מבוא שערים· רבי חיים ויטאל
שער ד
ח"א או"א
פרק א
נבאר עתה ענין ג' פרצופים אלו בבינה ותבונה דע כי אימא עילאה נחלקת לג' בחי' הבחי' הראשונה נק' סמיך ונק' בינה. הבחי' הב' נק' מ"ם ונק' תבונה. והבחי' הג' נק' דלית ונק' ג"כ תבונה. והנה זו השלישית היא מתפשטת בז"א לעשות לו מוחין והנה"י של זו התבונה הג' הם שמתפשטין תו ז"א וכל ג' חלקים אלו נק' אימא עילאה. והנה לפעמים עולה התבונה זו הג' בהיותה מלובשת בתוך ז"א ועולין היא והז"א עם התבונה העליונ' שהיא הבחי' השנית לבינה ועליה נאמר הפסוק אני ישינה ולבי ער שאמרו בתיקונים אני ישינה וכו' והבן זה. והנה כשהתבונ' זו הב' עול' עד התבונ' הראשונה ועולה עם הז"א בהיותו מלובשת את התבונה האחרונה אז נק' הזעיר ואיש תבונות ידלנה כי הז"א הוא איש ודולה ממימי התבונה האלו משתיהם ביחד ויונק מהם. אמנם כאשר הב' בחי' האלו דהיינו הב' תבונות עולות ונכללות בבינה העליונה וגם הז"א עולה ונכלל עם התבונ' התחתונה כנז' אז נק' הזעיר עם בינות הוא כי כל שלשתן נק' בינות כי כולו במקום בינה עומדים ואז אין הקליפות נאחזות כלל בז"א כנודע כי מהבינה ולמעלה אין הקליפות נאחזו' אך כל זמן שלא עלה הז"א עד הבינה העליונה אעפ"י שעל' עד התבונה העליונה שאז נק' איש תבונות כנז' עכ"ז יש לקליפות אחיזה בו ואז נק' לא עם בינו' הוא וז"ס כי לא עם בינות הוא וע"כ לא ירחמיהו עושהו כי אינם רחמים גמורים אחר שהקליפות יכולים להתאחז בו ונמצא כי לפעמים כל ג' בחי' אלו נעשים פרצוף אחד שלם בשלשתן ואז נק' הכל בינה ולפעמים הם כ"א בפ"ע ופרצוף בפ"ע והם ג' פרצופים. ונבאר עתה ג' בחי' אלו מה ענינם ואיך נרמזו בשם הוי"ה הכולל כל האצילות כנודע קוצו של יוד העליון רמז על א"א בהעלם מאוד עד כי אפי' בחי' האותיות אין בו אלא כל עצמו ופרצופו הוא רק קוץ דק שע"ג היו"ד וגם הוא צורת יוד קטנה לרמוז על הי"ס שבו אח"כ היו"ד בעצמו רומזות אל החכמה והה' על הבינה והואו אל הזעיר שהוא בחי' הו"ק וה' אחרונה במל' הרי נק' שם הוי"ה הכולל כל האצילות כולו ויש שמות הוי"ה רבים בכל פרט ופרט דאצילות אמנם זו הוי"ה הכוללת כל האצילות ביחד והבן זה. והנה נודע מ"ש בס"י הבן בחכמה וחכם בבינה פי' הדברים כי הנה אעפ"י שאמרנו שאות יו"ד הוא בחכמה ואות ה' בבינה עכ"ז צריך לכלול זה בזה וזה בזה כי באות י' שהוא בחכמה תכלול עמו גם הבינה וזהו הבן בחכמה ואח"כ חכם בבינה ר"ל החכמה תכלול בבינה באות ה' שבשם והם נחלקים לד' פרצופים כנ"ל שהם חו"ב באות י' וחו"ב באות ה' והשנים שהם באות י' הם או"א והב' שהם באות ה' הם י"ס ותבונה. ועתה נבאר מציאותם הנה יו"ד במלואה הם ג' אותיות ואות הראשונה שהוא י' רומז לאבא הנק' י' דשמא קדישא וגם הוא רמז לי"ס דפרצוף אבא וב' אותיו' המלוי שהם ו"ד הם ג"כ כמנין יוד והם כנגד אימא בי"ס שלה. ואמנם נרמזת ונחלקו' באותיות ו"ד לפי שאימא עיקרה היא אות ה' דשמא קדישא לכן נרמזו הי"ס שלה באותיות ד"ו שצורתם ה' אחת הרי נת' ענין הבן בחכמה כי עיקר האות הוא בחכמה. אמנם הבינה בכאן טפילה לו ונראה בסוד מלוי וכבר נת' כי כל מלוי מורה על הנקיבה הנטפלת אל הזכר שהיא דינים ומלוי גי' אלהי"ם נמצא כי מלוי אות רומזת אל הנקיבה הנטפלת אל הזכר. והנה זאת הנקבה הנכלל' באות יוד נק' אימא עילאה והיא הנק' בינה שהיא א' מהג' שאמרנו לעיל. אח"כ אות ה' ראשונה שבשם הוי"ה רומזת אל התבונה והוא חלק הב' מג' חלקים שאמרנו לעיל והנה נודע מפ' ויקרא ופ' אחרי מות ביאור זו של הה' הוא צורת ד"ו ויש לה עוקץ א' מאחורי הד' והיא צורת י' קטנה והוא הרומז אל י"ס הנטפלות עם התבונה שהיא אות ה' וז"ס וחכם בבינה הרי ביאור היו"ד במלוא' הוא י"ה כי הד"ו נעשה ה' א' והרי שם י"ה רומז באות יו"ד שהוא או"א ושם י"ה רמוז בציור הה' כזה יה שהם י"ס ותבונה וזהו מ"ש למעלה קלעים לכתף חמש עשרה שהוא י"ה בכתף ימין דא"א מוחין דאבא וי"ה בכתף שמאלי מוחין דאימא ואח"כ נכפלים ונעשים ד"פ י"ה. וסוד הענין כי זיווג או"א תדיר ולא פסי' לעלמין ותדי' הוה בחיבור' באחדות' כחדא ולהורו' ע"ז החיבור הגדול נתחברו יחד או"א בב' הבחי' הנז' שניהם ביו"ד ושניהם בה' בסוד הבן בחכמה וחכם בבינה. אמנם צריך עתה לדעת למה באות יו"ד נטפלת הנוק' אל הדכורא ובה' הזכר אל הנוק' הענין הוא כי אמרו בזוהר על פסוק ונהר יוצא מעדן דרעותא דיו"ד דלא פסיק מינה לעלמין וכן בהרבה מקומות. ואמנם מצינו לרז"ל שאמרו על לא אבוא בעיר לא אכנס בירושלים שלמעלה עד שאכנס בירושלים שלמטה ונודע כי ירושלים שלמטה הוא נוק' דז"א ה' תתאה וירושלים שלמעלה ה' עילאה אימא והקב"ה הוא חכמה ולא יכנס בסוד זיווג להתחבר עם הבינה עד שיתחבר זיווג התחתון בסוד מה שמו ומה שם בנו שהם אבא וז"א והתשובה היא כי יש ב' מיני זיווגים. אמנם הזיווג הא' הוא משובח והוא זיווג דאו"א עילאין וזה לא פסיק לעלמין ולכן הבינה נטפלת אליו באות יו"ד להורות כי לעולם היא בזיווג עמו באות יו"ד עצמה אך זיווג די"ס ותבונה אינה תדיר כי רובצת על האפרוחים שמתפשטים נה"י דידה בז"א בזמן היניקה אז אינה יכולה להזדווג עמו כי היסוד שלה מלובש תוך הז"א ואין זיווג לכן נרמזה זו הבחי' של התבונה נפרדת מן היו"ד ונעשית אות בפ"ע שהיא ה' ראשונה שבשם. ואמנם ג"כ בחי' ישראל הוא טפל אליה ונתחבר עמה ונתלבש תוך התבונה כדי שיכנסו רגלי שניהם תוך הז"א כנודע נמצא כי אינה בסוד זיווג רק מתלבש ונכלל תוך התבונה וזהו יו"ד שבעוקץ הה' כנודע ונכלל עם גוף הה' ועיקר האות שלה היא התבונה כי היא נגלית וניכרת בהכנסה תוך הז"א אך י"ס נתלבש בה והוא סתי' ואינו נגלה בסוד היו"ד הנכלל והנסתר בעוקץ ההוא. עוד יש תשובה אחר' לקושיא הנ"ל והענין כמש"ל כי הבינה דא"א מקומה בגרון ומשם האירה ועשתה ב' כתרים דאו"א ודע כי ב' מיני חס' א' הוא חס' הפרטי הוא בזרוע ימין ואח"כ הגבור' הולכות בזרוע שמאל וכן כיוצא עד שנגמרים הה"ח להתפשט בהוד דא"א ויש חסד גדול מכולם אשר הוא נמשך מדכורא דא"א שהוא החכמה שבו והחסד של זו החכמה יורד למטה עד הבינה שהוא הגרון והענין כי כל שפע ומזון וחיות ואכילה הנמשך לתחתונים הוא ע"י חסד דדכורא שבו מתלבש השפע וזה החסד עצמו מלביש השפע ההוא ויורד ונותן לבינה והבינה נותנת לעולמות שתחתיה ע"י התלבשות אותו החסד הנק' יומא דכולהו וכמ"ש לקמן בע"ה באר היטב. והנה נמצא כי אותו החסד מצד החכמה נכנס תוך הגרון דא"א שהוא הבינה והנה נמשך זה החסד הנז' ויורד עד סיום הגרון דא"א קודם שיתחילו ההתפשטות הזרועות דא"א שמקום הזה בין ב' ראשי כתפין דא"א שם הוא זה חסד ושם מקומו. ונלע"ד שזה החסד הוא ה"ח שנותן חכמה לבינה בסוד זיווג ונודע כי זיווג של השפעת עולמות לצורך אכילה ומזון וחיות לבד הוא בחי' נוק' דאבא ומשם באה הטיפה והתחלת' מן החסד ואז כל הה' באו משולבי' תוך החס' ההוא דכולהו וכשניתן אח"כ אל הבינה הנוק' מוציאה את החסדים האלו ומושכת לתחתונים ואז להיות כי החסדים ההם נכנסו בה לכן הם טפילים אליה ואז הבינה מתלבשת בהם ונמצא כי חסד ההוא מלביש את הבינה ונמצא כי הבינה מתלבשת בחסד ההוא וחסד ההוא מתלבש תוך השפע היוצא מהבינה וע"י ב' בחי' הנז' יוצא השפע הנמשך לכל העולמות וכמ"ש בפ' והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. ונבאר הענין כי הנה נמצא עתה ב' בחי' א' הגרון עצמו וא' החסד הזה שהלביש האור היוצא מן הגרון שהוא הבינה ואז ב' בחי' אלו נמשכים לאו"א ואבא שהוא דכורא יוצא מסוד החסד ההוא שהוא חכמה ואימא שהיא נוק' יוצאה מסוד הגרון עצמה שהיא הבינה ולהיות שאור הגרון הזה גדול מזה החסד לפי שזה החסד נמשך מן החסד זרוע ימין דחכמה אך אור הגרון הזה הוא מג"ר דבינה ולכן החסד גרוע ממנו ונתלבש בתוכו ואז יוצא אבא מסוד החסד ונתעלה ביו"ד שבשם ואימא יוצאת מסוד הגרון נעלמת בו והיא גדולה אך אחר שהתחיל הזרוע דא"א להתפשט כנודע כי הפרקים שבזרוע דבוק בגוף הת"ת שהוא עד החזה ואז חסד נתלבש תוך הגבורה כנודע דימינא אתכללא בשמאלא ואז נתעלם החסד ונתלבש בגבורה ואז יצאו י"ס ותבונה אחר פישוט הזרוע מן החסד ולמטה כנודע זה מכח החסד וזה מכח הגבורה אבא מחסד ואימא מגבורה ולהיות כי החסד נתעלם ונתלבש תוך הגבורה לכן גם י"ס היוצא מכח חסד ההוא המתלבש תוך הגבורה גם הוא אתגניז ואתטמר ואתלבש תוך התבונה לתת מוחין לז"א כנודע וז"ס ה' ראשונה שבשם היו"ד הנעלם ומתלבש תוך הה' בעוקץ שלאחריה ועתה י"ס גדול מתבונה וגם זהו הענין מ"ש בזוהר כי אבא גניז וטמיר יתיר והוא לבחי' זו וז"ש באדר' לבתר אשכחו דחכמה אבא בינה אימא פי' כי בתחלה באות יו"ד שהוא קודם התפשטות הזרוע היו נעלמים זה בזה ולא היו ניכרים לשנים אך אחר התפשטות הזרוע אז הם י"ס ותבונה ה' דשמא קדישא אז לבתר אשתכחו בגלוי בחי' או"א כי עתה יש ב' אותיות י"ה שהם או"א ותחלה באות יו"ד לא היו ניכרים בחי' אימא ואח"כ אשתכחו שהם יחד אי"א. סליק פ"א בעזה"י:
פרק ב
ונבאר עתה ענין הבינה והתבונה אשר נרמז בי"ה דשמא קדישא היינו במלוי יו"ד שהוא ו"ד. כי הנה ביארנו לעיל כי הה' יש בה עוקץ לאחריה והיא צורת יו"ד והנה בר' שהוא ב' קוים שהם ב' ווי"ן והיו"ד שהיא עוקץ הם כ"ב סוד הכ"ב אתוון שנותן אבא לאימא ונרמזו בצורת הד' של הה' הוא צורת ד"ו. והנה צריך עתה לבאר למה בינה נרמזת בצורת ו"ד מלוי יו"ד שהוא הו' על הד' ולמטה בתבונה שהיא ה' ראשונה שבשם ד' על הו' כזה ה ועוד שינוי א' הלא זו הרמוזה במלוי יו"ד הו' יש לה ראש ואמנם הו' הרמוזה בסוד הה' אין לה ראש. והתירץ שכבר ידעת כי אות הי' שבשם נרמזו כל הי"ס שלה כי י' לעילא וגיו באמצע וקוצא לתתא הרי ג' בחי' עליונה הוא ג"ר בסוד ג' קוצי היו"ד ויו"ד שניה הוא ג"א ויוד ג' הוא ג"ת נמצא כי הו' שאין לה ראש שהיא בתוך הה' מורה על הו"ק בלתי ראש אך הו' שיש לה ראש מורה על היותה נשלמת בסוד י"ס גמורות ויש לה ראש, ונחזור לענין כי זאת הו' דמלוי יו"ד כבר ביארנו שרומזת בבינה עליונה. והנה בבינה העליונה יש לה הראש עם המוחין והיא פרצוף שלם ולכן ו' זו עם הראש אך ו' של אות ה' אין לה ראש להורות על התבונה היוצאה מן החזה למטה בבינה עליונה ועדיין אין לה מוחין רק בחי' ו"ק לבד כי מכח ו"ק דבינה עליונה יוצאת וכבר ידעת מש"ל כי העקביים של הבינה נכנסו בראש התבונה והענין כי כמו שבז"א הנה"י דתבונה נכנסין בו בסוד מוחין ונמצא כי התבונה מתפשטת עד סיום ז"א וז"א מלביש אותה מן החזה ולמטה כן הענין בבינה ותבונה כי הבינה לפעמים נפרדת מן התבונה ואז התבונה דוגמת ז"א שהוא ו' קטיעה בלי ראש שהם המוחין ואח"כ הבינה נותנת מוחין אל התבונה ע"י נה"י דבינה עצמה הנכנסים בראש התבונה ואיני מאריך לך בענין הזה כי כל מה שכתבתי לך בענין התבונה עם הז"א כן הענין עצמו אל הבינה עם התבונה בכל הפרטים ודי למבין. והנה בזה תבין מ"ש כי יש קושיא א' והוא כי איך למעלה בבינה יש ו' וד' אחרי שכל י"ס דבינה נרמזו באות ו' דמלוי יו"ד כנז' א"כ הרי הד' דמלוי יו"ד היא יתירה וכן הד' דצורת ה' שהוא ד' על ו' יתירה כי הו' מורה על שהיא בחי' ו"ק בלבד. אך יובן זה במ"ש כי לזימנין התבונה בלתי ראש ולפעמים גם היא יש לה ראש עם נה"י דבינה והנה כבר ידעת מ"ש לך בענין ז"א בבחי' הצלם שבו שהם ג' בחי' שהיו אל המוחין שהם ב' מקיפים ופנימי וכן הענין בכאן כי הד' דמלוי יו"ד הם סוד הד' מוחין היוצאים מן הבינה הרמוזה באות ו' דמלוי היו"ד ואלו הד' מוחין מתלבשין בנה"י שלה ואז נעשה בסוד אור מקיף של עליון של התבונה בסוד ד' מוחין של המקיפין ועדיין אלו הם למעלה בסוד הבינה באות יו"ד לכן תבין כי כל מציאות הבינה נרמז במלוי ו"ד של יו"ד אך היה ראוי שתהיה ה' אחת כסדר ד' על ו' שהם ד' מוחין דילה על ו"ק אמנם להיות כל מציאות דבינה נרמזה באות ו' לכן נפרדה ממנו אות הד' כי אין זה מכללות הבינה אלא בחי' הד' מוחין דנפקי מיניה אל התבונה. ואמנם נרמזו בסוד ד' לפי שהם ד' מוחין. וגם לסיבה אחרת דוגמת התבונה הג' שהיא בחי' מל' דתבונה הב' המתלבשת תוך ז"א והיא אות ד' כי כל ד' היא במל' לכן גם אלו הד' מוחין דתבונה נתלבשו בסוד המל' דבינה העומדת מחזה דבינה ולמטה ונק' בחי' זו נה"י דבינה שבהם מתלבשים ד' מוחין דתבונה לכן זו המל' דבינה נק' ד' דמלוי יו"ד והבן זה. ודע כי לעולם אינו מתלבש העליון בתחתון אלא בסוד האחוריי' לבד כמ"ש כבר בסוד הה' שנתלבש' בחוטם וזה הענין לתבונה עם הז"א כמ"ש במקומו וכן כאן במל' זו של הבינה העליונה אחוריים לבד הם מלבישים בד' מוחין של התבונה ואלו האחוריים הם האחוריים דנה"י דבינה כנודע כי המל' היא שם אח"כ בא המקיף הב' של התבונה והם סוד אלו ד' מוחין הנז' שנתפשטו עוד רומז אל התבונה היא ו"ק לבד והד' הם ד' מוחין שלה שנשארו למעלה על ראשה בסוד א"מ ולכן תראה שהד' הזו אינה נוגעת עם ו' אלא יש חלל ביניהם בין הד' שיש בצורת ה' ובין הו' שבתוכה להורות שהם בסוד מקיף ולא נכנסו עדיין בסוד מוחין פנימים. והנה החלל הזה ע"ז נאמר כי ימצא חלל באדמה כי התבונה נק' ארץ אדום וזהו ג"כ סוד אדמה אדם ה' ושם זה של אדמה הוא בתבונה ונק' חלל לפי שלא נכנסו בתוכו המוחין שהם חיים כנודע אהי"ה הוי"ה אהי"ה בגי' חיי"ם שהם ג"כ בחי' מקיף ז"א כמבואר במקומו ולקמן נבאר בע"ה איך כל הדינים אינם אלא בתבונה הנק' אדמה ולא בבינה כי התבונה היא אחוריים של הבינה ושם כל הדינים כנודע. ואמנם כמו שז"א עולה ער התבונה ואז נכנסין בו המוחין כן זאת התבונה כשתעלה עד הבינה יהיה לה מוחין פנימים אך בהיותם למטה אין לה מוחין אלא בסוד מקיפים לבד. והנה באדם אמרו וביארו מלת תבונה ואמרו כי בה אתרמיז בן ובת שהם ו"ה וזהו תבונה אותיות בן ובת ו"ה והענין כי הלא התבונה היא ה' ראשונה דשמ' קדיש' ובן ובת אלו הנרמזים במלי תבונה הם הד' והו' דציור ה' ראשונה שהוא עצמות התבונה כי הו' הוא סוד ו"ק שלה והד' הם ד' מוחין מקיפים שלה. אמנם הטעם שנק' בן ובת הלא ידעת שזו"נ שניהם יצאו ע"י העיבור תבונה זו ולכן נרמזו שניהם בה ונמצא כי בהיות תוך הבינה הנק' עלמא דאתי שאז צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם לפי שהתבונה הם גבורות ובמקומה שולטים הדינים על הרחמים שהוא העטרת על ראשי הצדיקים כמ"ש כבר לכן היתה אז המלכות יונקת מסוד ד' מוחין דתבונה והז"א מו"ק התבונה ושלטא נוק' על דכורא לכן היא ד' על ו'. ואמנם ה' זו אינה אלא בעצמות פרצוף התבונה אמנם נרמזו ג"כ הבן והבת והבן זה ובמקומו נבאר ענין זו"נ הרמוז באות ה' זו וגם בב' אותיות ו"ד דמלוי יו"ד וכאן נעשו ד"ו ואין כאן מקומו. סליק:
פרק ג
ונבאר עתה ענין הבינה המתלבשת תוך התבונה לעשות לה מוחין ודע כי כבר ביארנו לעיל כי הבינה היא אהי"ה דמלוי יודין והתבונה שם ס"ג. אמנם כ"ז כשנחלק כל אלו הבחי' כ"א בפ"ע שנעשים ב' פרצופים ואח"כ נבאר מה ענינם כשמחברים ונעשים פרצוף אחד וע"ש היטב בכדי שתבין איך נעשה אח"כ זה ההתחלקות ומה גרם לשינוי שמות אלו כמ"ש בע"ה. דע כי הנה נת"ל כי אין העליון מתלבש בתחתון אלא אחוריים לבד ולכן דע כי הבינה עם החכמה הם חיבור א' שהוא סוד הפנים שלהם לבד ואח"כ י"ס ותבונה הם באים מאחוריים של הבינה העליונה גם לאה גם יעקב יצאו מאחוריים של י"ס ותבונה הנכנס בז"א והבן זה מאוד כי הוא כלל גדול להבין בכל פרטי האצילות איך הם זה לפנים מזה וזה אחוריים לזה וכשתדקדק תמצא שהכל א' אלא שהם בסוד פנים ואחור ואחור למעלה מאחור ופנים למעלה מפנים ודי בזה. ונחזור לענין כי או"א העליונים שהם יו"ד של הוי"ה הנה האבא הוי"ה דיודין ואימא אהיה דיודין וג"כ כבר ידעת כי אבא הויה ואהיה אימא דכר ונוק'. אמנם האחוריים הם באבא אחוריים דיודין כזה יו"ד יו"ד ה"י יו"ד ה"י וי"ו יו"ד ה"י וי"ו ה"י ואימא אחוריים דאהי"ה כזה אלף אלף ה"י אלף ה"י יו"ד אלף ה"י יו"ד ה"י. אמנם דע כי האחוריים האלו דאו"א עיקר האחוריים אינם אלו שאמרנו כי אלו הם יותר פנימים ואין בהם כ"כ דינים. אך האחוריים העיקרים החיצונים דאו"א הם בחי' אלהי"ם כנודע כי אלהי"ם בבינה. והענין כי כבר ביארנו כי בהיות התבונה והבינה כלולות ביחד הם אז פרצוף אחד של י"ס. ואמנם כשנחלקים לב' אזי מתחלקים מהחזה ואילך כי מהחזה ולמעלה היא בחי' הבינה והם ו"ס כח"ב חג"ת והם עומדים נגר אבא שגם הוא נחלק עד"ז מן החזה למעלה אבא ונמצא כי ו' ראשונות דאימא נעשו פרצוף א' ונגדו ו"ר דאבא שגם הם פרצוף א' וכן דע כי אבא נק' יו"ד ומכה היו"ד בו' ראשונות אלו דאימא ונעשים יפ"ו שהם ס' וכן הד"ת דאבא שהם סוד יו"ד ג"כ מכים בד"ת דאימא ונעשית ס' הרי ידעת כי הבינה נק' ס' והתבונה מ' סתומה כנ"ל. והנה אם תמנה הסמך של הבינה תהיה סמך גי' ק"ך והענין כי מן זו הבינה שהם ו"ר האחוריים שלהם הם בחי' אלהי"ם דינים כנודע כי ק"ך צירופים שיש בשם אלהי"ם שהם האחוריים של ס' זו שהיא ג"כ בגי' ק"ך. והנה נמצא כי אלו הק"ך אלהי"ם יהיו בכל אחורי הי"ס דבינה. אמנם להיות סוד בינה טמירא וגניזא יתיר אין בחי' ק"ך צירופים ניכרים אלא מהחזה ולמטה שהם בד"ת שבה ואז נחלקים הק"ך אלהי"ם ד"פ ל' שהם סוד ק"ך צירופים אלהי"ם והם ד"פ ל' ד"ל והענין כי הבינה הפנים שלה הוא אהי"ה ושם אהי"ה מתחלף באותיות הסמוכים אליהם ונעשים בוכ"ו שהוא שם קדוש והוא בגי' ד"ל כי מזה השם נמשכו האחוריים של הבינה שהם דפ"ל צירופים דאלהים וז"ס אורך היריעה האחת שלשים באמה ורחבה ד' באמה שהם ד' אמות לבד ברוחב שהם ד"פ הנ"ל וכל אמה מאלו יש בה אורך ל' אמות הם דפ"ל כמנין ד"ל אמנם כאשר אלו האחוריים של ק"ך צירופי אלהי"ם הנז' נתפשטו אז יעשה מהם התבונה הכולל עמה י"ס והם האחוריים של הד' אהי"ה. אמנם אלו האחוריים נעשה מהם הפנים שלהם אמנם מאלהים הנ"ל נעשה האחוריים והחיצונית שלהם כי שם מתגלים הדינים ולא בפנימותם ונמצא כי אלו בי שמות הריבועים כנ"ל שהראשון גי' קפ"ד והב' גי' קדמ"ת הנה למעלה היו בבחי' אחוריים וכאן למטה בי"ס ותבונה נעשים בבחי' פנים ולכן שם הא' שהוא בחי' קפ"ד נגד י"ס להורות כי משם זה מזדווג עם התבונה בסוד פב"פ ופוקד אותה כנודע כי הזיווג מלשון פקידה כמ"ש ופקדת נוך ולא תחטא. וגם תראה כי ב' שמות גי' קדמ"ת להורות כי מה שהיה למעלה אחור עתה הוא קדם שהוא בחי' פב"פ כמ"ש אחור וקדם צרתני. והנה תראה כי ב' שמות הנז' בהיות למעלה הם ע"ב קס"א בגי' זכו"ר להורות כי שם בבינה עילאה אין אחיזה להחיצונים כנודע כי כל השכחה באה מן החיצונים. אמנם באו"א שאין שם אחיזת החיצונים בגי' זכו"ר כי אין שם שכחה וזהו אותיות זכירה זכור יה שהם או"א אמנם האחוריים שלהם שנעשים פנים למטה בי"ס ותבונה בגי' תשכ"ח לרמוז כי שם בתבונה יש כבר מקום לחיצונים לאחוז והשכחה מצויה שם וכנגד אלו הב' בחי' נאמר בתורה זכור ואל תשכח בענין עמלק. ואמנם דע כי אעפ"י שהשכחה הם בי"ס ותבונה עכ"ז עיקר אחיזתם הם בתבונה כי שם עמה נגמר החשבון תשכח ובזה תבין מ"ש בספרים האחרונים כי שר של שכחה שמו מ"ס והענין כי הבינה ותבונה הם מ"ס כנ"ל וזהו הקליפה הגורמת השכחה הוא ע"י אחיזתם למטה במ' וגם מה שלוקח מן הס' אינו אלא רדת האחוריים שלה למטה בתבונה וזהו מ"ס ובזה תבין משארז"ל אינו דומה מי ששונה פרקו קי פעמים למי ששונה ק' פעמים וא' כי השר הזה גי' ק' ועד ק' יש לו יכולת לשכח ומשם ואילך אין לו יותר כח לשכח. ובזה תבין מ"ש בר"מ פ' קדושים בדרגין דילן דאינון או"א כו' ותרווייהו אינון פורסייא וספסל תחתך ליקרך פי' כי או"א נעשה כסא למה שלמעלה מהם. והענין כי הנה הפנים והאחוריים דאו"א הם זכור ותשכח והנה זכור בגי' רג"ל הרי רגל א' בחיי הפנים ותשכח גי' ג"פ רג"ל דבחי' אחוריים הרי ד' רגלי הכסא. ואמנם זכור ותשכח הם ד"פ רג"ל ועוד כ"ח יתירות. והענין כי אלו הרגליים בב' מ"ל דאו"א כי המלכו' הוא בחי' הרגליים כנודע וגם כי אין אלו השמות נעשים אלא ע"י חשבון ונודע מפ' פנחס כי כל החשבונות וגימטראות בסיהרא אינון והלא הדבר צ"ע כי אין כל החשבונות במ"ל האחרונה כי הרי כל השמות שהם בכל שאר הי"ס יש להם חשבון אך הענין הוא בכל מקום שיש בבחי' השם ההוא שם חשבון של שם ההוא באופן כי כשאנו אומרים איזהו בחי' חשבון בכל שם ושם הנה בחי' החשבון ההוא למטה במלכות של אותו השם ושמור כלל זה בידך. והנה נמצא כי זהו החשבון של זכור ותשכח שהם ד' רגליים הם בב' המ"ל דאו"א והם הוא בחי' ד' רגלי הכסא והנה הכ"ח היתירי' מהם הם חשבון כ"ח הראשונים שה' יו"ד ה"י דע"ב דיודין היוד עם ה' גי' כ"ה וקח עוד ג' מן מלוי של היו"ד הרי כ"ח ואלו הכ"ח הראשונים הם ראשים של כל החשבון של השמות הנז' והם מתלבשים תוך הד' רגליים והם נשמה בתוכם וגם זה הכ"ח הוא בב' מ"ל הנ"ל לפי שגם הם בסוד חשבון ובתוך כ"ח של חשבון מתלבשות כ"ח אותיות דמלוי המלוי של שם ע"ב דיודין דאבא כי זה אינו גי' וחשבון אלא בסוד מספר אותיות לבד שהם כ"ח ואלו אינם נקראים חשבון ואינם במלכות והבן זה. והנה אותי' כ"ח דמלוי המלוי דע"ב דיודין הרוכב על זה הכסא ואעפ"י שזה הכ"ח הוא ממלוי המלוי והכ"ח הא' הוא ממלוי לבד עכ"ז להיות בסוד חשבון הוא גרוע מזה הכ"ח כנז"ל, ויש להקשות בזה כי הוא היפך ממה שכתבנו לעיל בסדר המדריגות ע"ש ונמצא עתה כי הרוכב על הכסא הם כ"ח אותיות דמלוי המלוי דע"ב והכסא הם בחי' חשבון יו"ד ה' של המלוי והד' רגליים של הכסא הם שאר חשבון של ב' שמות הנז' וכדי שתבין כל זה אקדים לך הקדמה א' דע כי מה שביארנו כי שם ע"ב בחכמה ושם ס"ג בבינה ושם מ"ה בת"ת ושם בין במלכות אין כל זה אלא בז"ת של כ"א מהם. ונתחיל משם ע"ב דע כי ד' אותיות הוי"ה בכתר דאבא ויו"ד אותיות המלוי בחכמה שלו וכ"ח אותיות מלוי המלוי בבינה שלו. ובזה תבין מ"ש בזוהר ובתיקונים דצריך האי כח לסלקא לה לגבי חכמה ואיהו מ"ה בי' אצבעין על האי כח כו' הרי כי החכמה הוא י' אותיות המלוי ובינה הוא כ"ח אתווין מלוי המלוי כי היה הוא בחכמה וכח ה' הוא בבינה וכאשר תצטרף כל אלו הג' בחי' שיש בג' ראשונות הם פשוט ומלוי ומלוי המלוי הם מ"ב אתווין וז"ש בתיקונים רישא דאו"א שם מ"ב וגופא דאו"א שם ע"ב והבן. אמנם כל שאר הז"ת הם בחי' חשבון של שם ע"ב בי' אותיות הכולל כל הז"ת וכן עד"ז הם בשם ס"ג שבבינה ובמ"ה שבת"ת ובבין שבמל' א"כ הרי כ"ח אתווין שבבינה מתלבשין ורוכב על הכסא תוך כ"ח האחר דחשבון שהוא למטה בז"ת. סליק פרק ג' בע"ה:
פרק ד
ונבאר עתה ענין האחוריים די"ס ותבונה כי כבר ביארנו שהאחוריים שהם תשכח נעשו בכאן בחי' פנים לי"ס ותבונה. אמנם אחוריים דתבונה הם מבחי' שם אלהים כנ"ל. והנה לעיל בבינה ביארנו ששם מתגלים הק"ך צירופים בד"ת שבה שהוא מן החזה ולמטה וכשנמשכו אלו למטה בתבונה אז נאמר עליו ואם דל הוא ואין ידו משגת פי' כבר ידעא שהתבונה נק' אם הבנים לפי שהתבונה רובצת על האפרוחים ומתלבש' תוך הז"א משא"כ בבינה. והנה כשאלו האחוריים שהם בגי' ד"ל מתפשט בה אז זו האם נק' ד"ל וז"ש אם דל הוא אל תקרא ואם אלא ואם בניקוד צירי ואז ד"ל בסוד ד' אלהים המתפשטים בה ואז היא דלה בבחי' שלה זו. והענין כי אורה מתמעט ואין ידה משגת לעלות אל הבינה כי כשאלו הד"ל אלהי"ם למטה בתבונה אז יונקים משם החיצונים והיא דלה וכשעולה למעלה אז אין כח בחיצונים לינק וזהו ואין ידו משגת לעלות למעלה כי היא אם הבנים וצריכה להיות רובצת על האפרוחים. והנה אעפ"י שלמעלה בבינה לא נתגלו אלו הק"ך צירופים אלהים אלא מן החזה ולמטה עכ"ז כאן בתבונה שהיא יותר תחתונה יכולה להיות מתגלים הדינים יותר למעלה ומתחילים מגבורה שלה כי בחסד שבה כיון שהיא בחי' החסד אין יכול' לשם אלהי"ם להתגלות שם ע הגבורה כי גם היא נק' אלהי"ם כנודע. ונמצא כי למעלה היא ד"פ ל'. ועתה הם ה' מדריגות ג"ת נה"י צ"ד בכל חלק והענין כי הק"ך צירופים הם כ"ד צירופים מתחילים באות א' כ"ד בל' וכ"ד בה' וכ"ד בי' וכ"ד במ"ם הרי כ"ד דצירו' א' הוא במדריגה א' ונמצא כי כיון שכל הכ"ד במדריגה א' הם מסוג א' כולם מתחילין באות א' לכן כל הכ"ד הם בחי' של אלהי"ם א' הרי בין כולם הם ה' אלהים. עוד טעם אחר כי הכ"ד צירופים עם כללות' הם כ"ה והנה אלהי"ם הוא ה' אותיות כ"א כלולה מכל ה' אותיות הם כ"ה כי כל כ"ד צירופים הם שם א' של אלהי"ם נמצא שכ"ה מדריגות הם הה' אלהים והם גי' ת"ל תוסף עליהם שם בוכ"ו שהוא אחוריים דאהי"ה שמשם נתפשטו ה' אלהים בבינה שהוא בגי' ד"ל והוא השורש לכל ה' אלהים שמשם יצאו וא"כ ת"ל וד"ל גי' תבונה ע"ה הרי ידעת איך כל הק"ך צירופי אלהים עם שרשם שהוא שם בוכ"ו כולם מתפשטים באחורי התבונה וכאן מתגלים אמנם בבינה אין שם גילוי להם ואינם נאחזים משם הקליפות וז"ש בזוהר דבינה אע"ג דהיא רחמים דינין מתערין מינה מסיטרהא ר"ל קצוותי' שהיא התבונה שהוא קצה וסוף שלה כנודע כי התבונה היא מל' דבינה וזהו המל' שהוא בתבונה היא אחוריים דבינה כנ"ל פ"ט ונודע כי כל האחוריים נק' אלהי"ם ונמצא כי כל הדינים מפקין מסיטרהא דבינה שהיא התבונה וכ"מ שתמצא שם אלהים בבינה הוא בתבונה והבן זה. הכלל עולה כי כל האחיזות הדינין הם בתבונה לבד ונמצא כי כאשר זו התבונה תרד למטה מן הבינה ותרד תחת רגלי הבינה כדי להיות רובצת על האפרוחים הוא ז"א. והנה גם הז"א צריך לירד והנוק' תרד ג"כ כי ברדת העליונה על התחתונה גם הם יורדים ואז כולם נק' נופלים כי יש אחיזה אל הקליפות בהם וכאשר יתעלו כולם למעלה ותעלה התבונה למעלה בסוד אחוריים דבינה ואז יעלה גם הז"א אחריה וגם נוק' תעלה אז אין לקליפות אחיזה בהם וז"ס סומך ה' לכל הנופלים כי ע"י הסמך הוא הבינה עילאה יש סמך ועזר אל הנופלים שהם תבונה וזו"נ להעלותם למעלה ואז אין החיצונים נאחזים בהם וז"ש בפ' בראשית אות ס' והיא בחי' בינה ואמרה דבי' אית סמיכה לנופלים כו'. והנה נת' כי הבינה נק' סמ"ך לטעם זה שהיא סומכת אל הנופלים וגם ס' היא סתומה ונעלמה וכן אות ס' בצורתה סתומה מכל צדדים וגם לטעם הנז' כבר כי הבינה היא ו' ר"ל שהם גי' ס. אמנם התבונה היא ד"ת לבד ונק' מ' וגם היא סתומה קצת כי גם היא עלמא דאתכסיא וגם נק' מ"ם כי היא רביעאה על אפרוחים בסוד היסוד שלה שהיא מ"ם סתומה בסוד גן נעול מעיין חתום וגם היא נסתמ' שם בהתלבשה בז"א וגם לפי שבתוכה מתלבשים ד' מוחין דז"א כ"א כלול מי' שהוא מוח חכמה הנק' י' הרי מ' ובזה תבין סוד עוה"ב כי הוא בתבונה כי היא עלמא דאתכסיא וזה העול' תמיד נמשך ובא לתוך רישא דז"א בסוד מוחין אמנם הבינה אינה ניגלית ואינה באה ויורדת עד הז"א. גם דע כי הנה אמרנו שהאחוריים של הבינה הם סוד התבונה והוא באופן זה כי הד' עליונות דאחוריים דבינה נעשו פנימיות אל התבונה בד' עליונות שבה וכן אחוריים של ו"ק תחתונים דאימא נעשו פנימיות בו"ק התבונה. ובזה שאמרנו לעיל כי כל מדריגה א' הוא שם אלהים א' הכולל כל צירופי המדריגות נמצא שהם ד' אלהי"ם והם גי' ע"ה בשג"ם ובגי' משה וכלם הם ק"ך צירופי אלהי"ם שהם שני חיי שרה שהם בחי' אחוריים דבינה כמ"ש וראית את אחורי כנ"ל. סליק:
פרק ה
הנה בפרקים שעברו נת' ענין אימא שנחלקת לג' חלקים באופן זה כי ט"ר דאימא נק' בינה עילאה והתבונה היא בחי' מלכות דבינה דוגמת רחל שהיא מלכות דז"א וזו התבונה נחלקת לב' מחצי ולמטה הוא נעשה פרצוף ג' והיא המלכות של זו התבונה הנז'. וזהו פרצוף הג' של התבונה התחתונה ומתלבשת תוך הז"א נמצא כי אלו הג' הם פרצוף א' שלם ונחלק לג' שהם בינה ומלכות ומלכות דמלכות והכל א' גם הם ב' בחי' לבד לכן לא נזכר בזוהר רק בינה ותבונה. והענין כי העיקר החילוק זה הוא לשתים בינה ומל' שבה. אמנם כשחוזר לחלק פעם אחרת לזו המל' אינה עולה בשם והמל' נקרא תבונה נמצא כי לפעמים הוא נק' הכל בחי' א' ולפעמים נעשה ג' בחי' והרי לעיל נת' הג' בחי'. ועתה נפרש בהיותם נכללים בב' בחי' לבד שהם בינה ותבונה ותחלה צריך שתעיין מ"ש כבר כי שם הארכנו בענין זה ודבר זה תבין משער אח"פ היטב שער בינה ותבונה ע"ש כי שייכים להדדי וכאן א"א להבינו על נכון כמו שהזהרתיך שם במקומו. אמנם הענין בקיצור כי הנה בבינה נק' אהי"ה דמלוי יודין והתבונה שהיא כוללת כל הב' בחי' שהם הב' התבונות היא הוי"ה דס"ג. ואמנם שם ביארנו כי שם זה מתחלק לב' וחשבון בג"ר היא יו"ד ה"י דשם ס"ג כשתסיר ב' חלקים דמלוי הה"י שאלו יורדים למטה בתבונה אחרונה נשארו הג"ר בבחי' בינה ב' בתוכה כנזכר ובערך התבונה האחרונה הזו נקרא בינה ובערך בינה העליונה דשם אה"ה נקרא תבונה ואמנם ישאר החשבון דש' ס"ג אחר שתסיר הג"ר לבינה הם בחי' תבונה האחרונה הג' ושם נת' איך זו התבונה הג' גם היא נכללת ונעשית שם ס"ג שלם ושם תראה איך נעשים נ"ח כמנין אז"ן והוא הוי"ה א' של היו"ד ה"י וא"ו ה"ה בגי' נ"ח וזה התבונה הג' המתפשטות בז"א מהחזה ולמטה שהיא ה"י תתאה דשם ס"ג שלה וכשתסיר אות ה' משם ס"ג נשאר כזה יו"ד ה"י וא"ו ה"ה כמנין אז"ן וכשמלכות של זו התבונה הג' מצטרפות עם התבונה אז נשלם שם ס"ג ונמצא כי המלכות של זו התבונה הג' היא ה"י תתאה של ס"ג שהוא ה' מחצית של אות יו"ד דמלוי ה"י תתאה דס"ג כנזכר שם וזו הה' היא בצורת ד"ו כי נתפשטה בו"ס דז"א ומאחוריים יצאה לאה הנק' ד' כנודע וזו הה' נכנסת ונעשית פרצוף שלם בז"א בו"ר שלו עד החזה שבת"ת ואז נשלם בו ס"ג דהיינו בחב"ד ח"ג הרי ס' שליש הת"ת הוא ג"כ שליש מעשרה הוא ג' הרי ס"ג כנזכר שם. ואמנם כל אלו הבחי' אינם רק שם ס"ג והבינה העליונה האמיתית היא אהי"ה דיודי"ן וכבר נת' איך כל הב' בחי' תחתונות נכללות בשם ס"ג א' שנמצא הכל ב' בחי' לבד אהי"ה וס"ג בינה ותבונה גם בזה תבין מש"ל וד"ל. אך עכ"ז דע גבוה מעל גבוה כי יש שם ס"ג הכולל בינה ותבונה כמ"ש פי' הדברים כי למעלה הבינה האמיתות העליונה היא אהי"ה דיודין ולמטה ממנה יש ס"ג וכל בחי' תבונה א' אך לפעמים מתחלקות בבינה זו שהיא ס"ג הנזכר לב' ונעשית בינה ותבונה שהם הג' חלקים הראשונים דס"ג. והנה כשנחלקו התבונות לבינה ותבונה אז הבינה תקרא ג"כ שם אהי"ה דיודין והתבונה תקרא שם ס"ג. והנה מזה הס"ג הכולל בינה ותבונה שהם אהי"ה וס"ג כנזכר ימשכו למטה עוד בינה אחרת דאהיה דיודי"ן ותבונה דשם ס"ג פי' כי המלכות של זה התבונה דס"ג נעשית ג"כ פרצוף שלם ונכנסת תוך ז"א בסוד מוחין ואז נחלקת מהחזה ולמטה שנכנסת ברישא דז"א היא נקרא תבונה שם ס"ג ומהחזה ולמעלה נקרא בינה. ועתה נבאר היותם כולם בחי' א' ופרצוף א' דע כי בבינה יש שם הוי"ה בניקוד אלהי"ם היינו השרשים דס"ג נקודים בניקוד אלהים כנודע זה השם כולל כל הבינה פי' כל הג' בחי' הנק' ס' ומ' וד' שהם בינה ותבונה. ואמנם יש בו ד' אותיות ובכל אות מאלו יש שם אהי"ה א' כיצד באות יו"ד אהי"ה דיודי"ן ובאות ה' אהי"ה דיודין ב' ובאות ו' אהי"ה דאלפין ובאות ה' אהי"ה דההי"ן. והענין כי החכמה של הבינה נק' אהי"ה דיודין והיא רמוזה באות יו"ד של הוי"ה בניקוד אלהים ובינה דבינה היא אהי"ה דיודי"ן ורמוזה בה' של הוי"ה והו"ק דבינה הם אהי"ה דאלפין ורמוזים בו' של הוי"ה הנז' והד' דבינה היא המלכות שבה היא אהי"ה דההי"ן ורמוזה בה' אחרונה דהוי"ה וכל אלו האהי"ה עם ההוי"ה הם בבחי' היות כל הפרצוף נכללים בפרצוף א' וכשנחלקים אז נק' בשם ס"ג כנ"ל. ואפשר לומר כי הוי"ה שבניקוד אלהי"ם הוא מלוי ס"ג וכולל כל הפרצופים דבינה וז"ס מה שאנו אומרים בכ"מ דשם ס"ג בבינה. אמנם אח"כ נחלקו לד' אהי"ה הנ"ל וחוזרים לחלק ונעשית כמה בחי' של ס"ג. אמנם הס"ג העליון היא כוללת ואין לי קבלה מזה ממורי זלה"ה. ודע כי או"א ניזונים מלמעלה והכל הוא בסוד אכלו רעים, אמנם המזון דזו"נ נק' שתיה בסוד שתו ושכרו דודים כנז' בזוהר ויקרא והנה אכילת או"א נחלקת לב' ונמשכת ע"י ע"י המתלבש תוך גלגלתא דאריך ומשם נמשך השפע והמזון עד הפה דא"א ומשם יוצאין לחוץ כי מרוב אורו אינו יכול לכנוס לפנים ומשם דרך הדיקנא דא"א ויורד השפע ההוא נגד הפה דאו"א ואינו יכולים לקבלו כי אפי' תוך א"א לא היה יכול לכנוס ואז נשאר שם בסוד הבל פומא דא"א ויש אה"מ ומשם שואבים או"א בפיהם וניזונו משם דרך שאיבה לבד ולא בסוד אכילה ממש והמזון הזה לג"ר דאו"א. אכילה שניה היא ממ"ס דא"א הנמשכת משם אל פיו דא"א ומשם נכנסת בפנימותו דרך הגרון ושם הוא כתר דאו"א ומתפשט עד פה דאו"א ואז יורד בפנימותו של גרונם עד הו"ק שלהם ומזה ניזוני' ו"ק דאו"א נמצא ב' אכילות א' מעתיק והיא נמשכת בחוץ ב' מאריך ונמשכים מבפנים כי אכילת דעתיק הוא אור גדול מאוד ואין יכול להתלבש בפנים. ואמנם אכילה ומזון בזו"נ הם ניזונים מאו"א ואין נקי בשם אכילה אלא בשם שתיה כי משם ולמטה הוא בסוד המים וגם שתיה זו נחלק לב' כי מאכילה הב' דאו"א הנמשכת לה' ממו"ס דא"א עד ו"ק שבה' ומשם נמשך בפנים עד שמגיעים למקום זו"נ לג"ר שלהם ומשם ניזונים ו"ק דזו"נ. והנה בכאן השתיה העליונה נמשכת מבפנים והשתיה התחתונה נמשכת מבחוץ וזה היפך מן בז אכילות הנ"ל אך הענין הוא כי השתיה העליונה נמשכת מא"א ולכן גם אם תתפשט בפנימיות אין בזה חשש אך השתיה התחתונה שהיא ממוח הבינה הם דינים והם מים מלוחים ואם ימשכו בפנים בגופא דבינה היו מים מרים לכן הם יוצאים דרך הפה כי שם אעפ"י שהם מלוחים קצת נמתקים בשפתיים של הבינה ואם יכנסו בפנים בגופא מלבד שהם מלוחים גם יהיה מרים לגמרי. אמנם סוד השתיה הזו השנית הוא סוד הרוק שאדם מוציא מפיו וזה הרוק היוצא מן הפה נמתק בשפתיים ולכן תראה בחוש הראות כי הרוק הפה דאדם הוא מתוק ועיין עוד לקמן. סליק פרק ה' בעזה"י:
פרק ו
ונבאר עתה ענין זו השתיה שנמשכים אל זו"נ מבינה עצמה דע כי שתיה זו ג"כ מבחי' אכילה אלא שהכל נק' שתיה לסיבה הנז'. והנה ה' דברים יש אל זו"נ מאו"א מבחי' חיצוניות והם אכילה רחיצה סיכה נ"ה תשמיש המטה. ואמנם שתי' בכלל אכילה כמ"ש רז"ל ולכן לא נמנו אלא ה' לבד ואלה הה' דברים נמשכים מה"ק דבינה שהם חג"ת נ"ה ויש כנגדם ה' בחי' אחרות שהם סוד השתיה שהוא מפנימיות הבינה ממה שהבינה עצמה אוכלת ושותת ורוחצת ונעילת הסנדל שהם המזון הנמשך לה מא"א בו"ק שבה והם סוד ה' תפלות דיוה"כ כמבואר שם שהם בפנימיו' חג"ת נו"ה דבינה. ונבאר תחלה אלו הה' דברים שהם מחיצוניות הבינה עצמה ונתחיל באכילה שהוא חסד דבינה הנה אכילה כבר נת' שהוא בחסד אמנם תחלה היא נמשכת מן החכמה שהוא אבא והנה מן החסד של החכמה שהיא שם ע"ב דיודי"ן גי' חסד כי אע"פ שכל החכמה היא שם ע"ב כבר נת"ל כי בכל בחי' ובחי' יש הוי"ה א' ובכל פרטי ופרטי ולכן גם בחסד דחכמה יש ע"ב גי' חסד ואז הוא נמשך לאימא ומלביש את אהי"ה דיודין הב' של הבינה כי מבינה דבינה משם נמשך המזון ואז להיות כי זה האהי"ה בראש הבינה בסוד מוח בינה שבבינה לכן הוא גדול משם ע"ב שהוא בחסד דחכמה כי להיות שאו"א כחדא שריין לכן ודאי ראש הבינה יהיה עליון מו"ק של החכמה. ואמנם מתלבש שם זה דאי' אהי"ה דיודין דבינה שבבינה תוך חסד חכמה שהוא שם ע"ב ומתפשטים עד החסר דבינה ומשם נמשכת האכילה לזו"נ. והנה הקדמה א' כי לעולם אין שום שפע יורד עד שיתלבש תחלה בחסד לפי שכל שאר מיני שפע ברדתם למטה ממקומם הם מתעבים ותש כחם אך החסד ההוא הוא אור דו' ימי בראשית שהיה מתפשט מסוף העולם ועד סופו עד פי אמת היסוד ולעולם אינו מתעבה והוא מאיר למטה כמו למעלה לפי שהוא חסד גמור ואין בו שמרים כדי שיתעבה ברדתו לכן כל מיני השפע צריכין להתלבש בו ולירד למטה וז"ס יומם יצוה ה' חסדו כנודע ולא אמר ביום אלא יומם להורות כי החסד הוא יום א' והוא יומא דכולהו כי צריכים כולהו להתלבש בו כדי שלא יפסידו כוחם ואורם. וכדי שתבין הקדמה זו דע כי כאשר השפע נשפע לבינה אז השפע ההוא מתלבש בחסד שבבינה ומתפשטים שניהם בז"א וכן עד"ז בכל העולמות כולם ועל זה נאמר כי החסד נק' יומא דכולהו והבן זה. נמצא כי אכילה זו דז"א ממוח הבינה שבבינה הוא יוצא אלא להיות שבתחלה נמשך לה השפע הזה מאבא ולכן חסד דאבא הוצרך להתגלות כאן להביא שפע אבא לאימא ואז בהיותו שם כאשר הבינה גם היא רוצה להמשיך השפע אל ז"א אז מתלבשה שפע שלה שהיא אהי"ה דיודין הב' כנז' בחסד דאבא ואז יורדים עד חסד שבבינה ומתלבשים שניהם בתוכה ואז האכילה יוצאים מזה החסד דבינה אל זו"נ וז"ס והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו כי אברהם הוא חסד שבחכמה והוא שם ע"ב הנ"ל והוא למטה במעלה מאהי"ה דיודי"ן שהוא בגי' ע"ץ כי הוא מתלבש בתוכו ונעשה נשמה אליו ונמצא כי אברהם הוא תחת מדרגה עץ וע"י התלבשות זה נמשך האכילה אל המלכים וזה ויאכלו כי גם המלאכים ניזונים מכאן כי אכילה זו הוא סוד מ"נ הנקרא לחם אבירים לחם שמלאכי השרת ניזונין ממנו. והנה הב' שמות אלו שהם ע"ב קס"א יש בהן ז' יודין והם עצמן ז' נקודות שיש בשם הוי"ה הנזכר שהוא כוללת כל הבינה שהוא הוי"ה בניקוד אלהים שהם שו"א סגו"ל חול"ם חיר"ק הם ז' נקודות ז' יודין הרי נרמזו סוד המזון הזה בז' נקודות אלהים לרמוז כי מן אלהים שהוא הבינה נמשך מזון לזו"נ וגם צריך ששם אלהים עצמו ירמוז אל המזון כי כיון שכבר רמזוהו בנקודותיו כי המזון הוא לעולם מצד הגבורה שהיא הבינה בסוד קשים מזונותיו של האדם כקריעת ים סוף והנה כתיב שארה כסותה ועונתה כו' כי המזון נקרא שארה והענין כי אלהים דיודין גי' ש' דשארה והאחוריים הפשוט דאלהים כזה א' א"ל אל"ה אלה"י אלהי"ם גי' ר' דשארה. וכללות שם אלהי' הוא א' דשאר"ה. וכללות ה' אותיות דאלהים הוא ה' דשאר"ה הרי כי השארה שהוא המזון נרמז ג"כ בשם אלהים וז"ס מ"ש בסבא דמשפטים שארה כסותה ועונתה אילין אינון ג' שמהן עילאין וכולהו בעלמא דאתי ואתמשכן מתמן פי' הדברים כי הם בבינה הנקרא עלמא דאתי ומשם אתמשכן ממוח בינה כנ"ל פ"י לזו"נ. עוד אמר חד מינייהו שארה כו' ואקרי הוי"ה. עוד אמר שם בהיפך אתווין אשר ה' כו' פי' כי גם הבינה צריך שתהיה רמוזה במזון הזה ולכן נקרא המזון הזה שארה כי הבינה נקרא אשר בסוד אשר הוצאתיך מארץ מצרים כי בינה אשר הוצאתנו מארץ מצרים כנודע והוא סוד אהי"ה אש"ר אהי"ה. גם הם אותיות שאר"ה פי' מזון נמשך מה' עילאה היא הבינה ודע כי שם מ"ב שהוא אבגית"ץ כבר ביארנום לך שהוא ז"מ דמיתו כמ"ש כבר והנה אלו המלכים הם סוד זו"נ היוצאים מז"ת דאימא ושם נאחזים בסוד אשר מלכו בארץ אדום. ולכן דע כי אבגית"ץ הוא בז"ת דבינה ונמצא כי שם אבגית"ץ הוא בחסד דבינה וכבר כתבתי לך כי זה המזון הנמשך ממוח הבינה נמשך עד החסד שבבינה ומתלבשים וע"י ניזונים זו"נ הרי כי הוא רמוז בשם אבגית"ץ ונודע כי שם מ"ב יוצא מבראשית עד ב' דובוהו נמצא כי השם דאבגית"ץ רמוז במלת בראשית ובבראשית הם אותיות שא"ר בי"ת כי המזון הוא הבינה כי אין בית אלא אשה והיא דוגמת שארה שאר"ה וכן בראשית שא"ר בי"ת הרי נת' איך המזון נרמז ג"כ בחסד שבבינה ולכן תראה כי שם אבגית"ץ בגי' שאר"ה לרמוז אל הנ"ל ונמצא כי כל אלו מזונות נרמזים במלת בראשית שהוא שאר בית פי' המזון הבינה ומשם מן מוח הבינה נמשך אל חסד שבבינה וזהו מלת ברא וזהו בראשית ברא. והענין כי הלא נת' כי מזון הוא מחיצוניות הבינה ולא מפנימיות. והנה חסד הבינה הם ב' שמות הוי"ה ואהי"ה במלוי ההי"ן שהוא ב"ן קנ"א גי' ברא ואל תתמה אם שם ב"ן הוא חסד כי הלא ידעת כי חסד דדכורא גנוז בפום אמה דדכורא וכן חסד דנוק' גנוז בפי היסוד שבה אשר שם יש שם ב"ן המעלה מ"נ וצריך שיהיה שרשו מן החסד שבבינה ומשם נמשך למטה ביסוד שלה וגם אל תתמה איך שם קנ"א הוא בחסד שבבינה כי על זה השם שבחסד דבינה נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנ"א שהיא הבינה גבורה אש אוכל' והחסד שבה הנק' אל בסוד חסד אל כל היום הוא שם קנ"א דאהי"ה דההי"ן וז"ס אל קנ"א. וכבר ידעת איך שם אל יוצא משם אהי"ה שהוא בגי' כ"א ויוד אותיות המלוי הרי, א"ל הנמשך מקנ"א הרי נת' בראשית ברא. אח"כ נמשך המזון ונתגלה מתוך החסד הזה והוא הנק' שארה הנרמז בשם אלהי"ם וז"ס בראשית ברא אלהים. ונלע"ד כי ז"ס קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף כי הנה קר"ע שט"ן הוא שם הב' ויוצא ממלת ברא ואל"ה דאלהי"ם נמצא כי אותיות ברא מתחלפות באותיות קר"ע בסוד קריעת ים סוף כי כבר נמשכו המזונות בשם הב' דמ"ב שהוא בגבורה דבינה ומשם המזונות באים. ונחזור לענין כי הרי המזון מב' שמות ע"ב קס"א שבה ז' יודין והנה אלף דאהי"ה צורתה ב' יודין וו' ובצירוף אלו הב' יודין עם ה"י יהיה ט' יודין כמנין מ"נ הרי כי אכילה היא מ"נ לחם אבירים והב' אותיות אלו הם ב' אותיות הראשונות מ"נ דמנצפ"ך שהם הה"ג כי המזון נמשך מהגבורה. ועתה. נבאר ענין זה המזון איך נק' אכילה ואיך נטחן ע"י השיניים עד שנעשה בחי' אכילה כי כבר נת' איך מאהי"ה דיודין שבראש הבינה נמשך המזון ומגיע עד הפה דבינה ומשם יוצא לחוץ לזו"נ ונמצא כי בעבור המזון הזה דרך הפה נמתק שם ויוצא מתוק לחוץ לזו"נ כי הנה ידעת ענין שחקים ששוחקים מ"נ לצדיקים כי המ"נ נטחן בפה הבינה הנק' לע"ל לתתו לצדיקים שהם זו"נ הנק' צדיק וצדק וטחינה ע"י השיניים והוא בפה הבינה נרמז אות א' דאהי"ה בסוד הפה וסוד השיניים. והענין כי הנה הא' דאהי"ה דבינה הוא נגד יו"ד דהוי"ה שבחכמה והאלף עצמה צורתה יו"ד כזה א והנה יו"ד גי' ך' והנה מן ב' אותיות ו"ד אלו נעשית צורת הבינה שהיא ה' תחלתה ו"ד ואח"כ ד"ו הרי בצורת א' זו נכלל יו"ד, ו"ה אלו גי' עשרה והנה ך' וי' גי' ל'. היינו בהכנסה תוך ז"א אז נעשה ממנה ד"ו היינו לאה הנק' ד' וז"א הנק' ו' כנודע. והענין כי ל"ב שיניים הם אמנם לפי שמזון הזה נמשך מחסד דחכמה כנ"ל ונמצא שחסר משם הב' דחו"ב לכן חסרו מכאן ב' שיניים והיו ל' לבד. והנה עתה צריך שנרמזו שיניים אלו גם בא' דאהי"ה שהיא הבינה כי הנה נת"ל כי הו' שבתוך ה"א נחלק לב' א"כ נמצא כשיקח י' ראשונה דעל גבי ו' הרי הם י"ו שיניים העליונים אח"כ יקח ו' אחרת עם ה"ד שתחת הו' יהיה ו"ד ותכלול עמהם ד' אחרת בעובי הרי וד"ד הרי י"ד שיניים התחתונים שהם ל' וחסרו ב' שיניים לטעם הנ"ל ול' שיניים אלו הם בפה הבינה ועכ"ז הב' שיניים האחרים נרמזו ג"כ באות א' כי הרי נת"ל כי אלף צורתה יו"ד ו"ד שהם ל' והנה מן היו"ד נעשה אלף ומן ו"ד נעשה ה' הם ב' אותיות א"ה הנעשים מצורת א' זו והם סוד ב' שיניים הנרמזות דרך כללות אלו הם עצמם ב' אותיות א"ה מן אהי"ה כי מן הא' יוצא הה' כמו שבשם הוי"ה יוצא ה' ממלוי היו"ד ואלו ג"כ הם ב' אותיות א"ה שבמלת שאר"ה. והנה ביארנו כי צורת א' זו דאהיה נחלקת לב' שהם י"ו וד"ד שהם ל' שיניים. וביארנו כי יש ד' נוספת ונכללת בד' ה' אחרת והנה זו הד' הנוספת היא ד' דשם אדנ"י מצורת א' דאדנ"י שהוא בצורת יו"ד הרי נת' איך נרמזו בא' מן אדנ"י. והנה הו' שבאמצע חלקוהו לב' והו' העליונה המצטרפת עם היוד הוא בגי' י"פ ו' והו' שניה היא ו' הרי ס"ו נגד אדנ"י ע"ה גם היא גי' אכיל"ה וגם אם תחבר הב' דלתין כזה ם תהיה ם סתומה דמנצפ"ך והב' ווין תשימה זו תחת זו יהיה ארכן כשיעור נו"ן פשוטה דמנצפ"ך שהם סוד המזון עצמו הנק' מ"נ כנ"ל הרי נת' אותיות א"ה מן שאר"ה. ועתה נבאר אותיות ש"ר מן שאר"ה הנרמזים בב' החניכים שבפה הבינה שמהם יוצאים השיניים הנה חניכי העליונים הם אלהים דיודין גי' ש' וחניכים של השיניים התחתונים אלהים באחוריים הפשוטים שהם גי' ר' הרי ש"ר משארה. ובזה תבין מ"ש בפ' שמות ממעונות אריות אלו אינון שיניים וכו' והענין כי השיניים העליונים עם שרשם שהם החניכי' העליונים הם רי"ו עליון וכן למטה בשיניים התחתונים הרי ב"פ רי"ו והנה אנחנו ביארנו כי למעלה היא אלהים דיודין גי' ש' ולמטה ר' אך הענין הוא כי הלא החניכים הם סוף החיך העליון שהוא חכמה ואלו החניכים עם השיניים נעשו. תוסף עמהם אחה"ע שהם בגרון שהוא הבינה כי מכאן נמשכו מזה החיך אל הגרון הם אחע"ה גי' פ"ד ורי"ו הם ש' שהוא אלהי"ם דיודין ועדיין יש מקום שאלה כי הלא ש' הנז' הוא בחניכים ויש בו רי"ו ופ"ד מלבד הי"ו שיניים אך למטה הרי"ו הם עם שיניים והענין כי כל השינים הם ל"ב כמנין ל"ב נתיבות חכמה והנה החכמה הוא בחיך העליון לכן כל כללות ל"ב שיניים הם כולם שם לכן הם רי"ו וי"ו שיניים הם ב"פ י"ו אך אח"כ נחלקים והי"ו נשארו למעלה וי"ו שיניים יורדים למטה. נמצא כי למעלה הם רל"ב. ובזה יובן ג"כ לפי זה הוא מקום החכמה חיך העליון לכן הם רל"ב לרמוז לד' הויו"ת ע"ס"מ"ב גי' רל"ב ששורש כולם הוא בחכמה הרי נתבאר ענין אכילה:
פ"ז
ונת' ענין השתיה ודע כי ה' דברי' הם לבד שהם ה' עינוי' דיוה"כ כי שתי' בכלל האכיל' והענין כי האכיל' הוא מ"נ שהם ז' יודין דע"ב קס"א וב' יודין דא' דאהי"ה וכן מים שהוא השתיה מספרו מ"נ הרי כי השתי' והאכילה הכל א' והז' יודין הם בגי' יי"ן שהוא השתיה אמנם מה שאמרו שתיה בכלל האכילה ולא אכילה בכלל שתיה כי האכיל' שהוא מ"נ מפורשי' האותיות יותר בפרטות שהם מ' דמ"נ נגד ד' יודין דע"ב ונ' דמ"נ נגד היודין דקס"א הרי מ"נ כסדרו אך אותיות מי"ם אינו כסדרן לכן אמרז"ל שתיה בכלל האכילה. והנה נמצא כי אכילה ושתיה הכל במקום א' אלא האכילה נמתקת ע"י הטחינת השיניים שבהם נטחנים הדינים ומזדככים ונמתקים אך שתיה נמתקת ע"י השפתיים שהם אותיות בומף והנה אכילה היא גבוה ועליונה יותר מן השתיה לכן אמרנו לעיל כי אכילה נרמזת באו"א אכלו רעים והשתיה בזו"נ שהם שתו ושכרו דודים לכן האכילה נרמזת בב' שמות העליונים בלבד שהם ע"ב קס"א שהם ט' יודין כמנין מ"ן כנ"ל אך השתיה נרמזת בכל כללות הוי"ה ואהי"ה שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן גי' רל"ב ותנ"ה גי' ת"ר פ"ז אמנ' האכיל' נטעמת ע"י השיניי' שטוחני' אותה אך השתי' אינ' צריכ' טחינה אלא בטעימת החיך לבד וח"ך גי' כ"ח כי התרפ"ז הנ"ל נטעמי' בחיך הרי תרפ"ז וח"ך גי' שתי"ה. והנה נת' כי השתי' הנ"ל הוא סוד רוק הפה והנה רוק זה נמשך מפה שבבינ' הוא יוצא ועד"ז הוא מ"ש בענין אותיות ש"ו משופר שהוא כמנין רו"ק ועם הי"ד האוחזת השופר עולים לש"ך דינים וע"ש. והנה להיות הז' יודין הם מן הויו"ת ואהיה המתערבים יחד ונודע כי האהיה הם דינים לכן בהתערב אלו הד' הויו"ת עם הג' אהי"ה נעשים מים מלוחים. והענין כי שם ב"ן הוא דין גמור ונק' מים מרים אך ס"ג ומ"ה שאינם כ"כ דיני' כי הם יותר מתוקי' ולכן כשיתמזגו ויתערבו עם שם ע"ב שהוא בסוד החכמה והוא לבדו מים מתוקים אז יהיה הכל מתוקי' ויהי' הכל בסוד מי' מלוחי' ולא מרי' כמו שם ב'"ן הרי הם ג' הויו"ת ע"ס"מ שהם בהתערב הם מלוחי' לכן מל"ח גי' ג' הויו"ת. והנה השפתיים אין בהם כי אם ד' הויו"ת לבד שהם ע"ס"מ"ב מלוים לבד שה' גי' בומ"ף ואין בהם שם אהי"ה כדי שיהיו מלוחים לכן הם מתוקים ובצאת השתיה ההוא דרך השפתיים מתמתקין שם כנודע לכן שתיה זו הוצרך לצאת דרך השפתיים. ונחזור לענין לבאר ענין השתיה והענין הוא כי חיך העליון הוא חכמ' ויש בה כללות ע"ס"מ"ב שהם רל"ב תצרף עמהם ב"פ אחה"ע א' מן החכמה וא' מן הבינה ושני ה' נכללו בחכמה הרי רל"ב וב"פ אחה"ע שהוא ת' של שתי"ה הנרמזת בחיך העליון ולהיות כי השתיה אינה נטחנת בשיניים והוא כמו אותיות גרוניות שהם אחה"ע שאינם צריכין השיניים ללועסן לכן נרמזו כאן אותיות אחה"ע ואח"כ מאלו הב"פ אחה"ע הא' נמשך מן החי"ך ויורד אל הגרון כנודע ואמנם בחיך התחתון שם הם מלוי אהי"ה דיודין דאלפין דההי"ן כי בחיך העליון הם הויות ובתחתון הם אהי"ה ואז נחלקו אלו התנ"ה הנז' והשי"ן נשארו בחיך התחתון והוא ש' דשתי"ה וקנ"ה הנשארים ירדו אל הקנה כי הריאה שואבת כל מיני משקין דרך הקנה ומהם נעשה בחי' הקנ"ה השואב מבחוץ המים ושואבים ונכנס בפנים ויורדים לריאה ואמנם אינם נכנסים בפנים מתחילת הקנה אלא דרך שאיבה מבחוץ כנודע. ואח"כ באה יו"ד דשתי"ה והוא סוד ט' יודין ד"ע"ס"מ"ב שבחיך העליון והם גי' מי"ם ועם יו"ד זו של שתי"ה הרי ימים. אח"כ בא ה' דשתיה ומצטרפות עם הי יודין שבג' אהי"ה שבחיך התחתון ונעשו י' יודין והענין כי ה' זו דשתיה היא סוד וגבורות גשמים לכן ה' זו היא ה' מן אלהי"ם ואם תכה ה"פ י' הרי נ' הם ה' יודי"ן וה' יודי"ן דבג' אהי"ה הרי בגי' ב"פ ימים שהם מ"ד למעלה בחיך העליון ומ"נ למטה בחיך התחתון והלשון הוא רקיע מבדיל בין מים למים ונמצא כי המים העליונים הם סוד ד' יודין שבד' הויו"ת ע"ס"מ"ב והמים התחתונים מתחילים מן אהי"ה ולמטה שהם ג' אהיה דיודין דאלפין דההי"ן עם ה' דשתי"ה שהיא ה' דאלהי"ם והנה שם אהי"ה דיודין יש בו ג' יודין וא' והוא שם א"ל שהוא בגי' ויה"י וז"ס יהי רקיע בתוך המים שהוא לשון המבדיל בין מים למים זהו ויה"י גי' ייא"י גם השם האחרון של ג' אהי"ה הוא שם אהי"ה דההין גי' מקו"ה וזהו ולמקוה המים קרא ימים כי שם זה האחרון הנק' מקוה להקות ולהקבץ בתוכו כל מים העליונים והרי יש ב"פ ימים והרי ד"פ י"ם. והענין כי מהמים העליונים שבחיך העליון ושם נעשו חו"ב דז"א שהוא הזכר והוא כי החכמה נק' ים החכמה ובינה נק' מ"י הרי ימים ומהימים התחתונים נקבות ובתוך חיך התחתון נעשו חו"ב דנוק' דז"א הרי ימים שנים. ועתה נבאר ענין תשמיש המטה שהוא סוד עונת' כי האכילה שארה והזיווג עונתה והנה ענתה כתיב חסר ו' והענין כי האכילה היתה מע"ב קס"א שהוא אהיה א' מהד' אהי"ה שיש בבינה וז' יודין וא' דאלפין וא' דההי"ן אך הזיווג נמשך משם ע"ב ומכל הד' אהי"ה והנה הע"ב והאהי"ה הא' הם ז' יודין וזהו ע' של ענתה והג' אהי"ה אחרים הם תנ"ה והם ג' אותיות אחרים שבמלת ענת"ה. ואמנם סוד הזיווג נמשך מנה"י שהם ב' ביעי ואמה והנו"ה נק' צבאות ובהתחבר עמהם היסוד נק' ה' צבאות לכן ענתה גי' ה' צבאות וז"ש בסבא דמשפטים וענתה ה' צבאות איהו. ואמנם גם זה נמשך אל הז"א מצד הבינה וז"ש דא עלמא דאתי והענין כי נה"י דבינה יש בה ג' אהיה דיודין בנצח דההין בהוד דאלפין ביסוד הרי הם תנ"ה ונמשכים שם ע"ב וקס"א העליונים שהם ע' דענתה ואז נעשה גם הוא ה' צבאות וכמו שיש עונה זו בבינה כן יש עונה זו במלכות ב"פ ענתה גי' תשמי"ש. סיכה הוא כולל מאכילה ושתיה וז"ש במשנה מנין לסיכה שהוא כשתיה שנאמר כשמן בעצמותיו והענין כי הוי"ה בחילוף הוא מצפ"ץ בג"י ש' והנה הוי"ה דע"ב עם קס"א ט' יודין שהם מ"נ כנ"ל ועם ש' הנ"ל הרי הכל שמן שהיא הסיכה הנ"ל שבו סכין. הנה נעילת הסנדל הנה נעל נמשך מאהי"ה דההין שהוא גי' נע"ל ע"ה כי הוא האחרון הנועל את כולם וסנדל נמשך מאהי"ה דאלפין שכן הוא גי' קמ"ג ע"ה. רחיצה בגי' שד"י ע"ה והנ' המים נמשכים משם אהיה כנ"ל כי לעולם המים יוצאים מהוי"ה ואהי"ה דיודין ואהי"ה דההי"ן גי' מקו"ה שבתוכו המים והנה אהי"ה דיודי"ן ודההי"ן גי' רחיצ"ה הרי נת' ענין ד' אהיה הכולל כל מציאות הבינה אמנם אין ספי' דלא אית בה אהי"ה כי הספי' דקו ימין הם אהי"ה דיודין והספי' דקו שמאל הם אהי"ה דההי"ן והספי' דקו אמצעי הם במלוי אלפין גם נחלק שם אלהי"ם בי"ס דבינה ע"ד הנ"ל דיודי"ן דאלפי"ן דההי"ן גם יש שמות אכדט"ם באחורי הביצה העליונה הנק' סמך ולמעלה בתבונה הם שמות אלהי"ם וית' זה במ"א בע"ה. סליק שער ד' בעזרת השם יתברך ויתעלה זכרו לעד ולעולמי עולמים: