקיבה אלו נקרא אדם כנודע ובפרט כי ז"א הוא שם מ"ה דאלפי"ן גי' אד"ם וגם נוק' נק' חוה שהוא מלוי שם מ"ה כנודע והנה כל ספי' מאלו הז' נקרא אדם ונמצא כי ז"מ אלו הם ז"פ אד"ם גי' שט"ו וגם המלכות נוק' דז"א כלולה מכל הז"מ כנודע דאיהו שלימא דכל ספיר' וספיר' והנה יש בה שט"ו אחרים ואלו שט"ו ניצוצין דז"א הם בחי' מה שנתברר מאלו הז"מ בסוד הבירור כנ"ל ע"י או"א ואז אבא הוריד טפת מ"ד הנקרא חסד כלול מה"ח וגם אימא הורידה טפת מ"נ הנקרא גבורה כלולה מה"ג וע"י טפות אלו נתבררו ונתקנו אלו השט"ו ניצוצין דז"א וכן עד"ז שט"ו ניצוצין דנוק' והנה אם תחבר ה"ג דאימא הנק' מנצפ"ך המתקנים לשט"ו הנזכר יהיו כולם ש"ך ניצוצין כי גם הה"ג מנצפ"ך נקרא ניצוצין כי גם. הם גבורות ודינים וכנגדן ש"ך ניצוצין בנוקבא ואלו הש"ך ניצוצין הם ש"ך דיני' הנזכר בפ' פקודי ובמקומות רבי' ואז נקרא זעיר נער שהוא גי' ש"ך גם נוק' נער חסר ה' שהוא ש"ך שלה ג"כ והנה ע"י ה"ח דטפת אדם הוא ז"א בהזדווג עם המלכות נמתקי' כולם ועמהם נשלמ' לשכ"ה ניצוצין כדאיתא בזוהר אמר רבי חזקיה מסתכל הוינא וכו' נהיר וסליק לשכ"ה עיבר וכו' ואז הנוקבא נקרא נערה בה' גי' שכ"ה. ונודע כי כל הדינים והגבורות הם כפולים והם גי' שמ"ש כי כן הז"א נקרא שמ"ש ע"ש שמ"ש ניצוצין אלו כי השמש הוא אודם בסוד הגבורות כמ"ש ישיש כגבור לרוץ אורח וכנגד' ב"פ ש"ך בנוקבא והם גי' תמ"ר שכן המל' נק' תמ"ר וכמשארז"ל תמר בתמרירות עומדת ופי' כי היא מרה בסוד תמ"ר דינים שבה כי להיות בנוק' לא נתמתקו כמו בז"א. כלל העולה מזה כי שט"ו ניצוצין הם בז"מ דבחי' ז"א ושט"ו אחרים בז"מ נכללים בנוקבא ובשט"ו אלו יש בהם בחי' המתבררים ואלו מתקבצים במעי אימא להתקן ע"י טפת מ"נ מנצפ"ך דאימא אע"פ שהם גבורות הם יותר נמתקים ומבסמים אלו שט"ו ניצוצין הנז'. אך בכאן צריך להגי' [אמר המגי' לא הבנתי דלכאורה משמע הניצוצין הם שט"ו בלבד ואיך אמר כי יש בהם אנ"ך והרי כלים ואורות הם ז' לבד ע"כ]. וכן ע"י ה"ח דאבא נמתקי' טפת מ"ד כנז' ונמצא כי הש"ך דינים רק מבחי' ז"מ שהם זו"נ ולא מבחי' ג"ר ומהם נעשו א"א ואו"א וזכור זה. ואמנם אינם רק שט"ו אכן בהתחברות ה"ג דאימא כי ממנה יצאו השט"ו שהם ז"מ שמלכו בארץ אדום הוא הבינה דמינה דינין מתערין כנודע שהם ז"מ אלו ועם ה"ג שלה נעשו ש"ך ניצוצין אמנם צריך שתדע כי ב' בחי' זיווג יש א' הוא או"א הב' הוא זו"נ ונרמזו בפסוק אכלו רעים למעלה שתו ושכרו דודים לתתא והענין כי הנה בחי' שורש כל הגבורות שהיא נק' בוצינא דקרדינותא היא גנוזה במעי אימא ולכן מתמן כל דינים מתערין שהם הז"מ הנז' שהיו גבורות ודינין ויצאו ממנה וזהו פי' אמרו מבינה דינין מתערין והבן זה. והנה מההוא בוצינא דקרדינותא יצאו אלו הז"מ אשר נצטרפו ונתלבנו ומהמותר שבהם נעשה הפסולת והקליפות ואלו הז"מ הם הש"ך ניצוצין דזריק האי בוצינא דאיקרין עלמא דאתחרבו כמ"ש באדרא ניצוצין אפיק זיקין בזיקין לש"ך עיבר ונתקנו ע"י אותן ה"ג קדישין הנז' בפ' נשא והם ה' אותיות מנצפ"ך ונשלמו ע"י ונעשו שכ"ה כמנין נערה. אמר המגי' כי לעיל אמר עם ה"ג נעשה ש"ך ועם ה"ח נעשה שכ"ה]. וזה ג"כ נרמז בפ' תזריע תאנא מבוצינא דקרדינותא נפקו שכ"ה ניצוצין כו' גם ז"ס במ"ש זך זינין לסטר חד והם סוד פעמוני זהב של הגבורה והם בכל ד' קצוות של הבינה והנה תחת הבינה בסיומא תחת המ"ל שבה עומדים ש"ך ניצוצים אלו שהם הז"מ הנז' וע"י התעוררת הדינים אשר שם היא מתחממת ומזדווגת עם אבא וש"ך אלו בגי' רעים כי ע"י נעשו רעים זה לזה ומזדווגים בסוד אכילה כמ"ש אכלו רעים וכמ"ש אכל' ומחת' את פיה שהוא כינוי אל הזיווג ואמנם בזיווג זו"נ הש"ך ניצוצין אשר בנוק' הם באופן אחר כי הנה ידעת כי ג' בחי' יש בכל ספי' וספי' והנה המלכות שבנוק' דז"א כל ג' בחי' הם שמות אדנ"י כנז' במ"א ושם במ"ל זאת השכ"ה ניצוצין אשר באופן אחר נרמזים בשם אדני שע"י מתחממת ומזדווגת עם ז"א והענין כי שם אדני אם תסיר אות א' ממנו ישאר דין והנה ה"ג מהם שורש כל הדינים לכן כשנחלוק כל הש"ך ניצוצין לה' בחי' יהיה ה' פעמים דין. אמר המגיה לרמוז כי הם דינים ממש]. והנה ע"י גבורות דאימא הנמשכין אל הנוק' דז"א במלכות שבה כנז' נמתקין אלו הדינים ונודע כי אימא נק' אהי"ה וא"כ הגבורות שב' יהי' בסוד אהי"ה ואלו נמשכין בסוד אלפין שבה' אהי"ה עד המלכות דנוק' ומצטרפים עם ה"פ דין אשר בה ונעש' ה' שמות אדנ"י ועם ה' אלפין עולין שכ"ה ונעשים ה' שמות אדנ"י ומתבסמין הדינים עם הי אלפין שהם ה"פ אור הנז' במ"ב כנז' בתיקונים וכשנתבסמו נק' נערה שהוא בגי' שכ"ה כמנין ה"פ אדנ"י שהם הדינים ממותקים ואז בהיותה נערה קבל' עלה דכורא וראוי לזיוג כנז' בפ' בא כי יהיה נערה בתולה נער כתיב כו' וזהו שתו ושכרו דורים כי דודים בגי' דיין ובסו' הש"ך אלו שהם בחי' ה"פ דין הוא זיווג הנק' דודים ע"ש הדין כנז' וגם דודים הוא אדנ"י שהוא הנוק' לרמוז על זיווג זו"נ ונמצא כי א' דאדנ"י הוא רחמים כי הוא א' דאהי"ה. ועתה נק' המ"ל דינא רפיא והטעם כי בתחלה בהיותה ש"ך ונער היתה דין קשה ועתה ע"י א' דאהי"ה שהיא רחמים נמתקת ונעשית דינא רפיא כי הדין נעשה רפה ע"י אות א' הניתוסף בה וז"ש באדרא אמר ר' חזקיה מסתכל הוינא כו' נהיר וסליק לשכ"ה עיבר כו' כי עתה נתחבר עמהם ה' אלפין נהירו וקבלו אור מצד ה' אלפין שהם ה"פ אור כנז' ואז סלקו לחשבון שכ"ה עיבר וכו'. והנה כל אלו השכ"ה שהם השיך וה' אלפין ה"ג דאימא הם בחי' הגבורות שבמלכות נוק' דז"א מפאת הגבורות המתפשטות בעצמה לצורך בנין גופא כנודע. אמנם הה"ג דמנצפ"ך הם סוד הגבורות שבזכר עצמו אשר אח"כ נותנים בנוק' ביסוד שבה ולא במלכות וזהו ההפרש שיש בין גבורות מנצפ"ך ושכ"ה ניצוצין כי אלו הם בירור ונמשכין לבנין הזכר ואלו הם במלכות שבה והם מפאת עצמה כנז'. ופעם אחרת שמעתי ממורי זלה"ה בדרוש י"ח נשים של המלך כי הדינים דשכ"ה דוכרין והם במלכות דאבא כי לכן אמרו בפ' פקודי דש"ך ניצוצין אתבררו במחשבה שהוא אבא יען הם דינין דוכרין וגם לכן ביארנו במ"א כי הל"ב נתיבות חכמה כ"א כלול מי"ס והם הש"ך ניצוצין. אמנם פ"ר דמנצפ"ך הם גבורות נוקבין וממלכות דאימא לכן הם ה"ג כמנין אות ה' שהיא בינה כנודע ועיין בשער העומר שם נת' היטב ענין אלו הש"ך ניצוצין איך בסוד ל"ב נתיבות חכמה וגם בסוד נש"ב אחר שניתנים בה ע"ש היטב. ופעם אחרת שמעתי ממורי זלה"ה כי אלו השיך ניצוצין נשארו תחת המלכות דאצילות בבריא' כי שם אזדככו אלו הש"ך ניצוצין לתתא כנז' בזהר ופי' לתתא הוא בריאה תחת נוק' דאצילות. גם שמעתי פעם אחרת כי זיווג זו"נ הוא ע"י ש"ך אלו שהם ה"פ דין. ואמנם בנוק' יש בה חלק חמישי שהוא דין א' לבד הנרמז בשם אדנ"י שהוא שם הנוק' ואלף רומזת לשם אהי"ה המבסמים דין זה. גם שמעתי פעם אחרת כי הש"ך ניצוצין הן עצמם הרפ"ח ניצוצין שנשארו בתוך הכלים כשנשברו בסוד הבל דגרמי שנעשה מד' שמות ע"ס"מ"ב וכ"א הוא ע"ב אחד כנז' שם הם רפ"ח ואז הם מתים וז"ש ורוח אלהים מרחפת מ"ת רפ"ח. אמנם ע"י אלהים שהם ל"ב אלהי"ם שהם ג"כ דינים אחרים נתקנו קצת ונעשו ש"ך ניצוצין והם ג"כ ה"פ דין ואח"כ ע"י תיקון אמיתי אז נתקנו יותר ונתמתקו ע"י האלפין ה' אורות דנחתו מבינה ונעשו ה' שמות דאדני ועיין במ"א ותבין יותר. סליק פרק ג' בעה"י:

פרק ד

אחר שנת' איך נתקנו אלו הז"מ שהם הש"ך ניצוצין ע"י זיווג או"א שנתנו אותן הב' טפות וע"י העיבור נבאר עתה הקדמ' א' גדולה אשר נת' יותר ענינה בח"ב. דע כי בזו"נ יש בהם ב' בחי' א' בחי' חיצוניות וא' בחי' פנימיות ודע שגם זה נוהג בכל האצילות ובכל בי"ע והנה בחי' החיצונ' כדמיון גוף אל נשמה שבפנים ומזה החיצונות נבראו כל העולמות דבי"ע כי כל הבריות כולם הם בסוד אדם כנז' בפ' תולדות וז"ל לית לך כל שייפא ושייפא דקיימא בב"נ דלא הוי לקבלי' ברי' דעלמא וכו' ואפי' המלאכים שיש בג' עולמות אלו נעשו ג"כ מחיצוניות זו"נ וז"ש הן אראלים צעקו חוצה ואמרו רז"ל אפי' מלאכים אינם יכולים לעלות. וצריך להבין מה צעקו חוצה ומה פי' אראלים ומלאכי שלום ומה נשתנו מלאכי השלום יותר מהשאר שאמרז"ל שאפי' מלאכים אינם נכנסים. אך הענין כי יש מלאכי' יותר קרובים אל נשמות הצדיקי' בפטירתם מן עוה"ז ואומרים להם יבוא שלום ינוחו על משכבותם וכו' כמו שאמרז"ל ומלוים אותם ולכן אלו המלאכים נק' מלאכי שלום הנז' ואמר בתחל' כי שאר מלאכים הנק' אראלים כולם צעקו ואינם נכנסים לפנים כי מבחי' חיצונ' נעשה כנז' והוסיף לומר כי אפי' המלאכים אשר יותר קרובים אל נשמות הצדיקים אשר ע"כ נק' מלאכי השלום והיה ראוי שיכנסו אפי' הן אינן נכנסין בפנים כי גם מבחי' חיצוניות נעשו ואמנם נשמות הצדיקים שהם נעשו מן האצילות אלו הם יותר גדולים מן כל המלאכים שבבי"ע והעולמות שנעשו מחיצוניות זו"נ דאצילות והנשמות מפנים זכרים מז"א ונקבה מנוק' אמנם הנשמות שנעשו מן עולמות בי"ע יהיה גם הם כפי ערך עצמו דבריאה או יצירה או עשיה כמ"ש במקומו. אך הכלל הוא כי הנשמות נעשו מפנימיות כל ד' עולמות אבי"ע והמלאכים מן החיצוניות:

ונחזור לענין כי זו"נ יש בהם חיצוניות ופנימיות ובתחלה נבררו ונתקנו כל בחי' חיצוניות דזו"נ בג' זמנים והם עיבור ויניקה ועיבור ב' דמוחין ואח"כ חזרו פ"ב זו"נ להתקן בחי' פנימיות והיה אז בהם עיבור ויניקה ומוחין אחריה אחר שנעשה החיצוני' ג"כ בג' עיבור ויניקה ועיבור ב' דמוחין ונמצא שהיה בזו"נ ד' עיבורים וב' יניקות לב' בחי' חיצוניות ופנימיות והנה ג' זמנים נמצא בענין העיבור וית' לקמן. והנה הא' הוא עיבור דז' חדשים הב' הוא עיבור דט' חדשים והג' הוא עיבור די"ב חדשי' כמ"ש בגמרא על בי רבה תוספאה דאשתהי העובר י"ב חדשים ואכשרי'. והנה בבחי' חיצוניות שמשו ב' עיבורים דט' וי"ב ובפנימיות לא שמשו ב' עיבורי' הנז' כי העיבור הא' היה ט' חדשי' ועיבור המוחין היה ז' חדשים והנה נת' כי בחי' החיצוניות קדם לפנימים וע"כ נבאר תחלה בקיצור גדול הב' חיצונים ואח"כ נבאר הפנימי א' כי דוגמתו ממש בפנימיות ואין הפרש ביניהם אלא במספר חדשי העיבור כנז' ומן החיצונים תלמוד אל הפנימים בכל שאר בחי' הנה אחר שהיה ב' עיבורים ויניקה א' של החיצונים חזר א"א להזדווג בפעם שנית מיניה וביה בבחי' פנימיות ולא נתלבש תוך או"א כמו שהיו בחיצוני' שהלבישו זו"נ בסוד ג' כלילין בג' לנה"י דא"א ואו"א הלבישו לזו"נ כמ"ש לקמן. ואמנם כאן לא היה כן אכן א"א מיניה וביה נזדווג בנוק' והמשיך בחי' פנימיות לזו"נ אשר משם נמשכו נשמות הצדיקים כנ"ל גם בזה הפרש א' כי בחיצוניות הלבישו נה"י דא"א לחג"ת שלו וכללו בהם אך עתה בפנימיות נכללו נה"י דא"א בחג"ת שלו ונוסף על זה כי גם חג"ת שלו נכללו ונתלבשו לחב"ד שלו. ונמצא עתה שנה"י שלו כלולים בג' וג' שהם ט' ונכללים יחד כל הספי' דא"א ומשם נמשך זה הפנימיות דז"א והיה עיבור ט' חדשים כמנין ט"ס דאריך שנכללו יחד ואז מזה העיבור הא' הפנימי דא"א שנזדווג מיניה וביה ממנו נעשה הפנימי גופא דזו"נ שהוא בחי' ו"ק פנימים שבהם ואח"כ היה זמן היניקה בסוד הפנימיות דזו"נ ולא קבלתי ענינה אח"כ היה עיבור ב' דמוחין דפנימיות זו"נ וזה היה זיווג עליון גדול מאוד כי הז"ת דע"י שנתלבשו בז' תיקוני גלגלתא דא"א מהם נמשך פנימיות המוחין בג"ר דזו"נ ולכן עיבור זה נמשך ז' חדשים ע"ד ז"ת דעתיק ואמנם חצי העליון דספי' החסד דעתיק יומין אין להם שום השגה כלל בשום אפשרות ולמעלה מהם ומכ"ש משם ולמעלה ולכן ז' חדשים האלו אינם שלימים וז"ס משארז"ל היולדת לז' יולדת למקוטעין כי כל עיבור ז' נמשך מכאן ואינם ז' שלימים לסיבה הנ"ל והנה גם מזה פנימיות דמוחין דזו"נ נמשכו ונעשו נשמות הצדיקים וז"ס אותן הצדיקים הגדולים שכולם נולדו לז' מקוטעין כמו משה שמואל פרץ וזרח כי כל אלו הנשמות נמשכו מז' דעתיק שבז' דגלגלתא דא"א והבן זה. סליק פרק ד'.

פרק ה

אחר שנת' בפרק הקודם ענין ב' בחי' דחיצוניות ופנימיות ואיך שמשו ב' עיבורי' דט' וז' בפנימיות אחר שקרם אליהם בחי' החיצוניות אשר שמשו בו העיבורים דט' וי"ב נבאר עתה בארוכה מכאן ואילך בחי' החיצוני' בכל אלו הפרקים הבאים. כבר הודעתיך כי החיצוני' קדם לפנימי ומזה החיצונים תלמוד לפנימים כי הפני' היו ע"ד החיצוני' ג"כ אלא שנעשה אחר חיצוני' כנז'. ונתחיל לבאר עני החיצוניות דזו"נ הנה נת' כי או"א לא הוצרך בהם רק זיווג א' דא"א אמנם בזו"נ הוצרך ב' זיווגים א' דא"א וא' דאו"א והטע' הוא כי או"א כבר היה להם מציאות ע"י הדיקנא ושער רישא דא"א ולא היה חסר בהם רק בחי' נה"י והמוחין כי זה תלוי בזה הנה"י בביאת המוחין כנז' שם אמנם זו"נ לא היה להם עדיין שום מציאות כלל לכן הוצרך זיווג א' דא"א להוציא לו מציאותו הראשון לעשות ג' כלילין בג' ע"י עיבור הא' כי בחי' זו הוא העיקר והשורש דז"א ואח"כ היה עיבור בז דמוחין ע"י זיווג או"א ואל תתמה איך המוחין הגדולים נעשו ע"י זיווג או"א ובחי' ג' כלילין בג' נעש' ע"י זיווג א"א. תשובה על זה הואיל שבחי' זו היא עיקר מציאות ז"א לכן ע"י א"א נעשה בחי' זו כי מכוחו נעשו כל מציאו' האצילות ובו נתלים כולם ומלבישי' אותו כנודע אמנם המוחין שהם תוספת טוב' הם ע"י או"א כי אינו שורש המציאות של זו"נ גם ט"א קרוב לזה תביניהו כמו שאמרז"ל ששאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע איזה מעשי' נאי' של אדם או של הקב"ה וכוונתו היה לשאול למה ברא הקב"ה את האדם פגום וחסר ע"י הערלה והוצרך לתקן ע"י בני אדם ולמה תקנו המוהלי' אותו אחר שנולד והשיב כי הקב"ה עשה עיקר והשורש והמציאות הא' ורוצה שאח"כ ע"י בני אדם יוגמר תיקונו האמיתי דוגמת החיטי' שהם מציאות הא' ואח"כ בני אדם בוררי' וטוחנין ומרקדין ולשין ואופין וכל תיקונ' נעשה ע"י ונעשי' אח"כ גלוסקאות יפות. גם יש טעם אחר והוא לסיבת הא"א בעצמו הוא כי נת' כי או"א וזו"נ מלבישים לא"א לגופו דיליה שאו"א מלבישי' אותו מן הגרון עד טיבורא דא"א שהוא בסוף ב"ש ת"ת שלו וזו"נ מלבישים אותו מהטיבור עד סיום קומתו והנה עתה קודם תיקון זו"נ היה א"א מחציו ולמטה מגולה והיה צריך להתלבש ולכן הוצרך הוא בעצמו להזדווג מיניה וביה להוציא זו"נ כדי להתלבש בהן כי גם לסיבתו היה הז"א בבחי' ג' כלילין בג' כמ"ש לקמן ולכן זיווג הזה לעיבור הא' דזו"נ היה ע"י הא"א עצמו אמנם עיבור ב' דמוחין שכבר א"א א"צ לבושין כי כבר נתלבש ואז א"צ אל העיבור ההוא רק אל זו"נ עצמן לכן נעשה זיווג של צורך עיבור ב' ההוא ע"י או"א העליונים מזו"נ ונמשכו להם מוחין ע"י. ורע כי אע"פ שאנו אומרי' כי זה העיבור הא' היה ע"י זיווג א"א ועיבור דמוחין ע"י זיווג דאו"א הכוונ' כי בעיבו' הא' עיקר הזווג היה בא"א לסיב' הנ"ל אמנם להיו' מדריג' א"א גדולה על זו"נ ולכן א"א לקבל הארת א"א אלא ע"י או"א אמנם עיקר הזיווג לזו"נ נעשה בא"א ומש' נמשך העיקר אח"כ נעשה הזיווג גם באו"א וקבלו אותו המציאות שנעשה בזיווג אריך ומהם ניתן לזו"נ ע"י זיווגם גם הם נמצא כי בעיבור הא' שהוא להוציא ו"ק דז"א היה עיקר הזיווג בא"א עצמו וזיווג או"א טפל לו שהיה ז"א בתוך או"א בעיבור הזה אך בעיבור ב' דמוחין זיווג או"א העיקר אז להמשיך להם מוחין אלא שהיה ע"י התלבשות אריך בתוכ' כנודע כי הוא מתלבש בהם. ונודע כי זיווג זה שאנו אומרים שהיה בא"א לצורך עיבור הא' דז"א הנה נחלק לב' חלקים הא' הוא נק' זיווג העליון דנשיקין והב' סוד זיווג התחתון נק' בסוד היסוד וכבר נת' בחי' אלו הב' זיווגים ע"ש ונמצא כי תחלה הזיווג א"א לעבור זה בזיווג עליון דנשיקין ומשם נמשכ' טפת הזיווג ההוא העליון עד היסוד שבה ושם נעשה זיווג ב' התחתון ומשם חזרה לצאת טפה ונמשכה באו"א וגם הם נזדווגו והמשיכו לזו"נ ושם נשאר' בסוד עיבור במעי אמו כמ"ש כבר והנה מציאות זיווג זה של הנשיקון העליון שבא"א ית' לקמן לכן נבאר תחלה מדת התלבשו' והתכללות א"א מיני' וביה וא"א וזו"נ וע"י כל זה התלבשות נעשו הזיווגים דא"א ודאו"א:

פרק ו

הנה נת' לעיל כי א"א עתה הוא נגלי' מן הטיבור שלו ולמטה שהוא שליש התחתון דת"ת ונצח הוד יסוד שבו וכאשר רצה להתלבש ע"י זו"נ שהם הלבושו' שבה' מתלבש חצי התחתון כנז' רצה לתקן זו"נ וכדי לתקן מה עשה בתחלה אף ע"י ב"פ אמצעי' דנ"ה שבו שהיו מלובשין תוך נה"י דאריך והעלום למעלה והלבישו את ב"פ ראשוני' דנו"ה שלו המלובשי' בח"ג דא"א והתלבשו' זה נק' כללות וכ"מ שתמצא ענין הכללות בכ"מ ר"ל שמלביש זה לזה והבן ענין זה. והנה היסוד דעתיק אין בו עליה כי הוא מסתיים בחזה דא"א ואח"כ כסדר הזה גם א"א אף נה"י שלו המגולי' העלו' למעלה בחג"ת שלו ונמצא עתה היות בחי' אלו. שם באופן זה בפני' מן הכל הם ב"פ העליוני' דנו"ה:

דעתיק ועליהם הלבישו ב"פ אמצעים דנו"ה שלו על ב"פ הראשוני הנזכרים אך על היסוד שלו לא היה בחי' אחרת דעתיק להלבישה ועליהם חו"ג דא"א להלבישו ב"פ אמצעי' דנו"ה דעתיק וב"ש העליונים דת"ת דאריך עד הטיבור הלביש ליסוד דעתיק העומד בפני' עד החזה ועליה' הלבישו נו"ה דאריך לחו"ג דאריך ושליש התחתון דת"ת דאריך הלביש לב"ש העליוני' דת"ת דאריך עצמו ואח"כ היסוד דאריך הלביש לזה שליש התחתון דת"ת ואח"כ עטרת היסוד שהוא המלכות דאריך הלביש' על היסוד דא"א הרי נת' עליות והתכללות עתיק וא"א מהם ובהם. ודע כי פעם אחרת שמעתי ממורי זלה"ה באופן אחר והוא כי לא עלו נה"י דא"א והלבישו לחג"ת שלו כי זה א"א אמנם בענין עליות העולמות ביום השבת כמבואר במקומו ונמצא כי חג"ת דאריך עלו למעלה תחלה במקום ג' מוחין דאו"א ונעשו מוחין להם ואח"כ עלו נה"י דאריך ועלו במקו' חג"ת דא"א ונתלבשו בתוך חג"ת דאו"א ולא בכולם נמצא שהוא במקו' שהיה בתחלה ג"פ אמצעי' דחג"ת דא"א ונלעד"ח כי גם בזה יהיה דומה אל העליות העולמות כי הכלים עולי' ועצמות נשארי' במקומם ונמצא כי מה שאנו אומרי' שעלו נה"י דא"א והלבישו חג"ת דיליה לעצמות שבה' אך הכלי' דחג"ת גם הם עלו, למקומן למעלה ובזה צדקו הב' פירושי' הנ"ל כנלעד"ח. ופעם א' שמעתי ממורי זלה"ה כי חג"ת דא"א תמיד הם עומדים תוך ג"ר דאו"א כנוד' כי מוחין דחב"ד דאו"א נעשו מחג"ת דאריך חוץ מב' פרקי' הכתפיים שאלו נמשכו ונעשו כ"ע בדעת ז"א כמו שית' ונמצא כי נה"י דא"א לא עלו עתה למקום חג"ת דאריך כנ"ל רק למקום חג"ת דאו"א וחצי ת"ת העליון ממנו נעשה ב' דעות וב' גופי או"א כנז' שם וחציו התחתון נשאר לז"א ומתחיל מטיבורא דליבא שהוא מחצית הגוף ממש ולא מטיבורא סתם שהוא שלוש התחתון לבד והנה זה מחצית התחתון דת"ת דא"א עלה במקום חציו העליון שהיה תוך או"א והנה נצח דאריך נכלל בהוד שלו ועלה בחסד דאבא והוד דא"א נכלל מנצח שלו ועלה בגבורה דאימא ויסוד דא"א חציו הימין ביסוד אבא וחציו השמאל ביסוד אימא ע"כ. ולענד"נ כי נת' לעיל כי כל צד ימין דא"א הוא דכורא וצד שמאל הוא נוק' א"כ נו"ה דדכורא עלו באבא ונו"ה דנוק' עלו באימא כי כיון שצד ימין הוא דכורא ודאי שיהיה כללות הוד בנצח וכן מצד שמאל שהוא נוק' צריך שיהיה כללות נצח בהוד ההוא גם תבין כי חג"ת דא"א הם תמיד בג"ר דאו"א שהם נק' או"א עילאין ונה"י דא"א עלו בחג"ת דאו"א שהם י"ס ותבונה. בהתחלקות הפרצוף ושם היה הזיווג העיקרי ושם הוא חזה דכללות או"א והוא ב"ן דתבונה כנלע"ד. הנה אחר כ"ז הז"א שאין בו עתה רק ו"ק כנודע עלו חג"ת שבו והלבישו לנו"ה ועטרה דאריך ואח"כ עלו נה"י דז"א והלבישו לחג"ת דז"א עצמו ואח"כ עלתה נקודות המלכות כנודע כי גם היא לא יצאה ממנה נקודות הכתר לבד שהוא הי' ונקודות מלכות זו עלתה אח"כ והלבישה את היסוד דז"א בסוד עטרה. אך לפעמי' או"א הם ב' פרצופי' שלימים ולפעמים כ"א מהם נחלק לב' כי אבא נחלק ונעשה ממנו אבא וי"ס ואימא גם היא נחלקת לב' שהם בינה ותבונה. והנה עתה אשר עלו כל האורות למעלה וכן בע"י עלו ב"פ אמצעים דנו"ה שלו והלבישו ב"פ עליונים דנו"ה שלו ונתרבה שם האור מאוד ואין כח ביסוד ע"י הניתן באמצע ב"פ הראשונים דנו"ה דעתיק לסבול כ"כ אורות לכן נבקע ונסדק לאורכו ממטה למעלה ומתגלים החסדים שבתוכו ואז בין החסדים ובין הגבורות אשר בו הם בגלוי ואין ביניהם שינוי ולכן עתה שכולם מגולים נעשה מהארת כל החסדים פרצוף שלם מאבא לבד וכולל עמו י"ס ומהארת כל הגבורות נעשה עתה פרצוף שלם מבינה לבד וכוללת עמו התבונה כי כל החסדים המה בהשוואה א' וכן דגבורות הם בהשוואה א' ושמור כלל זה כ"מ:

שנאמר ונכתוב כי אבא וי"ס או הבינה ותבונה נכללים יחד בפרצוף א' להזדווג כנודע הנה תמיד הוא באופן הנז' כי נבקע יסוד דעתיק שבתוך א"א ועי"ז נעשה הכל פרצוף א' לבד כמ"ש בע"ה בענין זיווג או"א לצורך עיבור ב' דמוחין דז"א שאז נכללים יחד בפרצוף א' והוא עד"ז וזכור הקדמה זו. ונחזור אל הענין כי הנה שיעור או"א בכל בחינותם הנז' שהם י"ס ותבונה כל שיעור אורך קומתם הוא מן הגרון דא"א עד מחצית הת"ת שלו דאריך ולא הוצרכו גם הם לאסוף רגליהם כמו עתיק ואריך אנפין ואריכו הקומה. אמנם כאשר הם בלי אסיפת רגליים הלבישו את נצח הוד יסוד דזעיר אנפין המלבישים על חכמה גבורה ת"ת דזעיר אנפין עצמו. וא"ת הנה גם הזעיר אנפין היותר קצר הקומה מאריך אנפין אפי' אחר התיקון וכ"ש עתה כי כמו שאבא ואימא מלבישים ג"א דא"א כן ז"א אינו מלביש רק ב' אחרונות דא"א וא"כ למה הוצרכו ו' נקודים שלו לכלול להתלבש ג' גו ג' אך הטעם הוא כמש"ל פי"ז ע"ש היטב עוד ט"א וית' לקמן כי סיבת שבירת כלים דזו"נ היתה לסיבת הפירוד שביניה' ועתה בסוד העיבור הנכללו ג' גו ג' נתייחדו בסוד יחוד גמור ועי"ז נתקנו ולכן גם שלא הי' צריך לכלול ג' גו ג' הי' כך לסיבת היות' בהם קשר אמיץ ויחוד גמור וחזק כי הוא עיקר התחלת תיקוני אמנם עתיק וא"א שהם ארוכי' גבוהי' קומה ונשארו קצת בלי לבוש הוצרכו לאסיף קצת' המגולה למעלה לעשות להם לבושי' ע"י תיקון זו"נ כמ"ש. עוד יש טעמי' אחרי' לההלבשות עתיק וא"א והתכללות' ע"י אסיפת רגלי' וית' בע"ה לקמן. עוד ט"א למה הוצרך עיבור זה דז"א להעשות ע"י אסיפת רגלי' דעתיק וא"א והענין כדי שע"י עליה זו יתבקע היסוד דעתיק ונעשו ד' פרצופי' או"א ב' פרצופי' לצורך עיבור הז"א בתוכם. ועוד ט"א לצורך ז"א עצמו כי בהיות נה"י דא"א ג' כלילין בג' שהם חג"ת דיליה הנה בבוא ז"א להתלבש ישאר גם הוא כמוהו בבחי' ג' כלילין בג' נה"י דיליה בחג"ת דיליה כמו א"א ועי"ז יהי' תחל' תיקונו כנ"ל. ועוד ט"א לסיבת א"א עצמו כי ע"י עליות נה"י שלו באו"א נמצא היסוד שלו תוך ב' היסודות דאו"א ואז יכול להזדווג ע"י היורדים מ"ד ומ"נ ויוצאי' טפה לצורך הז"א לתקנו כמ"ש לקמן ונמצא עתה כי אותן הז"מ שעלו ונתחברו שהם בחי' זו"נ הם עומדים באמצע בין נה"י דא"א המתלבשים בהם ובין פנימי' או"א הכוללי' ד' פרצופים שלהם כנז' ונמצא כי זו"נ הם מלבישים לנה"י דא"א ומתלבשים תוך או"א בתוך מעיה' בסוד עיבור כי כן צורך אל העיבור ועם זה אין כאן מקום שאלה איך או"א שהם יותר מעולים נעשי' לבושי' לזו"נ הקטנים מהם במעלה התשובה כי מבשרינו אחזה אלוה כי הולד והעובר ניתן במעי אמו בפנימית ולא מפני כך נק' עליון יותר מאמו כי הוכרח להיות כן לצורך העובר להתקן שם כי שם אין יכולת בחיצונים לחזור ולהדבק במלכים אלו. עוד ט"א כי הז"א אפי' בהיותו בפרצוף שלם בי"ס אחר התיקון הוא קטן מאוד מאבא או מאימא כי נה"י דתבונה נעשי' מוחין בז"א ומתלבשין תוך כל שיעור קומה ומה גם עתה שאין בו רק ו' נקודי' קטנות ולא בסוד פרצוף וגם הם ג' גו ג' נמצאו כי כל בחי' ו"ק אלו נכללים הם יחד ועומדים בחצי' התחתון דת"ת דאימא שהוא הבטן שלה ומקום ההריון ובכל השאר אינו חוצץ בין א"א להם ולכן אין זה נק' חציצה והפסק זו"נ בין א"א לאו"א. ועוד ט"א כי להיות שנכללו בב' אורות רבים לכן אפי' היה הז"א מפסיק לגמרי בין א"א לאו"א אינו מעלה ומוריד מחמת רוב האורות אשר שם. סליק פ"ו בעה"י:

פרק ז

אחר שנת' בפ' הקודם איך נתלבשו עתיק וא"א וזו"נ לצורך העיבור נבאר עתה איך אחר התלבשות הזה נזדווג א"א לצורך תיקון זו"נ ונבאר תחלה הזיווג א' דא"א הנק' זיווג עליון דנשיקין אשר יעדנו לעיל לבארו. הנה ביארנו כי חכמה דאריך יש בה י"ס ובחי' היסוד שבה הוא החיך המזדווג עם הגרון שהוא הבינה דכללות דפרצוף א"א והוא המלכות דחכמה הנז' וכבר ידעת כי כל מקום שיש כללות הי"ס יש בהם ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהוא כחב"ת מ' שבי"ס ההם א"כ גם באלו י"ס דחכמה הנז' דא"א יש בהם הד' ע"ס"מ"ב והנה נזדווג חכמה דא"א בסוד הנשיקין עם מלכות שלה שהיא הבינה בערך כללות א"א הוא הגרון הנז' כדי להוליד או"א ולהוציא' שיהיו מלבישין את א"א מהגרון שלו עד טיבורא דיליה הנה אז יצאתה טפת ההולדה הנז' משם ע"ב שבחכמה זו כי לעולם הטפה הזרע אינה נמשכת אלא משם ואותה הטפה היתה בחי' או"א ונתנה חכמה לבינה שהוא סוד הגרון לעולם בכ"מ כפי איזה בחי' שתהי' ובינה זו היא שם ס"ג ונתלבשה אותה טפה שם בסוד עיבור ואז יצאו או"א שם מהגרון הנזכר ויצאו שניהם שוים כחדא נפקין וכחדא שריין וטעם הדבר מפני שיצאו משם ס"ג לבדו שהוא הגרון כנזכר ואמנם כשנזדווגה החכמה הנזכר עם הבינה שהוא הגרון לצורך זו"נ לא היתה ע"ד הנז' לפי שהי' מוכרח שיהיה ב' מאורות אלו בלתי שוי' ויהי' זה גדול מזה זה מאור הגדול וזה מאור הקטן להנהיג התחתונים לכן בזה הזיווג של עתה לא שמש שם ס"ג רק מעבר לבד ויצאה הטפה משם ע"ב כי כל טפה אינה אלא משם ועברה דרך מעבר בעלמא דרך שם ס"ג וירדה למ"ה וב"ן של זו החכמה ושם קבלה הארה משניהם כי הם שורש זו"נ ואז משם מ"ה נמשך הז"א ומשם ב"ן הנקיבה ועתה בהיות שיצאו מב' שמות נפרדים שהם מ"ה וב"ן ולא משם א' לכן יצאו בלתי שוים במעלת' הז"א גדול מהנקבה ולא כאו"א שיצאו שוים להיות' יוצאים משם ס"ג א':

ונבאר עתה מציאות טפה זו הנה נודע כי כל הטפות הם בחי' צורת י' קטנה ויש לה ג' קוצין והם סוד ג' אותיות יה"ו שהם סוד חב"ד כי גם משם נמשכה טפה זו כנודע ולהיות כי טפה זו לא יצאה רק מג' שמות ע"ב מ"ה ב"ן כי שם ס"ג לא הועילו לה כלום רק למעבר בעלמא לכן צריך שיהיו בטפה זו כללות ג' יה"ו א' מע"ב וא' ממ"ה וא' מב"ן ואמנם להיות כי עבר הדרך מעבר בשם ס"ג לכן גם שם ס"ג נרמז בטפה זו דרך רמז בלבד להורות כי עבר בו דרך מעבר והוא כי ג"פ יה"ו אלו הם גי' ס"ג. ואמנם ג' יה"ו אלו סדרן כך כי מג"ר דחכמה דא"א נמשכו ג' אותיות יה"ו הראשון ולכן הוא במלוי יודין דע"ב כזה יוד ה"י וי"ו והוא בגי' נ"ז שהוא סוד עלמא ב' מהנהו ג' עלמין דבתיקונא קדמאה דא"א שיצאו מחכמה דא"א הנזכר ואותו עולם הב' שהוא א"ל הוי"ה גי' נ"ז נמשך מזה השם יהיו דיודין ואח"כ מג' אמצעים דחכמה הנז' נמשך שם יה"ו א' דמלוי אלפין כזה יו"ד ה"א וא"ו והוא בגי' ט"ל וכשיורד יה"ו הא' דיודין עד מקום זה נמשך בזה שם יה"ו הב' שבג' אמצעים ונעלי ומתלבש בו וכשנתחברו שם נמצא כי ט"ל ונ"ז גי' צ"ו ומכאן נמשך העולם הג' מהני ג' עלמין ר"ל שהוא א"ל אדנ"י גי' צ"ו ואח"כ יורדים אלו הב' ער ג' אחרונות ושם מתלבשים ונעלמים בשם יה"ו הג' שהוא מלוי ההין כזה יוד הה וו בגי' מ"ב וכשנתחברו שלשתם שם נ"ז וט"ל ומ"ב נעשו חל"ק והוא סוד כי חל"ק ה' עמו שהוא ישראל כי נשמותיהם נמשכים ממקום זה כי מהם נעשו זו"נ ומשם נמשכו נשמותיהם של ישראל ואחר שנכללו ג' יה"ו יחר ונעשו כאן חל"ק ירדו אל היסוד שבחכמה הנ"ל והוא החיך שבפה דא"א ושם נעשו בסוד גיכ"ק שהם אותי' החי"ך כנודע והנה גיכ"ק עם הד' אותי' והכללות עם התיב' הם גי' קל"ח ולהיו' שיות' נגל' שבשלשתן הוא יהיו דב"ן הג' המלבי' לב' יה"ו הא' והב' והוא גי' מ"ב לכן יסוד חכמה דאריך נק' חי"ך שהוא אותי' כ"ח כי לעולם כל כח הוא בחי' מ"ב כנודע כי הד' אותיות הוי"ה של הפשוט עם י' אותיות המלוי י"ד וכשתצרפ' עם כ"ח אותיות שיש במלוי המלוי הם מ"ב ונמצא כי גם בשביל בחי' זו נק' מ"ב זיווג' כמ"ש בע"ה. והנה אחר שירדו ג' יה"ו אלו ביסוד דחכמה שהוא החיך אז נותנים בסוד הזיווג למל' שבו שהוא הגרון שהוא הבינה כללות אריך כולו. גם תבין עתה סוד חקל תפיחין קדישין הוא לעולם סוד המלכות בהיותה יונקת מן הג"ת נה"י שאז נק' חקל כמבו' אצלינו בענין קבלת שבת והוא בסוד יה"ו אלו שנעשים חק"ל בהיותם יחד בנה"י. והנה כבר נת' כי כיון ששם ס"ג משמש ג"כ למעבר בעלמא ונרמז בג' יה"ו הפשוטים שהם בגי' ס"ג לכן גם במילואם נרמז בדרך רמז והוא כי יה"ו דמלוי ס"ג כזה יו"ד ה"י וא"ו גי' מ"ח ועם חק"ל הנז' הוא מקו"ם שהום שם הוי"ה יפ"י הפ"ה ופיו הפ"ה וז"ס הנה מקום אתי ע"י אות הי' כי הטפה זו יצאה מחכמה נק' י' וגם הטפה עצמה היא י כנז' ונעשים מקום ונמצא כי עיקר אור שנגלה מטפה זו הוא יה"ו דההי"ן שהוא מ"ב כנז' ובו מתלבשים ב' יה"ו האחרים וז"ס מ"ד היוצא מן החיך שהוא יסוד דחכמה דא"א לגרון דא"א שהוא מלכות דחכמה והיא בינה דכללות פרצוף א"א ואלו הם בחי' מ"ב זיווגים הנז' בזוהר בראשית. והנה נודע כי אין טפה יורדת מלמעלה שאין טפיים עולות מלמטה כנגדם וצריך שמהגרון שהיא מלכות דחכמה כנ"ל יעלו ב' טפות דמ"נ ויהיו ב"פ מ"ב והענין כי הנה נת' כי מהגרון הזה נעשה ב' כתרים דאו"א כנודע ונודע כי הבינה שהיא שם של אהי"ה וכיון שאו"א נמשכין מגרון שהיא בינה דאריך צריך שיהי' שם ב' בחי' א' בצד ימין הגרון שממנו יונק אבא וא' בצד שמאל הגרון שממנו יונקת אימא. ולהיות כי גרון זה הוא מבחי' בינה לכן ב' בחי' אלו הם ב' בחי' אהי"ה והם פה בגרון זה בב' צדדיו ב' שמות אהי"ה דוגמת דשם יה"ו שבחכמה שהוא שם מ"ב והנה ב' טפות המ"נ הנז' הם ב' אהיה הנז' אשר שניהם גי' מ"ב. אמנם צריך ג"כ שבב"א מהם יהיה רמוז מ"ב שעולים ב' מ"ב ויורד מ"ב א' וזה ית' לפנינו וכמו שג' יה"ו כנז' נתחלקו בי"ס דחכמה דא"א ושרשם יה"ו א' כן יתחלקו בגרון ב' אהי"ה אלו לששה אהי"ה בי"ס שבו והוא כי בג"ר דגרון יש בו אהיה א' שהוא שורש אבא שבגרון והוא במלוי יודין ואהי"ה ב' ג"כ ביודין שורש אימא כי כמו שמשם יה"ו הוא כללות י"ס דחכמה כן שם אהי"ה הוא כללות י"ס דגרון אלא ששם יה"ו דחכמה נחלקו לג' יה"ו כנז' ואהי"ה דגרון נחלק לו' אהיה יען שיש בו כללות או"א ונמצא כי ג"ר דאהי"ה דכללות הגרון יש שם ב' אהיה דיודי"ן ואח"כ בג"א דאהי"ה שבכללות הגרון יש ב' אהי"ה דאלפי"ן ואח"כ בגת דאהיה יש ב' אהי"ה דההי"ן גם כמו שהג' יה"ו דחכמה נכללו ביה"ו אחרון דמ"ב כן הב' אהי"ה נכללו בב' אהי"ה שהם גי' מ"ב. אמנם ההפרש הוא כי שם בחכמה שהוא טפת מ"ד היורדים מלמעלה למטה לכן ירדו ב' יה"ו העליונים ונכללו ביה"ו התחתון אך כאן בבינה שהיא טפת מ"נ העולות ממטה למעלה הוא להיפך כי נכללים ד' אהי"ה האמצעים והתחתונים בב' אהי"ה דיודי"ן העליונים שהם ג"כ מ"ב וכבר נת' כי פ' ויאמר אהי"ה אשר אהי"ה נדרש על ענין זה ודע כי אלו ב' אהי"ה העליונים הנז' פה אלו ב' אהי"ה שבפ' הנז' שהם חו"ב שבי"ס הגרון שהוא הבינה והכתר שבי"ס הגרון הוא רמוז במלת אשר שבין ב' אהי"ה כי הוא קו האמצעי בין חו"ב וכעד"ז הם אהי"ה אשר אהיה בחג"ת דגרון ות"ת הוא אשר ביניהם וכן אהי"ה אשר אהי"ה בנה"י ואשר הוא יסוד שביניהם. אמנם בפ' לא נזכר רק ג' עליונים כנ"ל יען כי כל אלו נכללים בהם יען עולים מתתא לעילא בסוד מ"נ ונכללים בב' אהי"ה העליונים גם כמו שג' יה"ו שבחכמה נרמזו בשם ס"ג כנ"ל כן כאן בגרון הו' אהי"ה הם ב"פ ס"ג א' נגד אבא וא' נגד אימא. וגם כמו שג' יה"ו שבחכמה נרמזו בחיך בסוד גיכ"ק כו' כן אלו האהיה הנכללים בב' אהי"ה העליונים יש בהם מ"ב ב"פ שהם בגי' אחה"ע שהם אותיות הגרון והענין כי כמו שכל בחי' הגרון הם כפליים מן החכמה בסוד טפה מלמעלה וטפיים מלמטה כן ג"כ צריך להיות כאן כי שם בחכמה היה יה"ו האחרון שבו נכללו האחרים היה בסוד מ"ב כנ"ל והנה בגרון הב' אהי"ה העליונים שבהם נכללים התחתונים הם גי' מ"ב אי לבד וצריך שיהיה ב"פ מ"ב לטעם הנז' והנה הוא באופן זה כי בכל אהי"ה מאלו הב' יש מ"ב אותיות עם הכולל ד' בפשוט ויו"ד במלוי וכ"ז במלוי המלוי הם ב"פ מ"ב בב' אהי"ה הנז' וזהו הטעם שנק' בינה אם בסוד האהיה שבה שיש בה מ"א אותיות והבן עתה ותראה כי אעפ"י שטפת הנוק' כפולה מטפ' הזכר הזה שרשי הטפה של הנוק' נמצא גם בזכר והענין כי הנה טפות הזכר הוא יה"ו דב"ן שהוא מ"ב כנ"ל ויש בה שורש ב' טפות לצורך או"א אלא שלהיות כי בעתיק ובא"א עדיין לא נתחלקו ונתפרשו הזכר מן הנקבה כ"א בפ"ע כנז' לכן עדייך שורש או"א כלולים יחד בשם יה"ו דמ"ב הזה ואח"כ בגרון אשר שם התחיל להתלבשו' או"א שם והתחלת הנוק' להפרד מן הזכר לכן טפת הנוק' שבגרון מ"ב שלה בב' אהיה העולים מ"ב ונמצא כי גדול שם יה"ו הא' בדוכרא שהוא בגי' מ"ב כמו ב' טפות דנוק' שהם ב' שמות דאהי"ה שניהם מ"ב א' כי או"א שורש גם בדוכרא שהוא חכמה דא"א אלא שהי' באחרות וגם שורש שניהם בנוק' בינה דא"א אלא שהם בפירוד דב' שמות אהי"ה הרי נת' כי הכל בחי' א' וכל מה שיש בגרון יש בחי"ך אעפ"י שהוא בגרון הוא כפל כפליים מן החיך כ"כ הוא טפה א' מן החיך כמו ב' טפות של הגרון אלא שבגרון נחלק לב' לסיבה הנ"ל וית' איך טפה א' של מ"ד מן החכמה שהוא יה"ו דההי"ן הם ב' טפות מן ב' שמות אהי"ה דיודין שהוא פשוט ומלא ומלא דמלא ב"פ מ"ב אתווין והרי נת' זיווג עליון דנשיקין דא"א והם חכמה שבו עם בינה שמו דאריך שהוא בגרון ע"י החיך שהוא יסוד דחכמה כנ"ל ולהיות זה הזיווג בפה נק' נשיקין והבן עתה ענין הנשיקין הנז' בכ"מ שהוא זיווג החיך עם הגרון. והנה טפה זו דדכורא שיצאה מן החכמה לבינה שהוא בגרון דא"א ונתערב שם עם ב' טפות הנקיבות הנה הוא לצורך זו"נ וז"ס הפסוק ויאמר אהיה אשר אהיה והענין כי כמו שנת' אצלינו בסוד יציאת מצרים בליל פסח כי אז היה הז"א בבחי' עיבור במעי אמו ורצה הש"י להודיעו למשה כי עתה היה נולד הז"א שהוא ענין מצרים והודיע בתחלת הדבר איך היה הזיווג דא"א בסוד נשיקין כדי להוציא זו"נ ע"י ב' אהי"ה אלו שהיו בגרון דא"א שהם ב' אהי"ה לצורך זו"נ א' לז"א וא' לנוק' והבן זה כי כמו שנת' לעיל שהם ב' אהי"ה נגד או"א כן משם נמשך אל הז"א ואל הנוק' והבן זה. ואלו הב' אהי"ה מ"ש הפ' אהיה אשר אהי"ה כמבואר לעיל ואח"כ ירדו טפות אלו ליסוד דאריך ומשם למלכות דא"א ומשם לאבא ומשם לאימא נשאר בסוד עיבור ושם נתקן לגמרי ואימא זו הוא סוד אהי"ה הג' כמ"ש אהיה שלחני אליכם וא"כ כשנולד ז"א הנק' שם הוי"ה כנודע אז נאמר כה תאמר אל בני ישראל ה' אלהי אבותיכם כי כבר נגלה ז"א ונתגלה שם הוי"ה. ונחזור לענין כי חכמת דא"א הוריד טפת דכורא שהוא יה"ו דההי"ן שהוא מ"ב בגרון שלו שהיא בבינה שם נכללה תוך טפת ב' אהי"ה שהם מ"נ ונמצא מה שנתגל' עתה הם ב' אהי"ה שבגרון שהוא ב' מ"ב כנזכר:

פרק ח

הנה אחר שהיה זיווג עליון דא"א בחו"ב שלו ונכללת טפת הזכר תוך טפת הנקבה והי' בחי' מ"ב כנ"ל כי אלו הם הנגלים הנה אח"כ ירדה טפה זו עד היסוד דארי' עצמו ונמצא עתה כי יש ביסוד דא"א ב"פ מ"ב וז"ש בפ' בראשית וכמה דדיוקנא דברית אזדרע במ"ב זיווגים פי' כי מיסוד דא"א הנק' ברית נזרעו בו מ"ב זיווגים ר"ל כפולים כי הם ב"פ מ"ב שירדו מן הגרון שבו נזרעו אלו המ"ב זיווגים כפולים שהם ב"פ מ"ב כנז'. גם נראה לפרש כי טפת דכורא הוא מ"ב א' דיהיו דההין כנ"ל וב' טפות נקיבות אעפ"י שהם מ"ב מ"ב עכ"ז בפשוטן אינן רק ב' אהיה שהם גי' מ"ב לבד ואלו ב"פ מ"ב הם המ"ב זיווגים כפולים דאזדרעו בברית קדוש דא"א והנה נת"ל סדר התלבשות כל הפרצופים לצורך זווג זה שהיא לצורך זו"נ ונת' שם כי נצח דא"א מתלבש תוך אבא והוד דאריך תוך אימא והיסוד דאריך נעשה סוד הדעת המכריע בין או"א שהוא בב' היסודות שלהם כי חצי היסוד הימיני דא"א נתון ביסוד אבא וחציו השמאלי נתון ביסוד אימא והענין כמ"ש כי א"א נקבה אינה נפרדת ממנו אמנם צד הימין הוא הזכר וכל צד שמאל הוא הנקבה ונמצא כי כן עד"ז היסוד שלו כלול מזכר ונקבה כמו התמר בסוד צדיק כתמר יפרח ויהיה חציו הימיני זכר וחציו השמאלי נוק' והוא בחי' היסוד זכר ובחי' העטרה שלו נוק' כי העטרה בחי' נוק' דא"א ואז ניתן חצי הימיני בסוד אבא שהוא ג"כ זכר בסוד מ"ד וחציו השמאלי ביסוד אימא שהוא נוק' בסוד מ"נ וע"י התלבשותו באלו ב' היסודות שהם זו"נ דאו"א אז נזדווג אריך מיניה וביה יסוד בעטרה בסוד זיווג תחתון ונתן היסוד בעטרה אותן הטפות שנמשכו אליו מבחי' זיווג עליון דחכמה וגרון הנ"ל והיו יוצאים זו"נ בבחי' ג' כלילין בג' והאמת כי אין האשה מתעברת מביאה ראשונה עד שיעשה אותה כלי ע"י ההוא רוחא דשביק בה בביאה ראשונה ואח"כ מביאה שניה מתעברת ממנו אמנם כאן להיות שנוק' דא"א אינה בחי' נפרדת ממנו אמנם היא כלולה בו לכן לא הוצרך לעשות כלי ונתעברה מביאה ראשונה אמנם עכ"ז הוצרך להיות חציו הימין ביסוד דאבא בסוד מ"ד וחציו השמאל ביסוד אימא בסוד מ"נ ובזה תבין מש"ל כי עיקר הזיווג הזה היה בא"א אך לא שמשו או"א עתה רק שהזיווג נעשה ע"י התלבשות א"א. והנה נת' עתה צורך התלבשות דא"א בהם ומזה תבין ענין יעקב שהוליד לראובן מטפה א' בביאה א' כמ"ש כחי וראשית אוני וכן משארז"ל כל מעכות של בית רבי תמר שמן ובאצבע היה ולא הוצרכו לביא' שניה והענין כי מבחי' הא"א נמשכה להם כנז' שלהיות היסוד שלו כלול מזכר ונוק' כמו התמר לא הוצרכו לביאה שניה וז"ש ותמר שמן ונמצא כמו שזיווג דאריך היה ע"י כללות תלת נה"י גו ג' חג"ת כן יצא הז"א כלול ג' גו ג' אשר זהו הטעם למה אריך הוצרך לאסוף רגליו ולכלול תוך חג"ת וזה היסוד דא"א הוא השופר דנפיק מיניה קול כלול מתלת שהם אמ"ר כמש"ל על פסוק מן המצר קראתי יה כי יצאו אח"כ מזה היסוד הנק' שופר לאו"א הנק' י"ה ושם נתקנו בסוד העיבור ולכן נבאר תחל' איך נמשכו אח"כ בסוד העיבור תוך או"א. הנה כבר נת' כי עיקר הזיווג הוא בא"א אלא שגם הוצרך לזיווג או"א הגבוה מזו"נ והוצרך להיות יצירתו ע"י והענין כי הנה נת' לענין התלבשו' כל הפרצופין ואיך זו"נ בהיותם ג' כלילין בג' היו נתוני' באמצע בין נה"י דא"א לאו"א ונמצא מחצית זו"נ שהם נצח וחסד וחצי הימיני דת"ת וחצי הימיני דיסוד וחצי דמלכות היו מלבישים לנצח וחצי היסוד הימיני דא"א והם מלובשים תוך או"א המלביש עליהם ומחצית השמאל דזו"נ שהם הוד וגבורה וחצי שמאל דת"ת ודיסוד ודמלכו' הם מלבישים על הוד וחצי השמאל דיסוד דא"א ואח"כ אימ' מלבש' עליהם ונמצא כי היסוד דא"א נחלק לב' חציו נתון בתוך יסוד דאבא וחציו ביסוד דאימ' ונמצא כן בהיות הטפות דזיווג א"א הנ"ל נתונים תוך יסוד שלו הם עומדים ממש תוך הב' יסודות דאו"א ואז יסוד דאריך העומד בתוכם השפיע ונותן טפות אלו תוך יסוד אבא ונתערבה שם במחצית הימיני דזו"נ המתלבש תוך אבא כנז' ואז אבא אח"כ בסוד זיווג שנזדווג עם אימא נתן המחצית ההוא עם הטפ' ההם בסוד זיווג בתוך אימא אז נמצא כל בחי' זו"נ בסוד עיבור תוך אימא לבדה. ונחזור לבאר לענין זיווג דא"א מה שימש בזה ומה בחי' נעשה ע"י בזו"נ הנה נת' כי הז"א אינו פחות מו"ק ולא יותר עליהם עד שיגדל בעיבור ב' אמנם לצורך זיווג זה דא"א נכלל ז"א ג' גו ג' כי א"א לומר שבעיבור נגרעים ממנו ג' קצוות ונשאר בג' לבד כי זה אינו עולה בדעת אמנם נכללו בו ג' גו ג' והענין כי תיקון ז"א עתה אינו אלא ע"י א"א והוא העיקר בזה הזיווג להוציא שורש ועיקר זו"נ והנה א"א נכלל ג' גו ג' ולא נתגלה עתה החג"ת רק הנה"י שלו אשר עלו למעלה במקום חג"ת אשר שם או"א ועלו ונתלבשו תוך חג"ת דאו"א עצמם אז מכח אותם נה"י עצמם דאריך לבדם אשר נתעלו שם ונכללו בחג"ת יצאה הטפה כלולה מכחם דרך היסוד דא"א בסוד זיווג התחתון ואלו הנה"י דא"א הם סוד ג' טפין דסגול הנז' שמהם נעשה אים תתאה שהוא ז"א ונמצא כי שורש טפה זו אינה אלא מבחי' נה"י לב אלא שהם כלולים בחג"ת וא"כ נמצא כי אין בחי' ז"א רק בחי' ג' קצו' לבד שהם נה"י שלו ואלו נשלמו עתה ונתגלו אמנם היו כלולים ג"כ בחג"ת שלו דוגמת הא"א כנז'. אמנם עיקר התיקון לא היה רק בנה"י אלו שהם נגלו לבד אמנם אחר שנולד ז"א ויצא לחוץ והגדיל ונעשה מו"ס גמורות מלבישים את א"א כמ"ש הנה גם באריך נתפשטו רגליו למטה ואינו נכלל בג' כמו עתה וזה יובן כמ"ש לקמן איך ג' בחי' יש לז"א בעיבור ויניקה ובעיבור ב' דמוחין ושלשתם נמצאו בעיבור הזה כ"א לבדו והנה זו הראשונה מהם שנעשו עתה בסוד ג' לבד אלא שנכללו בג' אחרנין ואותם הג' דחג"ת הם בכח ולא בפועל והנה בחי' זו הכולל מג' טפין שהם נה"י דז"א אלא שנכללו בחג"ת שטפה זו ניתנה בחזה דאבא והוא נותנה בסוד הזיווג לאימ' ושם נעשה בסוד ו' זעירא שבתוך אות ה' שהיא אימא כנודע נק' ו' זעירא נחלקת לג' נקודות דטפין כזה ⋮ שהם ג' טפין דסגול ובסוף הו' הזו באותו הקוץ יצאה נוק' דז"א בסוד פסיעה לבר רביעית אליו כי הנה ו' גדולה מספרה ו' אך ו' זעירא אינו אלא ג' לבד אלא כיון שגם נכללו בחג"ת בכח ולא בפועל לכן נק' בשם ו' אלא שהיא זעירא. גם ט"א למה נק' ו' זעירא והענין בהקדמה א' שאות ו' הוא בת"ת והוא ו"ו כפולה בסוד גוף וברית אלא שאות ו' העיקרת השרשיות היא בת"ת וזו נק' ו' גדולה ואות ו' דמלוי הוא ביסוד ונק' ו' זעירא כי הת"ת ויסוד גדול וקטן כנז' ואמנם היות ת"ת נק' ו' כי הנה החו"ג שהם ב' זרועות יש בהם ו"פ וכולם כלולים בו ולכן נק' הת"ת ו' אלא שהיא גדולה כי החג"ת הם בסוד האבות שהם גדולים וז"ש בפ' בראשית כי בהיכל הרצון שהוא נגד הת"ת יש ו' היכלין כלולין בו והענין כי יש בת"ת לבדו בחי' ו' פרקים דחו"ג הנכללים בו כנז' ואלו הם הו' היכלין שכלולין ואינם הי' היכלין אחרנין הנז' שם והנה גם ביסוד יש בו כללות ו"ק נגד ו"פ שוקיי' נו"ה ואלו הם מ"ש באד"ר צדיק יסוד עולם כליל שית בקרטיפא חדא ולהיותם בסוד הבנים שהם נק' קטנים נק' ו' זעירא ואלו הב' שהם ת"ת ויסוד נק' ז"ה לסיבה הנז' כי בין שניהם יש י"ב קצוות כמנין ז"ה כי גוף וברית חשבינין חד וז"ס וקרא זה אל זה נמצא עתה כיון שהת"ת נק' ו' גדולה ע"ש ו"פ דח"ג והיסוד נק' ו' זעירא ע"ש ו"פ דנו"ה א"כ כל החג"ת נק' ו' גדולה וכל הנה"י נק' ו' קטנה ולכן ז"א שעת' יצא מכח נה"י דאריך לבד לא נתגלו רק נה"י לבד לכן נק' עתה ו' זעירא יען הוא בחי' נה"י לבד הנק' ו' זעירא. ודע כי בהכרח צריך שיהיה גם עתה בז"א כללות כל הט"ס כי אפילו העובר יש לו ראש אלא שלא נתגלו לו עתה רק ג"ת נה"י שלו וית' לקמן. ונחזור אל הפסוק מן המצר קראתי יה כי היסוד דא"א נק' שופר לשון שופריה כי הוא בסוד ויהי יוסף יפה תואר כמבואר במקומו וגם סיבה אחרת כי הוא כמו שופר חלול שיוצא ועובר הקול בתוכו וכן זה היסוד דא"א הוא רחב למטה והוא קצר מלמעלה כמו שופר ומשם ממקום הקצר ההוא יוצא הקול הוא ז"א הנק' קול כנודע שהוא כלול מאש ומים ורוח כנ"ל בפ' וארא שהם נה"י דז"א שאז לא נתגלה בו רק ג' אלו לבד כנז'. ומיסוד דא"א נמשכו באו"א הנק' י"ה וזהו מן המצר כי מן המצר דיסוד דאריך התחלתי לקרוא לי"ה שהם או"א כנודע שימשכו משם הטפה אליהם ואמנם במרחב של השופר שהוא סוף היסוד דאריך שם ענני י"ה כי משם יצאה הטפה הנז' וקבלוהו או"א הנק' י"ה לתקנא בסוד העיבור ואז אח"כ נתגלו כל הו"ק שבו בסוד העיבור והרי נת' מה היא הבחינות שנתקן ז"א עם זיווג זה דא"א עד שנכנס בתוך אימא בסוד העיבור:

פרק ט

נבאר עתה היטב בענין זיווג או"א ואיך נתן אבא הטפה באימא לצורך זו"נ ותחלה נבאר מ"ש בפ' תרומה ענין אצילות אדם תתאה שאיהו בבחי' אויר מים רקיע כו' והנה אדם תתאה הוא ז"א והיו באצילות ג' בחי' הם אמ"ר והנה אור הוא בהיות טפת אבא נמשכת עד היסוד שבו ומשם ליסוד אימא בסוד זיווג ואח"כ בהיות טפת אור ההוא מתעכבת שם בבטן הנקבה בסוד העיבור מתהפכת מאויר ונעשה מים ואח"כ אחר לידתה את זו"נ אז נעשית הטפה ההוא שממנה נעשית זו"נ בחי' רקיע דאתקרשו מים ואתעבידו רקיע. והנה נבאר פה ג' בחי' אלו כללות ואח"כ ית' כל בחי' ובחי' במקומה הראוי לה ואלו הג' בחי' נרמזו בפסו' לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה כי הנה ג' מדריגו' אלו נגד ג' בחי' הנז' כי המדה האמה שמודדין בה הדברים היבישים כמו הקרקעות והבגדים ואין הענין הנמדד נכנס תוך האמה אמנם המשורה הוא לדבר הלח שמשים בתוכו היין או השמן למדוד אותו בהיותם בתוכו שלא יפזרו לחוץ והמשקל הוא באופן אחר כי משימים אבן המשקולת נגד דבר הנשקל לראות אם הדבר קל או כבד והנה בחי' האויר הוא נשקל ע"י המשקל ובחי' המים נמדדים ע"י המשורה ובחי' הרקיע נמדד ע"י האמה הנק' מדה. ונתחיל בענין אויר הנשקל ע"י המשקל שהוא המשובח שבכולם וכמ"ש במשנה המונה משובח והמודד משובח ממנו והשוקל משובח משלשתן כי הם ג' מדות הנזכרים והנה המשקל הוא סוד הדעת כי ברית הלשון הוא בדעת וברית המעור הוא ביסוד והנה היכר דבר אם הוא כבד או קל הוא ע"י הלשון המשקל שהוא הדעת. והענין כי הטפה היורדת מחכמה אל הבינה הנק' אור היא נמשכת דרך הדעת כנודע כי לכן הזיווג נק' ידיעה כמ"ש והאדם ידע את חוה וידע אלקנה כי הדעת הוא המזוויג חו"ב ובצאת טפת האור מהמוח הנק' חכמ' נמשכת דרך הדע' ושם נשקלת אם כבידה אם קלה כ"א הוא יוצא אור גדול מאד הוא כבד ויור' למטה וכפי ערך גדולתו ושיעורו כן יתפשט וירד למטה דוגמת האבן בהיותה יותר גדולה וכבידה יורדת למטה ואם טפת האור הנמשכת מהחכמה היא קטנה וקלה אין יורדת הרבה להתפשט ממנה. גם לסיבה יותר פנימיו' נק' הדעת בשם משקל כי הדעת העליון שמשם יורד השפע אל או"א להזדווג הוא מזלא קדישא דדיקנא דא"א כנז' כבר ושם נת' כי הם ב' מזלות הח' והי"ג ומזל הח' הוא שם הוי"ה דיודין והי"ג הוא אהי"ה דיודין והנה מזל הח' מתלבש במזל הי"ג ושניהם נק' דעת דא"א והנה זה שם הוי"ה דיודין יש בו ד' יודין והם מ' דמשקל ואם תכלול כל י' מאלו הר' דכל י' כלולה מי' הם ת' כמנין ש"ק דמשקל ואח"כ אם תוסיף כללות החשבון ההוי"ה הפשוטה שהוא כ"ו ועם כללות ד' אותיות הרי ל' של משקל וכמ"ש על ת' של שקל כסף. והנה כל מיני מדידות אלו הם נעשים ע"י שמות הוי"ה ביודין המתלבשת תוך שמות אהי"ה דיודין ולכן אותיות הראשונות הם אות מ' מדה ומשקל ומשור' לרמוז אל השמות דהוי"ה דמלוי ד' יודין וכמ"ש בעה"י במקומו. ונחזור לדע' הענין כי הנה המשקל הוא סוד הדעת ואמנם האבן ששוקלי' בו הנז' בפ' כי תשא בר"מ אבנ' למשקל' בה דא י' כו' הוא סוד טפה שהיא בצורת י' הבא' מן המוח שהוא חכמה כנודע כי החכמה נק' י' וכמו שאות י' נעלמת וסתומה שאין שום חלל בתוכה כנז' בזוהר ש"ה ע"פ שחורה אני ונאוה כן האבן היא סתומה כמו צורת י' והענין כי המוח שהיא חכמה היא סתומה ואין האור שלה יוצא לחוץ ואמנם יש אבנים נקובים כנז' בפ' בשלח כי בהיות נקובות האור שבה יוצא ויורד דרך הנקב למטה וגם עולה אור החוזר מתתא לעילא דרך הנקב ההוא כמ"ש בזוהר ש"ה ונמצא כי טפת האו' היוצא ויורד מהמוח הנק' חכמה דרך הדעת אל הבינה היא האבן הנשקל' בדעת לידע אם היא כבידה או קלה. והרי נת' בחי' האור ובחי' המשקל שהם בהיותם נמשכין מן החכמה אל הבינה ע"י הדעת ולקמן נבאר ענין המים והמשורה וענין המדה וענין הרקיע הרי נת' בחי' טפת דמ"ד דאבא והנה טפה נתנה ביסוד דאבא ושם נתערבה עם מחצית זו"נ העומדים שם ואח"כ בהמשך זמן הקליטה נתחברו ונתנו ביסוד אימא כמ"ש לקמן. ונודע כי הולד מצטייר ע"י ב' טפות אלו מ"ד ומ"נ ומהם נעשו לובן ואודם שבעובר ועיין ענין לובן ואודם מה ענינם וע"ש היטב. ונבאר תחלה מציאות או"א עתה כי הנה נת' לעיל עם היות בהם לפעמים התחלקות ד' פרצופים עתה לצורך זיווג זה נתחברו ונעשו ב' פרצופים לבד ונמצא עתה ג' בחי' שיש באימא א' הוא בחי' יסוד דבינה עילאה בהיותו נחלקת לב' פרצופים בינה ותבונה ב' בחי' יסוד התבונה בהיות' נפרדת מהבינה ג' מקו' החתך שבין רגלי הבינה לראש התבונה בהיותם נחלקים לשנים כנז' והנה עתה בהתחברם ונעשו פרצוף א' לבד נמצא מה שהיה תחלה ראש התבונה עתה היא הבטן והיסוד של כללות ב' הפרצופים בהיות' פרצוף א' לבד ומה שהיה בתחלה יסוד הבינה עתה הוא חזה דבינה דכללות הפרצוף א' כי הנה התבונה היה תחלה במה שהוא עתה בבטן דכללות היינו במקום שליש התחתון דתית ונמצא כי מקום זיווג או"א עתה הוא בבטן דכללות שהיה מתחלה נקרא ראש התבונה וכמעט שמקום זה הוא בפי התבונה. ובזה תבין איך תמיד אנו קוראים אל התבונה אם הבנים כי בראשה היה בחי' עיבור הבנים כנזכר. ודע כי בפעם אחד שמעתי ממורי זלה"ה כי או"א עילאין נתלבשו ממש תוך י"ס ותבונה תתאין ומעי תבונה זו היה עיבור ונשלים דרוש הא' ועמו יתיישבו גם בדרוש זה מה ששמעתי פעם אחרת ועיין בדע"ח שער אנ"ך פ"ד ביתר ביאור ותבין כאן. והענין דע כי דרך האורות העליונים שנשאר רישומם תמיד לעולם אף אחר הסתלקות' וזכור הקדמה זו ונמצא כי אף גם עתה שנעשה בינה ותבונה פרצוף א' לא מפני זה נתבטלה הג' בחי' הראשונים שהיו בהם בעת התחלקותם לב' פרצופים שהם יסוד דבינה ויסוד דתבונה ומקום החתך ונמצאו עתה ג' מקומות ראוי' לעיבור. ונלעד"ח כי מקום החתך הוא עתה היסוד של הכללות באופן שכולם מקום יסוד הב' ישיני' והא' יסוד חדש והנה גם כנגדם יש בזו"נ ג' בחי' א' הוא האורות דכלים שנסתלקו בעת שבירת הכלים שירדו למטה בבריאה והם עלו למעלה ב' בחי' הכלים שנשברו וירדו למטה בבריאה ג' בחי' רפ"ח ניצוצין הנק' הבל דגרמי שאלו הם ניצוצי האור שנשארו תוך הכלים הנשברי' להחיותם. והנה ג' בחי' אלו עלו בסוד עיבור בג' בחי' דאימא כיצד במקום רשימו דיסוד דבינה עלו שם האורות ובמקום אמצעי של מקום החתך עלו הרפ"ח ניצוצין הוא בינה דתבונה דאורות ובמקום יסור התבונה עלו הכלים והנה דע כי כנגד ג' בחי' אלו יש ג' זמני עיבור א' עיבור דז' חדשים וב' דט' חדשים וג' די"ב חודש והענין כי בחי' האורות לא היה בהם כ"כ פגם כי אע"פ שנסתלקו מהכלים עכ"ז עלו באצילות. ודע כי אלו בחי' הם משארז"ל ג' מדורו' יש באשה לכך הספיק תיקונ' בהם בהמשך הזמן דז' חדשים והניצוצין שהיה בהם יותר פגם שאע"פ שגם הם ניצוצי אורות הנה ירדו עם הכלי ונשאר עמהם והם דינים ולכן נק' ניצוצית ולכן צריכים יותר זמן וצריכים עיבור דט' חדשים. אמנם הכלים אשר בהם היתה המיתה והשבירה עיקרת הם צריכים תיקון גדול מכולם והוצרכו לזמן י"ב חדשי העיבור נמצא כי בחי' אלו שהם אנ"ך הם בג' מקומות דבינה וכולם מתחילין להתתקן ע"י העיבור אח"כ נולדו זו"נ שלם ואתקן בג' בחי' אנ"ך. גם צריך שתדע כי כל בחי' מאלו הג' שהם דז' וט' וי"ב יש בכ"א ד' זמנים והם תחלה ג' ימים הראשונים והם ימי הקליטה ב' היא עד סוף ארבעים יום הראשונים בהם נגמר הולד ג' עד סוף ג' חדשים הראשונים שבהם ניכר העובר ד' תשלו' שאר חדשי העיבור להשלים תיקון הולד עד שעת הלידה והרי נת' כל הנ"ל בכללות. אז נתלבש תוך צלם דתבונה הג' היא אשר בבטן ויסוד דתבונה הא' כנודע:

פרק י

נבאר כל הנ"ל בפרטות הנה בתחלה שם זיווג אבא באימא ואבא הוציא טפת מ"ד ונתערב' במחצית זו"נ אשר בתוכו ההיא טפה בררה מז"מ כל מה שהי' יכול אז להתברר מהם וע"י טפה ההיא נתקשרו מחצית' באבא בסוד ג' כלילין בג' וביום א' דקליטה נתחברו יחד אותן החצאין דג' כלילין בג' שבתוך אבא והיה לאחדים ונכלל חסד בנצח וחצי ת"ת ימיני בחצי יסוד ימיני, וחצי יסוד ימיני בחצי מלכות והלבישו' כי זה ענין התכללות הנז' בכ"מ ואז נעשו בחי' קוים כי זה תכלית כוונת התיקון והיה לאחדים ונקשרו קשר אמיץ זה בזה והרי נתקן קו ימיני וחצי ימין דקו אמצעי אח"כ ביום ב' דקליטה ע"י הטפה שנתנה אימא ממנה בעת הזיווג בררה מהז"מ בחי' אנ"ך וע"י אותה טפה שלה נתקן מחצית הב' הניתן תוך אימא זה עם זה גבורה עם הוד וחצי שמאלי דיסוד בחצי שמאלי דת"ת וחצי שמאלי דמלכות בחצי שמאלי דיסוד והיו גם הם לאחדי' בדרך קוים בקשר אמיץ והרי נתקן קו שמאל וחצי שמאל של קו האמצעי ואח"כ ביום ג' נתן אבא באימא המחצית שבו ואז נתקשר הכל יחד והיו זו"נ כל בחינת' בתוך אימא לבד ואז נתקשרו יחד ב' חצאי' זה בזה חצי קו האמצעי בחצי האחר והרי נשלמו בגוף א' קשור זה בזה בבחי' ג' קוי' חג"ת כלולים בנה"י כנודע כי ב' בחי' יש לז"א בסוד העיבור והראשונה היא ג' ימי קליטה כי בהם היה תיקון א' ונק' התחלת התיקון והוא כי עתה נתהוו בסוד קוים וגם כי הם נכללין זה בזה ומלבישים זה את זה ועי"ז מתקשרין קשר אמיץ ג' כלילין וקשורין בג' לכן לא נשארו בסוד ו"ק ממש ובדרך קוים אלא בב' התועלת שיהיו דרך קוים וגם שנכללו וילבישו ויקשירו בג' אל ג' ויהי' קשר אמיץ מאוד אחר ג' ימי הקליטה ניתוסף בהם תיקון אחר והוא הבחי' הב' כי בכל א' מהו"ק נכללו כל הז' בסוד כ"א אזכרות דתפילין. והנה נבאר תחלה ענין תיקון הכלי' בד' זמנים שהם ג' ימי הקליטה ומ' יום וג' חדשים ותשלום חדשי העיבור ואח"כ נב' ענין הניציצות ואח"כ ענין האורות הנה בג' ימי הקליטה נתקשרו כל בחי' הכלים ע"י טפת הזיווג הנ"ל ונעשו בג' בחי' קוים ואח"כ נתקנו בפרטות הז' כלים דז"א כל בחי' בעצמה והנה תכלית תיקונ' הוא בי"ב חרשי העיבור וכשנחל' ז"ס בי"ב חדשי עיבור נמצא כי כל נ"א יום ומחצה נשלמה ספי' א' להתברר ולהתקן והרי נת' י"ב חדשי העיבור בבחי' הכלי' אמנם צריך שתדע ג"כ כי גם בעיבור הזה יש בחי' מוחין כמ"ש לקמן ושם ית' מציאות' בבחי' הכלים של המוחין אימתי נתקני' ונבאר בחי' הניצוצי' שצריכי' יותר זמן להתתקן. הנה נודע כי בג' ימי הקליטה כבר מתחיל בעיבור קצת חיו' כמשרז"ל על אנטונינו' שהשיב לרבינו הקדוש שא"א לבשר שישה' ג"י בלי מלח והנה ביו' א' נכנסו בו ו' ניצוצות באותו מחצי' דכלי' שנתקשרו בתוך אבא ואלו הו' ניצוצין נעשו כדמיון קו א' שהוא סוד ו' אחת להחיות' ולהמשיכ' ולחבר' בקו ימין דא"א ואבא ששם עומדים. וביום ב' נכנסו ו' ניצוצין באותו מחצית דכלים שנתקשרו בתוך אי' ואלו הו' ניצוצין נעשו כדמיון קו א' שהוא סוד ו' א' להחיותם ולמשכם ולחברם בקו שמאלי דא"א ואי' ששם עומדים. וביום ג' שאז נתנו כל הב' חצאי כלים באימא ואותו קו אמצעי שהיה נחל' לב' עתה נעשו קו א' שלם אמצעי כנז' הנה נכנסו בו ז' ניצוצין אחרים לקשר ולחבר ולהחיות זה הקו האמצעי. ואמנם הו' ניצוצין הם לצורך ז"א עצמו כי עתה נשלמו בו ג' ווין ונעשה ח"י כי בג' ימי הקליטה נכנסו בו החיות לבד שלא יסרח ומשם ואילך נוסף בו תיקון אחר ועד עתה היה התיקון הא' של החיות ולקשר' בסוד קוים והניצוץ הז' הוא להשלים הי"ט ניצוצות שה' נגד מלוי דמ"ה. והענין כי נת"ל כי הרפ"ח ניצוצין שנשארו בכלים סבל דגרמי הם נמשכים מד' שמות ע"ס"מ"ב והנה ג"ר הם ניצוצות ז"א וניצוצות שם ב"ן הוא בנוק' והנה תחלה לוקח הז"א החיות שלו מצד עצמו שהוא שם מ"ה שהוא בז"א ואח"כ נכנס בו חיות משם ס"ג שהוא מאימא ואח"כ נכנס בו החיות משם ע"ב שהוא באבא. ואמנם נת' כי המלוים הם גרועים מהפשוטים ולכן תחלה נכנסים המלוים של שמות הנז' ואח"כ נכנסים האורות היותר משובחים שהם הפשוטים ולכן נמצא שהחיות היותר מועט מכולם אשר הוא מהראוי שיכנוס ראשון הוא שם מ"ה (שהוא) שמלויו גי' י"ט שהם סוד י"ט ניצוצין שנכנסו בג' ימי הקליטה הראשונים ובפחות ממלוי שם זה אין חיות מספיק לז"א אפילו בצימצום. ודע כי ג' ווין אלו שנכנסו בג' ימי הקליטה הם בחי' ג' אלפין שיש בשם מ"ה עצמו אח"כ נכנס בו חיות מצד אימא והוא מלוי דס"ג שהם ל"ז ניצוצין בל"ז ימים אחרים ואם תחבר' בג"י הקליטה יהיה מ' יום של יצירת הולד והענין כי בג"י הקליטה עדיין לא נכנ' רק מלוי שם מ"ה שהוא חיות הז"א עצמו ואינו יכול להצטייר עדיין מעצמו לולי עד שיצטרף עמו טפה אוד' של הנקבה אמו והיא מצטיירת כנודע כי ניקוד צירי באימא כנודע וז"ס ג"כ וייצר אלהים שהוא הבינה את האדם הוא שם מ"ה דז"א המצטייר ע"י שם ס"ג שהוא באימא לכן גם אחר שנכנסו בו ל"ז ניצוצין מלוי ס"ג שהוא מ' יום נגמר צורת הולד והבן זה. גם תבין בזה ענין עולם היצירה הנק' א"ל הוי"ה כמ"ש והענין כי בהיגמר לכנוס בז"א מלוי י"ט דמיה ומלוי ל"ז דס"ג הם בגי' אל הוי"ה ואז נגמר ציורו ונק' עולם היצירה כנודע כי ז"א מקנן ביצירה ונק' הז"א אז א"ל הוי"ה כי מאז והלאה אחר המ' יום אין שום יצירה בשינוי בעיבור רק שמתגדלים אבריו אשר כבר נצטיירו ואין עוד בחי' ציור מחודשת אחר מ' יום אח"כ נכנס בו מלוי ע"ב שהוא החיות דמצד אבא הם מ"ו ניצוצות במ"ו יום אחרים ועם המ' הנז' פ"ו ימים שהם ג' ימי חדשי הלבנה בקרוב והרי הוכר העובר בג' חדשים כמו שארז"ל והנה עתה נשלמו ג' מלוים שהם עס"מ שהם י"ט לז' מ"ו בגי' ק"ב והוא סוד קב חרובין דרחב"ד שעיקר הם הניצוצין דחלק ז"א שהיה עד עתה חרובין חזרו להתקן ע"י שנכנסו בז"א בסוד חיותו ע"י עיבור ועתה נעשה הז"א אדם בסוד אדה"ר שהיה חלתו של עולם זהו סברת ב"ה מקב לחלה כי עתה היא חלה של עולם ע"י קב זה אך ביש אמרי כוי הם קביים לחלה א' קב טוב וא' קב רע והם קב חרובין וזהו הקיטע יוצא בקב שלו כמ"ש לקמן וז"ס רוצה אשה בקב ותיפלות להיותה גבורה ודינים שהם מצד הנקבה שהיא המלכות ב"ן כנודע וכבר ידע' כי לא נתבר' עתה רק החלק הראוי עתה להעשות מהם בחי' ז"א ובהכרח כל הרפ"ח ניצוצין נשארים למטה ואין נגמרים להתברר עד ביאת המשיח ב"ב בסוד בלע המות לנצח כי הקליפה הנק' מיתה הנמשכים מאלו המלכים שמתו אח"כ בשאר חדשי העיבור נגמרים שארי' רפ"ח ניצוצין כנודע כי ימי הריון של ט' חדשים הם גי' הריו"ן שהם רע"א ימים והולד נולד ביום רע"א ונמצא כי י"ח ניצוצין מהרפ"ח נכנסו בג' ימי הקליטה ור"ע ניצוצין בר"ע ימים אחרים ולפי שיש מי שקולטות ביום א' ואינם אלא רע"א ימים ויש מי שקולטות לב' ימים ואינם אלא רע"ב ויש שקולטות לג' ימים שהם רע"ג ימי ההריון ונמצא כי ימי הריון אינו אלא ר"ע יום כנגד ר"ע ניצוצין שנכנסים בהם. אמנם הספ' הוא בבחי' הניצוצין אם נקלטין ביום א' או בב' או בג' ואלו הג' ימים מלבד ימי ההריון שהם ר"ע כנ"ל והנה נשלמו בחי' הניצוצות בט' חדשי העיבור ולקמן נבאר מציאת ניצוצין שבמוחין אנ"ך איך נתקנים בט' חדשים אלו. ונבאר בחי' אורות שאמרנו לעיל שימי עיבורם הם ז' חדשים לבד והענין כי ז"ח הם מחסד עד המל' וכ"א נתקן בחודש א' והנה בחודש א' נגמר אור החסד להתברר כי הוא העליון שבכולם וגם שהוא קו ימיני ואחריו הת"ת והיסוד נתקנו בב' חדשים האחרים להיותם מקו האמצעי שהוא רחמים ואח"כ נתבררו ד' אחרים בד' חדשים אחרים האחרונים והטעם כי הגבורה היא קו שמאל והוא דין גם ההוד מלבד היותו קו שמאל גם הוא ירך שהוא לבר מגופא כמבואר אצלינו ושם אחיזת בסוד ירך יעקב לכן לא נתברר ההוד לגמרי עד זמן היניקה גם הנצח להיות נגד ההוד ותמיד קשור עמו אשר שניהם לבר מגופא ותרווייהו הם פלגי דגופא קשורים יחד ועליו נאמר בהדי הוצא לקי כרבא לכן גם הוא לא נשלם להתברר לגמרי עד זמן היניקה לכן כל אלו לא נתבררו עד החדשים האחרונים כי הקליפה היה אחיזתם בהם יותר מיוחדים מאחרים ולקמן ית' ענין הנו"ה שלא נתבררו לגמרי מה ענינם ועוד ית' ענין האורות דבחי' מוחין איך נתקנו בז' חדשים הללו. והנה בזה תבין משארז"ל כי הולד דר ג' חדשים הראשונים במדור התחתון כו' והענין כי ג' מדורות אלו הם ג' מקומות ויסודות שיש באימא כנ"ל שהם יסוד הבינה ויסוד התבונה ומקום החתך והנה בג' חדשים הראשונים הוא בזה המדור העליון האורות והניצוצים באמצעי והכלים בתחתון והזיווג של ג' חדשים הראשונים הוא בזה מדור התחתון כדי להתחיל בו תיקון הכלים בתחלה שצריכים יותר זמן ולכן אז הזיווג קשה לאשה ולולד כי כבר בג' ימי הקליטה יהיה שם הזיווג ה"ח והספיק זיווג ההוא לצורך הכלים והאשה ובג' חדשים עולים הכלים במדור האמצעי עם הניצוצים עצמם ואז הזווג בג' חדשים אמצעים הוא במדור אמצעי שהוא מקום החתך שאינו מקום יסוד וזיווג לכן הוא קשה לאשה אמנם לולד הוא יפה לפי שזהו זיווג הא' שלהם שהם הניצוצות ובג' חדשים אחרונים עולים הכלים והניצוצים עד מקום האורות במדור העליון ושם הוא הזיווג באותם ג' חדשים לכן יפים לאשה ולולד כי זה הזיווג הראשון שלהם וגם הוא מקום זיווג שהוא יסוד דבינה ואח"כ מתגלים כולם בעת הלידה. ונבאר עתה הטעם למה היה הכלים בסוד עיבור י"ב חודש והענין כי הנה א"א בעת העיבור הזה נכלל גם הוא ג' גו ג' כי נה"י שלו נכלל בחג"ת שלו ואז קיבלו נה"י שלו הארת מחג"ת יען נכללו בהם והרי הם ו' הארת בנה"י ג' מפאת עצמן וג' מפאת כללות חג"ת שהאירו בהם גם החג"ת נכללו מנה"י כי כמו שנה"י נכללו מחג"ת גם חג"ת נכללו מנה"י ונשארו כללות' בהם הרי הם ו' בחי' אחרות וכולם הם י"ב בחי' לכן נמשך העיבור כל זמן זה. גם טעם א' מפני או"א כי הנה גם הם נזדווגו יחד לצורך עיבור זה דזו"נ כנ"ל והנה אבא יונק שפעו והוא נמשך מהמזל הח' דדיקנא דא"א ושם נת' כי יש בו ג' הויו"ת דיודין שיש בהם י"ב אותיות דיודין וכדי לקבל זו"נ הארה מאותם י"ב יודין נתעכבו בעיבור י"ב חודש. גם טעם א' מפני הז"א עצמו והוא ע"ד הנז' כי גם הוא הנה"י שלו נכללו בחג"ת שלו וחג"ת שלו מנה"י שלו והרי י"ב בחי'. גם טעם מפני הז"א עצמו כי יש בו בחי' חג"ת ועלו הד' תחתונים שבו שהם נהי"ם וכללו כ"א מהם בכל הג' דחג"ת שהם ד"פ ג' הם י"ב. גם טעם אי כולל לזו"נ כי הנה המלכות נכללה בג' שהם נה"י דז"א כי שם מקומה תדיר בסו' וירא והנה באר בשדה והנה שלשה עדרי צאן רובצים עליה הרי ג' כלולים במל' גם הנה"י עצמם נכללים כ"א מהג' עליונים שעליהם שהם חג"ת הרי ו' כוללים אחרים בנה"י ועם הג' שבמל' הרי י"ב. ודע כי בעיבור די"ב חודש הוא העיבור שרמזו אליו בזוהר הנק' קו המדה ונמצא בכ"י וז"ל נטיעות אשתהו תמן תריסר ירחי שתא וכו' ונטיעות אלו הם זו"נ דאתנטעו במעי דאימא ואיתרביאו תמן יע"ש איך העיבור בסוד העשיה ונגדם ימי הקליטה והיניקה בסוד היצירה וכנגדם מ' יום דיצירת הולד כי אז נק' אלם והגדלות בסוד בריאה ונגדם שאר חדשי העיבור אמנם נחלקת לב' כי יש גדלות דצ' ויש גדלות דל' וכן יש גדלות אבא וגדלות אימא ואימא נגד בריאה והם ג' החדשים הראשונים שהוכר העבור ואבא אצילות נגד שאר החדשים וכל הנז' בסוד נ"ר נ"ח והבן זה מאוד. סליק פרק יו"ד:

תוכן העניינים

מבוא שערים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה